אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
מכשירין · פרק שני
מ"א זיעת בתים בורות שיחין ומערות טהורה, והנה הרמב"ם בפ"י ה"י מטו"א הוסיף על לשון משנתנו, ואפילו הן טמאין זיעתן טהורה, ודייק על דבריו במשנ"א הכא מה שייך באלו שם טומאה ומפרש דר"ל שיש בהן שרצים טמאין ונגעה הזיעה בשרצים אפ"ה טהורה ע"ש, ולע"ד אפ"ל כוונת הרמב"ם על זיעה דנגעי בתים שהם טמאים, ואין להקשות הכשר למה להו הלא בלא"ה מטמאין בנגיעה די"ל דמשכ"ל בבית המוסגר דאינו מטמא רק מתוכו כדתנן בנגעים פי"ג מ"ד והאוכלין נגעו בזיעה דמאחוריו, ואשמעינן דזיעה זו אינה מכשרת לטומאה, וע"ע במשנ"א לקמן פ"ג רמ"ד.
שם שתה מים טמאים והזיע זיעתו טהורה, ע' בת' שדה יצחק ח"א סי' כ'
בר"ב ד"ה זיעתו טמאה דאע"ג דהשתא מיהא תלושים נינהו לא לרצון נתלשו, ע' במשנ"א לעיל ספ"א.
מ"ב מרחץ טמאה זיעתה טמאה וטהורה בכי יותן. והנה הרמב"ם פ"י ה"י מטו"א צירף משנה זו לרישא דמשנה הקודמת של זיעת בתים דטהור בהחלט ואפילו הן טמאין, ועלה מסיק אבל זיעת המרחץ במים אם היתה המרחץ טמאה זיעתה טמאה ואם היתה טהורה והכניס בה פירות הוכשרו, פי' כדתנן במשנתנו וטהורה בכי יותן, ולפ"ז נמצא לדידיה החילוק אצל המים גופייהו, דזיעת מים טמאים מטמאים בהחלט מעצמם. וזיעת מים טהורים הן רק מכשירים לקבל טומאה אח"כ.
והנה הר"ש מפרש מרחץ טמאה של מים שאובין וכן העתיק הר"ב ויהיב התוי"ט פירוש לפירושן שהיו שאובין וטמאים ע"ש. והשתא קשה אם היו טמאים למה להו תוספות דשאובים, האם יפלוג הר"ש על הרמב"ם בזה לאמר דזיעת מים טמאים לא יספיק לטמא בזולת שאובין, ומה שייך דין מים שאובין למכשירין וצ"ע כעת, וע"ע בת' הריב"ש סי' רנ"ה ובתוי"ט לקמן פ"ה מ"י ובת' שדה יצחק ח"א סי' כ'.
מ"ג גסטריות שישראל ועכו"ם מטילין לתוכה אם רוב מן הטמא טמא אם רוב מן הטהור טהור, ע' בבועז טהרות פ"ב סי' ב' ובמקואות פ"א סי' ב' ובמשנ"א שם פ"י מ"ו ובחזון נחום לקמן פ"ד מ"י ובמפרשי המשנה כלים פי"א מ"ד.
שם מי שפיכות שירדו עליהן מי גשמים אם רוב מן הטמא טמא אם רוב מן הטהור טהור, ע' בר"ב מקואות פ"א מ"ד ובמשנ"א שם רפ"א ולקמן פ"ד רמ"י ובפ"ה רמ"י.
שם אימתי בזמן שקדמו מי שפיכות אבל אם קדמו מי גשמים אפילו כל שהן למי שפיכות טמא, ע' בתפא"י פרה פ"ה סי' י"ט ושם פי"ב סי' ל"ו ובטהורת פ"ט סי' י"ג ובמקואות פ"א סי' כ"ד ובבועז טהרות פ"י סי' ח' ובמשנ"א לקמן ספ"ד ובתפא"י ידים פ"ב סי' כ"ב.
בתוי"ט ד"ה אבל. והק' הכ"מ דאדרבה הול"ל כשנפלו מי שפיכות למי גשמים קמא קמא בטל כו', ע' ח"ס חי"ד סי' רי"א ובבועז פרה פ"ח סי' ז'.
מ"ד הטורף את גגו והמכבס את כסותו וירדו עליה גשמים אם רוב מן הטמא טמא ואם רוב מן הטהור טהור מחצה למחצה טמא כו', וכ' בתוס' חדשים וז"ל הרמב"ם פ"ב מטו"א הכ"ז לא הביא להך דינא דמחצה על מחצה כו', ולע"ד בלתי מובן קושיתו, דבשלמא במשנתנו דיש דין דרוב ומיעוט שייך למיתני בתר הכי דין דמע"מ, משא"כ הרמב"ם שהשמים גם דין דרוב ומיעוט, רק בלשונו הקצר כייל שם פי' משנתנו יחד עם הכרעת פסק ההלכה לפי התוספתא, ולהכי שינה כל צורת משנתנו ע"ש ובפיה"מ להרמב"ם כאן ומלשונו משמע דאם רק ירדו עליהן גשמים בהכרח שירבו המי גשמים וממילא בטלה המציאות דמחצה על מחצה ע"ש.
מ"ה עיר שישראל ונכרים דרים בה והיה בה מרחץ מרחצת בשבת אם רוב נכרים רוחץ מיד ואם רוב ישראל ימתין כדי שיחמו החמין מחצה למחצה ימתין כדי שיחמו החמין רי"א באמבטי קטנה אם יש בה רשות רוחץ בה מיד, ע' תוס' שבת קנ"א סוף ע"א ובס' התרומה ה' שבת סי' רס"ט ובתורת האדם להרמב"ן ענין ההספד.
מ"ו מצא בה ירק נמכר אם רוב עכו"ם לוקח מיד אם רוב ישראל ימתין כדי שיבאו ממקום קרוב כו', ע' בתמים דעים להראב"ד ר"ס ק"כ ובאותו סי' אות ו'.
מ"ז מצא בה תינוק מושלך אם רוב עכו"ם עכו"ם ואם רוב ישראל ישראל מחצה למחצה ישראל כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ס"א.
מ"ח מצא בה מציאה אם רוב עכו"ם א"צ להכריז ואם רוב ישראל צריך להכריז מחצה למחצה צריך להכריז, בב"מ כ"ד ע"א גריס חייב בכל מקום דנקיט במשנתנו צריך. דבזה אפשר לפרש שהוא רק רשות, וברמב"ם פי"א ה"ו מגזילה השמיט לכל רישא דמשנתנו דרוב עכו"ם או רוב ישראל, ונקט רק דין דמחצה על מחצה אע"ג דזה הרבה יותר רחוק מן המציאות, ובבבא זו במקום צריך להכריז דתנן הכא, כתב הוא נוטל ומכריז, ובזה נ"מ לדינא דיכול להביא המציאה לרשותו קודם ההכרזה, וע"ע בחו"מ סי' רנ"ט ס"ג ובביאור הגר"א שם.
מ"ט מצא בה בשר הולכין אחרי רוב הטבחים אם היה מבושל הולכים אחר רוב אוכלי בשר מבושל, ע' במפרשי השו"ע יו"ד סי' ס"ג וסי' ק"י ס"ג וביש"ש פ' גיה"נ סי' כ"ב וע"ע באור זרוע ח"א סי' תנ"א ובחמדת שלמה חאה"ע סי' כ"ד וע"ע בת' הר"ן סי' מ"ה.
מ"י המוצא פירות בדרך אם רוב מכניסין לבתיהן פטור ולמכור בשוק חייב מחצה למחצה דמאי, ע' מל"מ פ"ק ה"א מה' מעשר ובס' חזון איש למס' שביעית סי' א' סק"ל.
שם אוצר שישראל ועכו"ם מטילין לתוכו אם רוב עכו"ם ודאי ואם רוב ישראל דמאי כו', ע' בת' ר"ב אשכנזי סי' א' ובכפתור ופרח פ"ד.
שם וחכ"א אפילו כולם עכו"ם וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי, ע' חזון איש למס' שביעית סי' א' סקכ"ט ובת' ר"ב אשכנזי סי' ב'.
מי"א פירות שניה שרבו על של שלישית ושל שלישית על של רביעית כו' הולכין אחר הרוב, ולכאורה קשה הלא כולה מתניתין יתורא היא דבודאי הולכין אחר הרוב כדאמרינן בנזיר מ"ב ע"א דרובו ככולו דאורייתא, ובהוריות ד"ג ע"ב הלשון דבכל התורה כולה קיי"ל רובו ככולו, ואפשר דרישא נקט הכא משום סיפא דבעי לאסוקי מחצה למחצה להחמיר, או משום דבאלו איכא נמי דיני טבל ודיני ממון דלא אזלינן בהו בתר רובא, וע"ע בכפתור ופרח פמ"ג.
בר"ב ד"ה מחצה למחצה. ולענין ספיקא דמ"ש ומ"ע יפריש מעשר אחד ויחלל הפירות על המעות ויחלק הפירות לעניים והמעות יאכל בירושלים כו', ע' במשנ"א ידים פ"ד מ"ג.