אור ברסלב

אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן

זבים

מכשירין

פרק ראשון

מ"א הרואה ראיה אחת של זוב בש"א כשומרת יום כנגד יום בה"א כבעל קרי ע' מקואות פ"ח מ"ב וג' ובמפרשים שם.

שם או אחת מרובה כשתים, ע' לקמן מ"ד ובמשנ"א מ"ה.

בר"ב ד"ה הרואה. זוב בא מבשר המת ודומה ללובן ביצה המוזרת, ע' תוי"ט לקמן פ"ב מ"א ד"ה ובלובן.

בר"ב ד"ה ובה"א כבעל קרי. ואין הראיה מטמא במשא אלא במגע. ע' משנ"א לקמן פ"ב מ"ב ד"ה וש"ז.

מ"ב הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו בש"א סותר שני ימים שלפניו ובה"א לא סתר אלא יומו, ע' אור שמח פ"ו הט"ז מאיסורי ביאה וע"ע דורות הראשונים תקופת ב"ש וב"ה פ"ו.

שם ר' ישמעאל אומר הרואה בשני סותר את שלפניו, ע' אור שמח פ"ה ה"ה ממטמאי מו"מ.

שם ומודים ברואה ברביעי שלא סתר אלא יומו כו', ע' בס' העתים ה' ערבי שבתות סי' ד' מה שהביא בשם רבינו חננאל גאון ז"ל ובעתים לבינה שם.

בר"ב ד"ה ומודים ב"ש. והאי דקרי סותר בזב נפקא לן מקרא דכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו ש"ז מה זוב סותר אף ש"ז סותר כו', ע' במשנ"א דמשנה הקודמת.

מ"ג ראה אחת היום ושתים למחר שתים היום ואחת למחר שלש לשלשה ימים או לשלשה לילות ה"ז זב גמור, ע' בר"ב כאן ולעיל מ"א ובמשנ"א שם.

מ"ד ראה אחת והפסיק כדי טבילה וסיפוג, מהכא מוכח דהסיפוג הוא חיובי כדכ' במשנ"א פרה פ"ג מ"ח.

שם ואח"כ ראה שתים או אחת מרובה כשתים כו', כה"ג לעיל במ"א.

מ"ה ראה אחת מרובה כשלש כו', אין לדקדק הלא סתם משנה ר"מ ואיהו קאמר בפסחים ד"ג ובחולין ס"ג לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה, ולפ"ז הו"מ למימר במשנה הקודמת כשתים או כשלש, די"ל דא"כ לא הוה ידעינן על איזו מהן קאי האי סימנא כמן גד יון לשילוח על השתים או השלש או על שתיהן ביחד.

מ"ו ראה אחת היום ואחת בין השמשות כו', וכ' בתוי"ט ובהכי אף ר' יוסי מודה דתניא בתוספתא כו', ע' בראב"ן סי' צ'.

שם ראה שני ימים בין השמשות ספק לטומאה ולקרבן אחת ביה"ש ספק לטומאה, ע' במעין החכמה דף מ"ד ע"א.

פרק שני

מ"א הכל מיטמאין בזיבה, ע' במפרשי המשנה לעיל רפ"א וע"ע מש"כ בחידושי לערכין ד"ג ע"א ושם ד"ה ע"ב.

שם אף הגרים אף העבדים כו', ע' בר"ב ומשנ"א וחזון נחום ובמש"כ בחידושי למנחות ס"א ע"ב ולערכין ד"ב ע"א.

שם טומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהן חומרי האיש וחומרי האשה מטמאין בדם כאשה ובלובן כאיש וטומאתן בספק, ע' בתוי"ט ומלאכ"ש טהרות פ"ד מ"ה ומ"ז וע"ע בתוס' יבמות פ"ג ריש ע"א ובנדה כ"ח סוף ע"ב ובירושלמי שבועות פ"ב ה"א ובש"ק שם.

מ"ב בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה כו', ע' מהרי"ט ח"א סי' פ"ב ובמש"כ על דבריו בש"ש שמעתא ה' פ"ב

שם ר' יהודא אומר אפילו ראה בהמה חיה ועוף מתעסקין זה עם זה אפילו ראה בגדי צבע האשה, הנה לפ"מ דת"ק חשיב הרהור בין השבעה דרכים ור' יהודא הוסיף באלו, משמע דלא ס"ל לת"ק להא תוספות דר' יהודא, ולפ"ז יל"ד דבע"ז ד"כ ריש ע"ב חשיב בהדיא בגדי צבע של אשה להרהור והיא סתמא דברייתא וע"ש ברש"י וצע"ק.

שם אמר להם אין אחריות זבים עליכם, ע' ח"ס חי"ד ר"ס קנ"ד וס"ס קס"ה.

בר"ב ד"ה ראה ראיה. אבל ראשונה אתקש לש"ז דכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו ש"ז מה ש"ז מטמאה באונס אף ראיה ראשונה של זב מטמאה באונס, ע' משנ"א לעיל פ"א מ"א.

מ"ג הרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעל"ע, ומפרש הר"ש דמשנתנו איירי אפילו משנזקק, וע"ל במ"ב ובמשנ"א שם ד"ה אונסו וספקו.

בר"ב ד"ה אינו מטמא. וכשם שתולין לקרי מעל"ע כך ל למראה ולהרהור תולין מעל"ע אבל למאכל ולמשתה למשא ולקפיצה תולין לו כל זמן שהוא מצטער כו', ע' בר"ב לעיל מ"ב ד"ה ובהרהור ובתוס' חדשים שם.

מ"ד הזב מטמא את המשכב בה' דרכים לטמא אדם לטמא כגריס כו', ע' טהרות פ"ח מ"ב ובמפרשים שם ובא"ר למס' פרה פ"י מ"ו ובמשנ"א לקמן ספ"ג.

שם עומד יושב שוכב נתלה, ע' בא"ר לקמן פ"ד מ"ה ובר"ב ותוי"ט כלים פי"ח מ"ה ושם פכ"ג מ"ב ובר"ב ובמשנ"א שם פי"ז מט"ו.

פרק שלישי

מ"א הזב והטהור שישבו בספינה או באסדא, ע' באור זרוע ח"א סי' מ"ט ושם ח"ב סי' תכ"ה ובת' הרשב"א ח"א סי' כ"ח וסי' תקנ"ט ובר"ב טהרות פ"ה סוף מ"ח ובמשנ"א לקמן רפ"ד וע"ע בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער שני סי' ק"ח.

שם עלו באילן שכחו רע בסוכה שכחה רע, כה"ג במכשירין פ"א מ"ג.

שם באילן יפה, ע' לקמן פ"ד מ"ג ובתוי"ט שם ד"ה על אילן ובמלאכ"ש ומשנ"א שם.

בר"ב ד"ה או שרכבו ע"ג בהמה. סתם בהמה נכפפת תחת הרוכב הלכך ל"ש כחה רע ול"ש כחה יפה כו', ע' אהלות פי"ח מ"ו ובמפרשים שם.

מ"ב מניפין או פותחין, הנה הרמב"ם הר"ש והר"ב מפרשים דמגיפין או פותחין ביחד טהור, ובתוי"ט בשם מהר"ם מפרש דטמא, ולכאורה קשה איך נפרש טמא הלא לשון מגיפין או פותחין משמע דמותרין לעשות כן גם לכתחילה, אמנם גם להיפוך קשה דבשלמא אם נפרש טמא שפיר נופל אח"כ הלשון וחכ"א עד שיהא זה מגיף וזה פותח. היינו דרק אז טמא, משא"כ להמפרשים דמגיפין או פותחין טהור מה שייך לאמר וחכ"א כו', הרי ת"ק נמי הכי קאמר דדוקא אם מגיפין או פותחין ביחד טהור, אבל אם זה מגיף וזה פותח טמא וצ"ע כעת.

מ"ג הזב והטהור שישבו בספינה גדולה כו', פי' דקאי אהא דפתח בריש פרקין הזב והטהור שישבו בספינה קטנה. והיינו דמכאן מתחיל לענין טהרה, וזהו מאי דמסיק אפילו מצד אחד טהורין, כמש"כ באור זרוע ה' אבילות סי' תכ"ה.

שם על הכבש על הקורה ועל הדלת בזמן שהן עשויין בטיט כו', ע' במשנ"א טהרות רפ"ח.

פרק רביעי

מ"א ר' יהושע אומר נדה שישבה עם הטהורה במטה כפה שבראשה טמא מדרס, ע' במשנ"א לעיל פ"ג מ"א וע"ע במפרשי המשנה כלים פכ"ח מ"ה.

שם נוטלת עריבה מלאה בגדים בזמן שמשאן כבד טמאין בזמן שמשאן קל טהורין, באור שמח פ"ט ממטמאי מו"מ נטה מדרך כל מפרשי המשנה ומפרש באופן אחר היותר פשוט, וע"ע בר"ש לקמן רפ"ה.

שם זב שהקיש על כצוצרא ונפל ככר של תרומה טהור, ע' בתוספתא כאן ובר"ש פרה פי"א מ"ב.

מ"ב הקיש על המריש על המלבן על הצנור ועל הדף אע"פ שהוא עשוי בחבלים על התנור כו' טהור, ע' טהרות פ"ח מ"א ובמשנ"א שם.

שם ועל חמור של רחים של יד, ע' תוס' ב"ב ד"כ ע"ב ד"ה ושל חמור.

מ"ג הקיש על הדלת על הנגר כו'. הנה בפי' הרא"ש הקשה מדוע תנא בסיפא דלת אחרי דכבר נשנית הכא ברישא. ומשו"ה מחק להא דבסיפא וכ' דתנא לה אגב כבש וקורה כמו דתנא בפרקין דלעיל ע"ש. אמנם ברמב"ם רפ"ט ממטמאי מו"מ משמע דמחק לדלת דרישא ושנה דלת עם כבש וקורה דסיפא. כן הא דקתני במשנתנו ועל סוכה שכחה רע על אילן יפה, שנדחקו המפרשים לפרש שהסוכה שכחה רע עומדת באילן שכחה יפה ע"ש, גם זה ברמב"ם שם משמע דלא גריס כלל על אילן יפה ע"ש.

בר"ב ד"ה קלת, עגול של עץ שסביב לרחים התחתונה ע' תוי"ט כלים ספי"ד.

מ"ד זב שהיה מוטל על ה' ספסלים או על ה' פונדיות לארכן טמאין לרחבן טהורין, ע' בתפא"י אהלות פי"ב סי' י"ג ובבועז שם פ"ו סי' ב' ובמשנ"א כלים פכ"ח מ"ה.

שם ספק שנתהפך עליהן טמאין, ע' שבת צ"ג ע"א תוד"ה וכיון דזמנין ובמשנ"א כלים פ"כ מ"א.

שם רש"א אם רחוקין זה מזה טהורין, ע' במשנ"א דפרקין מ"ה

מ"ה הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב כנגדו כרע הזב טהורין כרעו הן טמאין, ע' תוי"ט לעיל פ"ג מ"א ד"ה טמאים מדרס וע"ע תוס' שבת פ"ג סע"א ובתוי"ט לקמן פ"ה מ"ב.

שם רש"א ביחידי טמא ובמרובין טהור שאין אחד נושא את רובו. ע' שבת צ"ג ע"א תוד"ה ור"ש ובד"ה לאורכן ובמשנ"א דפרקין מ"א סד"ה נוטלת עריבה.

מ"ו הזב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שניה טמאין ובמת הכל טהור חוץ מן האדם, ע' אור זרוע ח"ב סי' תכ"ה.

שם ועל גביו מדף לטמא אוכלין ומשקין, ע' במפרשי המשנה טהרות פ"ח מ"ב ובפרה רפ"י.

בר"ב ד"ה מה שאין המת מטמא. דמתחתיו אפילו תהא טומאה בוקעת ויורדת כו', ע' בתוי"ט לקמן פ"ה מ"ג בד"ה כל הנושא ונישא ע"ג המת.

בר"ב ד"ה ועל גביו מדף. אם היה המת בעליה ומשכבות ומושבות בבית עד שמי הקורה והנסרים, נכפפים מכובד המת כו', ע' בבועז אהלות פ"ח ס"ס ג'.

מ"ז היה יושב ע"ג המטה וארבע טליות תחת ארבע רגלי המטה טמאות מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש ר"ש מטהר, ע' תוס' שבת צ"ג ע"א ד"ה ור"ש מטהר ובתוי"ט לעיל מ"ד ושם סוף מ"ה ובמשנ"א מ"ו ד"ה מה שאין ושם בכלים פכ"ב מ"י וע"ע בחידושי הגר"ח הלוי ז"ל ס"ה מטמאי מו"מ.

שם היה רוכב ע"ג בהמה וארבע טליות תחת ארבע רגלי בהמה טהורות מפני שהיא יכולה לעמוד על שלשה, ע' במשנ"א לעיל פ"ג מ"א ובפרקין שם סמ"ד.

פרק חמישי

מ"א הנוגע בזב אז שהזב נוגע בו המסיט את הזב או שהזב מסיטו מטמא אוכלים ומשקים וכלי שטף במגע אבל לא במשא כלל א"ר יהושע כו', ע' אהלות פ"א סמ"ה ובר"ב ותוי"ט שם ד"ה ואין אדם ובמשנ"א שם מ"ב ד"ה וכלים בכלים ובא"ר פרה פ"י מ"ו ד"ה רי"א ובמשנ"א שם פ"ח ריש מ"ה ושם בנגעים פי"ג מ"ט ובמכילתין רפ"ג וספ"ג.

בר"ב ד"ה ואת הידים. אבל גופו של אדם אינו מטמא כו' ע"כ, ע' ידים רפ"ג ושם בתוי"ט ד"ה כל המטמא.

מ"ב ועוד כלל אחר אמרו כל הנישא ע"ג הזב טמא וכל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם ע' בתוי"ט דפרקין לקמן מ"ה ד"ה בין מלמעלן ובא"ר לעיל פ"ד מ"ה ובמשנ"א שם מ"ו ושם פרה פ"י מ"א ופי"א רמ"ו ושם בפרקין רמ"א וע"ע בר"ש כלים פ"א מ"ג,

שם הטמא מלמעלן והטהור מלמטן מטמא שנים ופוסל אחד, ע' אהלות פ"א סמ"ה ובתפא"י שם סי' כ"ח.

שם האוכלין והמשקין המשכב והמושב והמדף מלמעלן מטמאין שנים ופוסלין אחד, ע' במפרשי המשנה פרה פ"י מ"ב.

בר"ב ד"ה כל הנישא. והנוגע בכל אשר יהיה תחתיו מאי תחתיו אילימא תחתיו דזב היינו משכב כו', ע' במשנ"א לעיל פ"ד סמ"ז.

מ"ג מפני שאמרו כל הנושא ונישא ע"ג משכב טהור חוץ מן האדם, ע' תוי"ט לקמן בפרקין מ"ה ד"ה בין מלמעלן.

שם כל הנושא ונישא ע"ג הנבילה טהור חוץ מן המסיט, ע' בתוי"ט לעיל פ"ד מ"ו ד"ה ובמת הכל טהור ובמשנ"א לקמן בפרקין סמ"ח.

שם כל הנושא ונישא ע"ג המת טהור חוץ מן המאהיל ואדם בזמן שהוא מסיט. ע' בתוי"ט לעיל פ"ד מ"ו ד"ה הכל טהור ובד"ה חוץ מן האדם ובמשנ"א שם ובפרה פ"י מ"א ובתפא"י טהרות פ"ח סי' ו'.

בר"ב ד"ה טהור חוץ. דנושא את הנבילה ולא זז ממקומו כו' טהור עד שיסיטנה, ע' תוי"ט כלים פ"א מ"ב ד"ה במשא.

מ"ד מקצת טמא על הטהור ומקצת טהור על הטמא חבורי טמא על הטהור וחבורי טהור על הטמא טמא רש"א מקצת טמא על הטהור טמא ומקצת טהור על הטמא טהור, ע' בתוי"ט לעיל פ"ד מ"ד ד"ה טהורים ובמה שהאריך בביאור משנתנו באור שמח פ"ח ממטמאי מו"מ ושם בחידושי הגר"ח הלוי ז"ל.

מ"ה הטמא על מקצת המשכב והטהור על מקצת המשכב טמא מקצת טמא על המשכב ומקצת טהור על המשכב טהור כו', ע' תוי"ט לעיל פ"ד מ"ד ד"ה טהורים ושם בפרקין מ"ב ד"ה אצבעו.

שם וכן ככר של תרומה שהוא נתון ע"ג משכב והנייר בינתים בין מלמעלן בין מלמטן טהור כו', ע' בתוי"ט ותוס' רע"ק פ"ב מ"ה ובת' שיבת ציון סי' ל"ט וע"ע נובי"ת חי"ד סי' ק"ה וע"ע בתוי"ט דפרקין מ"ג ד"ה כל הנושא הראשון ולקמן מ"ז ובמשנ"א נגעים פי"ג מ"ג ד"ה אבניו.

שם וכן באבן המנוגעת טהור ר"ש מטמא בזו. ע' משנ"א נגעים פי"ג מ"ז סד"ה הטמא ושם מי"א ד"ה רש"א.

מ"ו הנוגע בזב ובזבה ובנדה וביולדת ובמצורע במשכב ומושב מטמא שנים ופוסל אחד כו', ע' במשנ"א דפרקין מ"ג ד"ה חוץ מן המסיט.

שם אחד הנוגע ואחד המסיט ואחד הנושא ואחד הנישא. ע' משנ"א דפרקין מ"א ומ"ב ומ"ח ובת' בית אפרים חי"ד סי' נו"ן.

בר"ב ד"ה ואחד המסיט. ובמצורע ויולדת נפק"ל מלזכר ולנקבה לזכר לרבות את המצורע נגעים פי"ד מ"ב סד"ה ונ"ל שזהו ששנינו בת"כ.

מ"ז הנוגע כזובו של זב כו' אחד הנוגע ואחד המסיט רא"א אף הנושא, ע' בתוי"ט דפרקין סוף מ"ה ובמשנ"א מ"ג ד"ה רא"א.

מ"ח הנושא את הנבלה ואת מי חטאת שיש בהם כדי הזייה כו', פי' דאם אין בהם כדי הזייה אז דין טומאתו במגע ולא במשא כדתנן ריש כלים וע"ש בר"ש מ"ב ובמפרשי המשנה דפרקין לקמן מ"י.

מ"ט האוכל מנבלת עוף טהור והיא בבית הבליעה כו', ע' במשנה פרה פ"ח מ"ד ובמפרשים שם.

בר"ב ד"ה הקיאה. וכשיהיה לתוך פיו אין לה טומאה דלא יאכל כתיב אכילה בבית הבליעה. ע' בר"ב ותוי"ט טהרות פ"א מ"א ד"ה בבית הבליעה.

מ"י הנוגע בשרץ ובש"ז ובטמא מת ובמצורע בימי ספרו כו', ע' אור זרוע ח"א סי' קי"ח.

שם זה הכלל כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאות שבתורה מטמא אחד ופוסל אחד חוץ מן האדם. ע' מה שהאריך בזה במל"מ פ"ו ה"ו ממטמאי מו"מ וע"ע במשנ"א דפרקין לעיל מ"א ד"ה המסיט את הזב ובתפא"י שם.

בתוי"ט ד"ה ובמי חטאת. וכ' הר"י קורקוס דנ"מ לאם היו קרושים כגליד דליכא היסט כו'. ע' במשנ"א טהרות רפ"ג.

מי"א בעלי קרי כמגע שרץ ובועל נדה כטמא מת כו', ע' אור זרוע ח"א סי' קי"ח.

בר"ב ד"ה בעל קרי כמגע שרץ. וטומאתו שוה לטומאה הנוגע בש"ז, ע' תוס' פסחים ס"ז ע"ב ד"ה ואיתקש.

מי"ב אלו פוסלים את התרומה האוכל אוכל ראשון כו', ע' במפרשי המשנה טהרות פ"ב מ"ב ופ"ד מי"א ובר"ש שם פ"א מ"ג וע"ע דורות הראשונים תקופת ב"ש וב"ה פ"ט.

שם והשותה משקין, ע' במפרשי המשנה רפ"א דמס' מקואות.

שם וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין, ע' ראב"ן סי' כ"ח ובמלאכ"ש ל מקואות פ"ה מ"ה.

שם והספר, ע' במפרשי המשנה למס' פרה פ"י מ"ג.

שם והכלים שנטמאו במשקים, ע' משנ"א טהרות פ"י מ"ב.

תוכן העניינים

אור הישר (טהרות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה