אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת סנהדרין · פרק תשיעי
ה"א בעון קומי ר' אבהו הבא על האשה וילדה בת כו', הנה כאן נשתבשו הגרסאות וע' מה שהאריך בזה באור שמח פ"ב ה"ו מאסו"ב.
ה"ב כשהוא בא אצל הברזל אינו אומר לא שימות בו ולא שלא ימות בו אלא אפילו צינורת קטנה דהיא יכלה מיקם גו ווישטא ומיקטליניה, הנה יל"ד ע"ד התוס' ע"ו ע"ב ד"ה שברזל שהקשו על פירש"י ע"ש. הלא רש"י פי' ממש כמבואר בירושלמי כאן, כן להיפוך תקשה על הירושלמי קושית התוס' אם תחב לו בוושט אפילו קוץ נמי ממית, וע' בת' הריב"ש סי' רנ"א וסי' של"ח וצ"ע כעת.
ה"ג אי בשאמדוהו למיתה בדא כתיב רק שבתו יתן ורפא ירפא ר' הילא בשם רשב"ל חידוש מקרא הוא שיתן ר' אבהו בשם ריב"ח אומר של טעות הוא ע' עמק יהושע ח"ב דרוש א'.
ה"ד חזקיה שאל זרק את האבן ולא היה בה כדי להמית המית את זה ושיבר את כליו של זה בזה חידש הכתוב ובזה לא חידש, ע' בת' שאילת דוד קונטרס החידושים דף ע"ו ע"א.
ה"ה א"ר יוחנן ברוצח שנתערב בכשרין היא מתניתא. וכ' בק"ע דקמ"ל דאפילו נתערבו שנים ואחד מהן חסיד שהכל יודעין שלא הרג אדם אפ"ה לא מחייבינן לאידך משום הך חזקה כו' ע"ש, וקשה א"כ בבבלי דקאמר מאן אחרים אילימא אחרים כשרים פשיטא ע"ש. והשתא לפמש"כ בק"ע בדעת ר' יוחנן, מאי פשיטותיה היא הלא טובא קמ"ל דחזקת צדקת הצדיק אינה פועלת בתערובתו לחייב לאידך הרשע אלא שניהם פטורים וצ"ע כעת.
שם רשב"ל אומר ברוצח שלא נגמר דינו ונתערב ברוצח שנגמר דינו היא מתניתא שמואל אמר בשור בשוורים היא מתניתא כו', ע' פלתי סי' ק"י ס"ק כ"א.
ה"ו תמן תנינן תני ר' יוסי אומר ידון בזיקה הראשונה שבאת עליו כיצד חמותו ונעשית אשת איש ה"ז בשריפה אשת איש ואח"כ נעשית חמותו בחניקה, ע' ריב"ן למכות כ"ב ע"א ד"ה מיגו דחיילא עליה שבועה ובגבורת ארי שם ובנובי"ת חא"ח סי' קי"ז.
ה"ז ראה את המעשה ונזכר להלכה הבועל ארמית הקנאים פוגעין בהן, ע' בס' האשכול ח"ג ס"ס מ"ז ובאבני מלואים סי' ט"ז סק"ד.