אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
בבא בתרא · פרק רביעי
ה"א ר' נחום בשם ר"ח בר בא והוא שיהא בה ארבע על ארבע על רום עשרה כו', הנה בבבלי קאמר מר זוטרא והוא דהוי ארבע אמות אבל ל"ק שיהא ארבע אמות על ארבע אמות, וכן ברמב"ם ושו"ע אין זכר לד"א על ד"א רק הגר"א ז"ל בביאוריו סי' רי"ד סק"ו הביא על ולא את הגג את דברי הירושלמי והוא שיהא בה ארבע על ארבע וס"ל שם דיציע וגג דין אחד להם ע"ש. ולע"ד בלתי מובן הלא ארבע אמות על ארבע אמות בית גמור הוא מדין התורה כדאמרינן בסוכה ד"ג ע"ש, ומי לא עסקינן הא דתנן המוכר את הבית שעצם הבית היה רק ד"א על ד"א, והשתא אם להיציע הסמוכה היו ג"כ ד"א על ד"א מאי חידושא שאם מכר לו בית אחד שלא מכר לו שני בתים. וממילא מובן שהיציע היתה יותר קטנה מן הבית ולא היו לה ד"א על ד"א אלא ד"א סתם, וע' באור זרוע וצ"ע כעת.
ה"ב לא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו עומקה ורומה וצריך ליקח לו דרך דר"ע וחכ"א א"צ ליקח לו דרך ומודה ר"ע בזמן שא"ל חוץ מאלו שא"צ ליקח לו דרך, הנה הכא הוא המקור בכולא תלמודא דר"ע סבר לישנא יתירא לטפויי מילתא קאתי, דהא חזינן דתיבות חוץ מאלו, פעלו לטובת המוכר שלא יצטרך ליקח לו דרך, וקשה בשלמא בכל המקומות שייך לישנא יתירא, כמו במכילתין קל"ח ע"ב בשכמ"ר שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי כראוי לו דנוטלן ונוטל את חובו, משום דהני תיבות כראוי לו הן מיותרות לגמרי אם היתה כוונתו רק אל החוב של המאתים זוז המגיע לו, וכן בנזיר ד"ז ע"ב דאם היתה כוונתו לנזירות של ל"א יום הי"ל לאמר שלשים ואחד יום, ומדקאמר שלשים יום ויום אחד נקטינן תיבה זו של יום ליתורא ואמרינן דנזיר שתים, וכן בערכין י"ט ע"א דהול"ל קומתי עלי ואמר מלא קומתי עלי ע"ש, משא"כ הכא במקח וממכר דבראשית הקנין אמר חוץ מאלו, הרי הוא תנאי במכירה שזאת לא מכר לו, ודמיא להא דתנן בחולין קל"ב ע"א דאם אמר חוץ מן המתנות פטור מן המתנות, ואמרינן שם קל"ד ע"א דחוץ הוי שיור ע"ש, והוא אליבא דכו"ע ולאו דוקא אליבא דר"ע ומשום לישנא יתירא, ועוד לפ"מ דאמרינן התם על מנת אחוץ קרמית חוץ שיור ע"מ לאו שיורא, הרי דחוץ עדיף מע"מ ואפ"ה אמרינן במכילתין ס"ג ע"א כיון דא"ל ע"מ שמעשר ראשון שלי שיורי שייריה למקום מעשר ע"ש. והשתא מכש"כ חוץ דודאי הוי שיור ולא שייך ללישנא יתירא וצ"ע, וע"ע מה שהארכתי בחידושי לערכין ולנזיר שם.
ה"ג כיני מתניתא מכר את המכתשת החקוקה אבל לא את הקבועה, פי' לא כהא דתנן מכר את המכתשת הקבועה אבל לא את המטלטלת. דלפ"ז אפילו אם היא קבועה בקרקע אחר חקיקתה ג"כ מכורה, אולם הברייתא ס"ל דדוקא החקוקה מעיקרא בסלע היוצא מן הכותל, היא נקראת מחוברת לקרקע והיא כקרקע, אבל אם היא רק קבועה נחשבת כתלוש ולבסוף חברו ואינה כקרקע. כן היא מתניתא, והיא היא הברייתא המובא בבבלי ס"ה ע"ב מכר את המכתשת החקוקה אבל לא את הקבועה.
ה"ד ר"א אומר המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר, וכ' הרשב"ם וז"ל אבל בתים ובורות לא מכר כלל ודמים מודיעין ליכא למימר דאין אונאה לקרקעות, וקשה התינח אם החילוק בין טענותיהם היו בשיעור אונאה עד פלגא, אבל ביותר מפלגא גם לקרקעות יש אונאה כדכ' התוס' בב"ק י"ד ע"ב ד"ה דבר השוה וכן בכ"מ, וכ"פ הרמ"א בסי' רכ"ז סכ"ט וע"ש בביאור הגר"א סק"מ, א"כ הדק"ל נימא הדמים מודיעין. זולת אם נימא דס"ל להרשב"ם כהרמב"ם וסיעתו דבכל אופן אין אונאה לקרקעות, אבל עכ"פ לשיטת התוס' ודעימיה תקשה נימא הדמים מודיעין.
כן הנני נבוך בזה דאפ"ל דאין אונאה לקרקעות הוא בנוגע למחיר המקח, משא"כ כשהלוקח מתדיין עם המוכר בשיעור המכירה שטוען שלקח ממנו כל שדהו והוא אומר לא מכרתי לך רק מחצית השדה, האם זהו נמי בכלל אין אונאה לקרקעות, וה"נ הרי הבתים שיחין ומערות ג"כ קרקע נינהו דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, והוא טוען שהכל לקח והמוכר אומר לא מכרתי אלא אויר החצר האם נימא בזה אין אונאה לקרקעות, הרי בזה יש מקום לאמר הדמים מודיעין, וע' בתוס' דמכילתין ד"ז סוף ע"א וברשב"ם לקמן ק"ג ע"ב ד"ה פיחת כל שהוא.
ה"ה המוכר את בית הבד מכר את היקבין ואת האסירין ואת המפרכות כו', בב"י סי' רט"ו גריס המפרדות כו', וע"ש בעיר שושן ובסמ"ע סק"ט ובט"ז שם.
ה"ו תני המוכר את המרחץ מכר בתים הפנימין והחיצונים ובסלקי וקמין כו' הנה בברייתא שינו מלשון המשנה וברמב"ם ספכ"ה ממכירה ובשו"ע סי' רט"ו ס"ג שינו מלשון שניהם וע"ש במפרשים.
ה"ז המוכר את העיר מכר בתים בורות שיחין ומערות כו' ובית השלחין, וכ' בפ"מ גנות ופרדסין השייכין לעיר. ע' במגיד משנה רפכ"ו ממכירה וע"ע ברמב"ם רפי"ב מה' טוען ובחידושי הריטב"א ריש מס' מו"ק.
ה"ח המחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה בכולן. ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ד' ענף ה'.
שם מה בין מוכר ומה בין נותן מתנה ר' בא בר טבליי בשם רב שכן דרך הנותן מתנה להיות נותן בעין יפה ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין. והנה זהו מש"א בבבלי ע"א ע"א זה הי"ל לפרש וזה לא הי"ל לפרש, וע' בת' מהר"ח או"ז סי' נ"ג ובאור שמח פכ"ד ה"ד מה' מכירה.