אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
עוקצים · פרק שני
מ"א זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים לפי שלא כבשן אלא למראה ע' ברש"י ותוס' ברכות ד"כ ע"א ובתוס' ר"י חסיד ותוס' הרא"ש ובצל"ח שם וברש"י סנהדרין ק"ו ע"ב וביד רמה ובבאר שבע שם וברש"י תענית כ"ד ריש ע"ב ובר"ש טהרות רפ"ב.
שם כשות של קשות והנץ שלה טהורה, ע' בחזון נחום לעיל רפ"א וע"ע באור זרוע ח"א סי' שס"ג אות י"א ובר"ש טהרות פ"ט מ"ד.
מ"ב כל הגלעינין מיטמאות ומטמאות ולא מצטרפות כו'. הנה הרבה טרחו מפרשי הראשונים והאחרונים בחילופי הגרסאות שבמשנתנו, אולם הגר"א ז"ל בא"ר גריס ומצטרפות. והשמיט תיבת לפיכך, ובמקום כגון הסיאה, גריס הוא ז"ל וכן הסיאה, וע"ע בביאור הגר"א שבש"ס ווילנא החדשה.
מ"ג הפטמא של רמון מצטרפת והנץ שלו אינו מצטרף ע' רש"י ברכות ל"ו ע"ב ובתוס' סוכה ל"ו ע"א ובר"ן שם ובאור זרוע ח"ב סי' ש"ט.
בר"ב ד"ה הפטמא. וסביב הפטמא כמין פרח ירוק שיש בו חוטים דקים והן קרויין נץ, ע' בר"ב דפרקין לעיל מ"א.
מ"ד כל הקליפין מיטמאות ומטמאות ומצטרפות, וכ' הר"ש וז"ל ומיהו קליפת אגוזים העליונה שיש להן בשעת לקיטתה ההוא לא חשיבא דאין שומר ע"ג שומר ומטעם זה פי' בקונטרס פ' העור ורוטב דהנץ של רמון אין מצטרף משום דאין שומר ע"ג שומר ע"כ, והנה לפ"ד הר"ש יש לקליפת אגוזים העליונה דין אחד עם הנץ של רמון דבשניהם הם שומר עג"ש, וכן פירש"י להדיא בחולין קי"ח ע"ב וז"ל והנץ שומר אחר ע"ג הפיטמא כמו שיש על אגוזים שומר ענ"ש ע"ש, ולפ"ז איכא למידק ברש"י ברכות ל"ו ע"ב שכ' וז"ל אע"ג דקיי"ל בהעור והרוטב שומרים מצטרפין כו' ה"מ קליפת האגוז והרמון אבל הנץ שומר ע"ג שומר הוא ואין מצטרף כו' ע"ש, הרי דאינו מחלק באגוז בין קליפה לקליפה רק מחלק בין קליפת האגוז לנץ, זולת אם נימא דדברי הר"ש הוא פירוש על משנתנו וגם על פירש"י לחלק בין קליפה לקליפה ועדיין צ"ע.
בר"ב ד"ה החיצונה. ואין הלכה כר' יהודא, ע' בתוי"ט ובמש"כ בזה בחידושי לחולין קי"ט ע"ב.
מ"ה המחתך לבשל אע"פ שלא מירק אינו חבור לכבוש ולשלוק ולהניח על השלחן חבור, ע' משנ"א טבו"י פ"א מ"א ושם רפ"ג ושם בכלים פכ"ח מ"ח.
שם האגוזים והשקדים חבור עד שירסס, ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' ע"ד.
מ"ו ביצה מגולגלת עד שינוס, ע' במשנ"א דפרקין מ"ד.
שם ושלוקה עד שירסס, ע' במפרשי המשנה לעיל בפרקין מ"ה.
שם עצם שיש בו מוח חבור עד שירסס, ע' בר"ב ותוי"ט דריש מכילתין
שם שלל הכובסין והבגד שהיא תפור בכלאים חבור עד שיתחיל להתיר, הנה לעיל במס' פרה פי"ב מ"ט כתב הר"ש דלהכי מייתי בשבת מ"ח ע"ב ברייתא דשלל כובסים והוה מצי לאתויי ממשנה דפרה שם אלא ברייתא ניחא ליה לאתויי משום דקתני עד שיתחיל להתיר וכ"כ התוס' בשבת שם ע"ש, והוא פלא, דאי רק משום תיבות עד שיתחיל להתיר הי"ל להביא ממשנתנו דעוקצין דקתני הכי בהדיא ומדוע הביא מברייתא.
ועו"ק לפמש"כ התוס' בסוטה כ"ה ע"ב דלהכי גבי ידות הכלים אין מטבילין אלא עד מקום מדה כדאמרינן בחולין ע"ג ע"א, משום דאין עומדים לקצץ ע"ש, משמע דבדבר העומד להתפרד בטלה חבורן ונחשבין כמפורקין. והלא הכא עומדים ודאי להתפרק ואפ"ה כל כמה דלא נתפרדו נחשבים כמחוברים עד שיתחיל להתיר, ואף דבמקוואות פ"י מ"ה כן בסוגיא דחולין שם משמע דהוא רק דעת ר"מ ולפ"ז כל דברי התוס' בסוטה מוסבים אליבא דר"מ, אבל גם הכא סתם משנה היא ור"מ היא וצ"ע כעת, ואחז"ר בעמדי בלימוד המשנה בעיון יותר מצאתי קושיתי הראשונה בתוס' רע"ק במס' פרה שם ונשאר בצע"ג וע"ע במשנ"א לעיל פ"א מ"א.
בר"ב ד"ה חבור לטומאה. ואם נטמא האחד נטמא חבירו עד שיתחיל להתיר ואע"פ שלא גמר להתיר כו', ע' במשנה הקודמת בר"ב ותוי"ט ד"ה אוכל שהתחיל וע"ע בראבי"ה סי' ר"ו.
מ"ז עלי ירקות ירוקים מצטרפין ולבנים אינן מצטרפין, ומסיק הרמב"ם בזה ספ"ה מטו"א שהרי אינן כלום ע"ש, ולשון זה בלתי מובן דבשלמא לפי' הר"ש משום דלא חזו לאכילה אפשר לפרש צירוף דמתניתין אל האוכל שעמו, היינו דאם בעצם המאכל חסר השיעור אז מצורפים העלים הירוקים להשלימו, אבל לא הלבנים, אבל עכ"פ יד או שומר הוויין, משא"כ לפי לשון הרמב"ם שהרי אינן כלום, משמע דכל חשיבותן נתבטלה, וזה קשה אמאי הרי התנא ביטל מהן רק דין צירוף ולא דין יד וצע"ק.
מ"ח עלי בצלים ובני בצלים אם יש בהן ריר משתערין בכמות שהן אם יש בהן חלל ממעך את חללן כו', ע' בבועז טהרות פ"ג סי' ה'.
שם בשר העגל שנתפח ובשר זקנה שנתמעט משתערין בכמות שהן, במנחות נ"ד ע"א פליגי אמוראי אי משערינן כמות שהן עכשיו או לכמות שהיו מעיקרא עד דמסקו דפלוגתתם היא אי יש דיחוי באיסורין. וע' מה שהארכתי שם בחידושי.
מ"ט קשות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאה חוץ לעציץ טהורה כו', במחלוקת הרמב"ם והראב"ד בזה ע' בת' הרדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' ר"ב וע"ע מה שהאריך בזה בת' דבר אברהם סי' כ"ד כ"ה.
מ"י כלי גללים וכלי אדמה שהשרשים יכולין לצאת בהן אינם מכשירים את הזרעים, ע' מל"מ פ"ב ה"ט מה' בכורים.
שם מלאהו עפר עד שפתו הרי הוא כטבלא שאין לה לזביז, כה"ג במשנה מקואות פ"ד מ"ג. וע"ש בתפא"י סי' כ"ב ובמשנ"א דפרקין לעיל מ"ט.
בר"ב ד"ה עציץ נקוב. שאין המים מכשירין כשהן במחובר כו', ע' במשנ"א מקואות פ"א מ"א ושם במכשירין פ"א מ"א ומ"ג.