אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת סוטה
פרק ראשון
ה"א כתיב ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו וגו' שלא יקנא לה לא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה כו', ע' ברכי יוסף חא"ח סי' א' סקי"א ובת' משיב דבר ח"ג סי' י"ז.
שם אתיא דר' ליעזר כב"ש ודר' יהושע כב"ה דבש"א לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' פנחס סי' קל"ד אות ח'.
שם מה מקיים ר' ליעזר דבר דבר שהוא מרגיל לבא לידי ערוה כו', ע' תוס' סוטה ד"ב ע"ב ד"ה מ"ט ובת' מהרי"ל דיסקין סי' מ"ב.
שם השיבו על דברי ר' יוסי בן יודה א"כ אין לדבר סוף כו', ע' אור שמח פכ"ד הכ"ה מה' אישות.
שם עידי קינוי שנמצאו זוממין לוקין כו' ע' במה"פ ובנחל יצחק סי' ל"א דף מ"ט ע"א ושם סי' ל"ד דף נ"ט ע"א ובאור שמח פ"א מה' סוטה ושם פכ"א ה"ה מה' עדות.
שם נסתרה בעד אחד בשחרית ובעד אחד בין הערבים ייבה כהדא נתייחדה עמו בפני שנים צריכה הימנו גט שני כו', ע' עמק יהושע סי' י"ג ובאור שמח פ"ט הט"ז מה' אישות ובס' תשובות לשואל סי' כ"ה.
ה"ב מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחת כו', ע' בת' בית דוד סי' כ"ה ובת' חיים שאל ח"ב סי' ג'.
שם ר' אבין אמר אפילו זה אחר זה כו', ע' בת' משיב דבר ח"ג סי' י"ז.
שם שאלו את בן זומא מפני מה ספק רח"י טמא כו', ע' תוס' סוטה כ"ח ריש ע"ב ובעונג יו"ט סי' קע"א.
שם מפני מה ספק רשות הרבים טהור אמר לון מצינו שהצבור עושין פסחיהן בטומאה בשעה שרובן טמאין כו', ע' בתפארת ישראל בועז לטהרות פ"ד ס' י"ח.
שם תני רבי אומר שלש טומאות אמורות בפרשה אחת לבעל ואחת לבועל ואחת לתרומה בתוס' סוטה כ"ט ריש ע"א הגרסא בירושלמי תני ר"מ אומר כו', וע' עמק יהושע סי' ד'.
שם יכול כשם שצרת סוטה אסורה לאחיו של בעל כך אסורה לאחיו של בועל כו', ע' מל"מ פ"ו הי"ט מה' יבום.
שם צרת סוטה למה היא אסורה ר' יוחנן אמר מריח ערוה נגעו בה רב אמר מפני שכתוב בה טומאה כעריות, ע' בפתח השער לת' עין יצחק ח"א.
ה"ג מתניתין לא כמשנה הראשונה דתנינן תמן בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך כו', ע' עונג יו"ט סי' קס"ט.
שם א"ר אבין ואפילו תאמר כמשנה האחרונה מ"ט יש רגלים לדבר, ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ע'.
שם והא תנינן כו' כשם שהמים בודקין אותה על כל ביאה וביאה שהיא מקבלת את בעלה לאחר הבועל כך הן בודקין אותו ר' אבין בשם ר' הילא כאן ביודע כאן בשאין יודע, ע' בת' חיים שאל ח"ב סי' ג'.
ה"ד ר"מ הוה יליף דריש בכנישתא דחמתא כל לילי שובא כו', ע' בעתים לבינה על ספר העתים סי' קל"ז ובת' ברית יעקב סי' ח'.
ה"ה קרייא אמר מקרין ואח"כ מבזין ומתניתא אמר מבזין ואח"כ מקרין. באור שמח רפ"ג מה' סוטה כתב דהך מקרין ט"ס הוא וצ"ל מערבין ע"ש.
ה"ו משל מי הן באין (החבל והכפיפה מצרית) ייבא כיי דאמר רבי דרבי אמר אמת המים וחומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלישכה והכא כן, הנה אהא דמשל מי הן באין פי' בק"ע משל בעלה או משל צבור ע"ש ולפ"ז כדפשיט דבאין משירי הלישכה משמע דפשיטא ליה דהאי משל צבור היא שירי הלישכה, דאל"ה הוה ליה לפרש גם בעצם הספק של הגמרא אי משל בעלה או משל צבור או משירי הלישכה, ובע"כ דס"ל דשל צבור היא שירי הלישכה, ובפ"מ מפרש משל מי הן באין משל צבור או משירי הלישכה ע"ש, משמע דפשיטא ליה דשל צבור אינה שירי הלישכה, והשתא לפ"מ דלמר פשיטא ליה לחד גיסא ולמר לאידך גיסא קשה אתרווייהו מדברי התוס' ד"ח ריש ע"ב דמספקא להו אי משל צבור הוא משירי הלישכה, דאי הוה פשיטא להו דהיינו הך מדוע לא יפרשו דשל צבור דאמרו בסנהדרין הוה נמי משירי הלישכה כדהכא, ועכ"פ היה להם להזכיר לדברי התוס'.
ה"ז שמואל אמר פורשים מן המזנה ואין פורשין מבתה ואתיא כיי דמר ר' יוחנן אשת איש שזינתה הוולדות לבעל מפני שרוב בעילות מן הבעל, הנה ר' יוחנן לטעמיה בבבלי כ"ז ע"א דקאמר ישא אדם בת דומה ואל ישא אדם דומה שזו עומדת בחזקת כשרות כו' פי' דרוב בעילות אחר הבעל כרס"ל הכא, אמנם לשמואל קשיא דאיהו ס"ל התם דישא אדם דומה ואל ישא בת דומה שזו באה מטיפה כשרה וזו באה מטיפה פסולה והכא קאמר איפכא דמזנה גרועה מבתה, ותו דלפ"מ דס"ל לשמואל הכא כר' יוחנן דרוב בעילות אחר הבעל א"כ לא באה כלל מטיפה פסולה דרובא דאורייתא, ולהכי קטלינן למכה אביו ע"פ האי רובא כדאמרינן בחולין י"א ע"ב ועמש"כ בחידושי שם.
ועוד איכא למידק ע"ד הפ"מ דמפרש בטעמא דשמואל דאמר פורשים מן המזנה ואין פורשין מבתה כדאמרינן ישא אדם בת דומה ולא ישא דומה ע"ש, הלא מסקנא זו היא נגד דעת שמואל שם. ואיך נוכל להעמיס פירוש זה בדברי שמואל וצ"ע.
ה"ח כתיב ויבאו עד כרמי תמנתה א"ר שמואל ב"ר יצחק מלמד שהיו אביו ואמו מראין לו כרמי תמנתה זרועים כלאים כו', ע' משך חכמה פ' קדושים.
שם כתוב אחד אומר וישפוט את ישראל מ' שנה וכתוב אחד אומר והוא שפט את ישראל כ' שנה כו', וכ' בק"ע פסוק של ארבעים שנה לא נמצא בספרים שלנו, וע"ע בציון ירושלים ובבבלי ד"י ע"א ובת' מהר"י מינץ סי' ח'.
שם על ידי שעשה דמן של נערים שחוק יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, ע' אור שמח פ"א הי"ג מרוצח.
ה"ט א"ר יוחנן פסוק זה ברוה"ק נאמר ותתצב אחותו ראיתי את ה' נצב על המזבח כו', יל"ד מדוע לא הביא הפסוק הקודם בשמואל א' ויבא ה' ויתיצב, כדדריש ר' יצחק בבבלי י"א ע"א, ועוד הרבה שינויים בדרשה זו ע"ש וצ"ע.
ה"י הלא היא כתובה על ספר הישר תרין אמורין חד אמר זה ספר בראשית וחרנה אמר זה חומש הפקודים כו', ע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' י"ג.
שם אנכי ארד עמך מצרים ואנכי אעלך גם עלה מה ת"ל גס עלה אמר אותך אני מעלה ושאר כל השבטים אני מעלה מלמד שכל שבט ושבט העלה עצמות ראש שבטו עמו, בכפתור ופרח פ"י מסיק ואף דינה נטלוה וקברוה בארץ כנען כי למצרים הלכה ושם מתה כו' ע"ש.
שם תני בשם ר' יודה אילולא שהדבר כתוב לא היה איפשר לאומרו מלמד כשמת משה היה מוטל על כנפי שכינה בארבעת מיל מנחלת בני ראובן עד נחלת בני גד כו', ע' כפתור ופרח פמ"ז.
פרק שני
ה"א ארבעה מחו"כ מפרישין עליהן שלא מדעתן כו' שכן אדם מפריש על בנו הקטן והוא נתון בעריסה. ע' אור שמח פי"א ה"ג משגגות.
שם קטנה שזינתה אין לה רצון להיאסר על בעלה, ע' בס' המנהיג ה' גיטין ס"ס קנ"ב ובח"ס חי"ד סי' קמ"ד.
שם וחרשת אין את יכיל דכתיב ואמרה האשה אמן אמן, ע' אור שמח פ"ג ה"ב מאסו"ב ובעמק יהושע ח"ב דרוש ח'.
שם ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל מנחת מנחת מה מנחת שנאמר להלן שעורין אף כאן שעורין. ע' ספרא נדבה פרשה י"ג ובהתוה"מ שם סי' קמ"ט.
ה"ב ולמה מים ועפר וכתב מים ממקום שבאת עפר למקום שהיא הולכת כתב לפני מי שהיא עתידה ליתן דין וחשבון, ע' משך חכמה פ' נשא בפסוק והקריב אותה הכהן.
ה"ג מאן דמר בין תנינן בין שבועות מעכבין אית ליה חוקה תורה מעכב ומאן דמר שבועות מעכבות ותניין אינן מעכבין לית ליה, ע' לעיל רפ"ק ובתוס' י"ז ע"ב ד"ה קודם ובסנהדרין מ"ט ע"ב ד"ה אף סדר.
ה"ד לוי בר סיסי בעא קומי רבי מגילת סוטה מהו שתטמא את הידים א"ל זה שאלה א"ר יוסי אינה שאלה כלום גזרו על הספרים שיטמאו את הידים לא מפני קדושתן וזו למחיקה ניתנה כו', ע' בחידושי הגר"ח הלוי פ"א הי"א מה' תפילין ובת' עין יצחק חא"ח סי' ה'.
שם כמה אותיות כתוב בה ויהא שלא לצורך ויהא חייב תני ר' חנין בש"א אחת ובה"א שתים כו', ע' אור שמח פ"ו ה"ג מיסוה"ת.
שם וכתב יכול בדיו ובסיקרא ובקומוס ובקלקנתום ת"ל ומחה או מחה יכול במשקים או במי פירות ת"ל וכתב הא כיצד כתב שהוא יכול להמחות ואיזו זו שאינו בא קלקנתום. ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קכ"ו ובפרדס הגדול לרש"י סי' רפ"ג.
ה"ה שומרת יבם שזינתה רבי לעזר אמר מותרת לביתה ריב"ל אמר אסורה לביתה כו', ע' בתוס' דמכילתין י"ח ע"ב ד"ה אמרי במערבא ובכתונת פסים לנמו"י יבמות פ"י דף כ"ד ע"ב.
שם א"ר ינאי שומרת יבם שזינתה מותרת לביתה כו' א"ר יוסי בר ר' בון אף לא מכות אין בה, ע' העמק שאלה ל לשאילתות פ' אחרי סי' צ"ה אות י"ג.
שם ונעלם מעיני אישה פרט לסומא שאין לו עינים הוא סומה היא סומה מתניתא דר' יודן פוטרו מכל מצות האמורות בתורה, ע' אור שמח פ"ב ה"נ מה' סוטה.
ה"ו א"ר ינאי פשיטא שאדם מוחל על קינויו גירש כמי שמחל היך עבידא קינא לה ונתגרשה והחזירה ונסתרה כו', ע' עמק יהושע סי' י"ג ובאור שמח פ"א ה"ז מה' סוטה.
פרק שלישי
ה"א ואין הדבר כאור מביא מפה ואינו חוצץ ומביא כהן זקן אפילו תימר ילד שאין יצר הרע מצוי לשעה, ע' תוס' מנחות ס"א ע"ב תור"ה כהן מניח ובמה שהארכתי בזה בחידושי שם.
שם תני ר"ח סוטה גידמית שני כהנים מניפין את ידיה, ע' אור שמח פ"ד ה"ח מה' יבום.
ה"ב מה מקיים ר"ש טעמא דרבנין ובאו בה כולהון ולא מקצתן מה מקיימין רבנין טעמא דר"ש ואחר ישקה את האשה את המים על כורחה שלא בטובתה כו', ע' תוס' סוטה י"ט ע"א ד"ה ואחר ישקה ובת' חיים שאל ח"ב סי' ה'.
שם ומודין חכמים לר"ש שאם הקריב מנחתה ואח"כ השקה שהיא כשרה כו', ע' בס' המאיר לעולם סי' וא"ו.
שם כל עמא מודיי שמחיקה סמוכה להשקיה כו', ע' אור שמח רפ"ג מה' סוטה.
ה"ג תני מגילתה נגנזת תחת צירו של היכל למה בשביל לשוחקה, ע' בת' עין יצחק חא"ח סי' ה'.
שם כמה ימחוק תני ר' חנין ב"ש אומרים אחת ובה"א שתים כו', ע' אור שמח פ"ו ה"ג מיסה"ת ובת' באר יצחק חי"ד סי' כ"א.
ה"ד א"ל רשב"ל א"כ ילכו כל הנשים ויתקלקלו בשביל שיפקדו ולית ליה לר"ש ונקתה ונזרעה זרע כו', הנה במקום רשב"ל צ"ל ר' שמעון כמש"כ בת' חיים שאל ח"ב סי' ד' וע"ש מה שהאריך בזה וע"ע בבבלי ברכות ל"א ע"ב.
שם חד תלמיד מדרבי היה לו מאתים זוז חסר דינר כו', ע' כפתור ופרח רפמ"ד.
ה"ה רבי אומר הזכות תולה במים המאררים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנוונה והולכת סוף שהיא מתה באותה מיתה, והנה בגמרא תניא רשב"א אומר אפילו טהורה ששתת סופה שהיא מתה בתחלואים רעים מפני שהכניסה עצמה למספק הזה המרובה. והנה לפ"ז איכא למידק טובא בברכות ל"א ע"א דדריש ר' אלעזר אהא דאמרה חנה אם ראה תראה אם ראה מוטב ואם לאו תראה אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי ומשקו לי מי סוטה ואי אתה עושה תורתך פלסתר שנאמר ונקתה ונזרעה זרע כו' ע"ש, הלא חנה בודאי היה לה זכות ובאופן זה אינה יולדת רק מתנוונה כו', ואף אם נימא דר"א ס"ל כר"ש דאין הזכות תולה במים המאררים, אבל עכ"פ איך תעשה היא טצדקי כזו ואיך יניח לה בעלה בידעו שטהורה היא באמת, להמחה שם המפורש במים לבטלה ולהוציא לעז על מי סוטה וע' ברמב"ם פ"ג הי"ח מה' סוטה, ובכלל מה דחקו לר"א לדרוש כזאת במקום דתנאי פליגי בזה. וגם תנאי אחריני פליגי דאיכא דס"ל דברה תורה כלשון ב"א. וא"כ אין מקום כלל לדרוש שום דרשה על הלשון דראה תראה וצ"ע כעת.
ה"ו אילין שירים משם מה הן באין כו' אין תימר משום קומץ אינו נותנן בלילה ואינו נותנן לאחר מיתה ואינו מחשב להן כו'. ע' עמק יהושע סי' כ'.
ה"ז והא כתיב כהן כי יקנה נפש קנין כספו מעתה כהן ולא כהנת מאי כדון והכהן המשיח תחתיו מבניו את שבנו עומד תחתיו יצאת זו שאין בנה עומד תחתיה, ע' תוס' סוטה כ"ג ריש ע"ב ובח"פ חי"ד סי' ש"א.
ה"ח ר' ירמיה בעי גנב משל שותפות מה את עביד לה כגניבה אחת כשתי גניבות, וקשה בשלמא הא דאיבעיא לן בב"מ צ"ו ע"א לענין שאילה בבעלים שאל משותפין ונשאל לו אחד מהן או שותפין ששאלו ונשאל לאחד מהן ע"ש, משום דהתם כתיב בעליו עמו, ומבע"ל אי כולו בעליו בעינן או כולו שואל בעינן כמבואר שם. וזה שפיר נופל לאמר משום דקאי אגברא, ולפ"ז ממילא ממועט שותפות. משא"כ הכא דכתיב ונמכר בגניבתו. ופעולת הגניבה היא חדא, ומה לי אם גנב מאחד או ממאה כאחד הלא גניבה היא, ואיך נוציא שותפות ממשמעותא דקרא וצע"ק.
שם היה גונב ומוציא בלילה נימר אם ידעו בו הבעלים בינתים שתי גניבות הן ואם לאו גניבה אחת היא, לכאורה דמיא ליאוש שלא מדעת דפליגי אביי ורבא בב"מ רפ"ב, ואי אמרינן דהוי יאוש על כל חדא הוויין שתי גניבות, ואי לא הוי יאוש ממילא היא רק גניבה אחת וצע"ק.
פרק רביעי
ה"א וישקינה גזה"כ הוא והביא האיש את אשתו אל הכהן ולא יקנא לה התורה אמרה וקנא את אשתו אפילו מקצת אשתו, ע' לקמן בפרקין ה"ה ובת' באר יצחק סי' א' ובאור שמח פ"ב ה"ב מה' סוטה.
שם תמן טעמייהו דב"ש אומרים הביא לי בעלי ואני שותה ברם הכא יודעת היית שאין ארוסה שותה למה הכניסה עצמה למספק המרובה הזה בשביל לפוסלה מכתובתה, ע' בת' מהרי"ל דיסקין סי' ל"ז ובנחל יצחק סי' ס"ט ענף ג' ובאור שמח פי"ז ה"א מה' אישות ושם פכ"ד ה"ד.
שם קינא לה בעלה ומת ונפלה לפני היבם וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו, ע' אור שמח ס"ה עבודת יוה"כ.
שם התיבון הרי אלמנה לכהן גדול הרי היא ראויה להזריע זרע שנייא היא דכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו, ע' בת' עונג יו"ט סי' קנ"ז וע"ע בשעה"מ ה' ע"ז ספ"ו.
ה"ב א"ר יאשיה סח לי זעירא משום אנשי ירושלים שלשה הם שאם בקשו למחול מוחלין להן ואלו הן סוטה ובן סו"מ וזקן ממרא. והנה אהא דסוטה עד מתי ביד הבעל למחול פליגי בזה בבבלי כ"ה ע"א רב אחא ורבינא ח"א קודם סתירה מחול לאחר סתירה אינו מחול וח"א לאחר סתירה נמי מחול, והרמב"ם פ"א ה"ז מה' סוטה פסק דוקא קודם סתירה מחול ולא אח"כ וכה"ג בת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ט' ובאור זרוע ח"א סי' תרט"ז, אבל דעת התוס' בסנהדרין פ"ח סוף ע"א דעד שנמחקה המגילה בידו למחול, וע' בנחל אשכול לס' האשכול ח"ב סי' י"א.
ה"ג לא ישא אדם מעוברת חבירו ומיניקת חבירו ואם נשא עליו הכתוב אומר אל תשג גבול עולם אשר גבלו ראשונים ובשדה יתומים אל תבא, ע' תוס' סוטה כ"ו ריש ע"א ובהעמק שאלה לשאילתות פ' וירא סי' י"ג אות ב' ובת' משיב דבר ח"ג סי' ט"ז וסי' י"ט וע"ע בח"ס אה"ע ח"א סי' ל"ג.
שם הנושא מעוברת חבירו ומיניקת חבירו יוציא ולא יחזיר עולמית דר"מ וחכ"א יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ג.
שם רבי מר עוקבא הורי בארבלי עשרים וארבעה חודש ואפילו מת התינוק, ע' בת' שאילת דוד חאה"ע סי' ה' וסי' וי"ו.
שם היו לו אשה ובנים ומתו בין קינוי לסתירה כבר נראית לשתות כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ב ובנועם ירושלמי חלה פ"ג.
ה"ד ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת פרט לאונסין כו' מה תחת אישך לרצון אף כאן לרצון כו', ע' אור שמח פ"י ה"א מה' אישות ושם פ"נ ה"ב מאיסורי ביאה.
ה"ה בני ישראל וקנא וישקינה גזה"כ היא והביא האיש את אשתו אל הכהן ולא יקנא לה התורה אמרה וקינא את אשתו כו' אפילו מקצת אשתו, ע' לעיל בריש פרקין ובת' באר יצחק חא"ח סי' א'.
פרק חמישי
ה"א כשם שהיא אסורה לאחיו של בעל כך היא אסורה לאחיו של בועל. ע' מל"מ פ"ו הי"ט מה' יבום.
שם מעתה גירש יהא מותר בה תיפתר שהיה הוא שוגג והיא מזידה ובדקו אותה ולא בדקו אותו כו', ע' תוס' סוטה ר"פ כשם ובת' כנסת יחזקאל סי' ס"ז ובת' חיים שאל ח"ב סי' ה'.
ה"ב ואשר יקריבו שם טמא הוא כמה דמר ר' סימון בר זבדי גולגולתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח, ע' בת' עין יצחק חי"ד סי' ל"ו.
שם הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו כנף תחילה ובשר קדש שני כו', עמש"כ בחידושי על תנ"ך בדברי הנביא חגי.
ה"ג רבי אליעזר בנו של ריה"ג כו', וכ"ה הגרסא ג"כ בגמרא הכא, אבל בבבלי כאן במשנה הגרסא ר' אלעזר בלא יו"ד, וכה"ג בתוספתא שילהי ערכין, אולם בבבלי עירובין נ"ו ע"ב גריס רבי אליעזר ב"ר יוסי.
שם ר' בא בשם ר' יהודה ר' זעירא בשם ר' עוקבא אין מקדרין אלא בחבל של חמשים אמה, הנה הכא משמע דאמוראים חידשו להאי דינא, וקשה הלא סתם משנה היא בעירובין נ"ז ע"ב.
ה"ד מה ת"ל לאמר לאמר לדורות כו'. ע' משך חכמה לפ' יתרו בפסוק וידבר אלקים
ה"ה עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע שאת אוהב ואין אוהב שונא עשה מיראה שאם באת לבעט אין ירא מבעט, וכ' בפ"מ דעל יראת רוממות אמרו ע"ש, אבל בק"ע פי' על יראת העונש, וכן פירש"י כ"ב ע"ב ד"ה מיראה, וע' מה שהאריך בזה הגאון בעל נוב"י בספרו אהבת ציון דרוש ד'.
ה"ו אימתי היה איוב רשב"ל בשם בר קפרא בימי אברהם אבינו היה הדא הוא דכתיב איש היה בארץ עוץ איוב שמו וכתיב את עוץ בכורו, וכ' בק"ע דבכורו לשון חשיבות וזהו שהוגד לאברהם שעוץ בכורו של נחור ע"כ, וקשה דא"כ מדוע קאמר בר קפרא בלשון שהיה בימי אברהם, ואכתי לא ידעינן מי היה, הי"ל לאמר איוב בן אחיו של אברהם היה והוה ידעינן נמי כל יחוסו עד אדם הראשון, כיון דלפי פירושו היה איוב בן נחור אחי אברהם וממילא הוה ידעינן דבימיו היה.
פרק ששי
ה"א ר' אבא מרי בעי תמן אמר חזקיה ר' אבהו בשם ר"א כ"מ ששנה רבי מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם וכא הוא אמר הכין, ע' תוס' יבמות מ"ב ע"ב ד"ה סתם ושם מ"ד ע"א ד"ה דילמא ובת' הרשב"א סי' קי"ד וביד מלאכי סי' תצ"ט ובחו"י סי' צ"ד.
ה"ב ועד אין בה אין לי אלא עד מניין אפילו עבד אפילו שפחה ת"ל ועד אין בה מ"מ, ע' נחל יצחק סי' ל"ה דף נ"ט ע"א.
שם ר' טרפון אומר עד אחד נאמן לטמאותה ואין עד אחד נאמן להפסידה כתובתה ר"ע אומר כשם שעד אחד נאמן לטמאותה כך עד אחד נאמן להפסידה כתובתה כו', ע' עמק יהושע סי' י"ז ובת' עין יצחק אה"ע ח"ב סי' סמ"ך ובנחל יצחק סי' ס"ט ענף ב' ובת' אחיעזר ח"א סי' ה'
שם ר' בון בר חייה בעי חמותה שאמרה אני ראיתי שנטמאת ובא אחד ואמר אני ראיתי שנטמאת כו', ע' בת' אחיעזר ח"א סי' ו' ובס' קובץ הערות סי' כ"א.
שם אמר פלוני אכל חלב והתריתי בו אינו לוקה אמר לו אחד חלב הוא והתרו בו שנים לוקה, ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' י"ח ובעונג יו"ט סי' קע"ב וע"ע ח"ס אה"ע ח"א סי' ע"ז ובקובץ הערות סי' מ"א.
שם נסתרה בפני שנים אמר אחד אני ראיתיה שנטמאת ובא בעלה עליה כהן התרו בו שנים לוקה עיקר עדותו לא בעד אחד הוא, ע' עמק יהושע סי' ד'.
ה"ג דתני ר' יוסי ב"ר יהודא אומר משום ר' לעזר מקנא לה ע"פ עד אחד או ע"פ עצמו ומשקה ע"פ שנים, ע' לעיל פ"א ה"א ובמפרשים שם ובבבלי ד"ב ע"ב ובתוס' שם ד"ה מ"ט.
ה"ד כל מקום שהכשירו עדות האשה כאיש האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש כו', ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' כ"ז ושם ח"ב סי' סמ"ך.
שם שמעון בר בא בשם ר' יוחנן כאן לא היתה שותה ובעגלה ערופה היו עורפין כו', ע' בת' אחיעזר חאה"ע סי' ו'.
פרק שביעי
ה"א אלו נאמרין בלשונם, הנה במשנה שבמשניות ובבבלי הגרסא נאמרין בכל לשון וכ"ה גרסת רש"י שם. רק התוס' גרסי בלשונם, וע' תוי"ט וביד המלך על הרמב"ם פ"ב ה"י מה' ק"ש ובחידושי באר שבע בסוגיין.
שם כתיב ואמר הכהן לאשה בכל לשון שהיא שומעת דברי ר' יאשיה כו', ע' בת' דבר אברהם סי' ל"ד.
שם רבי אומר אומר אני ק"ש אינו נאמר אלא בלשון הקדש מ"ט והיו הדברים האלה ר' לוי בר חיתה אזל לקיסרין כו', ע' בת' הריב"ש סי' ש"צ וסי' שצ"א.
ה"ב חליצה כיצד וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו מה ענייה האמורה להלן בלשון הקדש אף כאן בלה"ק ר' יהודא אומר וענתה ואמרה ככה עד שתאמר בלשון הזה. ובגמרא תני בשם ר' יודא כ"מ שנאמר בלשון הזה ענייה ואמירה ככה וכה הרי הוא בלשון הקדש, והנה בבבלי ל"ג ע"א הקשו על רבנן דדרשי חליצה מג"ש האי ככה מאי עבדו ליה ומשני מיבעי להו לדבר שהוא מעשה מעכב ור' יהודא מכה ככה ורבנן כה ככה לא משמע להו, וקשה הלא הכא קאמר ר' יהודא בהדיא דכ"מ שנאמר ככה וכה הרי הוא בלשון הקדש משמע דהוראה אחת לתיבת כה כמו לתיבת ככה, והנה קאמר ר"י בבבלי ל"ח ע"א גבי ברכת כהנים הרי הוא אומר כה עד שיאמר בלשון הזה. וכתבו התוס' שם אבל לרבנן לא משמע להו עיכובא כה אלא ככה ע"ש, ולפ"ז לרבנן ניחא דילפי עיכובא דמעשה מככה דכה לא משמע להו למילף מיניה אבל לר"י מאי האי דמשני דהו"ל למכתב כה וכתיב ככה. הלא אצלו כה וככה שוין, וי"ל דניהי דלשון כה מורה לדידיה לעיכובא היינו דוקא לענין קרייה כמו ברכת כהנים או לאמירתה דחליצה ככה יעשה לאיש, אבל למעשה דחליצה גם ר"י ס"ל דדוקא ככה מעכב ולא כה, וממקומו הוא מוכרע לאמר כן דאלת"ה אלא כה וככה לגמרי שוין למילף מינייהו, א"כ הכ"ף הראשון לר"י מיותר לגמרי דבתיבת ככה נמצא תיבת כה, ובהכרח דלר"י כה אתא לעיכובא דקרייה דדיבורא בעלמא היא, וככה היא בנוגע למעשה, וע' רש"י יבמות ק"ד ריש ע"ב.
ה"ג א"ר אלעזר ב"ר שמעון נטיתי לספרי כותים כו', בבבלי ל"ג ע"ב תנינא בשם ר' אלעזר ב"ר יוסי.
שם דר' ישמעאל אמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו שבע שכיבשו ושבע שחילקו כו' ע' ספרי ר"פ שלח ובזרע אברהם והתוה"מ מה שהאריכו בזה ובת' שיבת ציון סי' מ"ח ובאור שמח פ"י ה"ד ממאכא"ס.
ה"ד עד כדון דברים שנכללו ונפרטו דברים שנכללו ולא נפרטו א"ל כן א"ר יוחנן משום ר' שמעון כו', בתוס' סוטה ל"ז ע"ב בד"ה ר"ש בן יהודא הגרסא רבי ישמעאל.
שם עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצילה של בעלי תורה מ"ט כי בצל החכמה בצל הכסף, ע' העמק שאלה בקונטרס פתח העמק לס' במדבר סי' ז'.
שם אית תניי תני כשם שהן חלוקין כאן כך הן חלוקין באבני אפוד כדי שיהיו כ"ה מיכן וכ"ה מיכן והלא אינן אלא מ"ט א"ר יוחנן בנימין דותולדותם מלא, ע' בת' כנסת יחזקאל סי' א'.
שם א"ר יוחנן בנימין היה חציו, בן מיכן ימן מיכן, ע' משך חכמה לפ' תצוה בפסוק ששה משמותם.
ה"ה נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים הן אבני המלון ואבנים שהניח יהושע תחת כפות רגלי הכהנים ואיסטליות שנתן להן משה א"ר חנינן כו', בתוס' סוטה ל"ה ריש ע"ב הגרסא א"ר יצחק כו'.
שם בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות אמר להן יהושע אם אין אתם מקבלין עליכם את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם, ע' עמק יהושע ח"ב דרוש וי"ו.
ה"ו בכל אתר את אמר הולכין אצל התורה והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן, ע' מרדכי ספ"ק דר"ה רמז תש"י ובאור זרוע ח"א סי' ט' וסי' קט"ו.
שם רבי יוסי מפקד לבר עולא חזנא דכנישתא דבבלאי כו', ע' אור זרוע ה' שבת סי' מ"ח.
ה"ז לא כן תני ר"ח לא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד כו', הנה הכא משמע דר' חייא גילה ברייתא זו ואילו בבבלי סנהדרין ק"א ע"ב הביאו דירבעם אמר גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודא בלבד ופירש"י גמירי הלמ"מ, שוב מצאתי שכבר העיר כן בבאר שבע לחלק שם, וע' מה שהארכתי בזה בחידושי לזבחים ט"ז ע"א ולתמיד כ"ז ע"א.
ה"ח וקורא מתחילת אלה הדברים ועד שמע כו', צ"ע מדוע השמיט מסדר המשנה דעת ר' יהודא ממשנתנו דס"ל בתוספתא דמכילתין פ"ז דלא היה צריך להתחיל מראש הספר אלא מן שמע כו'. וע"ע ברמב"ם פ"ג ה"ג מה' חגיגה ובלח"מ שם.
פרק שמיני
ה"א משוח מלחמה למה בגין דכתיב ודיבר (ופירשו המפרשים דפריך למה בלשון הקדש ומשני דכתיב ודיבר אל העם ונאמר להלן משה ידבר מה להלן בלשון הקדש אף כאן בלה"ק), והרי ק"ש הרי כתיב בה ודברת בם והיא נאמרת בכל לשון, וקשה הלא אין אדם דן גז"ש מעצמו רק נאמרה מסיני איזו תיבה נכתבה לגז"ש כדפירש"י בקידושין י"ז ע"א, ולפ"ז מאי קא קשיא להו כיון דהאי ודיבר עם ידבר דכתיב גבי משה ניתנו לגז"ש זו, אי אפשר להקשות מקרא דודברת בם, דעל דיבור זה לא היה להם הקבלה לדרשו בגז"ש זו וצע"ק, וע"ע באור שמח פ"ז ה"ג מה' מלכים.
שם עד כדון כר"ע דו אמר לשונות ריבויים הם כר' ישמעאל דו אמר לשונות כפולים הן, ויל"ד הרי עד כאן ל"פ תנאי בהא דדברה תורה כלשון ב"א אלא בשתי תיבות ביחד, כמו איש איש המול ימול הוכיח תוכיח וכהנה וע' תוס' מנחות י"ז ע"ב ד"ה מאי האכל יאכל, משא"כ הכא דכתיב ודיבר אל העם ואמר אליהם שההפסק בין דיבור לאמירה מורה לשני עניינים וצע"ק.
ה"ב כשם שמצוה לאמר על דבר שהיא נעשה כך מצוה שלא לאמר על דבר שאינו נעשה, וכה"נ בירושלמי תרומות ספ"ה ובחגיגה ספ"א וע' בהגהות מיימונית פ"ו מה' דעות ובתוס' שבת נ"ה ע"א ובמש"כ בחידושי שם ובחידושי על תנ"ך משלי ט'.
ה"ג משנגנז הארון נגנז עמו צנצנת המן כו' ומי גנזו יאשיהו כו' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף כו', הנה על זמן הגניזה ע' בת' חו"י סי' קצ"ב אות ס"ו וע"ע ברמב"ן על סה"מ שרש שלישי.
ה"ד ואין עושין אותו חיבור לעיר, ע' אור זרוע ה' עירובין סי' קס"ב.
שם יכול הבונה בית בחו"ל יהא חוזר ת"ל ולא חנכו את שמצוה לחנכו יצא זה שאינו מצוה לחנכו, ע' בת' דבר אברהם סי' ח' וע"ע בת' באר שבע סי' ע'.
שם הקדים לו שכרו כמי שחנכו, ע' בת' שאילת דוד חי"ד סי' ח'.
ה"ה יכול הנוטע כרם בחו"ל יהא חוזר ת"ל ולא חללו את שמצוה לחללו יצא זה שאין מצוה לחללו, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' קדשים סי' ק' אות ו'.
שם תני ראב"י אומר אין משמע אלא כרם ודכוותה אין משמע אלא נטע תני ולא חללו פרט למבריך ומרכיב, ע' בת' שאילת דוד סי' י"א בהגה"ה.
ה"ו אפילו שומרת יבם לחמשה אחים ודכוותה אפילו בית אחד לחמשה אחין תמן אין כל אחד ואחד ראוי לישב בו ברם הכא כאו"א ראוי לייבם, ע' עמק יהושע ס"ס י"א.
ה"ז תני ר' יודה אומר אם חידש בה דבר חוזר ואם לאו אינו חוזר סדו בסיד ופתח בה חלונות לא היה חוזר כו', ע' בת' שאילת דוד חא"ח סוף סי' ג' בהגה"ה.
ה"ח ואלו שאינן זזין ממקומן בנה בית וחנכו נטע כרם וחיללו והנושא את ארוסתו כו', ע' בס' יראים סי' ק"צ ובת' הרדב"ז ח"א סי' רל"ח.
שם בנה בית וחנכו ולא שהא בתוכו יב"ח נטע כרם וחיללו ולא שהא בתוכו יב"ח וכולהון למידין מן האשה כו', ע' בת' כנסת יחזקאל סי' ס"ב.
ה"ט לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן שלא לפרסם את החטאים כו', ע' עמק יהושע ח"ב דרוש ג'.
ה"י ופקדו שרי צבאות בראש העם אין לי אלא בראש העם בסוף העם מניין ת"ל פקדו ופקדו עד כדון כר"ע כר' ישמעאל כו', ופירשו המפרשים דר"ע דריש כפל לשון ע"ש, ולא ידענא הלא כפל לשון שייך בתיבות כמו הוכח תוכיח העבט תעביטנו וכה"ג וע' תוס' מנחות י"ז ע"ב ד"ה מאי האכל יאכל ומה ענין זה לפקדו ופקדו, לכן נלע"ד דקושיתם הכא שייך לפלוגתא דר"י ור"ע בסנהדרין נ"א ע"ב דר"ע אמר ישמעאל אחי בת ובת אני דורש א"ל וכי מפני שאתה דורש בת ובת נוציא לזו לשריפה ע"ש, ולפ"ז שפיר הקשו הכא עד כדון כר"ע י"ל דכמו דדריש התם וי"ו דובת כמ"כ ידרוש כאן וי"ו דופקדו אבל לר' ישמעאל דלא דריש וי"ו מניין, וע' תוס' מנחות נ"א ע"ב ד"ה וי"ו לא דריש ומש"כ שם עה"ג.
פרק תשיעי
ה"א ר' יהודא בן פזי בשם ר' זעירא חלל ולא מפרכס ראוהו מפרפר כאן ובא לאחר זמן ולא מצאו אני אומר נעשה לו נסים וחיה, ע' בת' דבר אברהם סי' ה'.
שם אמר רבי נראין דברי ר"ש בסמיכה ודברי ר' יהודא בעריפה כו', ע' בחידושי באר שבע למכילתין בריש פרקין ד"ה שנאמר.
ה"ב נמצא עומד על מיטתו והסכין תקועה בלבו אין עורפין, ע' בת' דבר אברהם סי' ו'.
שם שני הרוגין זה ע"ג זה סבר רב שהן עורפין א"ל אין עורפין א"ל למה א"ל התחתון משום טמון והעליון משום צף כו', ע' בס' נר אהרן סי' ה' וע"ע באור שמח פ"ט ה"י מה' רוצח.
שם לא היו מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד דכתיב ידינו לא שפכו את הדם הזה, ע' הרחב דבר ס"פ שפטים.
ה"ג ומאיין היו מודדין רא"א מטיבורו ממקום שהוא נוצר ר"ע אומר מחוטמו ממקום הכרת פנים ואייתי כיי דמר רב יהודא בשם רב הכרת פניהם ענתה בם זה החוטם כו', וקשה בשלמא ר"א דאמר מטיבורו שפיר יהיב טעמו דממקום זה הוא נוצר, הרי דזה חשיבותו מתולדתו ולכן גם בהעדרו מן העולם עלינו להתחשב עם המקום שממנו נוצר, וגם ר"ע אם היה נותן נימוקו משום דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ולזאת נחשב מקום זה עיקר חיותו למדוד משם, הוה ניחא, אבל כדיהיב טעמו שזהו הכרת פנים הרי זה שייך רק לעדות העדים על הכרת גופו, להעיד שזהו בעלה של זו להתירה לינשא כדתנן ביבמות ק"כ ע"א, אכן מה ענין לקבוע מקום זה למדידת עגלה ערופה.
לכן נ"ל דבהכרת פנים החוציי נראה כח החיוני והרגשותיו הפנימיים, ולהכי נקרא פנים אע"פ שהוא בחוץ, משום שממנו ניכרין כחותיו הטמונים פנימה, וזהו מה שפירש"י בישעיה ג' הכרת פניהם ניכרים הם בעזות פניהם ע"ש והיינו מאי דמסיק בירושלמי ואתיא כיי דמר רב יהודא בשם רב הכרת פניהם ענתה בם זה החוטם כו', ולהכי החליט ר"ע דמשם הוא מקום המדידה כנ"ל.
ה"ד היה שוה כל מקום שדרכו ליתזו גוף אחד הוא ואם לאו הראש הזה אין לו גוף והגוף הזה אין לו ראש, ע' בת' מהרי"ל דיסקין סי' ט"ל.
ה"ה ת"ל אשר בה מום המומין פוסלין בפרה אין המומין פוסלין בעגלה, ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' ב'.
שם ר' הושעיה בעי ניתני חחורש מקום עריפתה של עגלה הרי תשעה כו', ע' מכות כ"ב ע"א ובתוד"ה מתקיף.
ה"ו רבנן דהכא פתרין קרייא בהורג ורבנן דתמן פתרין קרייא בנהרג כו'. ע' העמק דבר ס"פ שפטים בפסוק וענו ואמרו.
שם א"ר שמואל ב"ר יצחק עד שהיא בחיים היא קדושה מתניתא אמרה כן תצא ותרעה בעדר מהו תצא תצא מקדושתה, ע' אור שמח פ"י ה"ז מה' רוצח.
ה"ז ניתני עד אומר ראיתי את ההורג אשה אמרה לא ראיתה אשה אמרה ראיתי ועד אומר לא ראיתה כו', ע' תוי"ט לעיל פ"ו מ"ד ובת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' כ"ז.
ה"ח משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה כו', בת' דבר אברהם ס"ס ד' דקדק הלא בדבר רחוק המציאות לא שייך לשון בטלה ע"ש, ולדעתי לא על המציאות היתה כוונת המשנה, אלא על דין התורה השייך אל המציאות אמרו שבאם היה דבר כזה במקרה, לא היה מקום לקיים הדינים הכרוכים בזה בפועל ובמעשה. דהא קרא כתיב לא נודע מי הכהו ועתה נודעו הרוצחים, ויש לדייק כן ברש"י דמשנתנו ע"ש.
ה"ט והיתה האשה לאלה בקרב עמה בזמן שעמה שלום לא בזמן שעמה פרוצים, ע' משך חכמה פ' נשא בפסוק בתוך עמך.
שם ונקה האיש מעון אימתי האשה נושא את עוונה בזמן שהאיש נקי מעון, ע' בת' חיים שאל ח"ב סי' ג'.
ה"י אמרו על ר' יהודא בן בבא שהיו כל מעשיו לשם שמים אלא שגידל בהמה דקה וכך היה מעשה פעם אחת חלה ונכנסו הרופאים אצלו לבקרו אמרו לו אין לך רפואה אלא חלב רותח כו'. הנה בב"ק ד"פ ע"א הובאה ברייתא זו בלשון מעשה בחסיד אחד ושם ק"ג ע"ב אמרו דכל היכא דנקטו בהאי לישנא הוא או ר' יהודא בן בבא או ר' יהודא ב"ר אילעאי, והנה זה יתכן היכא דגם לחכמי הש"ס נפל הספק אצל מי מהם היתה המעשה, משא"כ הכא דמבואר להם שהיה בר"י בן בבא מדוע קבעו בשם מעשה בחסיד אחד באופן שנוכל להסתפק אולי היה בר"י ב"ר אילעאי, זולת אם נימא דלחכמי א"י היה ידוע שהמעשה היתה בר"י בן בבא אבל לחכמים הבבליים היה מסופק ולכן אמרו מעשה בחסיד אחד וכדמשמע קצת בתמורה ט"ו ע"ב אולם ג"ז דחוק.
שם ולא מצאו בידו אלא עון אותה העז בלבד. ע' ש"ק מה שהקשה ע"ד המהרש"א ומה שכ' על דבריהם בס' תורת רפאל ה' שבת סי' ל"ח.
הי"א יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר כו', אין זה יוחנן כה"ג ששימש שימש בכהונה גדולה שמונים שנה אלא מי שהיה אחרי שמעון הצדיק כדביאר הרמב"ם רפ"ט מה' מעשר ומובא בבאר שבע בחידושיו לסוטה.
שם אמר הואיל ומעשר ראשון בעון מיתה ומע"ש בעון טבל יהא קורא שם לתרומה ולתרו"מ ונותנן לכהן ומע"ש מחללו על המעות והשאר מעשר עני שהמוציא מחבירו עליו הראיה, פי' ומפרישן והן שלו, וע' תוס' יומא ד"ט ע"א ד"ה מעשר ובגבורת ארי שם ובעמק יהושע סי' ט"ז.
הי"ב א"ר יוסי בי ר' בון בשם רב חונה בראשונה כל צרה שהיתה באת על הצבור היו פוסקין שמחה כנגדה ומשבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתיות כו', ע' דורות הראשונים סוף ימי החשמונאים פי"ד.
הי"ג תני א"ר יודה מה טיבו של שמיר הזה כו' הדא הוא דכתיב והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה כו' ר' נחמיה אומר מגוררות היו כו', ע' תוס' גיטין ס"ח ע"א ד"ה איכא שמיר ובמש"כ שם עה"ג, וע"ע במה שהארכתי בחידושי למס' תמיד כ"ו ע"ב.
שם ונופת צופים כו' סלת צפה ע"ג נפה לושה בדבש וחמאה, ע' אור זרוע ח"ב סי' רנ"ו.
הי"ד רשב"ג אומר משום ר' יהושע מיום שחרב ביהמ"ק אין יום שאין בו קללה כו' כתיב ואל זועם בכל יום, וכ' בפ"מ וע"י כך אין יום שאין בו קללה ע"כ, וקשה הלא האי קרא נאמר לא דוקא על אחר חורבן הבית כי אם גם קודם בנין הבית הראשון, דהא אמרו בברכות ד"ז ע"א ובע"ז ד"ד ע"ב דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע כו', משמע דקודם לכן היה זועם בכל יום כהוראת הכתוב בתהלים, משו"ה נראה יותר כפי' הק"ע דבימי הבית היו הקרבנות מבטלין הזעם, ואחר שנחרב אין במה לבטלו.
הט"ו אלו הן עטרות כלות עיר של זהב כו', ע' בספר התרומה ה' שבת סי' ר"מ.
הט"ז משמת בן עזאי פסקו השקדנים משמת בן זומא פסקו התלמידים. ע' ירושלמי נדרים פ"ח ה"ב ובקידושין פ"ג ה"ט. ------------------