אור ברסלב
אור הישר (ירושלמי) מסכת מכות › פרק שלישי

אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת מכות · פרק שלישי

פרק שני

ה"א אלו הן הלוקין הבא על אחותו כו' ממזרת ונתינה לישראל כו'. ע' תוס' כתובות ל"א סוף ע"ב ובפ"י והפלאה שם.

ה"ב כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב רש"א כל שהוא וחכ"א כזית, ע' ירושלמי פסחים פ"ג ה"א ובתוס' ע"ז ס"ח ריש ע"א ובגבורת ארי ליומא פ"ג ע"א ובת' באר יצחק חא"ח ס"ס ט'.

ה"ג אבל המותיר בטמא והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים, הנה במשנת הבבלי הכא ובפסחים פ"ד ע"א ובשאר מקומות בגמרא שהובא בבבלי, הגרסא אבל המותיר בטהור, ופירש"י שם בפסחים אפילו בטהור, והרמב"ם בפ"י הי"א מק"פ ביאר בהדיא טעם דמותיר בטהור אינו לוקה, שהרי ניתק לעשה שנאמר והנותר ממנו באש תשרפו וע"ש בכ"מ.

ה"ד הנוטל אם על הבנים ר' יהודא אומר לוקה ואינו משלח כו', וכ"ה הגרסא בספרי פ' תצא וכ' שם בהתוה"מ סי' ס"ד דגרסת הגר"א הוא ר' יוסי ב"ר יהודא במקום ר' יהודא, ועמש"כ בחידושי לחולין קמ"א ע"א טעם לגרסת הגר"א ז"ל.

ה"ה ואינו חייב עד שיטלנו בתער ר' ליעזר אומר אפילו אם ליקטו במלקט או ברהיטני חייב, ע' מה שהאריך בזה בת' חיים שאל ח"ב סי' כ"ז.

ה"ו הכותב כתובת קעקע כתב ולא קיעקע קיעקע ולא כתב אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע כו', ע' בקונטרס אחרון לת' מהרי"ל דיסקין ז"ל סי' ק"ה.

ה"ז נזיר שהיה שותה ביין כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת, ע' תוס' גיטין ל"ג ע"א ד"ה ואפקעינהו ובס' המאיר לעולם סי' יו"ד

ה"ח יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשור ובחמור והן מוקדשין כו', ע' בתוס' ובגבורת ארי למכילתין כ"א סוף ע"ב ובתוס' פסחים מ"ז סוף ע"א ובמפרשים שם.

ה"ט כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת שנאמר במספר ארבעים מיניין שהוא סמוך לארבעים, הנה בבבלי קאמר מ"ט אי כתיב ארבעים במספר הוה אמינא ארבעים במניינא השתא דכתיב במספר ארבעים מניין שהוא סוכם את הארבעים אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבה דאילו בס"ת כתיב ארבעים ואתו רבנן ובצרי חדא, ולכאורה מאי קאמר דבס"ת כתיב ארבעים, הלא בס"ת כתיב במספר ארבעים ומזה ידעו לדרוש דהוא מניין הסוכם את הארבעים, והיא דרשת חז"ל ככל הדרשות בכל התורה ומ"ש דוקא על דרשה זו מצא רבא טפשות האנשים דלא קיימו מקמי גברא רבה, ונראה דרבא קאי אהא דקאמר אי כתיב ארבעים במספר הוה אמינא ארבעים במניינא אבל השתא דכתיב במספר ארבעים כו', וקשיא ליה לרבא אטו כתיב במספר ארבעים. הרי כתיב ארבעים יכנו, ותיבת במספר שייך להפסוק הקודם והכהו לפניו כדי רשעתו במספר, והוא סוף פסוק, והיכן מצינו דרשה כזאת שהתיבה האחרונה של הפסוק הקודם תהיה מחוברת אל התיבה הראשונה מהפסוק שלאחריה, לעשותן כחטיבה מיוחדת לדרוש משתי התיבות דין חדש שהוא נגד פשטות הכתוב דכתיב ארבעים יכנו, ובע"כ דבשום אופן לא היה יכול שום אדם פשוט להבין כן בתוה"ק, רק כח נפלא כזה מסור רק לחז"ל הראשונים שדרשו כזאת, ולכן רק כאן מצא רבא מקומו לאמר כמה טפשאי שאר אינשי כו'.

ה"י עבר עבירה שיש בה שני לאוין אמדוהו אומד אחד לוקה ופטור, ופי' בפ"מ אומד אחד לשני מלקיות כגון שאמדוהו ללקות מ"ב כו' ע"כ, ברמב"ם פי"ז ה"ד מה' סנהדרין כ' ארבעים וחמש, ונאיד ממספר ארבעים ותרתי שהוא לשון הש"ס בבבלי וע"ש מה שהאריכו בזה.

הי"א הוסיף לו רצועה אחת ומת ה"ז גולה על ידו, ע' בת' שבות יעקב ח"ג סי' ק"מ ובקצות ס"ס שמ"ח ובת' דבר אברהם סי' כ' ובמש"כ בחידושי לב"ק ל"ב ע"ב.

הי"ב כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתן שנאמר ונקלה אחיך לעיניך משלקה הרי הוא כאחיך, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' י"ח ובת' מהר"ח או"ז סי' קט"ז ובת' הרמ"א סי' ס"ב.

הי"ג ר' חנניה בן עקשיה אומר רצה המקום ב"ה לזכות ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כו', ע' בפיה"מ להרמב"ם ובס' פני האריה החי ריש ח"ב.

תוכן העניינים

אור הישר (ירושלמי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה