אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת גיטין · פרק תשיעי
ה"א מעתה לא ישא את בת אחיו שלא יתנה על הכתוב בתורה א"ר יוסי בי ר' בון סברא טעמא תמן התורה אסרה עליו ברם הכא הוא אסרה עליו, ע' תוס' יבמות צ"ט סוף ע"א ובעמק יהושע סי' ב'.
שם התיב ר' חנניה בשם ר' פנחס ניתני שש עשרה נשים כר' אליעזר א"ר מנא כבר איתמר טעמא תמן התורה אסרה עליו ברם הכא הוא אסרה עליו, ע' תוס' יבמות ד"י ע"א ד"ה לעולם ובנוב"י מ"ת חאה"ע סי' ק"נ ובכנסת יחזקאל סי' ע"א ובעמק יהושע סי' י"ד ובשעה"מ פ"ח הי"ב מגירושין וע"ע באו"ז ה' יבום סי' תקצ"ו.
שם למה זה דומה לאחד שאמר לאשתו ה"ז גיטיך ע"מ שתיבעלי לאיש פלוני בתחילה הוא אסור לבעול עבר ובעל הותר הגט למפרע, ע' אור שמח קונטרס זיקה סי' כ'.
ה"ב רבי אחא אומר כריתות לא התפיסה התורה שם כריתות אלא ערוה שיש בה הוייה, ע' עמק יהושע סי' י"ד.
ה"ג תני שלשה שטרות הללו גובה מבני חורין ואינו גובה מן המשועבדין, ע' בת' הריב"ש סי' תי"ד.
שם א"ר המנונא הללו חוביהון על גרמיהון דאינון שקבלו עליהן לשקר לחתום בגט שאין בו זמן, ע' אור שמח פ"א סוף הכ"ה מגירושין.
ה"ד רב ושמואל תריהון אמרין הלכה כר' אלעזר ר' יוחנן בשם ר' ינאי דברי חכמים פסול אתא עובדא קומי ר' יוחנן כו', ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"ב סי' ט"ו.
ה"ה והא תנינן שנים ששלחו שני גיטין כו' תמן זו כרות לשמה וזו כרות לשמה תערובות היא שגרמה ברם הכא לא זה כרות לשמה ולא זה כרות לשמה כו', ע' נוב"י מ"ת חאה"ע סי' ק"כ.
ה"ו חייליה דר' יוחנן מן הדא שאיני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן צריכין פתח לכל אחת ואחת, ע' עמק יהושע ח"ב דרוש ג'.
ה"ז רבי בא בשם רב יהודא שכן אם רצה לקיימו בכתב יד העדים מקוים בכתב ידי הדיינין מקויים אני אומר אפילו בעד אחד מדיין אחד מקוים כו', ע' בת' הרשב"א סי' תתנ"ג ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' מ"ח.
ה"ח כתב חניכתו וחניכתה כשר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אפילו כתב אינו כשר כו', ע' בת' באר יצחק חאה"ע ס"ס י"ג ובת' עין יצחק אה"ע ח"ב ס"ס כ"ב.
ה"ט ר' ירמיה בעא קומי ר' אבהו וכופין א"ל ואדיין אית ליי אם מפני ריח רע כופין לא כש"כ מפני חיי נפש, ע' נוב"י מ"ת חאה"ע סי' צ'.
ה"י רבי יסא בשם ר' יוחנן נבדק השם ונמצא מפי נשים ומפי קטנים בטל השם רב אמר לא התירו בה אלא עד מפי עד בלבד. ע' בת' הריב"ש סי' תק"ד.
הי"א א"ר שילא דכפר תמרתא קרייא מקשי על דב"ש לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה מה אנן מקיימין אם לאוסרה עליו כבר היא אסורה לו אלא כן אנן קיימין ליתן עליו בל"ת, ע' תוס' גיטין ד"צ ע"א ד"ה מה להלן ובדורש לציון דרוש וי"ו ודרוש יו"ד ובת' פמ"א ח"א סי' ק"ד ובת' שיבת ציון סי' פ"ח פ"ט ובת' חיים שאל ח"ב סי' ו' ובח"ס אה"ע ח"א סי' ק"ג.
שם זקנים הראשונים היו אומרים תהא בנדתה לא תכחול ולא תפקוס עד שתבא במים כו'. ע' דורות הראשונים תקופת ב"ש וב"ה סוף פ"ו.