אור ברסלב
אור הישר (טהרות) מקואות › פרק עשירי

אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן

מקואות · פרק עשירי

פרק תשיעי

מ"א כל ידות הכלים שהכניסן שלא כדרכן או שהכניסן כדרכן ולא מרקן או שמרקן ונשברו הרי אלו חוצצין, ע' אור זרוע ח"א סי' שס"ב ובס' נר אהרן סי' וי"ו.

שם כלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל. ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ס"ד.

מ"ב הכר והכסת של עור הרי אלו צריכין שיבאו בהם המים, ע' פ"ז מ"ו ובתוי"ט שם.

שם זה הכלל כל שאין דרכו להכניס ולהוציא טובלין סתומין, ע' במשנ"א כלים פכ"ג מ"א.

מ"ג אלו שאינם צריכים שיבאו בהם המים קשרי העני כו'. הנה מה שאמרו עני הוא לאפוקי קשרי בגדי בעלי בתים שבהן חוצצין כמבואר ברמב"ם פ"ג הכ"א מה' מקואות, אולם גם בבגדי עניים עצמם מחלק שם בין מקפידין לשאינם מקפידין וע"ש בכ"מ.

שם ותפלה של ראש בזמן שהיא חוצה. ע' במלאכ"ש מכשירין פ"ג מ"ח.

מ"ד אלו שהם צריכים שיבאו בהן המים הקשר שבפרקסים שבכתף ע' בפיה"מ להרמב"ם ובספרו היד פ"ג הכ"ב מה' מקואות ובטורי אב' לחגיגה כ"ו ע"א.

שם ותפלה של ראש בזמן שאינה חוצה ושל זרוע בזמן שהיא עולה ויורדת ושניצן של סנדל כו'. ע' בתוס' אנשי שם לעיל מ"ג בד"ה חבט ובד"ה ואזני.

שם הטבילן נגובין עד שיבעבעו וינוחו מבעבוען. ע' ברוקח סי' ת"פ ה' טהרת כלים.

מ"ה כל ידות הכלים שהם ארוכין ועתיד לקצוץ מטבילן עד מקום המדה ר' יהודה אומר עד שיטביל את כולו, והנה בחולין ע"ג ע"א גריס בפלוגתא דמשנתינו דברי ר"מ וחכ"א כו', וקאי אהא דקאמר התם עובר לחתיכה קאי וכל העומד לחתוך כחתוך דמי, ועלה קאמר כמאן כר"מ, פי' דבשביל שעתיד לקוצצן נחשבות כקצוצות וא"צ להטביל יותר, ולכאורה אמאי תלי האי כל העומד לחתוך דוקא בדר"מ, ולא בדר"ש דס"ל שם דפ"ב ובכמה מקומות כה"ע לזרוק כז"ד וכה"ע לפדות כפ"ד, וי"ל דסברת ר"ש הוא רק במקום מצוה, בזה סבר דבשביל המצוה עומד הדבר להעשות כך כמש"כ התוס' בסוטה כ"ה ע"ב, משא"כ ר"מ איירי בדבר העומד להעשות כן רק מטעם רשות כדהכא, ולפ"ז עולה שם הדמיון שפיר. דאם בדבר הרשות התלוי ברצונו שהחליט לקצצן, ואפשר נמי שיחזור מהחלטתו, מ"מ ס"ל לר"מ דהן כקצוצות, ומטביל רק עד מקום מדה, מכש"כ עובר דלחתיכה קאי מצד הכרח הטבע בודאי דהוא כחתוך, וע"ע באו"ז ח"א סי' שס"ב ובמשנ"א אהלות פט"ו סוף מ"ח ובכלים פ"ו מ"ג ושם פ"ה מ"ב ובפכ"ט מ"ב ובבועז שם פי"ט מ"ב.

שם החבל שהוא קשור בקופה אינו חבור אא"כ תפר. הנה המג"א ר"ס ט"ו כתב דקשירה חבור מעליא לענין חוט של ציצית, והביא ראיה מהא דנגעים פי"א מ"ח דקשירה חשיב חוט אחד לגבי נגעים דהלכה כת"ק, וע"ז יצא בארצות החיים שם להקשות ממשנה דהכא דקשירה לא הוי חבור אא"כ תפרה ע"ש, ולע"ד ל"ד כלל לבד מה דקשירת חוט מיהדק טפי מקשירת חבל, כן ההשתמשות במשא הקופה הקשורה מביא ג"כ לידי התרת הקשר, וזהו רק בנוגע לדינא של המג"א, אכן להא דנגעים בלא"ה ל"ד, דהתם בא החוט הנקשר להיות נארג, והאריגה הסובבת את הקשירה בודאי מהדקת את הקשר, וכמו שיעיד החוש דדבר הנארג חזק יותר גם מדבר התפור. וע' במשנ"א פרה פי"ב מ"ח ובכלים פכ"ו מ"ד.

בר"ב ד"ה מטבילן הראשון. ובית הסתרים דכלים אפילו ראוי לביאת מים לא צריכי דאין אדם מקפיד שם, ע' במשנ"א דפרקין סוף מ"א.

מ"ו בש"א אין מטבילין חמין בצונן ולא צונן בחמין לא יפים ברעים ולא רעים ביפים בה"א מטבילין ע' תוי"ט לעיל פ"ב מ"ו ובמשנ"א פ"א מ"ו ובח"ס חי"ד סי' רי"ד.

שם כלי שהוא מלא משקין והטבילו כאילו לא טבל, ע' חזון נחום למכשירין פ"ד מ"ח.

מ"ז כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס, ע' נובי"ק חא"ח סי' ל"ז ל"ח ובברכי יוסף חא"ח סי' תע"ה סק"ה

שם כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית, ע' תוס' פסחים י"ד ע"א ד"ה דאיכא ובת' חמדת שלמה חי"ד סי' ט"ו ט"ז ובס' מקור חיים לכריתות דף י"ג.

בר"ב ד"ה שעשו בו. א"נ אין שאר משקין משלימין שיעור מקוה למ' מאה כמים דכתיב מקוה מים ולא מקוה של שאר משקין ע' בתוי"ט לעיל פ"ז סוף מ"ב.

מ"ח אכל אוכלין טמאים ושתה משקים טמאים טבל והקיאן טמאים, ע' משנ"א מכשירין פ"ו מ"ה.

שם שתה מים טמאים טבל והקיאם טהורים. ע' בתפא"י פרה פ"ה סי' י"ט

שם בלע טבעת טהורה נכנס לאהל המת הזה ושנה וטבל והקיאה הרי היא כמות שהיתה. ע' במפרשי המשנה אהלות פ"ז מ"ה ובתפא"י שם פט"ו סי' ע"ג.

שם בלע טבעת טמאה טובל ואוכל בתרומה כו', ע' ראב"ן סי' שי"ג ובאהלות פי"א מ"ז ובמפרשים שם ובמלאכ"ש ומשנ"א כלים פ"ט מ"ה

שם חץ שהוא תחוב באדם בזמן שהוא נראה חוצץ ואם אינו נראה טובל ואוכל בתרומתו, ע' אור זרוע ח"א סי' שס"ב שס"ג ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תפ"ב ובבועז אהלות פ"ג סי' ז'.

תוכן העניינים

אור הישר (טהרות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה