אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת שבועות · פרק חמישי
ה"א וכחש בעמיתו כו' פרט למכחש באחד השותפין כו', ע' בת' הריב"ש ס"ס תכ"ו.
שם שנים שלוו מאחד אע"ג דלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה אחראין וערבאין זל"ז כו', ע' בת' הרמ"א סי' כ"ז וסי' ע"ה וע"ע בחידושי הר"ן לב"מ דף ל"ד ע"ב ד"ה שותפין.
ה"ב מפי אחרים בקרקעות מהו שיהא פטור מפי אחרים מהו שיהא חייב אשם בכסף שקלים, ע' בהקדמת נועם ירושלמי לסדר זרעים.
ה"ג אף בשבועת ביטוי כן שבועה שאוכל נבלה ופת חטין ופת שעורין ופת כוסמין מאחר שפטור על הנבלה פטור על השאר, ע' עמק יהושע סי' כ"ד.
ה"ד נמצא שאין בידו חטין מהו שתחול שבועה בשאר המינין חברייא אמרי לא חלה ר"ז אמר חלה א"ר יעקב בר אחא מתניתא מסייעה למה דאמרי חברייא אשה שאמרה הריני נזירה ושמעה חברתה ואמרה ואני ושמע בעל הראשונה והפר לה הראשונה מותרת והשנייה אסורה אם אמרה לא נתכוונתי להיות אלא כמותה שתיהן מותרות כו', הנה יש בזה מקום עיון לפ"מ דמחלק בטור סי' רל"ט בין אמר הרי הוא כמהו על החפץ ובין אמר הרי הוא כמהו על האדם ע"ש, ולפ"ז קשה מאי מדמה אמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה דנזירות דאיסורה הוא אגברא, לשבועה דהכא על חטין שעורין וכוסמין דההתפסה היא על החפץ. דבזה י"ל דחלות השבועה שעל חפץ אחד אין לו שייכות על החפצים האחרים וצ"ע כעת.
ה"ה אנסת ופיתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פיתיתי משביעך אני ואמר אמן חייב, בכתובות מ"ב ע"א הובא משנתנו בלשון זה משביעך אני ואמר אמן ואח"כ הודה חייב ע"ש, ולכאורה ע"פ גרסא זו שייך יותר מש"א ר"ש פוטר שאינו משלם קנס ע"פ עצמו, משא"כ לגרסתנו דהכא הרי צריך לפרש דכיון דכי אודי לא מחייב כו' כמש"כ בפ"מ ע"ש, אבל מלשון הרמב"ם פ"ח ה"ג מה' שבועות משמע כגרסת משנתנו דהכא. דז"ל שאע"פ שאינו משלם קנס ע"פ עצמו אילו הודה כו' ע"ש, הרי דלא גריס ואח"כ הודה וע"ש פ"ב הי"ב מה' נערה ובכ"מ שם.
שם רבנין אמרין דברי ר"ש בתבעו שלשה דברים דברי חכמים בתבעו דבר אחד, ע' פ"מ ובתוס' כתובות מ"ב ע"א ד"ה ונשבע והודה ובהפלאה שם.
ה"ו ר' יצחק שאל מהו שישלם דמי העבד מפיו ומה צריכה ליה כל שלשים קנס או יותר בדמיו קנס כו', ע' עמק יהושע סי' וי"ו ובאור שמח פ"ה ה"ב מה' טוען.
שם א"ר חגיי קומי ר' יוסי תיפתר שהמית עבד מוכה שחין כו', ע' בת' אחיעזר ח"א סי' ל"א.