אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת נזיר · פרק תשיעי
ה"א ישראל בבל יחל ואין העכו"ם בכל יחל א"ר יונה ישראל יש להן היתר חכם עכו"ם אין להן היתר חכם כו', ע' מל"מ פ"י ה"ז מה' מלכים ובמשך חכמה לפ' יתרו בפסוק כי לא ינקה ובת' שאילת דוד חי"ד סי' י"ח ובאור שמח פ"ה הט"ז מה' מעילה.
שם פשיטא דא מילתא ניטמא ואח"כ יצא לחירות מביא קרבן טומאה מהו בשכפפו רבו או בשלא כפפו רבו כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ב. ה"ב א"ר יוחנן מאן תנא אם גילח ואם לא גילח ר"א ברם כרבנין עד שלא נזרק הדם עליו, ע' בחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פ"ד ה"ו מביאת מקדש.
ה"ג אי זהו מושכב כדרכו רגליו מפושטות וידיו על לבו אבל אם מצאו קמצוץ אני אומר גל נפל עליו והרגו, ע' תורת האדם להרמב"ן ענין הקבורה.
שם אמרו לו לר"ע והלא קברי בני דוד מתפנין וקברי בני חולדה היו בירושלים ולא נגע אדם בהן לפנותן מעולם כו', ע' עמק יהושע ח"ב דרוש י"ד.
שם תמן תנינן ועושה חצר על פתח המערה שש על שש כמלא המטה והכא הוא אמר הכין תמן מלא המטה עומדת ברם הכא מלוא מטה חוזרת עד איכן עד כדי נושאי המטה. ע' באליהו רבא לאהלות פט"ז מ"ג.
ה"ד וטמא אותו את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק, הנה דרשה זו איתא נמי בחו"כ, ומפרש הרמב"ם בפיה"מ לנגעים פ"ה מ"ד דהאי אותו קאי על הנגע ולא אגברא, וע' במשנה אחרונה לנגעים שם, וע"ע טהרות ספ"ד ובמפרשים שם ובאור שמח פ"ז ה"י מה' תרומות.
שם מה נדה מטמא מאונסים אף זהב מטמא מאונסים מעתה אפילו מראיה הראשונה אר"ז לכשיעשה כנדה, ע' אור שמח פ"ב ה"ה ממחו"כ.
ה"ה מ"ט דר' נחמיה אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה וכי עלת על דעתך שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג על ידיו אלא אפילו מת מחמת עמדה ראשונה פטור כו', ע' סנהדרין ע"ח ע"א תוד"ה בגוסס ובת' דברי נחמיה סי' א' ובס' עולת שמואל סי' נ"ט.
ה"ו מה הדין ביזרא דחיל מן הדין פרזלא אף הדין סערה דחיל מן הדין פרזלא, הנה בזה הביא ראיה לר' נהוראי דמורה האמור בשמואל נזיר, אכן בתרגום מפרש כר' יוסי דקאמר ומרות אנש לא תהא עלוהי וכן פירש"י וע"ש ברלב"ג ורד"ק.