אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
אהלות · פרק שמונה עשר
מ"א כיצד בוצרים בית הפרס מזים על האדם ועל הכלים ושונים כו', ע' במשנ"א כאן ולעיל רפי"ז ובדורות הראשונים תקופת ב"ש וב"ה פ"י.
שם ונותן לתוך הכפישה ומוליך לגת. ע' בבועז לעיל פ"ה סי' ד'.
בר"ב ד"ה ומוציאין. ואע"ג דהבוצר לגת הוכשר לקבל טומאה כו' ה"מ לטומאה דאורייתא אבל לטומאת בית הפרס דרבנן היא כו', ע' במשנ"א טהרות פ"י מ"ד.
בר"ב ד"ה טמאים המקבלין, שהאדם שנטמא בבית הפרס נעשה אב הטומאה ומטמא אדם וכלים, ע' במשנ"א טהרות פ"ד מ"ה ד"ה שכנגד.
מ"ב ומטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל, פי' עפר של בית הפרס, וע' בתוי"ט לעיל רפי"ז ובבועז דפרקין לעיל מ"א.
מ"ג שדה שאבד קבר בתוכה כו', ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' י"ד וסי' קנ"ב ובמשנ"א דפרקין מ"א ובתוי"ט טהרות פ"ד מ"ה ד"ה בית הפרס ובמשנ"א שם ד"ה על ספק.
שם נזרעת כל זרע כו', בר"ב ותוי"ט הביאו לשון התוספתא אינה נזרעה כל זרע, וע' במשנ"א דפרקין לעיל מ"ב בד"ה וכ' התוס'.
שם ומטמא במגע ובמשא ובאהל, ע' לעיל פי"ז מ"ה ובמפרשים שם ובמל"מ רפי"א מטומאת מת ובתפא"י לעיל פט"ז סי' מ"ז וע"ע בתוי"ט פ"ב מ"ג.
מ"ד ומודים ב"ש וב"ה שבודקין לעושי פסח כו', כ"ה הגרסא בחגיגה כ"ה ע"ב אבל בפסחים צ"ב ע"א הגרסא ושוין ב"ש וב"ה.
שם ואין בודקין לתרומה ולנזיר בש"א בודקין ובה"א אין בודקין. ע' אור שמח פ"ז ה"ז מנזירות.
שם ונותן לתוך כברה שנקביה דקים וממחה אם נמצא שם עצם כשעורה טמא ע' בתפא"י דפרקין לקמן מ"ה סי' מ"ז.
מ"ה כיצד מטהרין בית הפרס נוטלים ממנו שלשה טפחים או נותן על גביו שלשה טפחים כו', ע' בתוי"ט לעיל פי"ז מ"א ובפרקין מ"ב.
מ"ו המהלך בבית הפרס על אבנים שאינו יכול להסיטן על האדם ועל הבהמה שכחן יפה טהור על אבנים שהוא יכול להסיטן על האדם ועל הבהמה שכחן רע טמא, ע' אור זרוע ח"ב סי. תכ"ה ובתפא"י דפרקין לעיל מ"ה סי' מ"ו.
שם המהלך בארץ העמים בהרים ובסלעים טמא בים ובשונית טהור, ע' מל"ט פי"א סוף ה"א מטומאת מת.
שם ואי זהו השונית כל מקום שהיה עולה בזעפו. ע' מש"כ הגר"א ז"ל בא"ר לעיל רפ"ז ובתוי"ט שם.
בר"ב ה"ה בים ובשונית. אבל טומאת אוירה של ארץ העמים יש בהן שגזרו על אוירה לתלות כו', ע' לעיל פ"ב מ"ג בר"ב ובתוי"ט ובתפא"י פ"ז סי' ח'.
מ"ז מדורות העכו"ם טמאים כמה ישהא בתוכן ויהא צריך בדיקה ארבעים יום. ע' נודע ביהודא קמא חי"ד סי' צ"ז ובמשנ"א טהרות פ"ג מ"ו ובתפא"י מקואות רפ"ח.
מ"ח וב"ה אומרים כל מקום שהחזיר והחולדה יכולים להלך בו אינו צריך בדיקה, והקשו התוס' בפסחים ד"ט ע"א דהכא משמע דדרכו של חזיר לאכול בשר ובב"ק י"ט ע"ב אמרינן דאכילת בשר לחזיר נקרא ע"י הדחק ואור"ת דדוקא בשר נפלים דרכיך ע"ש, וקשה הלא בפסחים שם קאמר דבבשר לא משייר, וסתמא דנפלים הוא אפילו בדאיכא נמי גידין ועצמות דאקושי טפי מחתיכה של בשר דקאמר בב"ק.
ולעד"נ לולא דברי ר"ת, עפ"מ דאיכא למידק בב"ק שם אמאי נקט חתיכה של בשר ליתני וחזיר שאכל בשר, ומשו"ה אפ"ל דבדוקא אמרו חתיכה של בשר, דלשון זה נופל על בשר המיוחד למאכל אדם, ולגבי חזיר ודאי נחשב אכילה ע"י הדחק, משא"כ בשר הנופלים דאית בהו זוהמת עצמן וזוהמת האשפתות מקבריהן, וכל אלו מכשירים לגבי חזיר לשויא אוכלא. עד דאכיל להו לכולהו יחד עם הגידין והעצמות ולא משייר כלום, כן נלע"ד לולא דברי התוס' ז"ל.
מ"ט רשב"ג אומר עיר עכו"ם שחרבה אין בה משום מדור עכו"ם וכ' המפרשים דחיות מצויות שם ומוציאות כל הנפלים שנקברו שם, וע' מה שהאריך בפירושם במשנ"א, ולע"ד קשה מנא להו דמשום האי טעמא הוא דילמא משום דס"ל לרשב"ג כרשב"י דקברי עכו"ם אין מטמאין באהל ולהכי אפילו אם היו שם קברים ג"כ אין מטמאין, וכ"כ הרמב"ם פ"ג ה"ג מה' אבל וז"ל שאין עכו"ם מטמאין באהל ולפיכך קברותיהם טהורים ומותר לכהן ליכנוס לשם ולדרוך על קברותיהם ע"ש. ועפ"ז בלתי מובן נמי לע"ד מש"כ התוס' ביבמות ס"א ע"א בד"ה ממגע דרשב"ג דמשנתנו פליג על רשב"י בזה, וע' תוס' פסחים ד"ט ע"א ד"ה כ"מ ובת' הרשב"א סי' תת"ל וצ"ע כעת.
שם ומזרח עכו היה ספק, וכ' הר"ב אם מארץ העכו"ם אם מארץ ישראל, ע' בת' ראבי"ה סי' קס"ז ובכפתור ופרח פי"א.
מ"י עשרה מקומות אין בהן משום מדור עכו"ם כו', ע' במשנ"א דפרקין לעיל בסמוך מ"ט.