אור הישר על בבא בתרא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קנט.
ומאי קושיא דילמא מצי אמר מכח אבוה דאבא קאתינא תדע דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך כו', ע' קצוה"ח סי' ק"ד ס"ק ט"ו ובהקדמת עונג יו"ט וע"ע בת' הרא"ש כלל י"ז סי' יוד,
שם אלא אי קשיא הא קשיא בן בכור שמכר חלק בכורה בחיי אביו כו', ע' בת' הגרע"א סי' קל"ב.
שם היה יודע לו עדות בשטר עד שלא נעשה גזלן ונעשה גזלן כו', ע' בת' מהרי"ט ח"א סוף סי' ע"ט ובמל"מ פי"ד ה"ה מה' עדות ובת' הריב"ש סי' רס"ו.
שם דאי לא תימא הכי משה ואהרן לחותנם משום דלא מיהמני הוא אלא גזירת מלך הוא שלא יעידו להם ה"נ כו'. הנה אע"ג דהכא חזינן דפסולי עדות דקורבא הוא מגזה"כ, וכה"נ פסולי נשים ועבדים כדאמרינן בב"ק פ"ח ע"א, אפ"ה בעדות אחריני משום פסולי עבירה יש מקום להסתפק אם הוי משום לתא דגזה"כ. עפ"מ דבסנהדרין כ"ז ע"א אמרינן דמומר אוכל נבלות לתיאבון דברי הכל פסול ומ"מ במומר להכעיס דמצד הסברא גרע טפי פלוגתא דאביי ורבא היא, ואע"ג דקיי"ל בזה כאביי כדאמר טעמיה משום דהו"ל רשע ורחמנא אמר אל תשת רשע עד אבל רבא מהדר ליה רשע דחמס בעינן, א"כ י"ל דאין לנו לפ"ז הכרעת הכתובים ופסלותו בגוי על סברא בכוונת התורה וצ"ע, אחז"ר יצא לאור ספר גבורת ארי על מס' מכות וראיתי שחקר בכעין זה בחידושיו שם ד"ה ע"ב, והוסיף טעם לשבח לחקירה זו עפ"י שיטת הרי"ף דאין רשע פסול לעדות אא"כ עבר עבירה שחייב עליה מלקות אבל אם אינו בר מלקות כגון שעבר על לאו שא"ב מעשה או ניתוק לעשה או לאו שבכללות כשר כו' ע"ש וע"ע בתוס' שבועות ל"ג ע"א ד"ה קרובים ובנוב"י מ"ת חח"מ סי' מ"ה ובמש"כ בחידושי לזבחים ק"ג ע"א.
תוד"ה ולימרו, ופי' הריב"ם דודאי המכר אינו מכר אלא לענין חזרת טעות איירי כו', ע' בת' מהר"מ לובלין סי' י"ד ובת' שארית יוסף סי' א'.
בא"ד וא"ת אכתי מאי פריך ולימרו ליה אבוך זבין ואת מפיק דילמא היינו טעמא משום דאין ב"ח נוטל בראוי כמו כתובת אשה כו', ע' בת' מהרש"ל שנדפס בת' רמ"א סי' ד' וע"ש עוד בסי' ע"א.