אור ברסלב
אור הישר (ירושלמי) מסכת מכות › פרק ראשון

אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת מכות · פרק ראשון

מסכת מכות

ה"א ריב"ל אמר ועשיתם לו שני דברים מסורין לב"ד את תופש אחד מהן כו', ע' נחל יצחק סי' ל"א ענף א'.

שם עדים שנזרממו וחזרו ונשתקרו ר' יוחנן אמר שקר שקר ר' לעזר אמר רשע רשע כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ויקרא סי' ע"ב אות ג' ובת' אחיעזר ח"א סי' כ"א בהגה"ה.

ה"ב המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו עד שלשים יום, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ת"ח ובראב"ן סי' קי"א.

שם עאל ר' יהודא ומר טעמא קרבה שנת השבע שנת השמיטה לא היא שנת השבע שנת השמיטה כו' שלא תאמר כל שלשים יום אין רשאי לתובעו לאחר שלשים יום בהשמט כספים הוא לא יגבנו לפום כן צריך מימר קרבה שנת השבע שנת השמיטה, וקשה בשלמא אי הוה כתיב קרבה זמן השלשים שנת השמיטה אז היה המובן לפני המלוה לחשוב, דעד שלשים לא יוכל לתבוע ואחר שלשים היא שנת השמיטה וממילא יאבד מעותיו ובשביל זה לא ירצה להלוות לו, אבל מה ענין שנת השבע לשלשים דתביעה, ובבבלי ד"ג ע"ב הוכיחו להאי דינא מהאי קרא באופן אחר וע"ש בפי' ר"ח.

והנה רש"י בפ' ראה ט"ו א' כ' מקץ שבע שנים יכול שבע שנים לכל מלוה ומלוה ת"ל קרבה שנת השבע ואם אתה אומר ז' שנים לכל מלוה ומלוה להלואת כל אחד ואחד האיך היא קרבה הא למדת שבע שנים למנין השמיטה עכ"ל, והנה היא דרשת ריה"ג בספרי שם פיסקא קי"ז, ורש"י נאיד מדרשתם שם על אותו הפסוק מקץ שבע שנים דיליף מגז"ש מה שבע שנים האמורים בשמיטה שבע שנים לכל העולם אף שבע שנים האמורים במלוה שבע שנים לכל העולם ע"ש, ועכ"פ לריה"ג איצטריך שנת השבע שנת השמיטה להורות דשנת שבע להלואה היא באותו זמן של שמיטת קרקעות, ולסתמא דספרי איצטריך לה לגז"ש, ובכל אופן לא מייתר להו האי שנת השבע שאינו רשאי לתובעו עד שלשים יום וצ"ע.

ה"ג ר' בא בר ממל והוא שנהרג אבל אם לא נהרג לא הדא היא דתנינן אינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד. ע' מה"פ ובת' כנסת יחזקאל סי' ק"ג.

ה"ד אין העדים זוממין נהרגין עד שיוגמר הדין שהרי הצדוקים אומרים עד שיהרג שנאמר נפש בנפש, כ"ה גרסת רש"י במשנה ד"ה ע"ב וע' בגבורת ארי שם ולדף ב' ע"א ובגרש ירחים לגיטין כ"ט ע"א.

שם א"ר זעירה הדא אמרה עד זומם אינו נפסל בב"ד אלא מעצמו הוא נפסל, עמש"כ בזה ביאור נחמד בחידושי לירושלמי ב"ב פ"ג ה"ו.

ה"ה ע"פ שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב שלשה אלא להקיש שלשה לשנים כו', הנה רש"י בפ' שפטים העתיק לשון משנתנו עד כאן. ומסיק להקיש שלשה לשנים מה שנים עדות אחת אף שלשה עדות אחת ואין נעשין זוממין עד שיזומו כולם עכ"ל, הנה רש"י נאיד מלשון המשנה וע"ש ברמב"ן ושאר מפרשים, ולולא דבריהם ז"ל היה נלע"ד דרש"י כייל בדבריו כל הדעות דמשנתנו, דבמה שאמר עדות אחת כוונתו שעדות השנים היא אחת בתקפה כאילו היו מאה. וממילא יוכלו השנים להזים ג' ואפילו מאה, זהו דעת ת"ק, ובמה שאמר אף שלשה עדות אחת, היא דעת ר"ש דההיקש הורה דשלשתן צריכין להיות זוממין כמו השנים. וכן כייל בלשונו דעת ר"ע חומר השלישי כהשנים שהוא נטפל אל השני עוברי עבירה והן עדות אחת, ומסיק ואין נעשין זוממין עד שיזומו כולם, פי' כמו לקיום עדותן הן אחת כמ"כ להזמה הן אחת, ולהכי קאמר ואין בוי"ו ולא שאין בשי"ן כדהקשו שם המפרשים ע"ש, משום דעד כאן הוא מאחד עדותן להחמיר אבל בזה היא קולא לגבייהו, דאין נעשין זוממין עד שיזומו כולן ומקצתן לא מהני.

שם יאמר דיני ממונות ואל יאמר דיני נפשות כו'. וכ' בפ"מ אקרא קאי דכתיב גבי ד"נ ע"פ שנים עדים או שלשה עדים יומת המת וכתיב ע"פ שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר חד לד"נ וחד לד"מ ע"כ, וקשה הלא שם בפ' שפטים י"ט ט"ו בקרא דע"פ שני עדים או ע"פ שלשה עדים דכתיב גבי לא יקום, פרט הכתוב לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא, ומבאר שם בספרי דבזה כלול ד"נ וד"מ מכות קרבנות העלאה לכהונה והורדה מכהונה עדות אשה כו' ע"ש, א"כ הדק"ל ע"פ שנים או שלשה עדים דכתיב שם י"ז ו' ל"ל, ובכלל מה הוסיף הירושלמי שהמציא דוגמת ד"מ לד"נ, הרי בקרא דלכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא כלולים שני אלו עם כל מיני עדות כנ"ל וצ"ע כעת.

ה"ו היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה ואחד מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ואם לאו הרי אלו שתי עדיות כו', והנה בבבלי א"ר זוטרא בר טוביא אמר רב מניין לעדות מיוחדת שהיא פסולה שנאמר לא יומת ע"פ עד אחד מאי אחד אילימא עד אחד ממש מרישא שמעינן לה ע"פ שנים עדים אלא מאי אחד אחד אחד, והנה בהקדמת הרמב"ם כתב דספרא וספרי חיבר רב לבאר ולהודיע עיקרי המשנה ע"ש, ולפ"ז יל"ד הלא בספרי שפטים תניא דהאי לא יומת ע"פ עד אחד אתא שהעד או התלמיד לא ילמד חובה ע"ש, א"כ לא קאי האי קרא כלל על עדות מיוחדת ואיך מפרש ליה רב גופיה למשנתנו מהאי קרא לעדות מיוחדת, ובשלמא אי מפרש הכי אמורא אחרינא אז היה מקום לאמר דאיהו ס"ל כהני תנאי דסנהדרין ל"ד ע"א דעד ותלמיד לא ילמדו חובה מקרא דפ' מסעי ועד אחד לא יענה בנפש למות, ומייתר ליה קרא דלא יומת ע"פ עד אחד לעדות מיוחדת אבל לרב קשיא וצע"ק.

שם א"ר ירמיה חמי היך תנינן הכא היו שנים רואין אותו כו', ע' פנים מאירות לירושלמי דמכילתין איך שהוא סלל מסילות חדשות בשאלת ר' ירמיה ובתשובת ר' יוסי.

ה"ז כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת היו העדים כשרין לזה ופסולין לזה ר' הילא אמר איתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל כו', ע' בת' מהר"ם מפדוואה סי' נ"ו וע"ע בת' הריב"ש סי' תכ"ו ובנחל יצחק סי' ל"ה ענף ח'.

ה"ח תני רשב"ג מחוייבי מיתות שברחו מן הארץ לחו"ל ממיתין אותן מיד ברחו מחו"ל לארץ אין ממיתין אותן מיד אלא דנין מתחילה, בבבלי הלשון סותרין את דינו מפני זכותה של א"י, ופירש"י אולי תועיל לו למצוא לו פתח של זכות ע"כ, וכה"ג אמרינן ביבמות ס"ד ס"א לענין נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה כו' שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין, וע' בת' משיב דבר ח"ד סי' ט', וע"ע תמורה כ"ט ע"א ובתוד"ה בהא מכאן ומכאן ובכתובות ע"ה ע"א.

תוכן העניינים

אור הישר (ירושלמי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה