אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
טהרות · פרק ראשון
מ"א שלשה עשר דבר בנבלת העוף הטהור צריכה מחשבה וא"צ הכשר ומטמא טומאת אוכלין בכביצה, ע' תוס' נדה נ"א ריש ע"א ובזבחים ק"ה ע"ב ד"ה מטמאה ובמפרשי המשנה לאהלות פי"ג מ"ה ובבועז דפרקין לקמן סי' ד' וע"ע בר"ש לקמן פ"ח מ"ו.
שם וכזית בבית הבליעה. ע' תוי"ט כלים פי"ז מי"ד.
שם וחייבים עליה על ביאת המקדש, ע' דורש לציון דרוש ז'.
בר"ב ד"ה וא"צ הכשר. מה זרעים שאין סופן לטמא טומאת חמורה צריך הכשר כו' יצא נבלת עוף טהור שסופו ליטמא טומאה חמורה כו', ע' תוי"ט פרה פ"ח מ"ג ובמש"כ בחידושי לזבחים ק"ה ע"א ולחולין קי"ט ע"א,
בתוי"ט סד"ה והאוכל, אבל הטומאה הבאה ע"י אכילה זו לא שמענו ואדרבה רב אמר שצריך כזית וצ"ע, ע' במשנ"א אהלות פ"א מ"ז,
מ"ב הכנפים והנוצה מיטמאות ומטמאות ולא מצטרפות, וכ' בתוי"ט פי' הר"ב אם היה אוכל פחות מכביצה כו' והרמב"ם פי' להשלים כזית כו', ע' תוי"ט ותוס' אנשי שם לאהלות פי"ג מ"ה.
שם ר' ישמעאל אומר הנוצה מצטרפת, וכ' הר"ב דחשיב לה שומר, והוא מדבר הר"ש שהאריך בזה ע"פ סוגיא דחולין נ"ח ע"ב, וע"ע בראבי"ה סי' קנ"א
מ"ג נבלת העוף הטמא צריכה מחשבה והכשר, ע' במשנ"א כאן ובאהלות פ"ח מ"ג.
שם ומטמאה טומאת אוכלין בכביצה. ע' במלאכת שלמה לאהלות פי"ג מ"ה ובמפרשי המשנה עוקצין פ"ג מ"ב.
שם וכחצי פרס לפסול את הגויה. ע' בחידושי מהרי"ח לעיל מ"א ובאור שמח פ"ג ה"א משאר אבה"ט ובמשנ"א זבים פ"ה מי"ב.
בר"ב ד"ה נבלת עוף טמא. והכשר מים או שאר משקין ואח"כ תגע בשרץ, ע' בתוי"ט ובחזון נחום לעוקצין פ"ג סמ"ט.
בר"ב ד"ה ואין שחיטתה מטהרתה באכילה לב"נ כו' לא טהרה שחיטתה באכילה עד שתמות כו', ע' מה שתמה בתוס' רע"ק ונשאר בצ"ע ומש"כ בזה במשך חכמה פ' נח בפסוק אך בשר בנפשו.
מ"ד ובבהמה העור והרוטב כו', מצטרפין לטמא טו"א אבל לא טומאת נבלות, ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' ט'.
שם כיוצא בו השוחט בהמה טמאה לנכרי והיא מפרכסת מטמאה טו"א אבל לא טומאת נבלות, ע' בת' הרשב"א סי' תקכ"ט ובפלתי סי' ל"ג סק"ב ובפר"ח יו"ד סי' כ' סק"ה.
מ"ה האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה מצטרפין זה עם זה לטמא כקל שבשניהם כיצד כחצי ביצה אוכל ראשון וכחצי ביצה אוכל שני שבללן זה בזה שני כו', הנה היא היא משנתנו דמעילה י"ז ע"ב, ורק הכא דבטהרות קיימינן דהוא המקור לכן מבאר יותר בהא דמסיק כיצד כו', (ועפ"ז יל"ד קצת על המסורת הש"ס בזבחים ל"א ע"א דעל אותה משנה גופה חלק בשני ציונים נפרדים ע"ש) אכן עכ"פ הוא ע"פ הכלל דא"ר יהושע במעילה שם ע"א כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין כו' וע' ברמב"ם פ"ד הי"א י"ב מטו"א, וא"כ איכא למידק קצת על מסדר המשנה מדוע לא הביא הכא במקור הדברים האי כללא דר' יהושע ליסוד, ואפשר משום דהתם משמש כלל זה לענינים שונים, וע' במשנ"א כלים פכ"ז מ"ח ושם בעוקצין פ"ב מ"ג.
מ"ו כביצה אוכל שני וכביצה אוכל שלישי שבללן זה בזה שני חלקן זה שלישי וזה שלישי כו', וקשה למאי איצטריך למיתני הא הלא כבר ידעינן מהמשנה הקודמת, דכמו שאם היו בבלילת האוכלין של ראשון ושל שני בכל אחד כביצה אמרינן דהוא ראשון משום דגם בראשון איכא שיעורא. ממילא אם בדרך זה היו שני ושלישי הויין בלילתן שני, וכמ"כ בחלוקתן דהתם הויין שני צריכות להיות הכא שלישי וצ"ע כעת.
מ"ז מקרצות נושכות זו בזו וככרים נושכים זה בזה כו', ע' משנ"א דפרקין לקמן ריש מ"ח ובבועז לקמן פ"ג סי' ד' וע"ע במשנ"א טבו"י פ"א מ"א ובעוקצין פ"ג מ"ג וע"ע בר"ש לקמן פ"ח מ"ח וע"ע במפרשי המשנה טבו"י פ"ב מ"ה.
בתוי"ט ד"ה נושכות. פי' הר"ב דבוקות וכ"כ הר"ש ובמשנה דלקמן מייתי תוספתא ואיזהו הנושך התולש ממנו כל שהוא ע"כ, וכן הביא תוספתא זו במס' חלה פ"ב מ"ד.
מ"ח מקרצת שהיתה תחילה והשיך לה אחרות כולן תחלה כו', וכ' הרמב"ם בפיה"מ וז"ל הדבור פה באוכלין של תרומה כו', ויל"ד הלא גם במשנה הקודמת מפרש בתרומה כמו בפיה"מ כן בספ"ו מטו"א, וכן מוכח הלשון בשתי המשניות דקתני בתרווייהו כולן שלישיות, דלשון זה נופל רק על תרומה, ומדוע דייק על משנתנו זו דוקא דדבור זה הוא באוכלין של תרומה. וע"ע בא"ר לקמן רפ"ג.
מ"ט ככרות הקדש שבתוך גומותיהם מים מקודשים נטמאת אחת מהן בשרץ כולן טמאות בתרומה מטמא שנים ופוסל אחד כו', ע' ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ב ובשירי קרבן שם.