אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
פרה · פרק שביעי
מ"א יחיד שמלא חמש חביות לקדשן חמשה קידושין ונמלך לקדשן קדוש אחד אין כשר אלא אחרון כו', ע' במשנ"א דפרקין סוף מ"ב וריש מ"ג ובבועז לעיל פ"ו סי' א' ובפרקין סי' ג'.
מ"ב הממלא לו ולאחר או שמלא לשנים כאחת שניהן פסולין שהמלאכה פוסלת במלוי בין לו בין לאחר ע' מלאכת שלמה בפרקין לקמן מ"ד.
מ"ג המקדש באחת ידו ועושה מלאכה באחת ידו אם לו פסול, וכ' הר"ב דשמא המלאכה קדמה לקדוש ונפסלו המים ע"כ, והנה לשיטות הראשונים שנחלקו בספיקא דאורייתא לחומרא אם החומרא הוא מה"ת או מדרבנן, גם פסול זה דמשנתנו הוא בפלוגתא, כיון דכל פסולו הוא מטעם ספק שמא המלאכה קדמה, וא"כ להרמב"ם והראב"ד פסולו הוא רק מדרבנן, ולהרמב"ן והרשב"א הוא מדאורייתא. וע' מה שהאריכו בפרט זה בפר"ח ליו"ד סי' ק"י ובש"ש שמעתא א'.
ואכתי איכא למידק בשלמא לשיטת הרמב"ם בפ"ז ה"ב מה' פרה דעצם המלאכה היא הגורמת את הפסול ניחא מה דספק זה גרם לפסול משא"כ לשיטת הראב"ד שם ובכ"מ דכל ענין המלאכה הוא מצד היסח הדעת והכא בע"כ לא אסח דעתיה לגמרי מן הקדוש דהא עסוק הוא בו בידו האחת, ולפי שיטתו צריך להוסיף ולאמר דס"ל דגם דעת משותף פוסלת בקדוש מי חטאת וצ"ע.
מ"ד קדש לי ואקדש לך הראשון כשר מלא לי ואמלא לך האחרון כשר כו', ע' מה שהאריך בביאור משנתנו בכ"מ פ"ח ה"ו מה' פרה, וכל דבריו בנוים ע"פ האוקימתא בבכורות כ"ט ע"א וס"פ האיש מקדש וע"ש בחידושי הרשב"א ובמקנה ובת' משיב דבר ח"ב סי' ק"ח.
שם מלא לי ואקדש לך שניהם פסולים, ע' בבועז דפרקין לקמן סי' ה'.
מ"ה הממלא לו ולחטאת ממלא את שלו תחלה וקושרו באסל ואח"כ ממלא את של חטאת כו', ע' בבועז דפרקין לקמן סי' ה'.
שם ואם מלא את של חטאת תחילה ואח"כ ממלא את שלו פסול, ע' בר"ש לקמן פ"ט מ"ג.
שם היו שניהם של חטאת נותן אחד לפניו ואחד לאחריו כשר כו', ע' בתפא"י במשנה הקודמת סי' כ"ד ולקמן מ"ט סי' ס"א וע"ע בת' משיב דבר ח"א סי' ל'.
בר"ב ד"ה באסל במוט ודרך שואבי מים כו', ע' במפרשי המשנה כלים פי"ז מט"ז ולקמן פ"י מ"ד.
מ"ו המוליך את החבל בידו כו', הנה לשון הרמב"ם בפ"ז ה"ח מה"פ ונטל החבל בידיו ומימיו על כתפו ע"ש, לא ידענא מדוע צריך לשבש המשנה ולהוסיף שהמים נשא על כתפו ומפני שבשתי ידיו אחז את החבל, הלא אפשר להניח את המשנה כדגרסינן בידו, והיינו שבידו אחת אחז את החבל ובידו השניה נשא את הדלי עם המים, ובפיה"מ להרמב"ם משמע שהיתה בגרסתו בידו כמו שהוא לפנינו וצע"ק.
שם זה הלך ליבנה שלשה מועדות ובמועד שלישי הכשירו לו הוראת שעה, ע' משך חכמה פ' שפטים בפסוק וקמת ועלית.
מ"ז המכנן את החבל על יד על יד כשר ואם כננו באחרונה פסול א"ר יוסי לזה הכשירו הוראת שעה, הנה גם במשנה זו איכא למידק בלשון הרמב"ם שם ה"ט דמשתנה לו צורת המשנה, דז"ל מי שהיה ממלא ומשליך החבל שמילאו בו על הארץ ואחר שמילא חזר וקבץ על ידו פסלן ואם היה דולה ומקבץ לתוך ידו המים כשרים ע"כ, ולכאורה מה המריצו לכך לפתוח בחלק הפסלות ולסיים בחלק הכשרות היפוך מלשון התנא כמו שהוא לפנינו.
ונלע"ד ע"פ המבואר בתוספתא ומובא בר"ש דהא דר' יוסי פליג במשנתנו וקאמר לזה הכשירו הוראת שעה ולא למה ששנינו במשנה הקודמת. דרק בזה הורו לו דכשר לשעבר ופסול לעתיד לבא, ולפ"ז בע"כ דדברי ר' יוסי נאמרו במשנה שלא כסדרן, אלא דצריך למיתנינהו בסוף משנה הקודמת בהדי הפסול שהכשירו חכמי יבנה ולא במוליך החבל שלא כדרכו כדכ' הר"ב ע"ש, וכיון דר' יוסי קאי על חלק הפסול בתר משנה הקודמת בהכרח דזה צריך למיתני קודם, וממילא איתהפכא ליה להרמב"ם רישא לסיפא דאם מכנן את החבל על יד על יד כשר, כנלע"ד בכוונת הרמב"ם, וע"ע במפרשי המשנה מכשירין רפ"ד ובתפא"י כלים פכ"ט סי' כ"ח.
מ"ח המצניע את החבית שלא תשבר או שכפאה על פיה ע"מ לנגבה למלאות בה כשר, ע' בתפא"י במשנה הקודמת סי מ"ד.
שם להוליך בה את הקדוש פסול, ע' בתוי"ט דפרקין לקמן מי"ב ד"ה הפורץ.
בר"ב ד"ה בשעה שהוא זולף שהוא מזה כו' ע' בתוי"ט לעיל פ"ו מ"ג ד"ה יזלף.
מ"ט מי שהיו מימיו על כתפו והורה הוראה והראה לאחרים את הדרך כו', ע' במראה הפנים לירושלמי ברכות פ"ב ה"ה.
שם א"ר יהודא זה הכלל כל דבר שהוא משום מלאכה בין עמד בין לא עמד פסול דבר שאינו משום מלאכה עמד פסול ואם לא עמד כשר, ע' במשנ"א דפרקין לעיל מ"ו ד"ה ושלא לדרכו.
מ"י המוסר מימיו לטמא פסולין ולטהור כשרין ר"א אומר אף לטמא כשרין אם לא עשו הבעלים מלאכה, ע' פ"ט הי"ז מה' פרה ובמשנ"א דפרקין לעיל סוף מ"א ובבועז פ"ו סי' א'.
מי"א ר' יוסי אומר אף בשני קדושין כשר אם התנו ביניהן, ע' במלאכ"ש ובמשנ"א שילהי פרקין.
בר"ב ד"ה בב' קדושין פסול שפסל כל אחד מימיו במה שסייע לחבירו ע"כ. ואין זה ענין להא דאמרינן בשבת צ"א לענין כמה דברים דמסייע אין בו ממש, דהתם הכוונה אף דהמסייע עשה בזה מלאכה אכן אנן מתחשבין רק עם הפועל העיקרי ולא עם המסייע, משא"כ הכא דכל עיקר הפסול היא המלאכה והמסייע בע"כ דעביד מלאכה, ומכש"כ לפ"ד הראב"ד דהוא משום היסח הדעת ובשעת סיועו בהכרח שהסיח אז דעתו מן המילוי.
מי"ב האוכל על מנת לקצות כשר, וכ' הר"ש דע"י האכילה מתחזק לפעולת המילוי כו' ע"כ, כה"ג לעיל מ"ט וע"ש בתוי"ט ומלאכ"ש. וה"נ אמרינן בתענית י"א ע"ב אין ת"ח רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים וע' תוס' ב"ק ע"ב ריש ע"א.