אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
טהרות · פרק שביעי
מ"א הקדר שהניח את קדרותיו וירד לשתות הפנימיות טהורות והחיצונות, טמאות א"ר יוסי בד"א במותרות כו', ע' במשנה פרה פ"ה מ"א ובמשנ"א שם וע"ע במשנ"א דמכילתין פ"ו מ"ו ובתפא"י פ"ח סי' ט"ו.
שם המוסר מפתחו לע"ה הבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת המפתח, בתוספתא מסיק עלה ור"ש מטמא וע' ירושלמי קידושין פ"א ה"ד ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בתפא"י לקמן פ"ח סי' י"א.
מ"ב המניח ע"ה בתוך ביתו ער ומצאו ער ישן ומצאו ישן ער ומצאו ישן הבית טהור, ע' לקמן בפרקין מ"ט ובתפא"י שם סי' נו"ן ובפ"ח סי' כ'.
שם ישן ונמצא ער הבית טמא. ע' בבועז לקמן מ"ו סי' וי"ו ובפ"ח סי' ח'.
מ"ג המניח אומנים בתוך ביתו הבית טמא דר"מ וחכ"א אין טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידם וליגע הנה לטעמייהו אזלי כמו במשנה הקודמת גבי ישן ומצאו ער. דר"מ מתחשב עם אפשרות הנגיעה לכלי או לאוכלין ע"י כסא או סולם ולהכי מטמא כל אשר בבית, וחכמים לא חשו רק עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידם וליגע. וממקום שאין יכולין לפשוט את ידם וליגע. דינם כמו הפנימיות לגבי החיצונות דריש פרקין. וע' בבועז פ"ח סי' ח' ובתפא"י פ"י סי' ג'.
מ"ד אשת חבר שהניחה לאשת ע"ה טוחנת בתוך ביתה פסקה הרחים הבית טמא לא פסקה הרחים אין טמא אלא עד מקום שהיא יכולה לפשוט את ידה וליגע כו', והנה לדידן דאית לן רחיים שאינן צריכין לגלגול ידה התמידית רק כח ראשון של המגלגל ואח"כ תתגלגל מעצמה ע"י זרם החשמלי וכדומה א"כ אין נ"מ בזה ואפילו לא פסקה הרחים נחשבת כפסקה והבית טמא.
ומה שהביא הר"ש הא דתניא בתוספתא אשתו של ע"ה טוחנת עם אשתו של חבר בזמן שהיא טמאה כו', ע' בתוס' גיטין ס"א סוף ע"ב ובחולין ד"ו ע"ב ובמה שהארכתי בחידושי שם.
מ"ה המניח ע"ה בתוך ביתו לשמרו בזמן שהוא רואה את הנכנסין ואת היוצאין האוכלים והמשקים וכלי חרס הפתוחים טמאים, ע' תפא"י לקמן פ"ח סי' ח' ובבועז שם סי' ג'.
שם אבל המשכבות והמושבות וכ"ח המוקפין צ"פ טהורין. ע' במשנ"א פרה פ"י מ"א ולעיל פ"ה מ"ז ובתפא"י דפרקין מ"ב סי' יו"ד ובבועז לקמן סי' וי"ו.
בר"ב ד"ה האוכלין. אבל המשכבות והמושבות טהורין שאין עם הארץ עושה משכב ומושב ואינו מטמא בהיסט, ע' בתוי"ט ובחידושי מהרי"ח לעיל ריש פרקין.
מ"ו הגבאים שנכנסו לתוך הבית הבית טמא עם יש עמהן כנעני נאמנים לומר לא נכנסנו אבל אין נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו ע' במשנ"א דפרקין לעיל סוף מ"א ובתפא"י פ"ה סי' מ"ח ובבועז שם סי' ב' ושם במשנ"א מ"ב ובפ"י מ"ב ובתפא"י שם סי' י"ד.
שם הגנבים שנכנסו לתוך הבית אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים כו' וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורים אם יש עמהם נכרי או אשה הכל טמא ע"כ, והיינו דאמרינן בנדה ד"ה ע"ב דמוקף צ"פ אע"ג דניצול באהל המת אינו ניצול במעת לעת שבנדה וע' חגיגה כ"ה ע"א תוד"ה שונין, וה"נ פריך הש"ס בגיטין ס"א ע"ב אהא דכלי חרס המוקף צ"פ וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה, וע"ש בתוד"ה וליחוש ובסוטה כ"ט ע"ב רש"י ד"ה ובכל הספרים וצ"ע כעת, וע"ע באור זרוע ח"א סי' תשע"ד.
שם אבל המשכבות והמושבות כו', ע' תוס' חגיגה י"ט ע"ב ד"ה בגדי ע"ה ובגיטין ס"א ע"ב ד"ה וליחוש ובב"ק ס"ו ע"ב ד"ה דגזל משכב ובר"ש לעיל פ"ה מ"ז ובמלאכ"ש שם.
מ"ז המניח את כליו בחלון של אודיארין ראב"ע מטהר וחכ"א עד שיתן לו את המפתח כו' והנה במשנ"א האריך להבין טעם מחלקותם בזה ע"ש, ולעד"נ דכבר איפלגו ר"א וחכמים לעיל פ"ו מ"ה דר"א סבר ספק ביאה טהור וחכמים סברי כל ספק טומאה ברה"י טמא בין שיהיה ספק ביאה או ספק נגיעה כדביאר שם הרמב"ם ע"ש וניהי דאפשר דראב"ע לא ס"ל כר"א במקום פתוח כבקעה דהתם, אבל הכא שחלונו נעול ס"ל בספק ביאה כזו דטהור, וחכמים אף דהתם מטמאו בהחלט כל ספק אבל בספק נגיעה דהכא שנתוסף לדלת שבחלון מסירת מפתח או חותם או סימן מטהרים.
מ"ח מי שהיה טהור והסיע את לבו מלאכול ר' יהודא מטהר שדרך טמאין פורשין ממנו וחכמים מטמאים, הנה הר"ב והתוי"ט נמשכו בפירושם אחרי דעת הרמב"ם דטומאה וטהרה זו קאי אגברא, משמע דדייקו לשון המשנה שדרך טמאין פורשין ממנו, אבל הגר"א ז"ל בא"ר מפרש האי טומאה וטהרה גם על תרומתו של מסיח הדעת, ולכן הוסיף על לשון המשנה שדרך טמאין פורשין ממנו וממאכליו ע"ש.
שם אע"פ שאמר יודע אני שלא נטמאו ידיו ידיו טמאות שהידים עסקניות, ע' זבים פ"ה מי"ב ובמפרשים שם.
מ"ט האשה שנכנסה להוציא פת לעני ויצאת ומצאתו עומד בצד ככרות של תרומה וכן האשה שיצאת ומצאת את חברתה חותה גחלים תחת קדרה של תרומה ר"ע מטמא וחכמים מטהרין, ויל"ד מדוע הזכירו בסיפא ענין חתיית הגחלים. ולא תני כמו ברישא גבי עני, ומצאת את חברתה עומדת בצד קדרה של תרומה, ולכן נראה דברישא אשמעינן רבותא דאע"פ שמצאתו עומד בלי שום פעולה אפ"ה מטמא ר"ע. ובסיפא הרבותא דאע"ג דמצאה חברתה חותה גחלים תחת הקדרה הרי שתתעניין עם הבשול מ"מ מטהרי רבנן.
שם אמר ר"א בן פילא וכי מפני מה ר"ע מטמא וחכמים מטהרין מפני שהנשים גרגרניות הן שהיא חשודה לגלות את הקדרה של חברתה לידע מה היא מבשלת, הנה הגר"א ז"ל מוחק תיבות וחכמים מטהרין בדברי ר"א ב"פ ע"ש, ולולא דבריו זיל היה נלע"ד דר"א ב"פ הוסיף ביאור וטעם למחלקותן דר"ע וחכמים, וקאמר דר"ע מטמא אפילו בקדרה מכוסה מפני שחשודה גם לגלות, וחכמים מטהרין אע"פ שהוא מגולה, וס"ל דמ"מ לא נגעה כמו בעני העומד בצד הככרות.