אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
פרה · פרק חמישי
מ"א הכל נאמנים על החטאת כו', כה"ג במשנה אהלות פ"ה מ"ה וע' ירושלמי שבת פ"ב ה"ז ובטורי אבן חגיגה כ"ב ע"א ד"ה ושורף פרה ובמשנ"א לקמן פ"ז מ"י ד"ה לטמא.
שם רש"א מן הסדר השני ר' יוסי אומר מן הסדר השלישי, ע' משנ"א טהרות רפ"ז.
מ"ב המטביל כלי לחטאת במים שאינם ראוים לקדש צריך לנגב כו', ויל"ד אמאי לא הקדים התנא לזה עצם דין טבילה לחטאת ונקט בה רק דין דיעבד בנוגע לניגוב, ולפ"ד המשנ"א אינו מעכב בדיעבד ע"ש. הלא לפ"מ דהכא הוא עסוק בעצם דינא דפרה הי"ל להקדים קודם הא דמשנתנו חיובא דטבילה המעכבת דהא אפילו טבל לקדש והוחזק לקדש אסור לחטאת כדתנן בחגיגה י"ח ע"ב, ודוחק לאמר דסמיך אדהתם דהא שם נשנית רק אגב אורחא בין כל דיני נטילה וטבילה גם לחולין וצע"ק.
מ"ג קרויה שהטבילוה במים שאין ראוין לקדש מקדשין בה עד שתטמא כו'. ע' משנ"א דפרקין בסמוך מ"ד ובתפא"י כלים פי"ז סי' קמ"ז.
שם נטמאת אין מקדשין בה, ע' בת' משיב דבר ח"ב סי' כ"ד.
שם לא יוסיף לתוכה מים מקודשים, גרסת הרמב"ם בפיה"מ אין אוספים לתוכה כו' וע' בתוי"ט ל לעיל בסמוך מ"ב ד"ה אם להוסיף.
מ"ד שפופרת שחתכה לחטאת רא"א יטביל מיד ר' יהושע אומר יטמא ויטביל, ע' תוי"ט ל לעיל פ"ג מ"ז.
שם הכל כשרים לקדש כו', וכ' הר"ש כל הטהורים כשרים להשליך האפר ע"ג המים כו' ע"כ, והנה לשון להשליך ודאי משמע תחילת נתינת האפר על המים אמנם רש"י ביבמות ע"ב ע"ב פי' שקידש שעירב אפר במים. וכן בערכין ד"ג ע"א כ' וז"ל לקדש לערב מים חיים באפר חטאת ע"ש, ובודאי כתב הכי משום סוגיא דסוטה ט"ז ע"ב ודתמורה י"ב ע"ב דרמז קראי אהדדי כתיב ונתן עליו אלמא אפר ברישא והדר כתיב מים חיים אל כלי אלמא מים ברישא ומסקינן אליבא דרבנן אל כלי דוקא עליו לערבן ע"ש וכן מורה פשטות המשנה בתמורה י"ב ע"א אין מי חטאת עושין מי חטאת אלא עם מתן אפר ופירש"י בשעה שנותן את האפר נעשין מי חטאת הלכיך בעינן שיהו מים תחילה בכלי ואח"כ אפר אבל נתן אפר תחילה ואח"כ מים פסול כו' ע"ש והשתא מפירש"י בתמורה עם פירושו ביבמות ובערכין ברור דעתו דצריך שיתן האפר על המים ואם היפך פסול ועיקר הקידוש הוא תערובות האפר שעם המים אח"כ, וע' תוי"ט לעיל פ"ג מ"ב ולפ"ז סרה קושית התוס' ביומא מ"ג ע"א בד"ה הכל כשרין לקדש שכ' וז"ל פירש"י המים על האפר ובמס' פרה בכמה דוכתי משמע שהיו נותנין האפר על המים כו' ע"ש, דלפמש"כ בע"כ אין כוונת רש"י על המים בראשונה, שזהו ודאי שצריכה להיות בתוך הכלי ואח"כ האפר ואם היפך פסול כדפירש"י במשנה דתמורה שם, רק כוונתו על תערובות המים אחרי נתינת האפר כנ"ל.
שם חוץ מחש"ו ר' יהודא מכשיר בקטן ופוסל באשה ובאנדרוגינוס, ע' אור זרוע ח"ב סי' צ"ט ובבועז לעיל פ"ג סי' ו' ובמש"כ בחידושי ל לערכין ד"ג ע"א וע"ע בת' מבית מאיר ח"ב סי' א' ובתוי"ט לקמן פי"ב מ"י.
בתוי"ט ד"ה לחטאת. וא"צ לאפר חטאת שיהיו כלי אבנים אחר שעבר עשייתה כו', ע' במשנ"א לקמן רפ"י.
מ"ה בכל הכלים מקדשין כו', ע' תוי"ט אהלות פ"ה מ"ה ד"ה וכלי חרס ובמפרשי המשנה ריש פרקין וע"ע בתוי"ט לעיל פ"ג מ"א ד"ה ובית אבן.
שם אפילו בכלי גללים בכלי אבנים ובכלי אדמה, ע' בת' באר יצחק חח"מ סי' ה' ובמלאכת שלמה לקמן רפ"ו וע"ע במפרשי המשנה עוקצין ספ"ב.
שם ובספינה מקדשין בה, ע' בחידושי מהרי"ח ידים פ"א מ"ב.
שם אין מצילין בצמיד פתיל אלא כלים, ע' בבועז כלים פ"י סי' ד'.
בר"ב ד"ה מחץ. כלי גדול של חרס ובקצה האחד ממנו עשוי כדמות בית יד והוא שולי המחץ, ע' בר"ב ידים פ"א מ"ב ובתפא"י שם סי' ט'.
מ"ו ביצת היוצרים כשרה ר' יוסי פוסל, ע' תשב"ץ ח"א סי' קכ"א.
מ"ז השוקת שבסלע אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה כו', כה"ג במשנה מקואות פ"ד מ"ה וע' בתוי"ט אהלות פ"ה ריש מ"ו ובמשנ"א שם פי"ב מ"א בד"ה ומה שנלע"ד ובח"ס חי"ד סי' קצ"ח ושם סי' ר"ה וע"ע במפרשי המשנה מקואות פ"ד מ"ה ובידים פ"א מ"ב.
שם היתה כלי וחברה בסיד ממלאין בה ומקדשין בה כו', ע' ירושלמי ע"ז פ"ג ה"ו.
שם ניקבה מלמטן ופקקה בסמרטוט המים שבתוכה פוסלין כוי, ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' קמ"ב.
מ"ח שתי שקתות שבאבן אחת קדש אחת מהם המים שבשניה אינן מקודשין היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד כו', ע' חגיגה כ"א ע"ב תוד"ה כעוביה ובת' אבקת רוכל סוף סי' נו"ן ובר"ב ותוי"ט לקמן פ"ו ריש מ"ג.
שם היו נקובות זו לזו כשפוה"נ או שהיו המים צפין על גביהן אפילו כקליפת השום וקדש את אחת מהן המים שבשניה מקודשין. ע' במשנ"א מקואות פ"ו מ"ב ובתפא"י שם סי' ע"ה וע"ע בר"ש טהרות ספ"ח.
מ"ט שתי אבנים שהקיפן ועשאן שוקת וכן שתי עריבות וכן השוקת שנחלקה המים שביניהם אינן מקודשין, והק' בבועז מדוע לא תני פסולין ע"ש, אולם לפמש"כ הגר"א ז"ל בא"ר לק"מ דאי הוה תני פסולין הוה משמע פסולין להזאה. ובאמת להזאה בלא"ה פסולין משום דמתערבין עם המים שביניהן וכל ענין קדושה המוזכר במשנה הוא שתהיה עליהן דין חטאת פסולין ולטמא כמו חטאת ע"ש.