אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת עבודה זרה
פרק ראשון
ה"א רבי חמא בר עוקבה שמע כולהון מכא והביאו לבקר זבחיכם לשלשת ימים מעשרותיכם, ע' אור שמח פ"ד הי"ז מה' שחיטה.
שם כיון שמלך ירבעם על ישראל התחיל מפתה את ישראל ואמר להן בואו ונעבוד ע"ז ע"ז וותרנית היא כו', ע' משך חכמה לפ' בראשית בפסוק ויבא קין מפרי האדמה ובפ' משפטים בפסוק את חג המצות.
שם ולמה לא אמר בעשרים ושלשה משום בריה דמועדא כו', ע' בנחל אשכול לס' האשכול ח"ב סי' מ"ג.
שם א"ר יוחנן בר מדייא אנא חשב יתה ולא הוה בשובתא, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' תבא סי' קנ"ח אות א'.
ה"ב וכתיב בשלום תמות ובמשרפות אבותיך הראשונים וגו' כיני מתניתא כל מיתה שיש בה עישון ושריפה יש בהן ע"ז ושאין בה עישון ושריפה אין בה ע"ז, הנה מסוגיא זו מוכח דס"ל דיש בזה משום ובחוקותיהם לא תלכו עכ"פ במקום שיש בה עישון ושריפה, אולם בבבלי י"א ע"א מסיק דכו"ע שריפה לאו חוקה היא אלא חשיבותא, וע' בת' הריב"ש סי' קנ"ח.
ה"ג תני לא ישלח לו חביות מכורות לחנווני מפני שהוא כטוענו טענת חנם לא יסרב אדם בחבירו לארחו בשעה שאינו רוצה כו', ע' תוספתא ב"ק פ"ז ובמכילתא משפטים פי"ג בפסוק אם המצא תמצא ובתוס' גיטין ספ"ה ובת' באר שבע סי' נ"ט ובמפרשי הרמב"ם פ"ב ה"ו מה' דעות.
שם ומפרנסין עניי נכרים ועניי ישראל, בבבלי גיטין ס"א ע"א הגרסא עם עניי ישראל ועמש"כ בחידושי שם.
ה"ד החליף בהמה בע"ז אסורה רב חסדא בעי אילו השתחוה לה לא אסרה מפני שהחליף בהמה בע"ז אסרה כו', ע' אור שמח פי"ג הט"ו ממאכא"ס.
שם במה מעוטרות ר' יוחנן אמר בהדס רשב"ל אמר בשאר כל המינין על דעתיה דר' יוחנן הכל אסור על דעתיה דר"ל אינו אסור אלא התוספות, הנה הכא מחלפא שיטתייהו דר"י ור"ל מכפי שהוא בבבלי, אכן מפסק הרמב"ם פ"ט הי"ב מה' עכו"ם דאסור ליהנות בהן בכל מה ש שבתוכן מפני שחזקתן שבגלל עבודת כוכבים נתעטרו, מזה מוכח שאחז בגרסת הבבלי נגד הירושלמי ופסק כר"י לגבי ר"ל, ואין להקשות הלא ריח אין בה משום מעילה כפסחים כ"ו ואמאי נאסר בהדס, די"ל שאני הכא דגלי קרא ולא ידבק בידך מאומה מן החרם.
ה"ה אנן תנן תרנגול לבן תני ר' חייה תרנגול סתם מתניתין צריכה למתניתא דר"ח ומתניתא דר"ח צריכה למתניתין כו', ע' יד המלך פ"ט ה"ז מה' עכו"ם. ה"ו מעתה חיטין אל ימכור לו מפני שמוציאו מן החלה יין ושמן אל ימכור לו מפני שמוציאו מן הברכה כו', עמש"כ בחידושי ריש בכורות.
שם ר' אמי בבליא בשם רבנין דתמן פעמים שמוכרה לו לניסיון והוא מחזירה לאחר שלשה ימים ונמצא עובד עבודה בבהמתו של ישראל כו', ע' בת' שאילת דוד חא"ח סי' ד' בהגה"ה.
שם עבר ומכר קונסין לו כשם שקונסין אותו להלכה כך קונסין לו למנהג, ע' כפתור ופרח פ"ה.
ה"ז עבר ובנה ר' לעזר אמר מותר א"ר מנא לא מסתברא כאהין סוברה דלא אסור דהוא חייד כל הדא כיפתא, ע' ש"ך יו"ד סי' קמ"ג סק"ד ובשעה"מ פ"ה ה"כ מה' אישות.
ה"ח ר' יהודא אומר מוכר הוא לו ע"מ לקוץ כו' אשכח תני אף בהמה גסה במחלוקת ר' יודה אומר מוכר לו ע"מ לשחוט, ע' בס' חזקה רבה חח"מ ס"ס כ"ה.
ה"ט למדנו שאין מעבירין על האוכלין, ע' ירושלמי דמאי פ"ג ה"ג ובמד"ר ס"פ בחוקותי ובמפרשים שם.
שם אמר לשואל טייל עמנו עד שנפיג את יינינו כיון שהגיע לסולמה של צור כו', הנה טיול זה היה ג' מילין כמובא בבבלי עירובין ס"ד ע"ב, וע' מה שהאריך בזה בת' חו"י סי' קע"ז.
ה"י הא במקום שנהגו למכור מוכר לו אפילו בית דירה ומשכיר לו אפילו בית דירה כו', ע' כפתור ופרח פ"י.
שם ר' אבין בשם רבנן דתמן זאת אומרת שדה שהיא נתונה על גב הדרך אסור להשכירה לנכרים מפני שנקראת על שם ישראל והן חורשין בה בשבתות וי"ט, ע' תמים דעים להראב"ד סי' קכ"ה.
פרק שני
ה"א אין העולם יכול להיות פחות משלשים צדיקים כאבינו אברהם ומה טעם ואברהם היה יהיה יהיה מנין שלשים כו'. ע' זוה"ק פ' וירא בפסוק ואברהם היה יהיה ובמדרש שוח"ט מזמור ה'.
שם א"ר אבין ואפילו תימר יכולה אשה להטמין את עצמה ולומר נכריה אני ואין האיש יכול להטמין עצמו ולומר נכרי הוא, ע' ברא"ש ע"ז רפ"ב ובתרומת הדשן סי' קצ"ז וע"ע באור זרוע ח"א סי' תשמ"ז.
ה"ב דתני שבת הותרה מכללה נערה המאורסה לא הותרה מכללה לא להתרפאית ודכוותה נערה המאורסה לא הותרה ואפילו להתרפאות כו'. ע' בס' אור גדול סי' א' דף ט' ע"א ובאור שמח פ"ג ה"ח מה' ע"ז ובעין יצחק חא"ח סי' ט"ו ובכסא דהרסנא לבשמים ראש סי' ל"ט.
שם ואין דוחין נפש מפני נפש לא סוף דבר שאמר לו הרוג את איש פלוני אלא א"ל חמוס את איש פלוני עכו"ם בעכו"ם עכו"ם בישראל חייב ישראל בעכו"ם פטור, ע' אור שמח פ"ה ה"ו מיסה"ת ובאור גדול דף כ"א ע"א.
שם המסתפר מן הנכרי הרי זה רואה במראה מן הכותי אינו רואה במראה כו', ע' תוס' ע"ז כ"ט ע"א ד"ה המסתפר ובת' מהר"י מינץ סי' ט"ז.
ה"ג ר' יצחק בר נחמן בשם ריב"ל הוה אמר מתוק מר חד אין בהן משום גילוי כו', ע' תמים דעים להראב"ד סי' ק"א.
שם ר' ינאי ב"ר ישמעאל איבאש סלקין ר"ז ור' יהושע ור' בון בר כהנא כו', ע' אור זרוע ה' ערב שבת סי' ל"ג.
שם א"ר אמי צריכין אנן חששין על מה דברייתא חששין אסור למיתן פריטין גו פומא פיתתא תחות בי שיהיא תבשילא תותי ערסא כו', ע' בס' המנהיג ה' סעודה סי' י"ז וביו"ד ומפרשים סי' קט"ז ס"ה.
שם תמן תנינן אצל נכרי כפירותיו רש"א דמאי ר' חנניה בעא קומי ר' מני מה כפירותיו ממש ופוטר טבל ברור ממקום אחר כו', כ"ה גרסת ר"ב אשכנזי בתשובותיו סי' א'.
ה"ד נודות הנכרים גרודות הרי אלו מותרות זפופות הרי אלו אסורות כו', ע' אור שמח פי"א הי"ז ממאכלות אסורות.
שם יין שאסור בשתייה ומותר בהנאה נכנסו לתוך קנקנים נעשו הקנקנים כיין פינהו ונתן לתוכה יין אחר נעשה יין כקנקנים כו', ע' בת' הריב"ש סי' רי"ח וסי' תל"ג.
ה"ה רב ששת בשם רב לחים אסורין אפילו בהנאה יבישין מותרין אפילו באכילה, ע' בת' חכם צבי סי' ע"ה.
שם והא תנינן אינו נעשה יי"נ עד שירד לבור ר' בא בשם ר' יודה במשלם לתוך הבור כו', גרסת הגר"א ז"ל בביאוריו ליו"ד סי' קכ"ג ס"ק ל"ב במשלה אותן מן הבור.
ה"ו ודכוותה שאינו אומן אסור אע"פ שמבושל, ע' נועם ירושלמי תרומות רפי"א.
שם מחלפה שיטתיה דר' יודה ומר ר' לעזר אינה מחלפת תמן בכהן והכא בבעלים כו', ע' פאת השלחן סי' ה' ס"ק י"ח.
ה"ז בראשונה היו אומרים אין מעמידין לא בקיבת הנבילה ולא בקיבת הנכרי חזרו לומר מעמידין בקיבת הנבילה ואין מעמידין בקיבת הנכרי כו', ע' בתמים דעים להראב"ד סי' פ"א.
שם רשב"ל אמר בכוס זהום הדא אמרה השותה בכוס זוהם לא נהנה ולא מועל, ע' עמק יהושע סי' יו"ד.
שם ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם מה הסימה הזאת אינה נגלית לכל בריה כך אין לך רשות לשקע את עצמך בדברי תורה אלא לפני בני אדם כשרין, ע' בת' ברית יעקב סי' קט"ו.
ה"ח חלב הנכרי למה הוא אסור משום גלוי ויעמיד א"ר שמואל בר רב יצחק מפני האירוס הנתון בין הנקבים כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רט"ז ובהגה"ה שם.
שם א"ר ירמיה חלב הנכרי למה הוא אסור משום תערובות בהמה טמאה כו', ע' תמים דעים להראב"ד סי' פ"א ובס' המנהיג ה' חלב וחמאה של כותים סי' קל"ד,
שם חד בר נש הוה טעין קופד מהלך בשוקא אתת דייתא וחטפתא מן ידיה אתר תותיה אזל בעי מיסביניה א"ל רב אסור לך כו', ע' בס' המכריע חי"ד סי' ט"ז דפוס לובלין ובאור זרוע ח"א סי' תנ"א.
ה"ט נתן בר בא אמר קומי שמואל ידע אנא מפרשא בין עוברי דגים טמאין לעוברין דגים טהורין כו', ע' בת' הריב"ש סי' תצ"ח.
שם תני אין לוקחין מעי דגים וקירבי דגים אלא ע"פ מומחה אין לוקחין תכלת אלא ע"פ מומחה כו'. ע' פרי תואר סי' קי"ט סק"א.
פרק שלישי
ה"א ר' אבהו מי דמך עברין קומי י"ג נהרין דאפרסמון אמר לון כל אילין למאן אמרו ליה דידך אמר לון וכל אילין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי, ע' משך חכמה פ' תשא בפסוק ואיש לא יעלה עמך.
שם א"ר יונה אלכסנדרוס מוקדון כד בעא מיסק לעיל והוה סלק עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה בגין כן ציירין לה בכדורא בידה כו', ע' משך חכמה לפ' יתרו בפסוק כי ששת ימים ובפ' אמור בפסוק ושור או שה ובפ' ראה בפסוק אשר יבחר.
ה"ב ע"ז שנשברה ר' יוחנן אמר אסורה רשב"ל אמר מותרת כו', ע' בתוס' מ"א ע"א ד"ה אמר שמואל ובמל"מ פ"ז ה"ז מה' עכו"ם ובביאור הגר"א ז"ל יו"ד סי' קמ"א ס"ק י"ז י"ח.
ה"ג ר' בא בשם רב שברי דרקון הרי אלו מותרין דרקון שלם ונשבר הרי אלו אסורין כו', ע' אור שמח פ"ח הי"א מה' עכו"ם.
ה"ד שמואל שאל לרב מהו לענות אמן במקום מטונף א"ל אסור ואסור דאמרית לך אסור, עמש"כ בחידושי לזבחים ק"ב ע"ב בד"ה והיכי עביד.
ה"ה הנעבד אית תניי תני בין שלו בין של חבירו אסור ואית תניי תני שלו אסור ושל חבירו מותר כו', עמש"כ בחידושי לזבחים קי"ד ע"א ברש"י ד"ה בשלמא וע"ע באור שמח פ"ד ה"ז מאיסורי מזבח.
שם וקשיא על דעתיה דחזקיה היך אפשר לביצת ע"ז שתיעשה אפרוח כו', ע' אור שמח פ"ח ה"ב מה' עכו"ם ובנועם ירושלמי ערלה ספ"א.
שם בית הבחירה איכן נבנה ע"פ נביא ויעל דוד כדבר גד אשר דיבר ביד ה', ע' ח"ס חא"ח סי' ר"ח ובמשך חכמה פ' ראה בפסוק אבד תאבדון.
ה"ו דא"ר בא ר"ה בשם רב המשתחוה לבית אסרו ר' זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן המקדיש את הבית אין מועלין בו כו', ע' בת' שאילת דוד קונטרס החידושים דף ע"ח ע"א.
ה"ז על דעתיה דרב דאמר המשתחוה לבית אסרו כו' על דעתיה דר' יוחנן דו אמר המקדיש את הבית אין מועלין בו כו', ע' בת' הרשב"א סי' אלף רל"ג ובשעה"מ פ"ג ה"ג מה' מעילה ובמש"כ בחידושי לחולין ט"ז ע"א ולערכין כ"א ע"א.
ה"ח פתר לה כהדין תנייא דתנינן תמן ע"ז של נכרי אסורה מיד ושל ישראל משתעבד כלום פליגין לה בע"ז דילמא במשמשיו ר"ש בשם ר' לעזר אף במשמשי ע"ז במחלוקת, הנה הא דקאמר כהדין תנייא משום דבבבלי בברייתא נ"א ע"ב פליגי בזה ר' ישמעאל ור"ע, והא דפריך דילמא במשמשיו, ע"ש נ"ב ע"א ושם י"ט ע"ב ובת' הגרע"א סי' ג' ובהעמק שאלה לשאילתות פ' מצורע סי' פ"ח אות י"ח.
ה"ט הרכיב נוטל מה שהרכיב א"ר ינאי והוא שהרכיב בה לע"ז כו', פי' דוקא אז אמרינן דנוטל מה שהרכיב, אבל אם לא הרכיב מתחילה לע"ז אינו נאסר כלל, דלא חמיר מע"ז גופה דאינו נאסר במחובר, וע' בר"ן ובש"ך שמביאו בסי' קמ"ה ס"ק י"ט ובת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ט.
ה"י וקשיא ר"ש חלוק על החכמים ועושה מעשה כיוצא בו, ע' בת' שאילת דוד ח"א בקונטרס מקור בית אב להלכה ודרכי ההוראה בהגה"ה שם.
הי"א הרי היכל הרי הוא אסור בהנאה ור' יוחנן בן זכאי יושב ושונה בצלו של היכל, נפלאתי בזה על המה"פ שהקשה מהא דהיכל לתוכו עשוי ולא הזכיר לדברי התוס' מ"ח ריש ע"ב, וע"ד התוס' שם שלא הזכירו לדברי הירושלמי דהכא.
הי"ב א"ר חסדאי בסתם חלוקין מה נן קיימין אם להיסק דברי הכל מותר, ופי' הפ"מ דהיסק התנור בעצי איסור גופייהו לא הוי אלא זה וזה גורם ע"כ, וקשה דזה וזה גורם מותר הוא דוקא בדיעבד כדכתבו התוס' בפסחים כ"ו ע"ב ד"ה בין חדש ע"ש, והכא קתני דברי הכל מותר משמע לכתחילה.
שם אם לעשן דברי הכל אסור, פי' דנשאר שבח עצים בכלים המוגמרים, וע' חולין פ"א סי' ט'.
הי"ג ר' יעקב בר אחא יתיב מקשי נטל הימנה כרכר אסור בהנייה ארג בו את הבגד אסור בהנייה ותנינן ימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יי"נ שבו כו', וקשה הלא זהו רק דעת רשב"ג גבי יין. אבל ת"ק סבר התם דכולו אסור בהנאה, א"כ חזינן דת"ק דמשנתנו ס"ל כת"ק דהתם דאין פדיון ליי"נ כמו דאין פדיון לע"ז, וע' ברש"י מ"ט ע"ב ד"ה ונשתרי לך ובתוד"ה ארג בו, והטעם משום דת"ק דהכא ודהתם אזלו בתר עצם האיסור המונח בו ושאין לו פדיון. וכמו דכאן מונח שבח הכרכור בבגד, כמ"כ אי אפשר להפריש תערובות חבית היי"נ מכלל היין של הבור, דלח המתערב בלח מתערב בכולן דאין לך טיפה מזה שלא יהא בה מחבירו קצת כדכ' התוס' בזבחים ד"פ ריש ע"א, משא"כ ר"א דהכא ורשב"ג דהתם אזלו בתר ההנאה מן הכרכור או מן היי"נ, ומשו"ה לא חשו רק להפטר שלא ליהנות מהן, וא"כ מאי הקשו לכתחילה הרי י"ל דרבנן דהכא ודהתם קאי בחד שיטה של עצם האיסור, ור"א ורשב"ג קמו בשיטת דאיסור הנאה, ורק במה דר"א נאיד כאן משיטת רשב"ג שימכור לנכרי חוץ מדמי ע"ז, בהא שפיר משני בירושלמי דבגד אפשר דאתי בתר הכי ליד ישראל משא"כ ביי"נ, אבל בעצם קושית ר' יעקב לכתחילה הרי י"ל כנ"ל, וצ"ע כעת.
הי"ד רב אמר לצורכו בין היא בין שפייה מותרין לצורכה היא אסורה ושפייה מותרין ושמואל אמר לצורכו כו', הנה כל מחלקותם נוסדה ע"פ הכלל דמשנתנו דלצורכה אסורה ושלא לצורכה מותרת, ומעתה יש להסתפק איך הדין אם הוא לצורכו ולצורכה, דוגמת כל הני דמייתי בב"מ ד"ל ע"א וע"ע בתוס' ב"ב נ"ד ריש ע"א.
ונראה קצת ראיה מהא דבבבלי דמכילתין קאמר דבי ינאי מלכא חרוב אתו עכו"ם אוקימו ביה מרקוליס אתו עכו"ם אחריני דלא פלחי למרקוליס שקלינהו וחיפו בהן דרכים וסטרטאות איכא רבנן דפרשי ואיכא רבנן דלא פרשי כו' ע"ש, והשתא בהא דחפו בהן דרכים בזה גופה בטלו למרקוליס כדכ' התוס' שם בד"ה בעינן, ואפ"ה משום שהיו גם לצורכם לחפות בהן דרכים, הוו רבנן דלא נקטו זאת לבטול, ומהם דאזלו בתר פעולת הבטול, ולא היו מתחשבים מה דהבטול היה גם לצורך עצמן וצ"ע.
פרק רביעי
ה"א רבנן דקסרין אמרין אוף הדא מקזתא, ופי' בפ"מ אף מנהג הקזה עלה מבבל כו', ע' בק"ע לסוכה פ"ד ה"א ובנועם ירושלמי ברכות פ' אין עומדין.
שם שמע ר' יוחנן ומר יפה לימדנו רבי שכן המשתחוה לע"ז של אוכלים אין להן ביטול לעולם, ע' אור שמח פ"ד הי"א מה' ע"ז.
ה"ב מצא בראשו מעות כסות או כלים הרי אלו מותרין. הנה בבבלי פריך מעות וכסות דברים של נוי הן ומשני בכיס קשור ותלוי לו בצוארו והכסות מקופלת ומונחת לו על ראשו ע"ש, ולפ"ז יל"ד בשלמא אכסות ניחא הא דפתח מצא בראשו, אבל המעות הרי הן על צוארו והאיך מתאים עם הא דפתח מצא בראשו, הרי לפי אוקימתא זו הי"ל לתנא להתחיל מצא כסות בראשו או מעות בצוארו, וכפ"מ דתנינן השתא משמע פשטא דמתניתין ששניהם היו על ראשו וצע"ק.
שם א"ר יונתן לא סוף דבר עטרות שיבולים כו', ופי' בפ"מ דהני הוי כעין פנים שמצינו שהיו באין במקדש לבכורים כו', ע' בבלי נ"א ע"א וברש"י ד"ה שבצרן מתחילה ובכ"מ ולח"מ פ"ז הט"ז מה' עכו"ם ובתוי"ט כאן.
ה"ג כיני מתניתא בטובת הכומרין ושלא בטובת הכומרין חלילין של ע"ז אסור למוכרן כו', ע' תוס' מ"ד ע"ב ד"ה נהנין ובר"ן ומה שהאריכו בזה בשיטות הראשונים בטור וב"י סי' קמ"ג ובמל"מ פ"ז הי"ז מה' עכו"ם.
ה"ד החוצב צלם לע"ז אע"ג דאת אמר אין קרקע נאסר מתרין בו על כל סיתות וסיתות לכשיתלש לוקה, ע' אור שמח ס"ג ה"ט מה' עכו"ם.
שם רבי הוה יתיב מתני לר"ש בריה הנכרי מבטל ע"ז שלו ושל חבירו א"ל עד דהוה חיילך עלך כן את תניי תני הנכרי מבטל ע"ז שלו ושל ישראל כו', ע' דורות הראשונים סוף ימי התנאים פכ"ד.
ה"ה מכרה או מישכנה רבי אומר ביטל וחכ"א לא ביטל א"ר זעירא הדא דתימר בשמכרה מתוך שלום אבל מכרה מתוך הקפדה דברי הכל בטילה כו', והנה בקידושין י"ז ע"ב הוכיח רבא דירושת הגר אינו דבר תורה מדתנן גר ונכרי שירשו את אביהם נכרי יכול הגר קודם שבאו לרשותו לומר טול אתה ע"ז ואני מעות ואס"ד דאורייתא כי לא באו לרשותו נמי כי שקיל חילופי ע"ז הוא דשקיל ובתוס' כתבו שם דאין זה מטעם ברירה ע"ש. והקשה בס' עולת שמואל ח"א סי' מ"א הלא רבא ס"ל דאחין שחלקו לקוחות הן דאין ברירה, א"כ אמאי אסור לגר לקבל את הע"ז הא כיון דהו"ל כמו מכירה הו"ל ביטול ע"ש, ולדעתי איני רואה בזה שום קושיא דדוקא במכרו להע"ז גלי דעתיה בזה גופה שהוא בטלה, וכדאמרינן הכא דאפילו בשעת שלום ס"ל דבטלה ע"י מכירתו. משא"כ היכא דרק מטעם הדין יש בה דין מכירה והנכרי גופיה לא בטלה. איך תהיה בזה דין ביטול לע"ז.
ה"ו מלחמת יהושע אסורה דכתיב כי החרם תחרימם (פי' ולפי שלא נותר מהם מי שישוב נשאר על הע"ז שלהם חותם האיסור בלי שום ביטול) כמלחמת יהושע מותרת שהיא לשעה (פי' והיו יכולים לשוב ומכיון שלא שבו לקחתה בודאי בטלוה) מלחמת דוד מותרת מה שהיה איתי הגיתי מבטל, כמלחמת דוד אסורה שהיא לעולם (פי' שאיסורה נשאר לעולם בלי שום ביטול), וקשה בין מלחמת יהושע כן כמלחמת דוד מדוע אסורין הרי יכולים היו להשיג נכרי אחרי המלחמה שיבטל כל הע"ז הצריכה ביטול כמו שעשה דוד ע"י איתי הגיתי, דנכרי מבטל שלו ושל חבירו אפילו ע"י כפייה וע' בבלי מ"ג ע"א, כן אמאי הקשו התוס' מ"ד ע"א בד"ה כאן רק על דוד שלא עשה כן קודם שבא איתי הגיתי, ולא הקשו על כל המלחמות שנכבשו בידי ישראל שלא נתבטלו הע"ז ע"י נכרים כמו שעשה איתי הגיתי וצ"ע כעת.
ה"ז גזל זרע וזרעה אין סופו לצמוח הבא על אשת איש אין סופו להוליד ממזר אלא הניחו לעולם שינהוג כמנהגו שוטים שקלקלו כו', ע' באוצר הגאונים לחגיגה י"ד ע"ב בחלק התשובות.
שם עתידה ע"ז להיות באה ורוקקת בפני עובדיה ומביישתן ובטלה מן העולם ומה טעם יבושו כל עובדי פסל, במד"ר בא פט"ז בפסוק משכו וקחו לכם צאן דריש האי קרא על עובדי אלילים דמצרים.
ה"ח תני רבי חנן והוא שלא העלים ישראל את עיניו ממנו אבל אם העלים את עיניו ממנו לא בדא, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קע"ד ובתמים דעים להראב"ד סי' ק"ב.
שם דא"ר הונא בשם רב הקילוח כבור כו', בתמים דעים להראב"ד סי' ק"י וסי' קי"ב הגרסא הקלוח חבור.
ה"ט א"ר יונה הדא דאת אמר והוא שהילכו עליהן דרוכות שתי וערב אבל לא הילכו עליהן שתי וערב לא בדא כו', ע' נועם ירושלמי לחלה פ"ג איך דמשבש לשון הירושלמי כאן והאריך להגיהו ולבארו.
ה"י למ"ד לנכרי אישר מהו שואלין בשלומן של ישראל שלום עליכם, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שע"א ובס' יראים סי' נ"ה.
שם דילמא ר' חנינא בר פפא ור' שמואל בר נחמן עברון על חד מן חורשי שביעית כו', ע' כפתור ופרח פמ"ז.
הי'"א והוא שיש לו עליו מלוה על אותו הבור בתוך לפישוט ידים כו', ע' אור זרוע ח"א סי' תשע"ד.
שם ר' שמואל בשם ר' אבהו אין הנכרי עושה יין נסך בזריקה נכרי מהו שיעשה יי"נ בחמתו כו' ע' בתמים דעים להראב"ד סי' ק"ב ובאור שמח פי"ב ה"ט ממאכא"ס.
הי"ב ר' אבהו בשם ריב"ח לא סוף דבר פתח אלא אפילו חלון ויש בה ארבעה על ארבעה על רום עשרה ובלבד מקורה ובמגופף. הנה בבבלי קאמר רב יוסף נמי דחלון כרה"ר דמי, אבל לא התנה תנאים על פרטי החלון כדהכא, וע"ש ברש"י ותוס' ס"א סוף ע"א, והנה הט"ז בסי' קל"א סק"ד כתב דהחלון מציל על היין שבכל החדר ולאו דוקא לכל מה שכנגד החלון ע"ש, אבל לפ"ז צריך לדקדק טובא במש"כ הרדב"ז על הרמב"ם פי"ג ה"ו ממאכא"ס ע"ש.
פרק חמישי
ה"א ולא שכרו הוא נותן לו ר' אבהו בשם ר' יוחנן קנס קנסוהו כו', ע' בת' הרשב"א סי' קע"ז סי' תשט"ו וברא"ש חולין פ"ק סי' ט' ובריב"ש סי' קע"א.
שם כיתף עמו חבית בחבית את קונסו בחביתו עד כדי שכרו נתן לו קרקע בשכרו כו', ע' אור שמח פי"ג הט"ו ממאכא"ס.
שם ר' ירמיה בעי שכרו לשבר חבית של יי"נ אפילו כן שכרו אסור, ע' ב"י ס"ס קל"ג ובת' עונג יו"ט סי' ל' ובחוט המשולש בתשובותיו של הגרא"י ז"ל סי' ל"ט.
ה"ב שכרה לישב בה אע"פ שהניח הנכרי לגינו עליה שכרה מותר עד היכן עד כדי שלא יהא החמור מקפיד, ולכאורה יל"ד מדוע השמיטו הפוסקים לתנאי זה של הירושלמי, הלא במשנה בלתי מבואר גודל הלגין של היי"נ, ואחרי שהירושלמי ביארו הרי נחוץ הוא לדינא, ונראה משום דבבבלי לית ליה להאי שיעורא, דהא הקשו בדס"ה ע"א מאי חידושא דלגין הלא בלא"ה דינא הוא דיש רשות לשוכר את החמור להניח לנינו עליה ומשני נהי דלגין דינא הוא לאותובי מיהו אי לא מותיב ליה מי אמרינן ליה נכי ליה אגרא ע"ש, ולפ"ז כל כמה דאי לא מותיב ליה אינו מנכה לו כי מותיב ליה נמי לאו שכר לגין דיי"נ הוא.
אמנם אפ"ל נמי דבמקום החמור מקפיד, צ"ל החמר מקפיד, היינו בעל החמור, ופירושו דאם משא הלגין של היי"נ אינו כבד כ"כ שבעל החמור יהיה מקפיד אז מותר, דללגין זה יש לו רשות להניח כמו ללגין אחר, משא"כ אם בעל החמור מקפיד משום כובד המשא של היי"נ שיש בו יותר משיעור סתם לגין אז שכרו אסור. ולפ"ז מתאים עם לשון הבבבלי חמר מעכב עליו, וכן יש להשוות אוקימתא דבבלי וירושלמי שתהיינה מתאימות.
ה"ג יי"ג שנפל ע"ג ענבים ידיחם והן מותרות ואם היו מבוקעות אסורות, הנה מפשטות המשנה משמע דבאותו אופן שהן מותרות בזה האופן גופה הן אסורות, אולם ברמב"ם פט"ז הל"ב מבאר דההיתר הוא גם לאכילה, והאיסור אם הוא בנ"ט אסורות אפילו בהנאה, כן גבי מבוקעות דאסורות משמע מלשון המשנה בהחלט, וברמב"ם שם דאם אינן בנ"ט מותרות אפילו באכילה, וע"ע בשו"ע סי' קל"ד ובמפרשים שם.
שם מתניתא בשלא נדלדל חותמן אבל נדלדל חותמן כמבוקעות הן. פי' ומותרות דוקא אם מחוברות לאשכול כמש"כ התוס' ס"ה ע"ב ד"ה ואם היו.
ה"ד אתון סגדין לאהין טורא אלא לצלמייא דתחותוי כו', ע' משך חכמה לפ' וישלח בפסוק ויטמן אותם יעקב.
שם אבותיכם לא קלקלו מעשיהם אתם קלקלתם מעשיכם תמן תנינן כו', בתוס' חגיגה כ"ה ריש ע"א הגרסא דתנינן תמן ארץ ישראל טהורה כו' וכה"נ הגרסא בתוי"ט מקואות רפ"ח.
שם הדא דאת מר להאמינן שאינן שאובין הא למידת ארבעים לא כו', ע' ר"ש מקואות פ"ב מ"ג.
שם כותאי דקיסרין מותר להלוותן בריבית כו', ע' תוס' ע"ז כ"ו ע"ב ד"ה אני שונה ובת' הרמב"ן סי' רכ"ד ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשצ"ט תתקב"ח.
ה"ה המניח יינו בקרון או בספינה והלך לו לקפנדריא נכנס למדינה ורחץ מותר ואם מודיעו כו', הנה הרמ"א ר"ס קכ"ט כתב לכתחילה לא יניח אדם בביתו יין או חומץ אצל עכו"ם לבד כלל כו', וכ' עלה הגר"א דמתניתין קתני המניח וכמו שדייק בחולין ד"ג ע"א מי קתני מניח המניח קתני דיעבד ע"ש, ולא הביא לדברי התוס' שם על אתר שכתבו וז"ל לא בעי למימר דמשמע דיעבד ולא לכתחילה דהא מסיק דשרי לכתחילה אלא קאמר דאף דיעבד משמע, והש"ך שם סי' קי"ח ס"ק ל"ב הביא לדברי התוס' ע"ש, אמנם מחלקותם דת"ק ורשב"ג, עם לשון מותר דמשנתנו, יתכן יותר כדעת הגר"א דקאי אדיעבד וצ"ע.
ה"ו המניח את הנכרי בחנותו אע"פ שהוא יוצא ונכנס מותר ואם מודיעו שהוא מפליג כו', ע' בת' הרשב"א סי' ק"ז וסי' תקפ"ח ובמיוחסות סי' קנ"ה.
ה"ז מה שעל השלחן אסור בתוך פישוט ידים ומה שעל הדולפקי מותר חוץ מפישוט ידים כו', ע' אור זרוע ח"א סי' תשע"ד.
ה"ח בולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות וסתומות מותרות, הנה הרמב"ם פי"ב הכ"ד ממאכא"ס הוסיף על לשון המשנה וכתב כל החביות הפתוחות שבחנויות אסורות ע"ש, וקשה מה בא למעט בתיבת שבחנויות, האם בא למעט שבבית ושבמרתף, ומאי זה שכתב כל החביות, הרי בקיצור לשון המשנה חביות פתוחות נכללות ממילא כל החביות הפתוחות בכל מקום שהם, ואם כוונתו דוקא כל החביות הפתוחות שבחנויות ולא במקום אחר, קשה מנא ליה לחדש כן, וגם בשו"ע שהמחבר רגיל להעתיק לשון הרמב"ם הכא העתיק לשון המשנה חביות פתוחות וצ"ע כעת.
ה"ט ואין אסור משום יי"נ תני בר קפרא במשלח בבתים, וכ' בפ"מ דקושית הירושלמי קאי ארישא דמותר לאמר תן לנו את דמיה וע"ז משני במשלח בבתים היינו בכלים בלא פיסוק דמים והלכך עד שלא נכנסה לרשותן מותרין לאמר תן לנו דמיה כו' ע"ש, ולע"ד נראה להיפוך דקושית הש"ס היא אסיפא דאם משנכנס לרשותן אסור, דעלה התפלא הירושלמי איך יוכל כניסת רשותו לאסור עליו, הרי יין נסך הוא ואיסורא לא ניחא ליה דליקני כדאמרינן בב"מ צ"ו ע"ב ואיך קני ליה רשותא. ומשני דמשלח בבתים היינו בכלים מדודים הידועים בפיסוק דמיהם, והאומן קבלם בשכרן כמבואר בטושו"ע סי' קל"ב ס"ג, וע"ש בב"י ובש"ך ס"ק כ"ז, ולהכי אסורין כנלע"ד.
ה"י המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין. ע' תשב"ץ ח"א סי' י"ד ובת' פמ"א ח"ב סי' נ"ב.
שם מהו עקבת יין בההוא דמלכלך כמה דתימר עקובה מדם, יל"ד מה המריצם לגרוס עקבת בקו"ף, ולחפש ביאור ומקור ללשון זה, אמאי סאני להו לגרוס כמו בבלי ובמשניות עכבת יין בכ"ף, ועפ"ז יש להם פשטות הלשון וביאורו על אתר וצע"ק.
הי"א חזקיה אמר הדא דאת מר במקום שהמים נמכרין במדה אבל במקום שאין המים נמכרין במידה כיין ביין הן, ע' אור שמח פט"ז הכ"ט ממאכא"ס ובנועם ירושלמי למס' ערלה פ"ג.
שם תני רש"א אף כשאמרו של נחתומין בכפרים אחר שלשה תנורין אסור עד שלשה ימים שמשחרית בורר לו שאור לכל אותו היום כו', ע' אור שמח פ"ד סוף ה"א מה' חמץ.
הי"ב ולאו ר' ישמעאל אמר למדין מק"ו ואין עונשין מק"ו כו', ע' אור שמח פ"ב ה"ז מאסו"ב.
שם ולמה לא תנינן נבילה עמהן א"ר יוסי בי ר' בון לא מתני אלא דבר שאסור בהנייה כו', ע' בנועם ירושלמי ערלה פ"ה.
שם ר' יוסי בשם ר' חנינה בעי איסורי הנייה מהו שיבטלו בצירוף והתנינן שור הנסקל תפתר בחתיכות כו', ע' עמק יהושע סי' י"ח ובאור שמח פט"ו הי"ד ממאכלות אסורות ובנועם ירושלמי ערלה רפ"ג.
הי"ג איתפלגון ר' יוחנן ור"ל ח"א הלכה כרשב"ג וח"א אין הלכה כרשב"ג כו', לכאורה יל"ד טובא מאי שייך בזה ח"א וח"א הלא ר' יוחנן כללא אמר בב"ב קע"ד ע"א ובכ"מ כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו כו' ע"ש, וא"כ ודאי מ"ד הלכה כרשב"ג ר' יוחנן קאמר הכי, וע' בת' הרשב"א סי' מ"ם ובמש"כ בחידושי לכתובות ע"ז ע"א.
הי"ד דתני. הגת והמחץ והמשפך של נכרי רבי מתיר וחכמים אוסרין מודה רבי בקנקנים שאסורות כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' צ"ג ובת' הרא"ש כלל י"ט.
שם תני ארשב"ג אם רצה לטהרן מיד נותן בצנור שמימיו מקלחין או בנהר שמימיו מהלכין כדי עונה כו', ע' במיוחסות סי' קנ"ח ובת' הריב"ש סי' תל"ג. הט"ו צריך להטביל לפי שיצאו מטומאת הנכרי ונכנסו לקדושת ישראל, ע' בס' המנהיג ה' פסח סי' ובח"ס חי"ד סי' קי"ד.
שם סכין תוחבה בארץ שלשה פעמים ודייו רבי בא בשם רב יהודא הדא דאת מר בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריכה ליבון כו', ע' בת' מהר"ח אור זרוע סי' מ"ג.