אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
טהרות
פרק ראשון
מ"א שלשה עשר דבר בנבלת העוף הטהור צריכה מחשבה וא"צ הכשר ומטמא טומאת אוכלין בכביצה, ע' תוס' נדה נ"א ריש ע"א ובזבחים ק"ה ע"ב ד"ה מטמאה ובמפרשי המשנה לאהלות פי"ג מ"ה ובבועז דפרקין לקמן סי' ד' וע"ע בר"ש לקמן פ"ח מ"ו.
שם וכזית בבית הבליעה. ע' תוי"ט כלים פי"ז מי"ד.
שם וחייבים עליה על ביאת המקדש, ע' דורש לציון דרוש ז'.
בר"ב ד"ה וא"צ הכשר. מה זרעים שאין סופן לטמא טומאת חמורה צריך הכשר כו' יצא נבלת עוף טהור שסופו ליטמא טומאה חמורה כו', ע' תוי"ט פרה פ"ח מ"ג ובמש"כ בחידושי לזבחים ק"ה ע"א ולחולין קי"ט ע"א,
בתוי"ט סד"ה והאוכל, אבל הטומאה הבאה ע"י אכילה זו לא שמענו ואדרבה רב אמר שצריך כזית וצ"ע, ע' במשנ"א אהלות פ"א מ"ז,
מ"ב הכנפים והנוצה מיטמאות ומטמאות ולא מצטרפות, וכ' בתוי"ט פי' הר"ב אם היה אוכל פחות מכביצה כו' והרמב"ם פי' להשלים כזית כו', ע' תוי"ט ותוס' אנשי שם לאהלות פי"ג מ"ה.
שם ר' ישמעאל אומר הנוצה מצטרפת, וכ' הר"ב דחשיב לה שומר, והוא מדבר הר"ש שהאריך בזה ע"פ סוגיא דחולין נ"ח ע"ב, וע"ע בראבי"ה סי' קנ"א
מ"ג נבלת העוף הטמא צריכה מחשבה והכשר, ע' במשנ"א כאן ובאהלות פ"ח מ"ג.
שם ומטמאה טומאת אוכלין בכביצה. ע' במלאכת שלמה לאהלות פי"ג מ"ה ובמפרשי המשנה עוקצין פ"ג מ"ב.
שם וכחצי פרס לפסול את הגויה. ע' בחידושי מהרי"ח לעיל מ"א ובאור שמח פ"ג ה"א משאר אבה"ט ובמשנ"א זבים פ"ה מי"ב.
בר"ב ד"ה נבלת עוף טמא. והכשר מים או שאר משקין ואח"כ תגע בשרץ, ע' בתוי"ט ובחזון נחום לעוקצין פ"ג סמ"ט.
בר"ב ד"ה ואין שחיטתה מטהרתה באכילה לב"נ כו' לא טהרה שחיטתה באכילה עד שתמות כו', ע' מה שתמה בתוס' רע"ק ונשאר בצ"ע ומש"כ בזה במשך חכמה פ' נח בפסוק אך בשר בנפשו.
מ"ד ובבהמה העור והרוטב כו', מצטרפין לטמא טו"א אבל לא טומאת נבלות, ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' ט'.
שם כיוצא בו השוחט בהמה טמאה לנכרי והיא מפרכסת מטמאה טו"א אבל לא טומאת נבלות, ע' בת' הרשב"א סי' תקכ"ט ובפלתי סי' ל"ג סק"ב ובפר"ח יו"ד סי' כ' סק"ה.
מ"ה האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה מצטרפין זה עם זה לטמא כקל שבשניהם כיצד כחצי ביצה אוכל ראשון וכחצי ביצה אוכל שני שבללן זה בזה שני כו', הנה היא היא משנתנו דמעילה י"ז ע"ב, ורק הכא דבטהרות קיימינן דהוא המקור לכן מבאר יותר בהא דמסיק כיצד כו', (ועפ"ז יל"ד קצת על המסורת הש"ס בזבחים ל"א ע"א דעל אותה משנה גופה חלק בשני ציונים נפרדים ע"ש) אכן עכ"פ הוא ע"פ הכלל דא"ר יהושע במעילה שם ע"א כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין כו' וע' ברמב"ם פ"ד הי"א י"ב מטו"א, וא"כ איכא למידק קצת על מסדר המשנה מדוע לא הביא הכא במקור הדברים האי כללא דר' יהושע ליסוד, ואפשר משום דהתם משמש כלל זה לענינים שונים, וע' במשנ"א כלים פכ"ז מ"ח ושם בעוקצין פ"ב מ"ג.
מ"ו כביצה אוכל שני וכביצה אוכל שלישי שבללן זה בזה שני חלקן זה שלישי וזה שלישי כו', וקשה למאי איצטריך למיתני הא הלא כבר ידעינן מהמשנה הקודמת, דכמו שאם היו בבלילת האוכלין של ראשון ושל שני בכל אחד כביצה אמרינן דהוא ראשון משום דגם בראשון איכא שיעורא. ממילא אם בדרך זה היו שני ושלישי הויין בלילתן שני, וכמ"כ בחלוקתן דהתם הויין שני צריכות להיות הכא שלישי וצ"ע כעת.
מ"ז מקרצות נושכות זו בזו וככרים נושכים זה בזה כו', ע' משנ"א דפרקין לקמן ריש מ"ח ובבועז לקמן פ"ג סי' ד' וע"ע במשנ"א טבו"י פ"א מ"א ובעוקצין פ"ג מ"ג וע"ע בר"ש לקמן פ"ח מ"ח וע"ע במפרשי המשנה טבו"י פ"ב מ"ה.
בתוי"ט ד"ה נושכות. פי' הר"ב דבוקות וכ"כ הר"ש ובמשנה דלקמן מייתי תוספתא ואיזהו הנושך התולש ממנו כל שהוא ע"כ, וכן הביא תוספתא זו במס' חלה פ"ב מ"ד.
מ"ח מקרצת שהיתה תחילה והשיך לה אחרות כולן תחלה כו', וכ' הרמב"ם בפיה"מ וז"ל הדבור פה באוכלין של תרומה כו', ויל"ד הלא גם במשנה הקודמת מפרש בתרומה כמו בפיה"מ כן בספ"ו מטו"א, וכן מוכח הלשון בשתי המשניות דקתני בתרווייהו כולן שלישיות, דלשון זה נופל רק על תרומה, ומדוע דייק על משנתנו זו דוקא דדבור זה הוא באוכלין של תרומה. וע"ע בא"ר לקמן רפ"ג.
מ"ט ככרות הקדש שבתוך גומותיהם מים מקודשים נטמאת אחת מהן בשרץ כולן טמאות בתרומה מטמא שנים ופוסל אחד כו', ע' ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ב ובשירי קרבן שם.
פרק שני
מ"א האשה שהיתה כובשת ירק בקדרה כו', ע' בחזון נחום לעוקצין רפ"ב.
שם אע"פ שיש בו כביצה הוא טמא והכל טהור, ע' כפתור ופרח פי"ז.
שם אם יש בו כביצה הכל טמא אין בו כביצה הוא טמא והכל טהור. הנה מהכא מוכח בהדיא כשיטת רש"י בפסחים ל"ג ע"ב דטומאת אוכלין לקבלה הוא בכל שהו ולטמא אחרים בכביצה. דאילו לשיטת התוס' שם הלא גם קבלת טומאתו איננה בפחות מכביצה, וע' בר"ש אהלות פי"ג מ"ה ובמש"כ בחידושי שם ובמל"מ רפ"ד מה' טומאת אוכלין ובשעה"מ פ"ו ה"א מה' ברכות.
בתוי"ט ד"ה חזר. דלמשקים אין שיעור כדתנן ברפ"ג כו', וע"ע בתוי"ט מקואות פ"א מ"א ובמשנ"א עוקצין פ"ב מ"ד.
מ"ב ר' יהושע אומר אוכל אוכל ראשון ואוכל שני שני שלישי שני לקדש ולא שני לתרומה בחולין שנעשו לטהרת תרומה. הנה בסוטה ד"ל ע"א דייק מזה על טהרת תרומה אין על טהרת הקדש לא אלמא קסבר אין שני עושה שלישי בחולין. ומשו"ה קחשיב לה רב התם בין כולהו דס"ל הכי ע"ש, ואע"ג דכל הראשונים החליטו דכל מקום שאמרו בש"ס כולהו ס"ל הו"ל שיטה ולית הלכתא כשיטה, וע' תוס' ב"מ ס"ט ע"א ובתשובת הנשיא הובא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ד וברי"ף ובעה"מ ומלחמות פ"ק דסוכה, מ"מ פסק הרמב"ם בפי"א ה"ב מאה"ט דאין שני עושה שלישי בחולין, ע"פ סתמא דגמרא דס"ל הכי בברכות נ"ב ע"ב ובנדה ד"ז ע"א, ומתאמת עם אוקימתא דרב מרי בריה דר"כ בסוטה שם, וע' טו"א לחגיגה י"ח ע"ב ובתוי"ט ותפא"י פ"ג מ"ב דמס' ידים ובמשנ"א טבול יום פ"ד סמ"א.
מ"ג השני פוסל, כ"ה גרסת הר"ב והתוי"ט כאן וכן במשניות הסמוכות, אבל במשנ"א ותפא"י גרסי בכל הני פסול.
בר"ב ד"ה נאכל בנזיד הדמע. והתרומה קרויה דמע שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר. וע' בתוי"ט אהלות פט"ז מ"ד.
מ"ד הראשון והשני שבתרומה טמאים ומטמאין השלישי פסול ולא מטמא ע' בתפא"י ידים פ"ג סי' ט"ז.
שם והרביעי נאכל בנזיד הקדש, ע' במשנ"א דפרקין לקמן סוף מ"ה.
מ"ה הראשון והשני והשלישי שבקדש טמאין ומטמאין הרביעי פוסל ולא מטמא והחמישי נאכל בנזיד הקדש, ברמב"ם פי"א ה"ד מאה"ט אחרי שהעתיק רישא דמשנתנו כצורתה נאיד בסיפא מלשון המשנה וז"ל הרביעי פסול ואינו מטמא ואין רביעי עושה חמישי לעולם.
מ"ו השני שבחולין מטמא משקה חולין ופוסל לאוכלי תרומה כו', עמש"כ הגר"א ז"ל בא"ר לעיל ספ"א ובמשנ"א דפרקין לעיל מ"ב ובתוי"ט פרה פ"ח מ" ובתפא"י דפרקין סי' נ"ו וסי' סמ"ך ובמשנ"א טבו"י פ"ב מ"ב ושם בידים פ"א מ"ב
שם השלישי שבתרומה, ע' ברש"י חולין ל"ה ע"ב ד"ה השלישי שבחולין ובמש"כ בחידושי שם.
מ"ז רא"א שלשתן שוין הראשון שבקדש ושבתרומה ושבחולין מטמא שנים ופוסל אחד בקדש מטמא אחד ופוסל אחד בתרומה ופוסל את החולין, ע' במשנ"א פרה פי"א מ"ד.
שם השלישי שבכולן מטמא משקה קדש ופוסל לאוכלי קדש. ע' תוס' פסחים י"ד ריש ע"ב.
מ"ח וחולין שנעשו על נב קדש הרי אלו כחולין ראב"צ אומר הרי אלו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד, הנה משנה זו הובאה בירושלמי ברכות פ"ח ה"ג ובבכורים פ"ב ה"א ובחגיגה פ"ב ה"ה, ובכה"מ בלשון תמן תנינן, ועפ"ז תמוה מה דבחולין ל"ה ע"ב גריס בזה דתניא, ובחגיגה ד"כ ע"א דבגמרא הגרסא דתנן הגיה על הגליון דצ"ל דתניא, וע"ע במשנ"א דפרקין סוף מ"ו ובחידושי מהרי"ח מ"ז ובתפא"י לעיל פ"א סי' סמ"ך.
פרק שלישי
מ"א הרוטב והגריסים והחלב בזמן שהן משקה טופח הרי אלו תחלה קרשו הרי אלו שניים, ע' תוס' פסחים י"ד ע"ב ד"ה אפילו ובתוי"ט לעיל ספ"א ובפ"ב מ"א ד"ה חזר לקדירה ובח"ס חא"ח סי' מ"ה ובחי"ד סי' של"ז ובמשנ"א לעיל ספ"א ובתפא"י שם מ"ד סי' ל"ח ובבועז פרה פ"ט סי' ט' ובמשנ"א זבים פ"ה מ"י ובחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פ"ז ה"ה מטו"א.
בר"ב ד"ה חזרו ונמוחו. ופרחה טומאתו כשנשתנו, ע' במשנ"א עוקצין פ"ג מי"א.
מ"ב ר"מ אומר השמן תחלה לעולם וחכ"א אף הדבש ר"ש שזורי אומר אף היין, ע' תוס' פסחים י"ד ע"ב ד"ה אפילו ובמנחות ל"א ע"א ד"ה אימא ובמש"כ בחידושי שם.
שם וגוש של זיתים שנפל לתנור והוסק כביצה מכוון טהור יותר מכביצה טמא כו' אם היו פרודין אפילו הן סאה טהור. ע' במשנ"א פ"א מ"ה ד"ה ואין לפרש ובפ"ט מ"ב ד"ה אין טמא ובפ"י מ"ה ד"ה נפלו ממנו ושם בטבו"י פ"ב מ"ג.
מ"ג טמא מת שסחט זיתים וענבים, הנה ברמב"ם פ"ט ה"ב מטו"א הוסיף בזה תיבת שהוכשרו, וע' בצל"ח לפסחים ל"ג ע"ב מה שתמה על דבריו.
בר"ב ד"ה יותר מכביצה, דאין משקה הנבלע באוכל מקבל טומאה עמו, ע' בתוס' רע"ק הכא ולקמן פ"י מ"ה ובמשנ"א שם.
מ"ד כביצה אוכלין שהניחן בחמה ונתמעטו וכן כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ כזית פגול וכזית נותר כזית חלב הרי אלו טהורים כו', ע' ראב"ן סי' ח' ובמה שהארכתי בחידושי למנחות נ"ד ע"ב.
שם הניחן בגשמים ונתפחו טמאין וחייבין עליהם משום פגול נותר וטמא, ע' במשנ"א נגעים פ"ז מ"א ד"ה וחכמים מטהרין ובעוקצין פ"ב מ"ח.
מ"ה כל הטומאות כשעת מציאתן, ע' בת' פנים מאירות ח"א סי' ט"ו ובמשנ"א אהלות פ"ז מ"ד ובבועז שם סי' ז' ובמשנ"א פרה פ"ה מ"א ד"ה פותח את הכבשן ולקמן פ"ד מ"ח בד"ה ולכן נראה ושם בכלים פ"ט מ"ג ופכ"ה מ"ח.
שם מחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה טהורה שכל הטומאות כשעת מציאתן. ע' בבועז לקמן פ"ד סי' יו"ד ובתוס' אנשי שם כלים פי"א מ"ג.
בר"ב ד"ה אם טמאות. שכל הטומאות כשעת מציאתן ודוקא במקום מציאתן למעוטי נגע באחד בלילה כו' ע"כ, כוונתו להא דתנן לקמן פ"ה מ"ז וע"ש בתוי"ט.
מ"ו חש"ו שנמצאו במבוי שיש בו טומאה הרי אלו בחזקת טהרה וכל הפקח בחזקת טומאה וכל שא"ב דעת להשאל ספקו טהור, ע' תוס' סוטה כ"ח ע"ב ובחולין ד"ט ע"ב ובמש"כ בחידושי שם, וע"ע במשנ"א אהלות פ"ז מ"ה ובפט"ז מ"ב ולנגעים פ"ה מ"ד ובש"ש שמעתא א' פט"ז ובתוי"ט לקמן רפ"ו ובמשנ"א זבים פ"ד מ"ד.
מ"ז תינוק שנמצא בצד בית הקברות והשושנים בידו ואין השושנים אלא במקום הטומאה טהור שאני אומר אחר לקטן כו' בתוס' נדה י"ח ע"ב ד"ה רוב תינוקות הגרסא אע"פ שאין השושנים אלא ממקום טומאה התינוק טהור שאני אומר אדם טהור כו', וע"ע חולין פ"ו ע"א תוד"ה רוב תינוקות ובר"ב ותוי"ט פרה רפי"א ובאור זרוע ח"א סי' תשד"מ.
מ"ח תינוק שנמצא בצד העיסה והבצק בידו ר"מ מטהר וחכמים מטמאים שדרך התינוק לטפח ע' תוס' חולין ד"ט ע"ב ד"ה התם וד"ה שאני אומר ושם פ"ו ע"א ד"ה רוב ובמש"כ בחידושי שם, וע"ע במשנ"א פרה רפי"א ובתפא"י שם פ"ג סי' י"ד ובפרקין לעיל מ"ו סי' ל"ד.
שם בצק שיש בו נקירת תרנגולים ומשקין טמאין בתוך הבית אם יש בין משקין לככרות כדי שינגבו את פיהם בארץ הרי אלו טהורין, ע' לקמן פ"י מ"ב ובתפא"י שם סי' י"ב ובמשנ"א שם.
פרק רביעי
מ"א הזורק טומאה ממקום למקום ככר לבין המפתחות מפתח לבין הככרות טהור, עמש"כ הגר"א ז"ל בא"ר דפרקין מ"ט ובבועז פרה פ"י סי' יו"ד ובמשנ"א לקמן פ"ו מ"ב וע"ע בס' האשכול ה' נדה סי' ל"א ובנחל אשכול שם ובר"ש לקמן בפרקין מ"י.
מ"ב השרץ בפי החולדה ומהלכת ע"ג ככרות של תרומה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור, הנה מקור סתימת משנתנו היא מעדותו של ר' יהושע בעדיות פ"ב מ"ז, וקשה מה צריך לזה לעדותו, ממה נפשך אי הוה ספק טומאה זו ברה"ר הלא מקרא מלא הוא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, הרי רק ודאי טמא לא יאכל הא ספק טמא ספק טהור יאכל. ואי ברה"י הלא כל ספק טומאה ברה"י גמירי לן מסוטה. ומה התם יש בו דעת לישאל אף כל שי"ב דעת לישאל כמבואר בספרי פרשת סוטה ובסוטה כ"ט ע"א, אבל ככרות אין בהן דעת לישאל, וע' חולין ד"ט ע"ב ובמש"כ בחידושי שם וצ"ע כעת. וע"ע בר"ב ותוי"ט כאן ולקמן בפרקין מ"ז ובמשנ"א לעיל מ"א ובבועז לקמן פ"ו סי' ה' ושם במשנ"א מ"ב.
מ"ג השרץ בפי החולדה והנבלה בפי הכלב ועברו בין הטהורים או שעבר טהורין ביניהם ספיקן טהור כו', ע' בר"ש לקמן פ"ו מ"ב.
שם היו מנקרין בהן על הארץ ואמר הלכתי למקום הלז ואיני יודע אם נגעתי אם לא נגעתי ספיקו טמא מפני שיש לטומאה מקום. ע' בתפא"י לעיל פ"ג סי' ל"ו ובבועז דפרקין סי' יו"ד.
מ"ד הממלא בעשרה דליים ונמצא שרץ באחד מהן הוא טמא וכולן טהורין, הנה בנדה ד"ג ע"ב הביא הש"ס ברייתא כזו וע"ש בתוס' מאי דמחלקים בין הברייתא למשנתנו, ובמהר"ם שם הבין דר"ל משום ר' ינאי דמחלק בין יש לה אוגנים או לא קאי רק על הברייתא, ובמהרש"א שם יצא לדון דתלינן דין זה בכל הטומאות כשעת מציאתן ובמקום מציאתן ע"ש, ולא הביאו לדבריהם מחלוקת הרמב"ם והראב"ד ומש"כ הכ"מ רפי"ז מאבות הטומאות ע"ש.
שם המערה מכלי לכלי ונמצא שרץ בתחתון העליון טהור, ע' משנ"א לקמן פ"י מ"ז ושם במס' כלים פ"ט מ"ג.
בתוי"ט ד"ה הממלא. ולא אמרינן שהשרץ היה תחילה בבור וטמא הכל כו', ע בתוי"ט וחידושי מהרי"ח ומשנ"א לקמן ספ"ט.
מ"ה על ששה ספיקות שורפין את התרומה כו', ע' תוס' חדשים בפרקין לקמן מ"ז ובבועז סי' ז' ובתוי"ט מקואות פ"ב מ"ב ובכפתור ופרח פי"ז.
שם על ספק בית הפרס ועל ספק עפר הבא מארץ העמים, ע' אהלות פ"ב מ"ג ובמשנ"א ושם רפי"ז ופי"ח מ"ו.
שם ועל ספק כלים הנמצאין, ע' משנ"א פרה פי"ב מ"ב ובבועז שם פ"ה סי' ד' ובתוי"ט כלים פ"ט מ"ג.
שם על ספק הרוקין הנמצאין. ע' בתפא"י דפרקין לקמן מ"ו סי' ל"ז ובבועז סי' ט' ובתפא"י פ"ה סי' מ"ה ובבועז שם סי' ט"ו ובמשנ"א שם מ"ח.
שם על ספק מי רגלי אדם שהן כנגד מי רגלי בהמה, ע' במשנ"א אהלות פ"ג מ"ב.
שם על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן שורפין את התרומה, ע' בתפא"י דפרקין לקמן סוף מי"א סי' ס"ו ובמשנ"א אהלות רפי"ח ושם מ"ד ולקמן רפ"ה ובמקואות פ"ו מ"ז ובכלים פט"ו מ"א.
שם וחכ"א ברה"י תולין וברה"ר טהור, ע' משנ"א אהלות פ"ז מ"ד ובבועז שא שם סי' ט' ולקמן פ"ה סי' ג'.
בתוי"ט ד"ה על ספק מי רגלי אדם, כ' הר"ב ואע"ג דאיכא תרי ספקות כו' כ"כ רש"י דשבת והקשו התוס' כו', ע' משנ"א דמכילתין פ"ג סוף מ"ו ובפרה פי"א מ"א ובאהלות פי"ז מ"ה.
מ"ו שני רוקין אחד טמא ואחד טהור כו', וכ' במשנ"א דהספק הכא באיזהו מהן נגע אבל בתערובות הרוקין היינו דנין כתערובות חד בחד דכל אחד הוא כגופו של איסור, וכמ"כ כתב עוד בפרקין סוף מ"י והאריך מאד בזה לקמן פ"ה מ"ג וע"ש עוד בבועז סי' ג' וע"ע בת' חמדת שלמה חי"ד סי' ח'.
מ"ז אלו ספיקות שטיהרו חכמים כו', ע' בתוי"ט ומשנ"א דפרקין לעיל ריש מ"ה ובתפא"י מקואות פ"ב מ"ב סי' י"ט ובמשנ"א מכשירין פ"ג מ"ג.
שם ספק מים שאובין למקוה, ע' בת' הריב"ש סי' רצ"ד ובר"ש מקואות פ"ב מ"ג.
שם ספק ידים ליטמא ולטמא ולטהר טהור. ע' ידים פ"ב מ"ד ובמפרשים שם ובר"ש טבו"י פ"ב מ"ב.
שם ספק שרצים, ע' בתוי"ט לעיל מ"ב ד"ה ספקו טהור ובבועז דפרקין סי' יו"ד.
מ"ח ספק טומאה צפה ע"פ המים בין בכלים בין בקרקע כו', ע' בתוי"ט דפרקין לעיל מ"ד ד"ה הממלא.
בר"ב ד"ה בין בכלים. דחשיב כאילו אין מקום לטומאה. ע' תפא"י נגעים פי"ג סי' מ"ו.
בתוי"ט ד"ה ספק טומאה צפה. דכתיב בכל השרץ השורץ כל מקום שהוא שורץ טמא אפילו צף וכתיב על הארץ כו', הא כיצד ודאי מגע טמא ספק מגעו טהור כו', ע' דריש פרקין ובמשנ"א ריש מ"ב ושם מ"ד ולקמן פ"ו מ"ב.
בא"ד דמדאורייתא אין טמא אלא הודאי, ע' במשנ"א במשנה הקודמת ד"ה שטהרו חכמים.
מ"ט ספק משקין ליטמא טמא כו', ע' בתפא"י מקואות פ"א סי' י"ט ובמשנ"א מכשירין פ"ו מ"ג.
שם היתה ככר טמאה בידו וזרקה לבין משקין טהורין ספק נגע ספק לא נגע ספקו טהור כו', ע' בר"ש טבו"י פ"ב מ"ב.
שם ולטמא טהור כיצד היתה מקל בידו ובראשה משקין טמאין וזרקה לבין ככרות טהורין ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור, פי' דמשקה לטמא אחרים מדרבנן, וע' בתוי"ט דפרקין ריש מ"ה ובמשנ"א לעיל פ"א מ"ז ובפרה פ"ה מ"ג ובתפא"י לקמן פ"י סי' י"ב ובמשנ"א שם ובבועז מקואות פ"א סי' ב' ובמשנ"א מכשירין פ"ב מ"ג.
בר"ב ד"ה וזרקה. וי"ל דאיכא לאוקמי מתניתין כשאדם אוחז הככרות, ע' בתוי"ט לעיל מ"א ומ"ב ד"ה ספקו טהור.
מ"י ר' יוסי אומר ספק משקין לאוכלים טמא ולכלים טהור. ע' במשנ"א דפרקין לעיל ריש מ"ט ושם במכשירין פ"א מ"א.
מי"א ספק ידים ליטמא ולטמא וליטהר טהור, ע' בפרקין לעיל מ"ז ובידים פ"ב מ"ד ובמפרשים שם.
שם ספק רה"ר טהור, ע' בר"ב ותוי"ט פרה פי"ב מ"ד ובתפא"י אהלות פי"ח סי' ל"ד ובמשנ"א לקמן פ"ה סוף מ"ח.
שם ספק דברי סופרים אכל אוכלים טמאים שתה משקים טמאים בא ראשו ורובו במים שאובים או שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין מים שאובים טהור. ע' משנ"א דמכילתין לעיל פ"ג מ"ה ושם בפרה פ"ט מ"א ופי"א ריש מ"ב ושם מ"ה ולקמן פ"ה מ"ו ובמקואות רפ"א ושם מ"ד ובתפא"י סי' ד' שם ובתוס' חדשים שם ובמשנ"א טבו"י פ"ב מ"ב ובידים פ"ב מ"ד.
שם אבל דבר שהוא אב הטומאה מדברי סופרים ספיקו טמא, ע' משנ"א פרה פ"ט מ"ח ובמכילתין פ"י מ"ו ובמפרשי המשנה למקואות פ"ב מ"ב ושם במשנ"א פ"ו מ"ז ובכלים פי"א מ"ג ובת' משיב דבר ח"ג סי' כ"ח.
מי"ב ספק החולין זו טהרת פרישות, ע' משנ"א אהלות רפי"ח ולקמן פ"ה מ"ג ובמכשירין פ"ו מ"ב.
שם ספק שרצים כשעת מציאתן. ע' בבועז דפרקין לעיל מ"ח סי' יו"ד ובמשנ"א לקמן פ"ו מ"ב.
שם ספק נגעים בתחילה טהור עד שלא נזקק לטומאה משנזקק לטומאה ספיקו טמא, ע' תוס' כתובות ע"ה ע"ב ד"ה ספק טמא ובר"ש נגעים פ"ד מי"א ובמשנ"א נגעים פ"ה מ"ד,
שם ספק בכורות אחד בכורי אדם ואחד בכורי בהמה בין טמאה בין טהורה שה שהמוציא מחבירו עליו הראיה, הנה גם תפיסה בספק לא מהני. וע' אור זרוע למס' ב"ב סי' צ"א ובליקוטי הגר"א על הרמב"ם ה' נזקי ממון פ"א הי"א ובנובי"ת חי"ד סי' קצ"ו קצ"ז ובת' הגרע"א סי' קס"ז ובת' בית דוד סי' כ"ד.
מי"ג ספק קרבנות האשה שיש עליה ספק חמש לידות וספק חמש זיבות כו' ע' ר"ש משאנ"ץ לתו"כ פ' תזריע פרק ג' מ"ז.
פרק חמישי
מ"א השרץ והצפרדע ברשות הרבים כו', ובנוגע לרה"י ע' לעיל פ"ד סוף מ"ה ובבועז לאהלות פ"ז סי' ט' ובש"ש שמעתא א' רפ"ט.
שם גוש מארץ טהורה וגוש מארץ העמים כו', ע' בר"ב אהלות פ"ב מ"ג ד"ה וארץ העמים ובתוי"ט שם ובר"ש שם ספי"ג.
מ"ב אחד שאמר נגעתי בזה ואיני יודע אם הוא טמא או טהור נגעתי ואיני יודע באיזה משניהם נגעתי ר"ע מטמא וחכמים מטהרים ר' יוסי מטמא בכולו כו', ע' בבועז דפרקין סי' ג' וסי' ד'.
בתוי"ט ד"ה ר' יוסי מטמא. שכ"כ הר"ש דר"י נמי דוקא כשעשה טהרות מטהר כמו לר"ע ע"כ. ע' לקמן בפרקין בתוי"ט ריש מ"ה ובתפא"י לעיל סוף מ"א ולקמן מ"ד סי' למ"ד.
מ"ג שני שבילים אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהם ועשה טהרות כו' ע' במשנ"א הכא ולעיל פ"ד מ"ו ובפרקין מ"א ולקמן מ"ה שם.
מ"ד השרץ והצפרדע ברשות הרבים נגע באחד מהם ועשה טהרות ונאכלו כו', ע' מה שהאריך בזה במל"מ פי"ט ה"א מאבות הטומאות.
מ"ה שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות ר' יהודא אומר אם נשאלו זה בפ"ע וזה בפ"ע טהורין ואם נשאלו שניהם כאחד טמאים ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאים, ע' בתוס' חדשים כאן ובמשנ"א נגעים פ"ה מ"ד ד"ה ונמצא ולקמן פ"ו מ"ו ובתפא"י מקואות פ"ב סי' כ"ז וע"ע בת' חמדת שלמה חי"ד סי' ד.
מ"ו שני ככרים אחד טמא ואחד טהור אכל את אחד מהם ועשה טהרות ובא חבירו ואכל את השני ועשה טהרות ר' יהודא אומר אם נשאלו זה בפ"ע וזה בפ"ע טהורין ואם נשאלו שניהם כאחת טמאים ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאים, ע' בתפא"י סי' ל"ג ובתוס' חדשים דמשנה הקודמת ובבועז למס' מקואות פ"ג סי' ב'.
מ"ז מי שישב ברה"ר ובא אחד ודרס על בגדיו או שרקק ונגע ברוקו על רוקו שורפים את התרומה ועל בגדיו הולכין אחר הרוב. ע' במשנ"א דפרקין לעיל מ"ב ובבועז פרה פי"א סי' א' וסי' ח' ושם פי"ב סי' ט' וע"ע בתוי"ט ומשנ"א פ"ז מ"א ובחידושי מהרי"ח שם.
שם ישן ברה"ר ועמד כליו טמאים מדרס דברי ר"מ וחכמים מטהרין, ע' אור שמח פי"ח ה"ו מאבות הטומאות ובמשנ"א לקמן פ"ח מ"ג ובתפא"י שם
ובבועז סי' ה' וסי' וי"ו שם וע"ע בת' חמדת שלמה חאה"ע סי' ט"ל ובמשנ"א מכשירין פ"ו סמ"ב.
שם נגע באחד בלילה ואין ידוע אם חי אם מת ובשחר עמד ומצאו מת ר"מ מטהר וחכמים מטמאים שכל הטומאות כשעת מציאתן. ע' אור זרוע ח"א סי' תרנ"ז ובת' מהרי"ט ח"א סי' י"א ובבועז אהלות פ"ז סי' ז' וע"ע בתוס' סוטה כ"ח ע"ב ד"ה ברה"ר ובמשנ"א לקמן פ"י מ"א ובת' פנים מאירות ח"א סי' ט"ו וע"ע בר"ש לעיל פ"ג מ"ה.
בר"ב ד"ה נגע באחד בלילה, ברה"ר דוקא מיירי, ע' במשנ"א לעיל פ"ג ריש מ"ה ולקמן פ"ו מ"א.
בר"ב ד"ה וחכמים מטמאין. אם ראוהו חי מבערב אע"פ שבא שחרית ומצאו שמת מודים חכמים לר"מ שהוא טהור כו', ע' במשנ"א לעיל פ"ד סוף מ"ב ובתפא"י פ"ג סי' כ"ז
בתוי"ט ד"ה ועל בגדיו. ולפמש"כ לעיל פ"ג מ"ט (צ"ל מ"ח) כו', ע' בתוס' רע"ק כאן סי' ז' ובמס' דמאי פ"א אות ח' ובס' חזקה רבה חא"ח סי' וי"ו.
מ"ח סוטה אחת בעיר או כנענית או כותית כל הרוקים שבעיר טמאין, ע' בתוי"ט כאן ד"ה כל הרוקין ובא"ר לעיל פ"ד מ"ה ובתוי"ט פ"ז מ"ו.
שם מי שדרסה אשה על בגדיו או שישבה עמו בספינה אם מכירתו שהוא אוכל בתרומה כליו טהורין ואם לאו ישאלנה, ע' בתפא"י פרה פ"ז סי' ע' ובמשנ"א דמכילתין פ"ז מ"ו ובפ"ח מ"ב ובבועז שם סי' ד' ובפ"ט ס"ס וי"ו ובתפא"י פ"י סי' י"ד ובמשנ"א שם מ"ב ובזבים פ"ד מ"א.
בר"ב ד"ה אם מכירתו דאם היתה נדה או זבה לא היתה דורסת על בגדיו ולא נכנסת עמו בספינה ע"כ, ולפ"ז צ"ל דהא דתנן הכא שישבה עמו בספינה איירי בספינה קטנה כהא דתנן במס' זבים רפ"ג, דאילו בספינה גדולה אפילו ישבו מצד אחד טהורין כדתנן התם מ"ג.
מ"ט שנים אומרים נטמאת והוא אומר לא נטמאתי ר"מ מטמא וחכ"א הוא נאמן ע"י עצמו, ע' בת' הגאון מהרי"ל דיסקין ז"ל חאה"ע סי' מ"ב דף ל' ע"ב.
שם עד אומר נטמא ועד אומר לא נטמא אשה אומרת נטמא ואשה אומרת לא נטמא ברה"י טמא ברה"ר טהור. ע' ש"ש שמעתא א' פ"ח ובת' אגודת אזוב חי"ד סי' וי"ו.
פרק שישי
מ"א מקום שהיה רשות היחיד ונעשה רה"ר חזר ונעשה רה"י כו', ע' ח"ס חי"ד סי' של"ז.
שם המסוכן ברה"י והוציאוהו לרה"ר והחזירוהו לרה"י כו', ע' בבועז לעיל פ"ד ס"ס י"ח ובש"ש שמעתא ד' פ"ד ובעונג יו"ט סי' מ"ו וסי' ע"א קמ"ב ובס' שערי ישר ח"א פרק י"ד.
מ"ב ארבע ספיקות ר' יהושע מטמא וחכמים מטהרין כו', ע' בתוי"ט לעיל פ"ד סוף מ"ב ושם מ"ו ד"ה בזמן ובמלאכ"ש שם ובמל"מ ספ"י מטומאת צרעת,
שם הטמא עומד והטהור עובר הטהור עומד והטמא עובר, ע' במשנה נגעים פי"ג מ"ז ובמפרשים שם ובתוי"ט לעיל פ"ד מ"ז ד"ה ספק נזירות.
שם הטומאה ברה"י וטהרה ברה"ר טהרה ברה"י וטומאה ברה"ר ספק נגע ספק לא נגע, ע' במשנה לעיל פ"ד מ"ו ובתפא"י שם סי' ל"ג ובפרקין לקמן מ"ג סי' י"ט ובבועז פ"ה סי' י"ג.
מ"ג הכניס ידו לחור שיש בו טומאה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא, ע' במשנה פרה פ"ה מ"א ובמשנ"א שם ד"ה פותח את הכבשן ובמכילתין פ"ז ריש מ"ז.
שם חנות שהוא טמא ופתוח לרה"ר ספק נכנס ספק לא נכנס ספיקו טהור, ע' בתפא"י לעיל פ"ד סי' ל"ג ובת' חמדת שלמה חי"ד סי' ח'.
מ"ד כל שאתה יכול לרבות ספיקות וספק ספיקות ברה"י טמא ברה"ר טהור, ע' בתוי"ט דפרקין מ"ג ובמשנ"א אהלות פי"ז מ"ה ושם במכילתין פ"ג מ"ו ובבועז דפרקין מ"ב סי' ה' ובת' פמ"א ח"ב סי' י"ד ובמלאכ"ש לעיל פ"ד מ"ה ובשאר מפרשים שם ובתפא"י לקמן פ"י סי' ג' ובס' שערי ישר ח"א פי"ט וע"ע תוס' ב"ק י"א ע"א ד"ה דאין ובמפרשים שם ובתפא"י כלים פי"א סי' ל"א.
שם ספק שיש בה כשיעור ספק שאין בה כשיעור ואפילו שיש בה ספק טמאה ספק טהורה כו', ע' בת' אחיעזר חאה"ע ס"ס ב'.
שם ר"א אומר ספק ביאה טהור ספק מגע טומאה טמא. ע' בתוי"ט לעיל סוף מ"ב ובמשנ"א לקמן פ"ז מ"א ופ"י סוף מ"ו.
מ"ה נכנס לבקעה בימות הגשמים כו' ר"א מטהר וחכמים מטמאין הנה משנה זו מחוברת למשנה הקודמת כדכ' התוס' בבכורות כ"ז ע"ב ד"ה וכי הזאה.
מ"ו ספק רשות היחיד טמא עד שיאמר לא נגעתי כו', ע' במשנ"א לעיל פ"ג מ"ה ושם סוף מ"ו ובפ"ט מ"ח.
שם איזו היא רה"ר שבילי בית גלגול כו', ע' דורות הראשונים המשנה ביסודה פכ"א
בר"ב ד"ה עד שיאמר לא נגעתי. לאו דוקא שיאמר ברי לי שלא נגעתי דה"ה היכא דאיכא מידי למיתלי ביה שלא נגע. ע' במשנ"א לקמן פ"ח ריש מ"ג.
מ"ז הבקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת ורה"ר לטומאה ובימות הגשמים רה"י לכך ולכך, ע' ר"ש ותוי"ט אהלות פי"ח מ"ג ובתפא"י ובבועז שם ובבועז דפרקין מ"א ובמשנ"א מ"ה.
מ"ח בסילקי רה"י לשבת ורה"ר לטומאה כו', ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' קנ"ב,
שם ר"י אומר אם עומד הוא בפתח הזה ורואה את הנכנסין ואת היוצאין בפתח הלז רה"י לכך ולכך ואם לאו רה"י לשבת ורה"ר לטומאה, ע' בבועז לקמן פ"י סי' ג'.
מ"ט הפרן רה"י לשבת ורה"ר לטומאה כו', וכ' הר"ב שיש לו שני פתחים זו כנגד זו. הנה זהו פי' הרמב"ם, וע' בערוך ערך פרן.
מ"י האסטוונית רשות היחיד לשבת ורה"ר לטומאה כו', ע' במפרשי המשנה לאהלות פי"ח מ"ט.
פרק שביעי
מ"א הקדר שהניח את קדרותיו וירד לשתות הפנימיות טהורות והחיצונות, טמאות א"ר יוסי בד"א במותרות כו', ע' במשנה פרה פ"ה מ"א ובמשנ"א שם וע"ע במשנ"א דמכילתין פ"ו מ"ו ובתפא"י פ"ח סי' ט"ו.
שם המוסר מפתחו לע"ה הבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת המפתח, בתוספתא מסיק עלה ור"ש מטמא וע' ירושלמי קידושין פ"א ה"ד ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בתפא"י לקמן פ"ח סי' י"א.
מ"ב המניח ע"ה בתוך ביתו ער ומצאו ער ישן ומצאו ישן ער ומצאו ישן הבית טהור, ע' לקמן בפרקין מ"ט ובתפא"י שם סי' נו"ן ובפ"ח סי' כ'.
שם ישן ונמצא ער הבית טמא. ע' בבועז לקמן מ"ו סי' וי"ו ובפ"ח סי' ח'.
מ"ג המניח אומנים בתוך ביתו הבית טמא דר"מ וחכ"א אין טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידם וליגע הנה לטעמייהו אזלי כמו במשנה הקודמת גבי ישן ומצאו ער. דר"מ מתחשב עם אפשרות הנגיעה לכלי או לאוכלין ע"י כסא או סולם ולהכי מטמא כל אשר בבית, וחכמים לא חשו רק עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידם וליגע. וממקום שאין יכולין לפשוט את ידם וליגע. דינם כמו הפנימיות לגבי החיצונות דריש פרקין. וע' בבועז פ"ח סי' ח' ובתפא"י פ"י סי' ג'.
מ"ד אשת חבר שהניחה לאשת ע"ה טוחנת בתוך ביתה פסקה הרחים הבית טמא לא פסקה הרחים אין טמא אלא עד מקום שהיא יכולה לפשוט את ידה וליגע כו', והנה לדידן דאית לן רחיים שאינן צריכין לגלגול ידה התמידית רק כח ראשון של המגלגל ואח"כ תתגלגל מעצמה ע"י זרם החשמלי וכדומה א"כ אין נ"מ בזה ואפילו לא פסקה הרחים נחשבת כפסקה והבית טמא.
ומה שהביא הר"ש הא דתניא בתוספתא אשתו של ע"ה טוחנת עם אשתו של חבר בזמן שהיא טמאה כו', ע' בתוס' גיטין ס"א סוף ע"ב ובחולין ד"ו ע"ב ובמה שהארכתי בחידושי שם.
מ"ה המניח ע"ה בתוך ביתו לשמרו בזמן שהוא רואה את הנכנסין ואת היוצאין האוכלים והמשקים וכלי חרס הפתוחים טמאים, ע' תפא"י לקמן פ"ח סי' ח' ובבועז שם סי' ג'.
שם אבל המשכבות והמושבות וכ"ח המוקפין צ"פ טהורין. ע' במשנ"א פרה פ"י מ"א ולעיל פ"ה מ"ז ובתפא"י דפרקין מ"ב סי' יו"ד ובבועז לקמן סי' וי"ו.
בר"ב ד"ה האוכלין. אבל המשכבות והמושבות טהורין שאין עם הארץ עושה משכב ומושב ואינו מטמא בהיסט, ע' בתוי"ט ובחידושי מהרי"ח לעיל ריש פרקין.
מ"ו הגבאים שנכנסו לתוך הבית הבית טמא עם יש עמהן כנעני נאמנים לומר לא נכנסנו אבל אין נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו ע' במשנ"א דפרקין לעיל סוף מ"א ובתפא"י פ"ה סי' מ"ח ובבועז שם סי' ב' ושם במשנ"א מ"ב ובפ"י מ"ב ובתפא"י שם סי' י"ד.
שם הגנבים שנכנסו לתוך הבית אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים כו' וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורים אם יש עמהם נכרי או אשה הכל טמא ע"כ, והיינו דאמרינן בנדה ד"ה ע"ב דמוקף צ"פ אע"ג דניצול באהל המת אינו ניצול במעת לעת שבנדה וע' חגיגה כ"ה ע"א תוד"ה שונין, וה"נ פריך הש"ס בגיטין ס"א ע"ב אהא דכלי חרס המוקף צ"פ וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה, וע"ש בתוד"ה וליחוש ובסוטה כ"ט ע"ב רש"י ד"ה ובכל הספרים וצ"ע כעת, וע"ע באור זרוע ח"א סי' תשע"ד.
שם אבל המשכבות והמושבות כו', ע' תוס' חגיגה י"ט ע"ב ד"ה בגדי ע"ה ובגיטין ס"א ע"ב ד"ה וליחוש ובב"ק ס"ו ע"ב ד"ה דגזל משכב ובר"ש לעיל פ"ה מ"ז ובמלאכ"ש שם.
מ"ז המניח את כליו בחלון של אודיארין ראב"ע מטהר וחכ"א עד שיתן לו את המפתח כו' והנה במשנ"א האריך להבין טעם מחלקותם בזה ע"ש, ולעד"נ דכבר איפלגו ר"א וחכמים לעיל פ"ו מ"ה דר"א סבר ספק ביאה טהור וחכמים סברי כל ספק טומאה ברה"י טמא בין שיהיה ספק ביאה או ספק נגיעה כדביאר שם הרמב"ם ע"ש וניהי דאפשר דראב"ע לא ס"ל כר"א במקום פתוח כבקעה דהתם, אבל הכא שחלונו נעול ס"ל בספק ביאה כזו דטהור, וחכמים אף דהתם מטמאו בהחלט כל ספק אבל בספק נגיעה דהכא שנתוסף לדלת שבחלון מסירת מפתח או חותם או סימן מטהרים.
מ"ח מי שהיה טהור והסיע את לבו מלאכול ר' יהודא מטהר שדרך טמאין פורשין ממנו וחכמים מטמאים, הנה הר"ב והתוי"ט נמשכו בפירושם אחרי דעת הרמב"ם דטומאה וטהרה זו קאי אגברא, משמע דדייקו לשון המשנה שדרך טמאין פורשין ממנו, אבל הגר"א ז"ל בא"ר מפרש האי טומאה וטהרה גם על תרומתו של מסיח הדעת, ולכן הוסיף על לשון המשנה שדרך טמאין פורשין ממנו וממאכליו ע"ש.
שם אע"פ שאמר יודע אני שלא נטמאו ידיו ידיו טמאות שהידים עסקניות, ע' זבים פ"ה מי"ב ובמפרשים שם.
מ"ט האשה שנכנסה להוציא פת לעני ויצאת ומצאתו עומד בצד ככרות של תרומה וכן האשה שיצאת ומצאת את חברתה חותה גחלים תחת קדרה של תרומה ר"ע מטמא וחכמים מטהרין, ויל"ד מדוע הזכירו בסיפא ענין חתיית הגחלים. ולא תני כמו ברישא גבי עני, ומצאת את חברתה עומדת בצד קדרה של תרומה, ולכן נראה דברישא אשמעינן רבותא דאע"פ שמצאתו עומד בלי שום פעולה אפ"ה מטמא ר"ע. ובסיפא הרבותא דאע"ג דמצאה חברתה חותה גחלים תחת הקדרה הרי שתתעניין עם הבשול מ"מ מטהרי רבנן.
שם אמר ר"א בן פילא וכי מפני מה ר"ע מטמא וחכמים מטהרין מפני שהנשים גרגרניות הן שהיא חשודה לגלות את הקדרה של חברתה לידע מה היא מבשלת, הנה הגר"א ז"ל מוחק תיבות וחכמים מטהרין בדברי ר"א ב"פ ע"ש, ולולא דבריו זיל היה נלע"ד דר"א ב"פ הוסיף ביאור וטעם למחלקותן דר"ע וחכמים, וקאמר דר"ע מטמא אפילו בקדרה מכוסה מפני שחשודה גם לגלות, וחכמים מטהרין אע"פ שהוא מגולה, וס"ל דמ"מ לא נגעה כמו בעני העומד בצד הככרות.
פרק שמיני
מ"א הדר עם עם הארץ בחצר ושכח כלים בחצר אפילו חביות מוקפות צ"פ או תנור מוקף צ"פ הרי אלו טמאין כו', ע' תוס' חגיגה י"ט ע"ב ד"ה בגדי ע"ה.
בר"ב ד"ה ר' יהודא מטהר בתנור משום דאי אפשר להסיטו דסתמו מחובר קצת ש שעושין לו טפלה לחברו בארץ, ע' במשנ"א אהלות פי"ב מ"א.
מ"ב המפקיד כלים אצל עם הארץ טמאים טמא מת כו', ע' במשנה דלקמן בפרקין מ"ה ובתפא"י שם ובכלים פ"ט סי' כ"ה.
שם ר' יוסי אומר אם מסר לו תיבה מלאה בגדים בזמן שהיא רוצצת טמאין מדרסו אם אינה רוצצת טמאין מדף. הנה ר' יוסי משתמש בלשון רוצצת ג"כ בפרקין לקמן מ"ח.
מ"ג המאבד ביום ומצא ביום טהור, וכ' הר"ב מתניתין ברה"ר דספיקו טהור איירי כו' אבל ברה"י דספיקן טמא בין ביום בין בלילה טמאים, ע' במשנ"א לעיל פ"ו מ"ו.
שם זה הכלל כל שיעבור עליו הלילה או מקצתו טמא, ע' בתוס' חדשים לעיל פ"ז מ"א.