אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת בבא מציעא · פרק שביעי
ה"א א"ר הושעיה זאת אומרת המנהג מבטל את ההלכה, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' שמ"ה ובת' מהרי"ק סי' נ"ד וסי' ק"ב ובת' הרמ"א סי' כ' וע"ע בירושלמי ר"פ מצות חליצה ובת' באר שבע סי' כ"ב.
שם בני טיבריא לא משכימין ולא מעריבין בני בית מעון משכימין ומעריבין ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' ס"ג וע"ע בת' הריב"ש סי' תע"ה.
ה"ב מה ת"ל ענבים שלא יקלף בתאנים וימצץ בענבים, אולם בבבלי פ"ז ע"ב ממעטינן מציצה מתיבת ואכלת, ומתיבת ענבים שלא יאכל ענבים ודבר אחר, פי' למתקן במלח שיאכל הרבה, אולם בספרי דריש ענבים ולא תאנים מכאן אמרו היה עושה בענבים לא יאכל בתאנים כו'.
שם מה דייש מיוחד דבר שגידולי קרקע יצא החולב המגבן המחבץ כו', ע' בתוס' פ"ט ריש ע"א ובמש"כ בחידושי שם.
ה"ג וכי מה יש בכרם לוכל אלא ענבים ללמדך היה עושה בענבים לא יאכל בתאנים, ע' משך חכמה פ' תצא בפסוק כי תבא בכרם.
ה"ד זאת אומרת אוכל פועל יתר על שכרו, פי' מדפליג ר"א חסמא ואמר לא יאכל פועל יתר על שכרו מכלל דהא דקאמר דאוכל אפילו בדינר, כוונתו דהשכר היה פחות מכדינר דאל"כ מאי שיעורא דדינר, ועלה מסיק במשנה וחכמים מתירין דהיינו כת"ק, הרי מוכח דפועל אוכל יותר על שכרו.
שם ר' יוחנן בשם ר' ינאי זאת אומרת שיאכל פועל אשכול ראשון ואשכול אחרון, פי' והוא כתירוצא דאי בעית אימא בדצ"ב ע"א דא"ב דרב אסי דאפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד אוכלו, וע' בתוס' קי"א ע"ב ד"ה לבצור בסה"ד ובמש"כ בחידושי שם.
ה"ה כל שכיוצא בו בא לזיקת המעשרות ואיסור אחר גרם לו כו', ע' במה"פ וברידב"ז וע"ע בתוס' צ"ב ע"ב ד"ה ה"ג ובשטמ"ק שם ובהגהות מיימונית פי"ב ה"ה מה' שכירות.
ה"ו וטמא הכהן עד הערב לרבות את השומרין שיהו מטמין בגדיו. ע' נחל יצחק סי' ע"ד דף קס"ח ע"ב.
ה"ז שאם מתי לא תהא זקוקה לייבום הרי זו מקודשת ותנאו בטל, ע' תרומת הדשן סי' רכ"ג ובאור שמח ס"ה יבום וביד המלך פ"ו ה"ט מה' אישות ובנועם ירושלמי דמאי פ"ו
שם כל דבר שאפשר להתקיים והתנה עמה לא נתכוון אלא להפליגה בין שאמר בכתב בין שאמר בפה כל המתקיים בפה מתקיים בכתב, ע' נוב"י קמא חאה"ע סי' נ"ו.