אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
ידים
פרק ראשון
מ"א מי רביעית נותנין לידים לאחד אף לשנים מחצית לוג לשלשה או לארבעה מלוג לחמשה ולעשרה ולמאה ר' יוסי אומר ובלבד שלא יפחות לאחרון שבהם מרביעית מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קל"ה ובס' חזקה רבה חח"מ סי' כ"ה וע"ע בתמים דעים להראב"ד סי' מ"ו מ"ז ובתוי"ט לקמן רפ"ב ושם מ"ג.
מ"ב בכל הכלים נותנין לידים אפילו בכלי גללים בכלי אבנים כו', ע' אור זרוע ח"א סי' ס"ב ובס' האשכול ח"א סי' ט"ז ובתשב"ץ ח"א סי' קכ"א.
שם ואין נותנים לידים אלא בכלי, ע' במשנ"א מקואות פ"ד מ"ה.
בר"ש ד"ה חמת וכפישה מיני נודות של עור שפחותין ובלבד שיחזיקו רביעית כו' ע' בת' מהר"ח או"ז ס"ס קל"ה.
בר"ב ד"ה לא בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ משום דשברי כלים נינהו, ע' במפרשי המשנה פרה פ"ה מ"ה ובברכי יוסף חא"ח מי' קנ"ט סק"ו
מ"ג המים שנפסלו משתית הבהמה בכלים פסולים ובקרקעות כשרים, ע' חולין ק"ו ע"א ובתוס' זבחים כ"ב ע"א ד"ה אפילו לרביעית ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בס' התרומה ה' או"ה סי' ע"ח.
שם נפל לתוכן דיו קומוס וקנקנתום ונשתנו מראיהן פסולין, ע' תוס' חולין ק"ז ע"א ד"ה קפדיתו ובת' פמ"א ח"א סי' ל"א ובמשנ"א מקואות פ"ז מ"ג.
מ"ד הדיח בהם את הכלים או שמיחה בהם את המדות פסולים, המפרשים טרחו להבין אמאי תרווייהו ע"ש, ולעד"נ דהרמב"ם ז"ל בנעימת פירושו במשנתנו הבליע תירוצו במש"כ במיחה בהם את המדות שלא ישאר בהן ריח הדבר המדוד ע"ש דלפ"ז באמת שני דברים נפרדים הם ואיצטריכו תרווייהו דע"י הדחת הכלים נשארו המים מלוכלכים מן שיורי התבשיל שבכלים ואפשר שאין בזה ריח רע, משא"כ במיחוי המדות אף אם הם נקיים עכ"פ נשאר בהם הריח מן הדברים המדודים, ואשמעינן דאפילו הם נקיים פסולים מפני הריח רע וכן בפ"ו ה"ט מה' ברכות חשב הרמב"ם מים עכורין ושיש בהם ריח רע לשני דברים נפרדים הפוסלים לנטילת ידים.
שם הדיח בהם כלים מודחים או חדשים כשרים ר' יוסי פוסל בחדשים, ע' תפא"י לקמן פ"ב סי' ל"ד.
מ"ה המים שהנחתום מטביל בהם את הגלוסקין פוסלים וכשהוא מדיח את ידיו בהן כשרים, ע' במשנ"א דפרקין לעיל מ"ב בד"ה ולא יתן וע"ע בספר התרומה ה' איסור והיתר סי' ע"ח ובתפא"י לקמן פ"ב סי' כ"ד וסי' כ"ז.
שם מטה חבית על צדה ונוטל והקוף נוטל לידים ר' יוסי פוסל בשני אלו, ע' בס' האשכול ח"א סי' ט"ז ובת' מהר"ח או"ז סי' קל"ה וע"ע בת' הרשב"א סי' תק"ט ותק"י ובס' התרומה ה' או"ה סי' ע"ז ובמיוחסות סי' קנ"א.
פרק שני
מ"א נטל לידו אחת משטיפה אחת ידו טהורה לשני ידיו משטיפה אחת ר"מ מטמא עד שיטול מרביעית ע' בר"ב ובתוי"ט לעיל פ"א מ"א ד"ה אף לשנים ובמשנ"א שם ד"ה מוסיפין.
שם נפל ככר של תרומה טהור ר' יוסי מטמא, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קל"ה
בר"ב ד"ה נטל בסה"ד ואין הלכה כר"מ, ע' בתוי"ט לקמן מ"ב.
מ"ב נטל את הראשונים ונמצא על ידיו קיסם או צרור ידיו טמאות שאין המים האחרונים מטהרים אלא המים שע"ג היד רשב"ג אומר כל שהוא מכריית המים טהור, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ע"ח ובמשנ"א לעיל פ"א מ"א ד"ה ואין מוסיפין.
בר"ב ד"ה נטל. שנטל את הראשונים בפחות מרביעית כגון דאתו משירי טהרה, ע' בתיו"ט לעיל פ"א מ"א ד"ה אף לשנים ובד"ה אין מוסיפין.
מ"ג הידים מיטמאות ומיטהרות עד הפרק כו', ע' בת' הרא"ש כלל מ"ח סי' י"א.
שם נטל לידו אחת ושפשפה בחברתה טמאה, ע' בת' הרא"ש שם סי' י"ב.
שם נוטלין ד' וה' זה בצד זה או זה ע"ג זה ובלבד שירפו שיבואו בהם המים, ע' אור זרוע ח"א סי' ס"ד ובתוי"ט לעיל פ"א מ"א ד"ה לשלשה ובמלאכ"ש שם ובמשנ"א זבים פ"ד מ"ה ובפרקין שם מ"א ובמקואות שם פ"ח מ"ה.
בר"ב ד"ה חזרו. לפי שנטמאו השניים בראשונים שחוץ לפרק כו', ע' במשנ"א לעיל בפרקין מ"ב.
מ"ד ספק נעשה בהם מלאכה ספק לא נעשה בהם מלאכה כו' ספיקן טהור, ע' במשנה טבו"י פ"ב סוף מ"ב.
שם ר' יוסי אומר ליטהר טמא, ע' מקואות פ"ב מ"ב ובא"ר ותוס' רע"ק שם.
שם ספק נגע ספק לא נגע כו', ע' ר"ש טבו"י פ"ב מ"ב.
שם היו ידיו אחת טמאה ואחת טהורה ולפניו ב' ככרים טהורים כו', ע' מלאכ"ש לקמן פ"ג מ"ב.
פרק שלישי
מ"א המכניס ידיו לבית המנוגע ידיו תחילות דר"ע וחכ"א ידיו שניות, ע' בתוי"ט ותפא"י נגעים פי"ג מ"י ובמשנ"א שם מ"ח ובתוי"ט טהרות פ"י מ"ד ובר"ש טבו"י פ"ב מ"ב.
שם כל המטמא בגדים בשעת מגעו מטמא את הידים להיות תחילות דר"ע וחכ"א להיות שניות, הנה בב"מ פ"ב ע"א פריך הש"ס בפשיטות אי הכי קמה לה מתניתין דלא כר"ע, ופירש"י ואנן קיי"ל בסנהדרין פ"ו ע"א דכולהו סתמי הן אליבא דר"ע ע"ש, ולפ"ז תקשה אמשנה דזבים פ"ה מ"א דסתים כחכמים דהכא הלא במשנתנו פליג ר"ע בהדיא, ומזה מוכח דכל האי כללא דכולהו סתימתאי אליבא דר"ע הוא רק היכא דלא פליגי רבים עליה, משא"כ כמו הכא הדרינן לכללין דעירובין מ"ו ע"ב הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו.
שם האוכלין והכלים שנטמאו במשקין מטמאין את הידים להיות שניות ד"ר יהושע וחכ"א את שנטמא באב הטומאה מטמא את הידים בולד הטומאה אינו מטמא את הידים, ע' בבועז טהרות פ"י סי' ד' ושם במקואות פ"א סי' ג' ובתפא"י טהרות פ"ב סי' כ"ב ובמשנ"א מכשירין פ"ה מי"א
שם אמר רשב"ג מעשה באשה אחת שבאת לפני אבא אמרה לו נכנסו ידי לאויר כלי חרש כו', ע' דורות הראשונים ח"ב פ"ד.
מ"ב כל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות שניות, ע' תוס' שבת י"ד ע"א ד"ה תנא הראשון ובחגיגה כ"ד ע"ב ד"ה דתנן ובחולין ל"ד ע"א ד"ה מצינו ובר"ש לעיל פ"ב מ"ד.
שם היד מטמא את חברתה ד"ר יהושע וחכ"א אין שני עושה שני כו', ע' שבת י"ד ע"א תוד"ה תנא השני ובמשנ"א לעיל פ"ב מ"ד ד"ה ולפניו.
שם אמר להם והלא כתבי הקדש שניים מטמאין את הידים כו', ע' בתוי"ט טהרות פ"ב מ"ב ד"ה ואוכל שני ובפרה פ"י מ"ג ובמפרשי המשנה כלים פט"ו מ"ו.
שם אמרו לו אין דנין ד"ת מד"ס ולא ד"ס מד"ת ולא ד"ס מד"ס, ע' טהרות פ"ח מ"ז ובא"ר שם ובתפא"י אהלות פ"ב סי' מ' ובת' כנסת יחזקאל סי' מ"א ובבאר יצחק חאה"ע סי' ט"ז וע"ע בת' הרא"ש כלל נ"ד סי' א' ובת' מקום שמואל סי' פ"ב ובת' חמדת שלמה חא"ח סי' ל"ה ובמשך חכמה פ' שפטים בפסוק לא תסור.
מ"ג רצועות תפילין עם התפילין מטמאות את הידים רש"א רצועות תפילין אינן מטמאות את הידים, ודוקא ברצועות פליג ר"ש ובנוגע לתפילין גופה ע' שבת ע"ט ע"ב וע"ע במשנה מקואות פ"י מ"ג ובמשנ"א שם.
מ"ד גליון שבספר שמלמעלן ושמלמטן שבתחלה ושבסוף מטמאין את הידים ר"י אומר שבסוף אינו מטמא עד שיעשה לו עמוד, והנה התוס' בערכין ד"ו ע"א ד"ה יגוד כ' דיש ליזהר כשכותבין ס"ת או תפילין וגררו מקום השם שאין לכתוב במקומו ע"ש, הלא דאע"ג דהשם נגרר מ"מ אין לכתוב על מקומו ובע"כ שכל המקום גם שלמטה ממנו נתקדש, אמנם אין זה ענין לכאן. דהתם הכוונה דכתיבת השם מקדש את מקומו מעבר לעבר במפולש, אבל אין וה שייכות לצדדי הקלף מן הכתב דלמעלה ולמטה וע' בנובי"ת חי"ד סי' קע"ג, אבל אכתי יש מקום עיון קצת לכאורה עפ"מ דהקלף צריך עיבוד לשמה, ואי הזמנה מילתא היא הרי נתקדש כל הקלף ע"י העיבוד ומה מקום לר' יהודא דמשנתנו לחלוק על סוף הדף וע' במג"א סי' מ"ב סק"ו, ואפשר דקדושת העיבוד מועיל רק לכתוב עליו ס"ת אולם המקום שלא נכתב עליו לא אלים קדושתיה, והא ראיה דקמבע"ל בשבת קט"ז ע"א על הגליונין אי מצילין אותן מן הדליקה, הרי דעכ"פ לא אהני להו קדושת העיבוד להצילן מהפסד וה"ה לענין טומאת ידים.
ואגב הנני להזכיר דבר פלא שראיתי בס' התרומה ה' ס"ת סי' ר"א שהביא דברי ר' יהודא דמשנתנו כסתם משנה והשמיט דעת ת"ק לגמרי, אולם אח"כ מצאתי ספר התרומה מדפוס אחר בסי' ר"ב שהביא כל המשנה כמו שהיא לפנינו, ולא מחקתי דאולי יזדמן להמעיין מדפוס המוטעה ידע דט"ס הוא.
מ"ה ספר שנמחק ונשתייר בו פ"ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים, הנה משמע דשיעור פ"ה אותיות עם הסימן כגון פרשת ויהי בנסוע הארון לגבי הצלת הספר מן הדליקה בשבת קט"ו ע"ב המציאו ממשנתנו דהכא, ובלה ונמחק חד הוא כמבואר שם קט"ז ע"א, ולפ"ז איכא למידק מדוע לא פשטו שם ממשנתנו דהכא דמטמא את הידים הרי דאכתי לא פרח קדושתה מינה וממילא מצילין אותה מן הדליקה נמי, וי"ל דטומאת ידים היא מגזירת י"ח דבר ואיכא למימר דידוע היה להם בקבלה דגם על שיור פ"ה אותיות חלה הגדיזה, אבל הצלה מן הדליקה נוגע לחילול שבת ומקורה מדאורייתא ולהכי קמבע"ל.
פרק רביעי
מ"א בו ביום נמנו וגמרו על עריבת הרגלים שהוא משני לוגין ועד תשעה קבין שנסדקה שהיא טמאה מדרס שר"ע אומר עריבת הרגלים כשמה, ויל"ד כיון דכל עיקר ההחלטה שהוצרכו בזה הוא משום שר"ע חולק, ומשום דהלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו לכן נמנו בזה כדי שיתברר דין זה ע"פ המרובים. א"כ מדוע לא קבע מסדר המשנה דעת ר"ע במקור הדברים בכלים פ"כ מ"ב כמו שהביא דעת ר"ע שם מ"ד גבי עריבה גדולה וצ"ע כעת וע"ע במפרשי המשנה כלים שם.
מ"ב בו ביום אמרו כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים כו', הארכתי בזה הרבה בחידושי ריש זבחים ע"ש.
שם אר"ש בן עזאי מקובלני מפי שבעים ושנים זקן כו', והנה בא"ר כ' דצ"ל מפי ע"ב זקנים ע"ש, וקשה הלא בזבחים י"ב ע"ב דייק הש"ס גופה על תיבת זקן, ותירצו דהוא להורות דכולהו בחדא שיטתא הוו קיימי ע"ש, הרי דגרסת זקן היא בדוקא וצ"ע, ועמש"כ בחידושי שם י"א ע"ב וי"ב ע"ב
מ"ג בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית נזר ר"ט מעשר עני ונזר ראב"ע מעשר שני, ע' בס' יראים ס"ס קפ"ג ובת' אבקת רוכל סי' כ"ב כ"ג ובטורי אבן ר"ה ד"ט ע"א.
שם מצרים מעשה זקנים ובבל מעשה נביאים, ע' רמב"ן לסה"מ שרש שני.
שם נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית כו', ע' בס' יראים סי שכ"ה ומה שהאריך בזה בס' כלכלת שביעית בחידושיו למס' חגיגה ולמס' ידים וע"ע בכפתור ופרח פ"ה ופמ"ג ופמ"ז ובפאת השלחן סי' ד' סי"א
מ"ד בו ביום בא יהודא נר עמוני ועמד לפניהם בביהמ"ד אמר להם מה אני לבא בקהל כו' כבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות כו', ע' בר"ש דמשנתנו ובתוס' ר' יהודא חסיד לברכות כ"ח ע"א ובתוס' יבמות ע"ו ע"ב סוטה ד"ט ע"א מגילה י"ב ע"ב ובס' יראים סי' ר"ג ובגבורות ארי ליומא נ"ד ע"א במלואים
מ"ה תרגום שבעזרא ושבדניאל מטמא את הידים תרגום שכתבו עברית ועברית שכתבו תרגום וכתב עברי אינו מטמא את הידים כו', ע' שבת קט"ו ע"ב ובתוס' שם ד"ה מגילה.
בר"ב ד"ה כתב עברי. אבל הכתב שאנו כותבים בו ספרים היום כתב אשורי הוא נקרא והוא הכתב שהיה בלוחות ונקרא אשורי שהוא המאושר שבכתיבות כו', ע' סנהדרין כ"ב ע"א ובת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ה' ובת' בשמים ראש וכסא דהרסנא סי' כ"ד.
מ"ו אומרים צדוקים קובלין אנו עליכם פרושים שאתם אומרים כתבי הקדש מטמאין את הידים כו', ע' דורות הראשונים תקופת ב"ש וב"ה פ"י.
שם הרי הם אומרים עצמות חמור טהורים, הנה סתם משנה היא בר"פ העור והרוטב דעצמות אינן מטמאין טומאת נבלות, והתוי"ט שהביא מברייתא דס"פ בהמה המקשה משום דשם נדרש מקרא, וע' בת' פמ"א ח"ג ס"ס ל"ג.
מ"ז אמרו להם לא אם אמרתם בשור וחמור שאין בהם דעת תאמרו בעבדי ואמתי שיש בהם דעת שאם אקניטם ילך וידליק גדישו של אחר ואהא חייב לשלם הנה מלשון תשובת הפרושים משמע, דכל חילוקא דדעת שיש בעבד ואמה הפוטר תשלומין דבעלים, הוא רק מפני דבדעת זה יוכלו לעתיד להרע לבעליהם ולהכי נפטרין, משא"כ בהיזק דבהמה, והוא כעין טעמא דקרא או תקנת חכמים שלא יצטרכו לשלם עבורם, ולכאורה יספיק הבדל הדעת שיש בעבד ואמה שאין בבהמה, לחלק בתכונת היזקן, ועל מה שכבר הזיקו, שעי"ז יפטרו בעליהם, דבהמה שאין בה דעת וכל מעשיה הן רק ע"פ טבעה, הוטל חיוב השמירה על בעליה, משא"כ אדם שיש בו דעת לשמור א"ע רמי רחמנא חיוב התשלומין עליו גופיה, וכדאמרינן בב"מ ד"י ע"ב אשה ועבד בני חיובא נינהו והשתא מיהא לית להו לשלומי דתנן נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם, ולהכי אין מקום לחייב את הבעלים, ועמש"כ בחידושי לב"ק ד"ד ע"א וצ"ע, וע' ראב"ן סי' קט"ו ובתוס' ב"ק שם ד"ה לאו אע"ג וע"ע דורות הראשונים ח"א דף ר"ז ע"ב.
בר"ב ד"ה אמת המים הבאה מן הקברות מודו בה צדוקים דטהורה דכתיב מקוה מים יהיה טהור, ע' במשנ"א פרה פ"ו מ"ד.
מ"ח אמר צדוקי גלילי קובל אני עליכם פרושים שאתם כותבין את המושל עם משה בגט, ופי' הר"ב גנאי הדבר למשה, ויהיב במשנ"א פירוש לפירושו דהגנאי הוא שאם לא כתב שם משה פסול כמו שם מושל ע"ש, ולע"ד בלתי מובן האם רק בהעדר שתי תיבות אלו נפסל הגט עד שנאמר שדמיונן שוה, הלא גם בשאר תיבות פוסל חסרון, ובע"כ שזהו רק משום משנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין ולאו דוקא משום צד ההשתוות בשני תיבות אלו.
ולולא דבריהם ז"ל אמינא דהצדוקים ודאי דמפרשים את הפסוק וכתב לה ספר כריתות באופן אחר, וכמו דלא ניחא להו שאר דרשות ותקנות חז"ל בכתובים כמ"כ לא ניחא להוא בטופסי גיטין שתקנו החכמים, ולא מצאו טענה יותר חזקה על נוסח הגט כזה במה שהם כותבין את המושל עם משה, ומתכוין בזה להקניטם שהנוסח בלתי מנומס, ועל זה שפיר השיבום החכמים הפרושים הרי בלשון הכתוב בתורה גם אתם מחזיקים, ובפסוק ג"כ אשכחן ויאמר פרעה מי ה', ובע"כ דבנוסח המסופר כמו שהוא אין קפידא על המוקדם ומאוחר, אמנם על עצם שתי תיבות אלו אין מקום לשום אדם לטעון כי הם עיקרי ויסודות הגט, בטופס נחוץ לכתוב. שגט זה הוא כדת משה וישראל, ולא סתם שטר, ובתורף נחוץ הזמן, שנהוג לכתוב בו שם המושל, וא"כ למה גרע משטרי הדיוטות דאם חסר שום תיבה נחוצה לעיקר השטר אז נפסל מפני חסרון הידים מוכיחות.
בר"ב ד"ה וכשלקה פרעה. משום אל תעמוד בדבר רע השלים בה' הצדיק, ע' בתוס' שילהי נדה.