אור ברסלב
אור הישר (ירושלמי) מסכת כתובות › פרק שלשה עשר

אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת כתובות · פרק שלשה עשר

פרק שנים עשר

ה"א הרי משבא ממדינת הים ואשתו תובעת מזונות ואמר יצאו מעשה ידיה במזונותיה שומעין לו ואם פסקו ב"ד מה שפסקו פסקו כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רל"ב ובהגה"ה שם.

שם הרי שהיה נתון במדה"י ואמר ינתנו אלו לבניי בנותיו בכלל אם בשעת מיתה אמר ינתנו אלו לבניי אין בנותיו בכלל, ע' בת' הרא"ש כלל פ"ה סי' ג'.

ה"ב מפייס הוינא ליה הוא מחיל לי הגע עצמך דהוה גביה משכון מפייס הוינא ליה והוא יהיב לי משכוני כו', ע' בת' הריב"ש סי' ר"צ ובת' משיב דבר ח"ג סי' י"ז.

שם א"ר חגיי לא אמר אלא אחר הא האב גובה ר' יוסי אומר בין אב בין אח אינו גובה כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קמ"ט וסי' תקפ"ב ובתרומת הדשן סי' שי"ז וע"ע בת' הרשב"א סי' תתפ"ד ובשערי תשובות למהר"ס ב"ר ברוך ח"ג סי' ל"ג.

ה"ג כמה הן נכסים מרובין ר"ז ר"י בשם רב כדי שיהא שם מזון יב"ח לאלו ולאלו שמע שמואל ומר זו דברי ר"ג ברבי כו', ע' דורות הראשונים סוף ימי התנאים פ"א.

ה"ד כך משיב רשב"ל את ר' יוחנן על דעתך דאת אמר טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי חכמים פטור והא תנינן טענו כלים וקרקעות כו'. ע' נובי"ת חח"מ סי' כ"ח.

ה"ה מתניתא בשפסק במעמדה אבל אם לא פסק במעמדה אף רבנן מודיי, הנה בזה ניחא נמי מאי דלא הוזכר כאן כמו בבבלי ק"ט ע"א בד"א בגדולה כו' ע"ש, דלפ"מ דמחלק הכא בין פסק במעמרה או לא בע"כ איירי בגדולה, וע"ע בח"ס אה"ע ח"א סי' ק"ג קנ"ב.

ה"ו ולא סוף דבר כשעשאה סימן לאחר אלא אפילו עשאה אחר לאחר מכיון שהוא חתום עליה עד איבד את זכותו, ע' בת' הריב"ש סי' רנ"ב.

ה"ז תניא יהושע הרי שהיה טועה בכרמים ובשדות מקדר ויוצא עד שהוא מגיע לדרך כו', וקשה מאי דוגמא היא זו הרי תקנת יהושע היתה בזה משום דאסור להציל עצמו בממון חבירו, כמובא בחידושי הרשב"א גם בשם הראב"ד בב"ק פ"א ע"ב וע"ש ד"ס ע"ב ובתוד"ה מהו להציל, אי צריך לשלם אח"כ כשהציל א"ע מפני פקוח נפש ע"ש, וע"ז היה צריך לתקנת יהושע שאין תביעה מצד בעל הכרם על הצלתו שהיה צריך באותה שעה, משא"כ הכא הרי הוא תובע הדרך שיהיה כשלו ממש בקנין הגוף עליה. ואף שאפשר להעמיס כן בהבנת הירושלמי בתירוצם, אבל הפליאה היא על עצם קושיתם דלכתחילה וצ"ע, ועמש"כ בחידושי לב"ק קי"ז ע"ב,

ה"ח הגע עצמך דהוה ליה קרקע יכיל הוא מימר ליה קרקע טב אנא בעי הגע עצמך דהוה ליה קרקע טב יכיל הוא מימר ליה דידי אנא בעי כו', והנה התוס' רי"ד בדף ק"י ע"א כ' אהא דחכ"א דלפיכך מכר לו את הקרקע שיוכל למשכנו. וז"ל ואע"פ שהיה לו שדה אחרת היה ירא שמא היה משועבד לאחרים ע"ש, ולפי המבואר הכא טפי הי"ל להביא טענת הירושלמי דקרקע טב או דידי אנא בעי וצ"ע.

ה"ט מאן דאמר יוציא מנה כנגד מנה יליף לה משוורים תמים שחבלו זה בזה משלמין במותר חצי נזק כו', וקשה הלא התם אית לן קרא ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון, והאי קרא לניזק ומזיק מזהר להו רחמנא כדאמרו בב"ק ל"ג ע"א דמשנה דהתם ר"ע היא ע"ש, וזה שייך בהיזק דתם דמשלם מגופו משא"כ הכא דבע"ח הוא וזוזי הוא דמסיק ביה, ודוחק לאמר דהאי מ"ד דהכא ס"ל כר' ישמעאל שם, דהא מדמה למשנה דהתם והיא אליבא דר"ע כנ"ל, וגס זה אין לאמר משום דחזינן דעת תורה התם, להכי נילף להא דהכא, דז"א דהא בע"כ פלגינהו רחמנא דמזיק דינו דאורייתא בעידית ובע"ח דבר תורה בזיבורית ורק חכמים העדיפו כחו לגבות מבינונית משום נעילת דלת בפני לוין כדאמר שם ד"ח ע"א וצ"ע כעת.

ה"י מתניתא כשהיה ביהודא ונשא אשה מגליל בגליל ונשא אשה מיהודא אבל אם היה מיהודא ונשא אשה מיהודא מגליל ונשא אשה מגליל כופין אותה לצאת כי', ע' תוס' כתובות ק"י סוף ע"א ובת' מהר"ח או"ז סי' קמ"ז.

הי"א הוא רוצה לעלות לארץ ישראל והיא אינה רוצה כופין אותה לעלות היא רוצה והוא אינו רוצה אין כופין אותו לעלות הוא רוצה לעלות לירושלים והיא אינה רוצה כו', בשירי קרבן הביא המפרשים דירושלמי איירי בזה"ז כו', וע' מה שהאריך בזה בח"ס חי"ד סי' רל"ד.

תוכן העניינים

אור הישר (ירושלמי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה