אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
מכשירין
פרק ראשון
מ"א כל משקה שתחילתו לרצון אע"פ שאין סופו לרצון או שסופו לרצון אע"פ שאין תחלתו לרצון ה"ז בכי יותן, ע' במשנ"א טהרות פ"י מ"ב וע"ע באור שמח פי"א ה"א מטו"א ובחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פ"ב ה"ד שם וע"ע בתוי"ט לקמן פ"ד רמ"ג ופ"ו רמ"ח.
שם משקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון, ע' במשנ"א פרה פ"ט מ"ב ובטהרות פ"ט מ"ב ובמקואות פ"א מ"ג ובתפא"י שם פ"ז סי' ט"ו וע"ע בר"ב לקמן פ"ד ריש מ"ב ובא"ר שם ובתוס' חדשים שם מ"ו ובמשנ"א לקמן פ"ו רמ"ו ושם בטבו"י ספ"ג ובכלים פ"י מ"ב.
בר"ב ד"ה מטמאין לרצון ושלא לרצון כיון דטמאין הן טומאתן והכשרן באין כאחת כו', ע' בתוי"ט פרה פי"א מ"ו ובתפא"י שם סי' י"ח ובבועז שם ס"ס י"א ובמפרשי המשנה לקמן פ"ו רמ"ז.
בא"ד דלא בעינן דניחא ליה אלא כשבא המשקה קודם לטומאה כו', ע' במשנ"א פרה פי"א מ"ח.
מ"ב המרעיד את האילן להשיר ממנו אוכלין או את הטומאה אינן בכי יותן ע' במשנ"א דשילהי פרקין.
שם להשיר ממנו משקין בש"א היוצאין ואת שבו בכי יותן בה"א היוצאין בכי יותן כו', ע' במשנ"א דפרקין מ"ג ובפ"ג מ"ח ובפ"ד מ"ב ומ"ה וע"ע במשנ"א פ"ה מ"ב ובא"ר ותוס' חדשים שם ובמפרשי המשנה שם ובמשנ"א כלים ספכ"ה.
מ"ג המרעיד את האילן ונפל על חבירו או סוכה ונפלה על חברתה כו', ע' בראב"ד ומפרשים פי"ג הט"ז מטומאת אוכלין ובאור שמח שם פי"א ה"א,
מ"ד הנוער אגודה של ירק וירדו מצד העליון לתחתון בש"א בכי יותן בה"א אינם בכ"י כו', וכ' בתוי"ט דב"ש סברי כיון דהשתא בשעת ניעור הוה ניחא ליה שירדו המים מצד העליון לצד התחתון ומתוך כך יפלו המים מן האגודה חשיב הכשר ובה"א אינן בכי יותן כיון דהיה חפץ שלא יהיו מים על זאת האגודה בצד העליון נהי דבצד התחתון ניחא ליה שירדו דרך שם מ"מ כל האגודה אחת היא ותחתונה שוה לעליונה כו' עכ"ל, וקשה הלא בספכ"ה דכלים קיי"ל דמעשה מוציא מיד מעשה ומיד מחשבה ומחשבה אינה מבטלת לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה ובזה אין שם פלוגתא, והשתא נחזי אנן הלא בניחותא שירדו מצד העליון היתה ג"כ מעשה דניעור, ובניחותא שירדו דרך התחתון היתה רק ניחותא דמחשבה ופשיטא דניחותא דמעשה אלימה מניחותא דמחשבה, ומכיון דמצד המעשה לא היתה ראויה להכשר מה מקום לצד המחשבה להכריעה להכשר.
ועוד איך נוכל להפריד בין הדבקים ולומר דבעליון ליכא ניחותא ובתחתון איכא ניחותא הלא כלל המים לא ניחא ליה שם, וכל פעולת הניעור היתה לזה, והא דמצד הטבע ירדו המים מן העליון לתחתון אין זה שייך לרצון. דמצד רצונו הוה ניחא ליה ספי אם מים אלו שירדו ע"פ ניעורו לא היו שם כלל מתחלה, וניחותא בזה הוה שייך אם רצונו היה שישארו המים על התחתון משא"כ כשהמים לא היו כלל לרצונו וצ"ע כעת, וע"ע במשנ"א לקמן פ"ה מ"ג.
שם הרי המעלה שק מלא פירות ונתנו על גב הנהר כו', ע' בר"ש לקמן פ"ד מ"ו.
מ"ה הממחק את הכרישה והסוחט שערו בכסותו ר' יוסי אומר היוצאין בכי יותן ואת שבו אינן בכי יותן כו', וכ' הכ"מ בפי"ג הי"ד מטו"א דהרמב"ם פסק כר' יוסי משום דאתי כב"ה גבי מרעיד את האילן להשיר ממנו משקין ע"ש ולע"ד בלתי מובן מדוע צריך לחפש טעמים לפסק הרמב"ם הרי ליכא דפליג עליה, והא דמסדר המשנה לא קבעה כסתם משנה אפשר דר' יוסי חידש עצם הדין להכי קבעה בשמיה. אבל עכ"פ כיון שהוא באין חולק ודאי דהלכה כמותו וצ"ע כעת, וע"ע במשנ"א דפרקין לעיל מ"ב ולקמן פ"ד מ"ב.
מ"ו והאוכל שומשמין באצבעו משקין שעל ידו רש"א אינן בכ"י וחכ"א בכ"י ע' במשנ"א לקמן פ"ג מ"ה.
שם הנותן פירותיו בשבולת הנהר להביאן עמו אינן בכי יותן, ע' במשנ"א דפרקין מ"ה ולקמן פ"ה מ"ב.
פרק שני
מ"א זיעת בתים בורות שיחין ומערות טהורה, והנה הרמב"ם בפ"י ה"י מטו"א הוסיף על לשון משנתנו, ואפילו הן טמאין זיעתן טהורה, ודייק על דבריו במשנ"א הכא מה שייך באלו שם טומאה ומפרש דר"ל שיש בהן שרצים טמאין ונגעה הזיעה בשרצים אפ"ה טהורה ע"ש, ולע"ד אפ"ל כוונת הרמב"ם על זיעה דנגעי בתים שהם טמאים, ואין להקשות הכשר למה להו הלא בלא"ה מטמאין בנגיעה די"ל דמשכ"ל בבית המוסגר דאינו מטמא רק מתוכו כדתנן בנגעים פי"ג מ"ד והאוכלין נגעו בזיעה דמאחוריו, ואשמעינן דזיעה זו אינה מכשרת לטומאה, וע"ע במשנ"א לקמן פ"ג רמ"ד.
שם שתה מים טמאים והזיע זיעתו טהורה, ע' בת' שדה יצחק ח"א סי' כ'
בר"ב ד"ה זיעתו טמאה דאע"ג דהשתא מיהא תלושים נינהו לא לרצון נתלשו, ע' במשנ"א לעיל ספ"א.
מ"ב מרחץ טמאה זיעתה טמאה וטהורה בכי יותן. והנה הרמב"ם פ"י ה"י מטו"א צירף משנה זו לרישא דמשנה הקודמת של זיעת בתים דטהור בהחלט ואפילו הן טמאין, ועלה מסיק אבל זיעת המרחץ במים אם היתה המרחץ טמאה זיעתה טמאה ואם היתה טהורה והכניס בה פירות הוכשרו, פי' כדתנן במשנתנו וטהורה בכי יותן, ולפ"ז נמצא לדידיה החילוק אצל המים גופייהו, דזיעת מים טמאים מטמאים בהחלט מעצמם. וזיעת מים טהורים הן רק מכשירים לקבל טומאה אח"כ.
והנה הר"ש מפרש מרחץ טמאה של מים שאובין וכן העתיק הר"ב ויהיב התוי"ט פירוש לפירושן שהיו שאובין וטמאים ע"ש. והשתא קשה אם היו טמאים למה להו תוספות דשאובים, האם יפלוג הר"ש על הרמב"ם בזה לאמר דזיעת מים טמאים לא יספיק לטמא בזולת שאובין, ומה שייך דין מים שאובין למכשירין וצ"ע כעת, וע"ע בת' הריב"ש סי' רנ"ה ובתוי"ט לקמן פ"ה מ"י ובת' שדה יצחק ח"א סי' כ'.
מ"ג גסטריות שישראל ועכו"ם מטילין לתוכה אם רוב מן הטמא טמא אם רוב מן הטהור טהור, ע' בבועז טהרות פ"ב סי' ב' ובמקואות פ"א סי' ב' ובמשנ"א שם פ"י מ"ו ובחזון נחום לקמן פ"ד מ"י ובמפרשי המשנה כלים פי"א מ"ד.
שם מי שפיכות שירדו עליהן מי גשמים אם רוב מן הטמא טמא אם רוב מן הטהור טהור, ע' בר"ב מקואות פ"א מ"ד ובמשנ"א שם רפ"א ולקמן פ"ד רמ"י ובפ"ה רמ"י.
שם אימתי בזמן שקדמו מי שפיכות אבל אם קדמו מי גשמים אפילו כל שהן למי שפיכות טמא, ע' בתפא"י פרה פ"ה סי' י"ט ושם פי"ב סי' ל"ו ובטהורת פ"ט סי' י"ג ובמקואות פ"א סי' כ"ד ובבועז טהרות פ"י סי' ח' ובמשנ"א לקמן ספ"ד ובתפא"י ידים פ"ב סי' כ"ב.
בתוי"ט ד"ה אבל. והק' הכ"מ דאדרבה הול"ל כשנפלו מי שפיכות למי גשמים קמא קמא בטל כו', ע' ח"ס חי"ד סי' רי"א ובבועז פרה פ"ח סי' ז'.
מ"ד הטורף את גגו והמכבס את כסותו וירדו עליה גשמים אם רוב מן הטמא טמא ואם רוב מן הטהור טהור מחצה למחצה טמא כו', וכ' בתוס' חדשים וז"ל הרמב"ם פ"ב מטו"א הכ"ז לא הביא להך דינא דמחצה על מחצה כו', ולע"ד בלתי מובן קושיתו, דבשלמא במשנתנו דיש דין דרוב ומיעוט שייך למיתני בתר הכי דין דמע"מ, משא"כ הרמב"ם שהשמים גם דין דרוב ומיעוט, רק בלשונו הקצר כייל שם פי' משנתנו יחד עם הכרעת פסק ההלכה לפי התוספתא, ולהכי שינה כל צורת משנתנו ע"ש ובפיה"מ להרמב"ם כאן ומלשונו משמע דאם רק ירדו עליהן גשמים בהכרח שירבו המי גשמים וממילא בטלה המציאות דמחצה על מחצה ע"ש.
מ"ה עיר שישראל ונכרים דרים בה והיה בה מרחץ מרחצת בשבת אם רוב נכרים רוחץ מיד ואם רוב ישראל ימתין כדי שיחמו החמין מחצה למחצה ימתין כדי שיחמו החמין רי"א באמבטי קטנה אם יש בה רשות רוחץ בה מיד, ע' תוס' שבת קנ"א סוף ע"א ובס' התרומה ה' שבת סי' רס"ט ובתורת האדם להרמב"ן ענין ההספד.
מ"ו מצא בה ירק נמכר אם רוב עכו"ם לוקח מיד אם רוב ישראל ימתין כדי שיבאו ממקום קרוב כו', ע' בתמים דעים להראב"ד ר"ס ק"כ ובאותו סי' אות ו'.
מ"ז מצא בה תינוק מושלך אם רוב עכו"ם עכו"ם ואם רוב ישראל ישראל מחצה למחצה ישראל כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ס"א.
מ"ח מצא בה מציאה אם רוב עכו"ם א"צ להכריז ואם רוב ישראל צריך להכריז מחצה למחצה צריך להכריז, בב"מ כ"ד ע"א גריס חייב בכל מקום דנקיט במשנתנו צריך. דבזה אפשר לפרש שהוא רק רשות, וברמב"ם פי"א ה"ו מגזילה השמיט לכל רישא דמשנתנו דרוב עכו"ם או רוב ישראל, ונקט רק דין דמחצה על מחצה אע"ג דזה הרבה יותר רחוק מן המציאות, ובבבא זו במקום צריך להכריז דתנן הכא, כתב הוא נוטל ומכריז, ובזה נ"מ לדינא דיכול להביא המציאה לרשותו קודם ההכרזה, וע"ע בחו"מ סי' רנ"ט ס"ג ובביאור הגר"א שם.
מ"ט מצא בה בשר הולכין אחרי רוב הטבחים אם היה מבושל הולכים אחר רוב אוכלי בשר מבושל, ע' במפרשי השו"ע יו"ד סי' ס"ג וסי' ק"י ס"ג וביש"ש פ' גיה"נ סי' כ"ב וע"ע באור זרוע ח"א סי' תנ"א ובחמדת שלמה חאה"ע סי' כ"ד וע"ע בת' הר"ן סי' מ"ה.
מ"י המוצא פירות בדרך אם רוב מכניסין לבתיהן פטור ולמכור בשוק חייב מחצה למחצה דמאי, ע' מל"מ פ"ק ה"א מה' מעשר ובס' חזון איש למס' שביעית סי' א' סק"ל.
שם אוצר שישראל ועכו"ם מטילין לתוכו אם רוב עכו"ם ודאי ואם רוב ישראל דמאי כו', ע' בת' ר"ב אשכנזי סי' א' ובכפתור ופרח פ"ד.
שם וחכ"א אפילו כולם עכו"ם וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי, ע' חזון איש למס' שביעית סי' א' סקכ"ט ובת' ר"ב אשכנזי סי' ב'.
מי"א פירות שניה שרבו על של שלישית ושל שלישית על של רביעית כו' הולכין אחר הרוב, ולכאורה קשה הלא כולה מתניתין יתורא היא דבודאי הולכין אחר הרוב כדאמרינן בנזיר מ"ב ע"א דרובו ככולו דאורייתא, ובהוריות ד"ג ע"ב הלשון דבכל התורה כולה קיי"ל רובו ככולו, ואפשר דרישא נקט הכא משום סיפא דבעי לאסוקי מחצה למחצה להחמיר, או משום דבאלו איכא נמי דיני טבל ודיני ממון דלא אזלינן בהו בתר רובא, וע"ע בכפתור ופרח פמ"ג.
בר"ב ד"ה מחצה למחצה. ולענין ספיקא דמ"ש ומ"ע יפריש מעשר אחד ויחלל הפירות על המעות ויחלק הפירות לעניים והמעות יאכל בירושלים כו', ע' במשנ"א ידים פ"ד מ"ג.
פרק שלישי
מ"א שק שהוא מלא פירות, וכ' הרמב"ם בפיה"מ ר"ל זרעים כי רוב הזרעים מושכין המים וכ"ש החטה ע"כ, ע' בתוי"ט דפרקין מ"ג.
שם ר' יהודא אומר כל שהוא כנגד המים בכי יותן כו', ע' משנ"א דפרקין לקמן מ"ג.
בר"ב ד"ה כל ששאבו הפירות. שמתוך כך הן נראין גסים ונפוחים, ע' במשנ"א דפרקין לקמן ריש מ"ד.
מ"ב חבית שהיא מלאה פירות ונתונה לתוך המשקין או מלאה משקין ונתונה לתוך הפירות ושאבו כל ששאבו בכי יותן, ע' בר"ש ותוי"ט ומשנ"א דפרקין מ"ג.
מ"ג הרודה פת חמה ונתנה ע"פ חבית של יין ר"מ מטמא ר' יהודא מטהר ר' יוסי מטהר בשל חטים ומטמא בשל שעורים מפני שהשעורים שואבות, ע' בפיה"מ להרמב"ם לעיל בריש פרקין ובתוי"ט שם.
מ"ד המרבץ את ביתו ונתן בו חטים וטגנו אם מחמת המים בכי יותן ואם מחמת הסלע אינו בכ"י, והק' במשנ"א מאי קמ"ל ואי משום סיפא מחמת הסלע אינם בכ"י הא נמי פשיטא דזיעת הבתים אינו מכשיר כדתנן רפ"ב כו' ע"כ, ולכאורה היה מקום לחלק ולאמר דהא דזיעת הבתים אפשר דהוא רק זיעת הכתלים דאין להם שייכות עם נביעת המים רק מגופן מתמצה זיעתן, משא"כ סלע דהכא דהוא רצפת הבית אולי נטפחו מן הקרקע דלחלוחית שבה באה מנביעת המים שתחת הרצפה, להכי קמ"ל דגם בזה אינה בכ"י, אולם האמת יורה דרכו דאין לחלק בין כותלי הבית לרצפתו, דהא עם זיעת הבתים כיילו שם במשנה זיעה דבורות שיחין ומערות ואלו בהכרח דיש להם שייכות עם הקרקע ואפ"ה זיעתן טהורה, וע"ע בחזון נחום לקמן פ"ד מ"ג.
מ"ה המטגן בטיט הנגוב רש"א אם יש בו משקה טופח בכי יותן ואם לאו אינו בכי יותן, ע' בחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פ"ז ה"ה מטו"א.
שם המרבץ את גרנו אינו חושש שמא נתן בה חטים וטגנו. ע' במשנ"א לעיל פ"א מ"ד ד"ה חוששין.
שם המוליך חטין לטחון וירדו עליהן גשמים אם שמח בכי יותן ר' יהודא אומר אי אפשר שלא לשמוח אלא אם עמד. ולכאורה קשה דהכא חזינן לדעת ר' יהודא דשמחה לחוד לא סגי אלא שצריך ג"כ שיעמוד כדביאר בתוי"ט וע' בא"ר ובמשנ"א, ואילו במו"ק ד"ט ע"ב ובע"ז ד"ו ע"ב גבי הא דאשה לא תסוד במועד מפני שניוול הוא לה קאמר דמודה ר' יהודא בסיד שיכולה לקפלו במועד אע"פ שמצירה עכשיו שמחה היא לאחר זמן ע"ש, הרי דמתחשב עם השמחה העתידה לבא אפילו במקום דלשעה איכא צערא מכש"כ הכא דליכא צער רק שמחה לכלל אנשים בזה, מדוע אינו מתחשב עם השמחה אלא עם עשה פעולת העמידה, די"ל דהתם כיון דהיא בעצמה עשתה פעולת הסיד על פניה אע"ג דבהאי שעתא גרמה לה צער, הרי ניכר דכל פעולתה מראשיתה היתה בשביל שמחתה המאוחרת, משא"כ הכא דהגשמים באו ממילא ולהכשר בעינן כי יותן דומיא דכי יתן דניחא ליה, להכי ס"ל לר' יהודא דניחותא בזה לא נחשב עד דעביד איהו לזה פעולת העמידה, ורק ע"פ מעשה זו גילה רצונו בזה. וע"ע בא"ר פרה פ"ב מ"ד ובתוי"ט ומשנ"א לקמן רפ"ו ושם מ"ב ד"ה ר"י מטהר ובמ"ג ד"ה וכל זה ובחזון נחום פ"ו מ"א וע"ע בר"ש דמכילתין לקמן רפ"ה.
מ"ו היו זיתיו נתונים בגג וירדו עליהן גשמים אם שמח בכי יותן ר"י אומר אי אפשר שלא לשמוח אלא אם פקק את הצנור או אם חלחל לתוכן, וכ' הר"ב דס"ל לר"י שאין המחשבה מועלת להכשיר עד שיעשה מעשה לגלות המחשבה שבלבו ע"כ, משמע מדבריו דבזה גופה פליגי במתניתין, ולת"ק סגי לניחותא דהכשר מחשבה בלי מעשה, ואיכא למידק קצת אמאי לא מפרש הר"ב כן במשנה הקודמת דגם שם פליגי כה"ג ר"י וחכמים, וע"ע במשנ"א דריש מכילתין ודריש פ"ג.
מ"ז היו רגליו מלאות טיט וכן רגלי בהמתו עבר בנהר אם שמח בכ"י רי"א א"א שלא לשמוח אלא אם עמד והדיח באדם ובבהמה טמאה לעולם טמא, בא"ר יש לו במשנה גרסא חדשה, ובאור שמח פי"ג מטו"א כתב פירוש חדש במשנתנו. וע"ע במשנ"א לקמן פ"ד מ"ה.
מ"ח הוריד חש"ו אע"פ שחישב שיודחו רגליה אינן בכ"י שיש להן מעשה ואין להן מחשבה כה"ג במשנה כלים פי"ז מט"ו ובטהרות פ"ח מ"ו ולקמן רפ"ו ובחזון נחום שם ד"ה ע' תוי"ט.
פרק רביעי
מ"א השוחה לשתות המים העולים בפיו ובשפמו בכי יותן, וכ' הר"ב טעמא לפי שאין המים נכנסים לפיו אא"כ נוגעים בשפמו תחלה הלכך אחשבינהו ע"כ, ולכאורה מה מקום לאמור אחשביה בדבר שאי אפשר בלא"ה והמעשה נעשתה גם בהעדר הרצון, ומכאן מוכח דפסיק רישא דניחא ליה עושה הכשר לטומאה, וע' טהרות פ"ט מ"ו ובתפא"י שם ובמקואות פ"א סי' ח'.
שם הממלא בחבית המים העולים אחריה כו' ה"ז בכ"י, ע' במפרשי המשנה לקמן פ"ה מ"ד.
מ"ב מי שירדו עליו גשמים אפילו אב הטומאה אינו בכי יותן ואם נער בכ"י עמד תחת הצנור להקר או לידוח בטמא טמאין ובטהור בכ"י, ע' בתוי"ט לעיל פ"א מ"א ובמשנ"א שם מ"ב ובבועז טהרות פ"ד סוף סי' יו"ד ובאור שמח פט"ו ה"א מטומאת אוכלין וע"ע במשנ"א לקמן פ"ה מ"ז ושם ספ"ו.
מ"ג הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח ה"ז בכי יותן אם בשביל שלא ילקה הכותל אינן בכ"י, ע' במפרשי המשנה לעיל רפ"א ושם מ"ה ובמשנ"א מקואות רפ"א ולקמן בפרקין מ"ז ומ"ח.
בתוי"ט ד"ה הכופה קערה, וה"מ כי אחשבינהו בירידתן לצורך דבר תלוש אבל אי אחשבינהו לצורך מחובר לא מכשרי דהכי תני בתו"כ כו', ע' במשנ"א לעיל פ"א מ"ג ובפ"ג סוף מ"ז.
מ"ד חבית שירד הדלף לתוכה בש"א ישבר בה"א יערה, ע' במשנ"א מקואות פ"ב מ"ז ושם פ"ד מ"א ובפרקין לקמן מ"ו.
שם ומודים שהוא מושיט את ידו ונוטל פירות מתוכה והם טהורים. כה"ג במשנה הסמוכה לקמן אלו ואלו מודים כו', וע' בס' העתים ה' ערבי שבתות סי' ד' מה שהביא בשם רבינו חננאל גאון ז"ל ובעתים לבינה שם, אולם חילוק גדול בין שתי הלשונות דבלשון סתם מודים, הכוונה היא מודים לב"ה, כדפי' הר"ב הכא והתוי"ט בפאה פ"ג מ"א, ולשון אלו ואלו מודים מורה דמודים להדדי.
מ"ה עריבה שירד הדלף לתוכה הנתזין והצפין אינן בכי יותן נטלה לשפכה בש"א בכ"י בה"א אינן בכ"י, ע' במשנ"א לעיל פ"א מ"ב ובפרקין מ"ג ומ"ד ולקמן מ"ו ושם בכלים פ"ח מי"א.
שם רא"א אם א"א לו שירד אא"כ נטנפו רגליו אף העולין ברגליו בכ"י, ע' במשנ"א לעיל פ"ג מ"ח ובפרקין מ"א.
מ"ו קופה שהיא מלאה תורמסין ונתנוה לתוך מקוה מושיט ידו ונוטל תורמסין מתוכה והם טהורים כו', ע' במשנ"א לעיל פ"ג מ"ז ובפרקין מ"ד ולקמן מ"ט.
שם העלם מן המים הנוגעים בקופה טמאים כו', וכ' הרב דהוכשרו התורמסין לקבל טומאה במים התלושים ע"כ, וזהו דלא כמש"כ התוס' בפסחים ד"כ ע"א ד"ה ובשעת, דתלושין לא מכשירין. וכבר העיר בזה בתוי"ט לעדיות פ"ב מ"ג, ועמש"כ בחידושי שם.
שם צנון שבמערה נדה מדיחתו והוא טהור העלתו כל שהוא מן המים טמא, ע' תוס' פסחים ט"ז ע"א ד"ה חד בתלושין ובחולין ל"א ע"ב ד"ה ופירות וע"ע בתפא"י טהרות פ"ט סי' מ"ג ובמשנ"א לקמן פ"ה מ"ב ומ"ה ובחזון נחום פ"ו מ"ג ובתפא"י עוקצין ספ"ב.
מ"ז פירות שנפלו לתוך אמת המים פשט מי שהיו ידיו טמאות ונטלן ידיו טהורות והפירות טהורים, ע' תוס' חדשים לעיל בריש מכילתין וע"ע בת' הרשב"א סי' תק"י ובמיוחסות סי' קנ"א.
שם ואם חשב שיודחו ידיו ידיו טהורות והפירות בכ"י, ע' במשנ"א דפרקין לעיל סוף מ"ד ובאור שמח פי"ב מטו"א.
מ"ח קדרה שהיא מלאה מים ונתונה לתוך המקוה ופשט אב הטומאה את ידו לתוכה טמאה מגע טומאות טהורה בו', ע' בתפא"י מקואות פ"ב סי' נ"ז.
מ"ט הממלא בקילון עד ג' ימים טמאין, ע' בתוי"ט מקואות פ"ח מ"א
שם ר"ע אומר אם נגבו מיד טהורים ואם לא נגבו אפילו עד ל' יום טמאים, והנח בסנהדרין פ"ו ע"א אמרינן דכולהו סתימתאי אליבא דר"ע ע"ש, ועפ"ז שפיר מקשה הש"ס בפשיטות בב"מ פ"ב ע"א אי הכי קמה לה מתניתין דלא כר"ע כדפירש"י שם, ולפ"ז יש להעיר בסתם משנה היכא דר"ע גופיה פליג עלה כמו הכא, מי שנאה לסתם משנה זו.
מ"י עצים שנפלו עליהם משקין וירדו עליהם גשמים אם רבו טהורים ע' בתפא"י פרה פ"ה סי' י"ט ובמשנ"א דמכילתין לעיל פ"ב סוף מ"ג ולקמן רפ"ה ובת' משיב דבר ח"א סי' ל"א.
שם הוציאם שירדו עליהם גשמים אע"פ שרבו טמאים. ע' במשנ"א מקואות פ"א מ"ה ושם פ"ה ריש מ"ו ובתפא"י ידים פ"ב סי' כ"ב.
שם רש"א אם היו לחין והסיקן ורבו המשקין היוצאין מהן על המשקין שבלעו טהורים, עמש"כ הגר"א ז"ל בא"ר לקמן פ"ו מ"ג ובתפא"י כלים פ"ט סוף מ"ד ובמשנ"א שם מ"ה.
פרק חמישי
מ"א מי שטבל בנהר והיה לפניו נהר אחר ועבר בו טהרו שניים את הראשונים כו', ע' בתוי"ט לעיל פ"ב סוף מ"א ובמשנ"א מקואות פ"א מ"ד ובפרקין ריש מ"ז.
מ"ב השט על פני המים הניתזין אינן בכי יותן כו', ע' בתוס' חדשים לעיל פ"ד מ"ה.
שם העושה צפור במים הניתזין ואת שבה אינן בכי יותן, ע' לקמן מ"ה ובמשנ"א שם.
מ"ג פירות שירד הדלף לתוכן ובללן שינובו רש"א בכי יותן וחכ"א אינן בכי יותן, עמש"כ המפרשים בביאור פלוגתתם, ולעד"נ דלכאורה דמיא מחלקותם להא דמו"ק ד"ב ע"ב במנכש ומשקה מים לזרעים דרבה סבר מתרינן ליה משום חורש ורב יוסף אמר משום זורע. ומפרשי התוס' שם דרבה סבר דבתר המעשה מדמינן לה ולא אחר המחשבה ור"י סבר בתר מחשבה אזלינן כו' ע"ש, וה"נ ר"ש אזיל בתר פעולתו ומצד המעשה דעביד בידים הוי בכי יותן דניחא ליה, וחכ"א אינן בכ"י דס"ל דמצד המחשבה לא באו כלל לפי רצונו, אולם אפשר לחלק דהתם יש מקום לשני חלקי הספיקות, משא"כ גבי הכשר דכל עיקרו נוסד אהא דניחא ליה היא המחשבה, ואין לה התקשרות עם צד המעשה, ואפשר דמשו"ה החליטו כאן הפוסקים דהלכה כחכמים ולא אמרינן דמעשה מוציא מיד מחשבה כמו בקידושין נ"ט, ובמק"א הארכתי בזה.
מ"ד המודד את הבור בין לעמקו בין לרחבו ה"ז בכי יותן דברי ר"ט רע"א לעמקו בכי יותן לרחבו אינו בכ"י, ע' בתוי"ט לקמן מ"ה, והנה הוחלט דהלכה כר"ע רק המפרשים נחלקו אי משום דר"ט חזר בו כמבואר בתוספתא או משום דהלכה כר"ע מחבירו, ובתוי"ט שדא ביה נרגא מפני סוגיא דכתובות פ"ד דאיכא דאמרי דר"ט רבו הוה ומסיק דהרי"ף והרא"ש לא העתיקו אלא כמ"ד דחבירו הוה ע"כ, וע"ע באור זרוע סוף ה' בכורות ובת' חו"י סי' צ"ד ד"ה הלכה כר"ע מחבירו.
מ"ה פשט ידו או רגלו או קנה כו', וכ' במשנ"א לא זו אף זו קתני כו' ע"כ, ולדעתי אפשר ג"כ לפרש בדרך זו ואצ"ל זו קתני כמו בריש הוריות ובכ"מ, היינו ידו או רגלו דאפשר שנהנה קצת בטבילתן במים שנטהרו עי"ז, או בימות החמה ש שמתקררין ע"י הטבילה ואפ"ה אינן בכי יותן, ואצ"ל קנה שאין בטבילתו במים שום הנאה בודאי דאינו בכ"י, אמנם ברמב"ם פי"ג ה"ט מטו"א השמיט תיבת קנה.
שם ואת שבאבן טהורים ברמב"ם שם הלשון ושעל האבן אינן כתלושין וע"ש בראב"ד וכ"מ.
מ"ו ר' יוסי אומר אף לתוך המים בכי יותן מפני שהוא מתכוין שיצאו עם הצואה, עמש"כ בזה בתוי"ט ובא"ר, ואפ"ל נמי עפמש"כ התוס' בכריתות ט"ו ע"ב ד"ה היוצאין ממנו וז"ל כיון שהוא עצמו דוחקו להוציא מהם המים אחשבינהו, וע' במשנ"א לעיל פ"ד מ"ב.
מ"ז ואם ניער בכי יותן, ע' במשנ"א דפרקין לעיל מ"ב ד"ה העושה צפור וע"ע לעיל שם פ"א מ"ב ובמפרשי המשנה לקמן פ"ו מ"ג ובמלאכ"ש ספ"ו.
מ"ח קסיא של שלחנות והשיפא של לבנים אינן בכי יותן ואם נער בכי יותן, ע' במשנה הקודמת ובמש"כ שם במשנ"א וע"ע מה שהאריכו בזה מפרשי הרמב"ם פי"ג הי"א מטו"א וע"ע בתוי"ט כלים פט"ז מ"ו.
מ"ט כל הנצוק טהור כו', ע' במפרשי המשנה טהרות פ"ח מ"ט ובבועז מקואות פ"ג סי' ב' ובמשנ"א לעיל פ"ד מ"ב ד"ה עמד תחת הצנור וע"ע ידים פ"ד מ"ז ובמפרשים שם.
מ"י המערה מחם לחם ומצונן לצונן ומחם לצונן טהור. ע' בתוי"ט במשנה הקודמת.
בר"ב ד"ה מצונן לחם שהענן העולה מן החם כמשקה הוא חשוב, ע' בתוי"ט כאן ולקמן מי"א ובמשנ"א לעיל רפ"ג.
מי"א האשה שהיו ידיה טהורות ומניסה בקדרה טמאה אם הזיעו ידיה טמאות כו', ע' בת' הריב"ש סי' רנ"ה ובמפרשי המשנה עוקצין פ"ב רמ"ו.
פרק ששי
מ"א המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה וירד עליהם טל אינם בכי יותן אם נתכוין לכך ה"ז בכ"י, ע' במשנ"א לעיל פ"א מ"א ושם ספ"ה.
שם העלן חש"ו אע"פ שחשב שירד עליהן הטל אינן בכי יותן שיש להן מעשה ואין להן מחשבה, כה"ג לעיל ספ"ג ובטהרות פ"ח מ"ו וע"ש במפרשים ובת' מקום שמואל סי' כ"ה ובמש"כ בחידושי לחולין י"ב ע"ב וי"ג ע"א וע"ע בח"ס חי"ד סי' ר"א.
מ"ב המעלה את האגודות ואת הקציעות ואת השום לגג בשביל שימתינו אינן בכ"י כו', ע' בתוי"ט טהרות פ"ט מ"ה ובמשנ"א שם ד"ה בש"א.
מ"ג כל הדגים בחזקת טומאה ע' במשנ"א לעיל פ"ג מ"ה ד"ה אלא אם עמד.
שם ועל כולם עם הארץ נאמן לומר טהורים הן כו', כה"ג במשנה אהלות פ"ה מ"ה וע"ש במלאכ"ש ובבועז סי' ג'.
שם ראב"י אומר ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהן טמא, ע' במשנ"א לעיל ספ"ד.
בר"ב ד"ה ציר טהור שידוע בו שלא הוכשר ע"י משקה. ע' בתפא"י טהרות רפ"ג.
מ"ד שבעה משקין הן הטל והמים היין והשמן והדם והחלב ודבש דבורים דבש צרעים טהור ומותר באכילה, ע' תוס' ב"ב ד"פ סע"א ובאור זרוע למס' ע"ז סי' קס"ה ובס' המכריע חי"ד סי' כ' דפוס לובלין ובתפא"י טהרות רפ"ג וע"ע בשטמ"ק לבכורות ד"ז ע"ב ובמה שהארכתי בחידושי שם ובמשנ"א למס' פרה פ"ט מ"א וע"ע באור זרוע ח"א סי' תפ"א.
מ"ה תולדות למים היוצאין מן העין מן האוזן מן החוטם מן הפה, ע' נובי"ת חא"ח סי' נ"ז וע"ע בר"ש דמכילתין לעיל פ"א מ"ו.
שם מי רגלים בין גדולים בין קטנים כו', ע' במשנ"א דפרקין לקמן מ"ז ולעיל פ"ב מ"ג ושם בטבו"י פ"ג רמ"ו.
שם ומי חלב כחלב, ע' ח"ס חי"ד סי' ע'.
שם והמוהל כשמן, ע' בר"ש ובתוס' שבת י"ז ע"א ד"ה גוזרני ושם קמ"ד ע"ב ד"ה אמר ובחגיגה כ"ה ע"א ד"ה יתננה וביבמות ט"ו ע"ב ד"ה צריכה ובתוי"ט מקואות פ"ז מ"ג וע"ע במפרשי המשנה שם פ"ט מ"ג ובמשנ"א שם מ"א ולטהרות פ"ט מ"ג.
שם דם השרץ כבשרו מטמא ואינו מכשיר ואין לנו כיוצא בו, עמש"כ בחידושי למס' בכורים פ"ב מ"ז.
מ"ו אלו מטמאין ומכשירין זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ורביעית מן המת, ע' במשנ"א אהלות פ"ב מ"ה.
מ"ז אלו לא מטמאין ולא מכשירין הזיעה והליחה סרוחה והראי, ע' במשנ"א לעיל רפ"ב ובתפא"י למס' פרה סי' ט"ל.
שם והשותה מי טבריא אע"פ שיוצאין נקיים, ע' בתוי"ט לעיל בפרקין מ"ה.
שם דם שחיטה בבהמה בחיה ובעופות הטמאים ודם הקזה לרפואה ר"א מטמא באלו, ע' באור שמח פ"י ה"ג מטו"א.
מ"ח חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון כו', ע' לעיל בפרקין מ"ה ובתוי"ט שם ד"ה לדעתו וע"ע בתוס' שבת קמ"ג ע"ב ד"ה חלב האשה ובכריתות י"ג ע"א ד"ה אמר רבא ובמשנ"א כלים פ"ח מי"א ובמלאכ"ש שם.
שם אמרו לו סלי זיתים וענבים יוכיחו שהמשקין היוצאין מהן לרצון טמאים ושלא לרצון טהורים, ע' לעיל ספ"ה ובמשנ"א טהרות פ"י ריש מ"ד ובחזון נחום דריש פרקין ובמפרשי המשנה כלים פ"ט מ"ו ובדורות הראשונים מאמר המשנה ביסודה פכ"ט.
שם מי גשמים יוכיחו שתחילתן וסופן משקה ואינן מטמאין אלא לרצון, ע' ן במשנ"א דריש מכילתין.