אור ברסלב
אור הישר (טהרות) ידים › פרק שלישי

אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן

ידים · פרק שלישי

פרק שני

מ"א המכניס ידיו לבית המנוגע ידיו תחילות דר"ע וחכ"א ידיו שניות, ע' בתוי"ט ותפא"י נגעים פי"ג מ"י ובמשנ"א שם מ"ח ובתוי"ט טהרות פ"י מ"ד ובר"ש טבו"י פ"ב מ"ב.

שם כל המטמא בגדים בשעת מגעו מטמא את הידים להיות תחילות דר"ע וחכ"א להיות שניות, הנה בב"מ פ"ב ע"א פריך הש"ס בפשיטות אי הכי קמה לה מתניתין דלא כר"ע, ופירש"י ואנן קיי"ל בסנהדרין פ"ו ע"א דכולהו סתמי הן אליבא דר"ע ע"ש, ולפ"ז תקשה אמשנה דזבים פ"ה מ"א דסתים כחכמים דהכא הלא במשנתנו פליג ר"ע בהדיא, ומזה מוכח דכל האי כללא דכולהו סתימתאי אליבא דר"ע הוא רק היכא דלא פליגי רבים עליה, משא"כ כמו הכא הדרינן לכללין דעירובין מ"ו ע"ב הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו.

שם האוכלין והכלים שנטמאו במשקין מטמאין את הידים להיות שניות ד"ר יהושע וחכ"א את שנטמא באב הטומאה מטמא את הידים בולד הטומאה אינו מטמא את הידים, ע' בבועז טהרות פ"י סי' ד' ושם במקואות פ"א סי' ג' ובתפא"י טהרות פ"ב סי' כ"ב ובמשנ"א מכשירין פ"ה מי"א

שם אמר רשב"ג מעשה באשה אחת שבאת לפני אבא אמרה לו נכנסו ידי לאויר כלי חרש כו', ע' דורות הראשונים ח"ב פ"ד.

מ"ב כל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות שניות, ע' תוס' שבת י"ד ע"א ד"ה תנא הראשון ובחגיגה כ"ד ע"ב ד"ה דתנן ובחולין ל"ד ע"א ד"ה מצינו ובר"ש לעיל פ"ב מ"ד.

שם היד מטמא את חברתה ד"ר יהושע וחכ"א אין שני עושה שני כו', ע' שבת י"ד ע"א תוד"ה תנא השני ובמשנ"א לעיל פ"ב מ"ד ד"ה ולפניו.

שם אמר להם והלא כתבי הקדש שניים מטמאין את הידים כו', ע' בתוי"ט טהרות פ"ב מ"ב ד"ה ואוכל שני ובפרה פ"י מ"ג ובמפרשי המשנה כלים פט"ו מ"ו.

שם אמרו לו אין דנין ד"ת מד"ס ולא ד"ס מד"ת ולא ד"ס מד"ס, ע' טהרות פ"ח מ"ז ובא"ר שם ובתפא"י אהלות פ"ב סי' מ' ובת' כנסת יחזקאל סי' מ"א ובבאר יצחק חאה"ע סי' ט"ז וע"ע בת' הרא"ש כלל נ"ד סי' א' ובת' מקום שמואל סי' פ"ב ובת' חמדת שלמה חא"ח סי' ל"ה ובמשך חכמה פ' שפטים בפסוק לא תסור.

מ"ג רצועות תפילין עם התפילין מטמאות את הידים רש"א רצועות תפילין אינן מטמאות את הידים, ודוקא ברצועות פליג ר"ש ובנוגע לתפילין גופה ע' שבת ע"ט ע"ב וע"ע במשנה מקואות פ"י מ"ג ובמשנ"א שם.

מ"ד גליון שבספר שמלמעלן ושמלמטן שבתחלה ושבסוף מטמאין את הידים ר"י אומר שבסוף אינו מטמא עד שיעשה לו עמוד, והנה התוס' בערכין ד"ו ע"א ד"ה יגוד כ' דיש ליזהר כשכותבין ס"ת או תפילין וגררו מקום השם שאין לכתוב במקומו ע"ש, הלא דאע"ג דהשם נגרר מ"מ אין לכתוב על מקומו ובע"כ שכל המקום גם שלמטה ממנו נתקדש, אמנם אין זה ענין לכאן. דהתם הכוונה דכתיבת השם מקדש את מקומו מעבר לעבר במפולש, אבל אין וה שייכות לצדדי הקלף מן הכתב דלמעלה ולמטה וע' בנובי"ת חי"ד סי' קע"ג, אבל אכתי יש מקום עיון קצת לכאורה עפ"מ דהקלף צריך עיבוד לשמה, ואי הזמנה מילתא היא הרי נתקדש כל הקלף ע"י העיבוד ומה מקום לר' יהודא דמשנתנו לחלוק על סוף הדף וע' במג"א סי' מ"ב סק"ו, ואפשר דקדושת העיבוד מועיל רק לכתוב עליו ס"ת אולם המקום שלא נכתב עליו לא אלים קדושתיה, והא ראיה דקמבע"ל בשבת קט"ז ע"א על הגליונין אי מצילין אותן מן הדליקה, הרי דעכ"פ לא אהני להו קדושת העיבוד להצילן מהפסד וה"ה לענין טומאת ידים.

ואגב הנני להזכיר דבר פלא שראיתי בס' התרומה ה' ס"ת סי' ר"א שהביא דברי ר' יהודא דמשנתנו כסתם משנה והשמיט דעת ת"ק לגמרי, אולם אח"כ מצאתי ספר התרומה מדפוס אחר בסי' ר"ב שהביא כל המשנה כמו שהיא לפנינו, ולא מחקתי דאולי יזדמן להמעיין מדפוס המוטעה ידע דט"ס הוא.

מ"ה ספר שנמחק ונשתייר בו פ"ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים, הנה משמע דשיעור פ"ה אותיות עם הסימן כגון פרשת ויהי בנסוע הארון לגבי הצלת הספר מן הדליקה בשבת קט"ו ע"ב המציאו ממשנתנו דהכא, ובלה ונמחק חד הוא כמבואר שם קט"ז ע"א, ולפ"ז איכא למידק מדוע לא פשטו שם ממשנתנו דהכא דמטמא את הידים הרי דאכתי לא פרח קדושתה מינה וממילא מצילין אותה מן הדליקה נמי, וי"ל דטומאת ידים היא מגזירת י"ח דבר ואיכא למימר דידוע היה להם בקבלה דגם על שיור פ"ה אותיות חלה הגדיזה, אבל הצלה מן הדליקה נוגע לחילול שבת ומקורה מדאורייתא ולהכי קמבע"ל.

תוכן העניינים

אור הישר (טהרות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה