אור ברסלב
אור הישר (טהרות) אהלות › פרק שלשה עשר

אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן

אהלות · פרק שלשה עשר

פרק שנים עשר

מ"א העושה מאור כתחילה שיעורו מלא מקדח גדול של לשכה כו', ע' בתפא"י לקמן פי"ד סי' י"ב וע"ע בת' הריב"ש סי' תע"א.

שם שירי המאור רום אצבעיים על רוחב הגודל כו' ע' משנ"א מקואות פ"ו מ"ז וע"ע בדורות הראשונים ח"א כרך ג' פכ"א.

שם חררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת שיעורו מלא אגרוף, היינו דתנן בכלים פי"ז מי"ב מאור שלא נעשה בידי אדם, וע"ש במפרשים ובמלאכ"ש דמכילתין לעיל פ"י מ"ה ובמשנ"א פי"ב מ"ג ד"ה הבטה ובתפא"י לעיל פ"י סי' ב' ובבועז פי"ב סי' ה'.

מ"ב חלון שהוא לאויר שעורה מלא מקדח בנה בית חוצה לה שעורה בפ"ט, ע' בס' חזון איש לאהלות סי' י"ז ס"ק י"ג.

מ"ג החור שבדלת שיעורו מלא אגרוף דר"ע ר"ט אומר בפ"ט שייר בה חרש כו', מדברי הרמב"ם פי"ד ה"ו מטו"מ משמע דנקט כלשון משנתנו ולא כלשון התוספתא המובא בר"ש מ"ד ע"ש אלא שהוא הבין דר"ע ור"ט ל"פ רק בחור שבדלת אולם בשייר בה החרש כו' בזה כו"ע ל"פ.

מ"ד העושה מקום לקנה ולאספתי ולנר שיעורו כל שהוא כדברי ב"ש בה"א כו', וכ"ה הלשון בפרקין מ"א ולקמן פט"ו מ"ח, אמנם ברפי"ח לשון המשנה טמאים כדברי ב"ה בש"א כו', וע"ש בתפא"י סי' ח'.

מ"ה אלו ממעטין את הטפח פחות מכזית בשר ממעט על ידי רובע עצמות כו' פחות מכביצה אוכלין כו', וכ' הרא"ש תימה הא פחות מכביצה מקבל טומאה הוא כדתנן בפ"ב במס' טהרות גבי אשה שהיתה כובשת ירק דקתני אין בו כביצה הוא טמא והכל טהור וא"כ האיך ממעט את הטפח כו', ולולא דבריו ז"ל היה נלע"ד דהנה מחלוקת הראשונים היא, ושיטת רש"י בפסחים ל"ג ע"ב דרק לטמא אחרים שיעורו בכביצה אבל לקבל טומאה לעצמו שיעורו בכל שהו והתוס' חולקים עליו שם ודעת הרשב"ם בב"ב ד"פ סוף ע"א הוא כרש"י, וסמכו על התו"כ דתניא מכל האוכל מלמד שמטמא בכל שהו יכול יטמא לאחרים בכל שהוא ת"ל אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת והיינו כביצה, והתוס' דחו לפירש"י שם וכתבו דההוא דתו"כ אסמכתא היא. פי' דטומאה זו דרבנן היא ואסמכוה אקרא ע"ש.

והנה בתוספתא המובא בר"ש פ"ח מ"ז דפרה תניא קדירה שהיא מלאה משקין טהורים ותורמסין טמאים פחות מכביצה נתונין לתוכה נתפחו ונעשו כביצה הרי זה אומר טמאני וטמאתיו, ופי' הר"ש דהמשקין גרמו התפוח והתורמסין אומרים למשקין שעשו אותי כביצה ואני חזרתי וטמאתי המשקין, והוכיח מזה במל"מ רפ"ד מטו"א כדעת התוס' דאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה דאי מקבל טומאה בכל שהו לא שייך לאמר טמאני וטמאתיו דהא קודם התפוח היה טמא אלא שלא היה מטמא ונשאר בצ"ע ע"ש, ועפ"ז אפ"ל לולא דבריהם ז"ל דמחלוקת הראשונים בזה היא פלוגתא קדומה בין התנאים ג"כ. דאף דכולם דרשו קרא דכל האוכל מלמד שמטמא בכל שהו כמו בתו"כ, רק מהם דסברי שהוא דין התורה ומהם דס"ל שהוא מדרבנן ואסמכינהו אקרא.

ולפ"ז י"ל דמשנה דטהרות שם ס"ל כרמב"ם רש"י ורשב"ם דפחות מכביצה מקבל טומאה מן התורה. ומשנתינו דהכא והתוספתא דפרה ס"ל דאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה ולהכי שפיר ממעט את הטפח. ועמש"כ בחידושי לב"ב ד"פ ע"א וע"ע בבועז מקואות פ"ו סי' י"א.

מ"ו אילו שאינן ממעטים אין העצם ממעט ע"י עצמות ולא בשר ע"י בשר ולא כזית מן המת כו', ע' בתפא"י דפרקין לעיל מ"ה סי' ל"ו.

שם ולא תבואה שבחלונות, ע' בתפא"י דפרקין סי' מ"ם.

שם ולא השתי והערב המנוגעים, ע' במשנ"א כלים רפ"י.

שם ולא לבינה מבית הפרס דר"מ וחכ"א הלבינה ממעטת מפני שעפרה טהור, ע' בתפא"י לעיל פ"ב מ"ג ובבועז שם סי' ו' ובמפרשי המשנה לקמן ספי"ז ובמשנ"א פי"ח ריש מ"ד.

שם זה הכלל הטהור ממעט והטמא אינו ממעט. והיינו דתנן לעיל פ"ח מ"א ואוכלים טהורים, וע' במפרשי המשנה שם.

בתוי"ט ד"ה וחכ"א. כלומר וע"י כן חזר להיות כמו גוש כו', ע' טהרות פ"ה מ"א.

תוכן העניינים

אור הישר (טהרות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה