אור ברסלב
אור הישר (טהרות) נגעים › פרק רביעי

אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן

נגעים · פרק רביעי

פרק שלישי

מ"א שהפשיון מטמא בכל שהוא, ע' בקונטרס מראה כהן סי' י"ט. שם ומטמא בכל הנגעים חוץ לנגע משא"כ בשער לבן. ע' בתוי"ט ובתוס' אנשי שם לקמן פ"ה סוף מ"ב.

בר"ב ד"ה מטמא בכל שהוא, אבל ש שער לבן אינו מטמא בפחות משתי שערות דמיעוט שער שנים, ע' במפרשי המשנה כאן ומש"כ בזה הראב"ד והר"ש משאנץ והקרבן אהרן לספרא פרשת נגעים פרק ב' מ"ב ובתוי"ט לקמן פי"ד מ"ד.

בר"ב ד"ה חוץ מן הנגע. אבל שער לבן בעינן שיהא בנגע כדכתיב ושער בנגע הפך לבן. ע' בר"ב לעיל פ"א מ"ו.

מ"ב בר"ש תניא בתו"כ ומחית בשר חי בשאת יכול כל שהוא ת"ל שער לבן ומחית בשר חי מה שער לבן מקום ב' שערות אף מחיה מקום ב' שערות יכול לא יהא טמא עד שיהא בה שער לבן ומחיה ת"ל צרעת נושנת היא היא טמאה ואין צריכה דבר אחר לסייעה כו', הנה בספרא פרשת נגעים פרשה ג' הן שתי ברייתות נפרדות מ"ז ומ"ח ע"ש, ואיכא למידק הלא בקרא כתיב והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי. משמע דהוא וי"ו החיבור דהמחיה צריכה להיות ביחד עם השער לבן, והשתא לא די במה שהפריד בין הדבקים לאמר דכל אחד מטמא בפני עצמו אלא שעשאה למחיה היקש לשער לבן ללמוד דמה שער לבן מקום ב' שערות אף מחיה מקום ב' שערות, ומשמע דלהתנא גופיה היה קשה כזאת, ולהכי הוסיף אח"כ בברייתא השניה להביא מקרא דצרעת נושנת היא דאין צריכה דבר אחר לסייעה ומשו"ה מטמא כל אחד בפני עצמו ע"ש. אכן עכ"פ קשה כיון דכל כמה דלא ידעינן דכ"א בפ"ע מטמא היה מקום לפרש וי"ו דומחית לוי"ו החבור וממילא בטל גם ההיקש כנ"ל, ולפ"ז הי"ל להתנא להביא מקודם דרשת הברייתא המאוחרת דהיא טמאה ואין צריכה דבר אחר לסייעה ואח"כ ברייתא דלמחית בשר חי שבאה להקיש מחיה לשער לבן, ועפמש"כ גם דברי הקרבן אהרן שם במשנה ז' מוקשה שכ' דמשום שהוא וי"ו החבור מזה יליף ההיקש ע"ש. הלא חזינן שם גופיה ההיפך דהתנא הביא מיעוטא דהיא להפריד בין הדבקים, משמע דוי"ו החבור היה בזה לגריעותא, וע"ש בהתוה"מ פ' תזריע סי' ע"ג.

בר"ב ד"ה בכל מראה היינו כמראה הבשר בין כושי בין לבן בין אדום מטמא בכל שהוא אבל במחיה בעי כעדשה, ע' בתוי"ט לקמן פ"ו מ"ו ד"ה היה בהק.

מ"ג יש במחיה שהמחיה מטמא בקרחת ובנכחת הפוכה ושלא הפוכה כו', ע' בראב"ד וק"א לספרא פרשת נגעים פרק ג'.

בר"ב ד"ה מבוצר. שתי שערות באמצע הנגע, וכ"כ נמי לקמן מ"ה וע' בקונטרס מראה כהן סי' י"ג.

מ"ד שתי שערות עיקרן משחיר וראשן מלבין טהור עיקרן מלבין וראשן משחיר טמא כו', מקור דרשתם בזה הוא מקרא דושער בנגע הפך לבן, וע' במפרשי התו"כ בפרשת נגעים פרק ב' מ"ג ובמשנה פרה ספ"ב.

שם כמה יהא בלבנונית רמ"א כל שהוא רש"א כדי לקרוץ בזוג, ע' כ"מ ומל"מ רפ"ב מטו"צ.

שם בהרת ובו שער לבן או שער שחור טמא אין חוששין שמא מיעט מקום שער שחור את הבהרת מפני שאין בו ממש, ע' ספרא פרשת נגעים סוף פרשה ב' ובמפרשים שם.

מ"ה בהרת כנרים וחוט יוצא ממנה אם יש בו רוחב שתי שערות זוקקה לשער לבן ולפשיון אבל לא למחיה, ע' בפירוש הראב"ד לספרא פרשת נגעים פרק ב' מי"ד ובמשנ"א דפרקין לעיל מ"ג ובבועז שם סי' א'.

בר"ב ד"ה זוקקה. כפסיון רחוק מן הנגע הוא חשוב ובעי כגריס. ע' במשנ"א לעיל פ"ג סמ"א ופ"ד סמ"א ולקמן פ"ו מ"ה ומ"ז ופ"י מ"ט.

בתוי"ט ד"ה אם יש בו. ומעתה דלמדנו שיש פשיון לבהק דיוקא דהראב"ד ליתא כו', ע' במשנ"א לקמן פ"ו מ"ו בד"ה היה בו.

מ"ו בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושער לבן בתוך המחיה הלכה המחיה טמאה מפני שער לבן הלך שער לבן טמא מפני המחיה ר"ש מטהר כו', בטעמא דר"ש ברישא וכן בסיפא, ע' הראב"ד לספרא פ' נגעים פרשה ב' מ"ז ובתוי"ט לקמן פ"ה מ"ב ופ"ו מ"ב ובתפא"י שם סי' ו'.

שם בהרת היא ומחיתה כגריס, ע' בבועז לקמן פ"ו סי' ב'.

בר"ב ד"ה בהרת כגריס. וכל היכא דתנינן בהרת ה"ה לשאר מראות חלקות ופתוכות, ע' בתוי"ט דפרקין לעיל מ"ד.

מ"ז בהרת ובה מחיה ופסיון הלכה המחיה טמאה מפני הפסיון הלך הפסיון טמאה מפני המחיה וכן בשער לבן ובפסיון הלכה וחזרה בסוף שבוע הרי היא כמות שהיתה כו', ע' במשנ"א פ"ג סמ"ג ובתפא"י לקמן פ"ה ס' י"ב וסי' י"ז ובבועז שם סי' ב' ובפ"ז סי' ב'.

שם היתה עזה ונעשית כהה כהה ונעשית עזה הרי היא כמות שהיתה כו', ע' במפרשי התו"כ לפ' נגעים פרק ב' מ"ד ובתוי"ט לעיל פ"א מ"ג ד"ה ולפטור ושם פ"ג מ"ג ובמשנ"א לקמן פ"ה מ"א ושם סמ"ב ורמ"ג ובפ"ז רמ"ב.

שם ובלבד שלא תתמעט מד' מראות, ע' במשנ"א לקמן פי"א מ"ד.

שם כנסה ופשתה פשתה וכנסה ר"ע מטמא וחכמים מטהרין, ע' במשנ"א לעיל פ"א סמ"ה ובאור שמח פ"ד ה"ה מטו"צ ובבועז לקמן פ"ח סי' י"ד ושם רפ"ט.

מ"ח בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס כו', הרמב"ם בפ"ד ה"ה מטו"צ גריס כאן כחצי גריס ועוד, כמו לקמן במ"ט, וע"ש בכ"מ ובתוי"ט דמשנה הקודמת ובתוס' אנשי שם לעיל פ"א מ"ה.

שם ר"ע אומר תראה בתחילה וחכמים מטהרין, ע' בבועז לקמן פ"ה סי' ג' וע"ע בתוי"ט פ"ז מ"ג.

מ"ט בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס ועוד והלך מן האום כחצי גרים ר"ע מטמא וחכמים מטהרין, וכ' הר"ב דבפשתה לאחר הפטור איירי, ע' בתויו"ט כאן ולעיל פ"א מ"ה ד"ה ואין בזה ובתפא"י שם סי' סמ"ך ובבועז לקמן פ"ח ס"ס ב'.

מ"י בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר. ע' קרבן אהרן לספרא פ' נגעים פרשה ג' מ"ה ובתפא"י דפרקין לעיל מ"ו סי' מ"ד.

מי"א אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם שער לבן קדם לבהרת טהור ואם ספק טמא ור' יהושע קיהה, וכ' הרא"ש דהוא כמו מקהו קהייתא דיבמות ק"י ע"ב. ושם פירש"י מקהילים תלמידים כו' ע"ש, וע"פ גרסא זו ופי' זה מובן ביאור משנתנו, דלפ"מ דהלכה זו היתה עמומה ובלתי ברורה לחכמים, עד דאפילו במתיבתא דרקיע איפלגו. בזה קוב"ה עם כולהו מתיבתא דרקיע כדאמרינן בב"מ פ"ו ע"א, לכן ר' יהושע לטעמיה בב"מ נ"ט ע"ב דאמר לא בשמים היא ואין משגיחין בבת קול, ולדעתיה כל כי האי סומכין אקרא דכתיב אחרי רבים להטות ע"ש, לכן גם בספק זה דמשנתינו דחמירא, אסף אסיפה לעמוד על דעות רוב החכמים המכריעים, ומה מאד מדוייק לפ"ז ביאור הש"ס בכתובות ע"ה ע"ב, דקאמר אהא דר' יהושע קיהה. מאי קיהה, פי' מה היתה החלטתו מן האסיפה, אמר רבה קיהה וטיהר, וכ' שם התוס' דר"ת גריס שם רבה מההיא דב"מ פ"ו בעובדא דרבה בר נחמני ע"ש, וע"ע במפרשי התו"כ פרק ב' מ"ב ובתוי"ט דפרקין לעיל סוף מ"ו ובמפרשי הרמב"ם ספ"ב מטו"צ ובמשנ"א פ"א מ"ג.

ובזה מבואר פירש"י בב"מ שם שכ' וז"ל טהור לפי מה שכתוב בתורה ע"כ, ורבים מהמפרשים נלאו למצוא כוונתו, אולם לפמש"כ הוא פשוט, דקשיא ליה לרש"י מאין לקח רבה ההכרעה לאמר טהור, אחרי דכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא, ובמשנתנו דנגעים על אתר ג"כ פלוגתא וסתמא דמתניתין ס"ל דטמא. אמנם לפ"מ דלרבה היתה הקבלה דמאסיפת ר' יהושע הוחלט עכ"פ ע"פ רוב דעות דטהור, והיינו דאמר רבה גופיה גם בהיותו בעלמא הדין, ר' יהושע קיהה וטיהר, והוא ע"פ הכלל שבתורה אחרי רבים להטות. ולהכי שפיר פירש"י שאמר טהור לפי מה שכתוב בתורה. וע"ע במלאכ"ש ומשנ"א לקמן רפ"ח ובת' באר יצחק חי"ד סי' ה'.

תוכן העניינים

אור הישר (טהרות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה