אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
אהלות · פרק שביעי
מ"א הטומאה בכותל ומקומה טפח על טפח על רום טפח כל העליות שעל גבה אפילו הן עשר טמאות, ע' בתוס' אנשי שם לעיל ספ"ו ולקמן פי"א מ"ג ובמפרשי המשנה פי"ז מ"ח.
שם נפש אטומה הנוגע בה מן הצדדין טהור מפני שטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ע' בר"ש ותוי"ט לעיל פ"ו מ"ה.
שם אם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הנוגע בה מ"ט טמא מפני שהוא כקבר סתום, ע' בתורת האדם להרמב"ן ענין הכהנים.
שם סמך לה סוכות טמאות ר' יהודא מטהר, ע' במשנ"א לעיל פ"ד סוף מ"א.
בר"ב ד"ה טמאות. ודוקא כשמקום הטומאה טפח על טפח דנחשב כל הכותל כקבר סתום ומביא את הטומאה לכל העליות כו', ע' במשנ"א לעיל פ"ו מ"ה בד"ה והראב"ד וע"ש עוד פ"ב מ"ד וע"ע בתוס' נזיר נ"ג סע"ב ובתפא"י לקמן פ"ט סי' נון וסי' ע"ג וע"ע בר"ב פט"ו סוף מ"ז.
מ"ב כל שיפוע אהלין כאהלין אהל שהוא שופע ויורד וכלה עד כאצבע טומאה באהל כלים שתחת השיפוע טמאים טומאת תחת השיפוע כלים שבאהל טמאין כו', ע' בתפא"י לעיל פ"ו מ"ז ובבועז לעיל פ"ד סי' ב' ובתפא"י לקמן פ"ט סי' ט' וסי' ע"ז ובפי"א סי' ז' וע"ע בר"ב ותוי"ט לקמן פי"ב מ"ז ושם במשנ"א מ"ו ובבועז שם סי' ז ובפי"ד סי' ז' ב' ובמשנ"א פט"ו מ"א ובבועז שם סי' י"א.
שם כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו הנוגע בו בין מתוכו בין מאחוריו טמא טומאת ערב, ע' בתוי"ט ובמשנ"א לקמן פט"ז מ"ב.
שם מקצתו מרודד על הארובה שבין בית לעליה ר' יוסי אומר מציל רש"א אינו מציל עד שיהא נטוי כנטיית האהל, ע' במשנ"א לעיל פ"ו מ"ב בד"ה וראיתי להט"ז ובתוס' אנשי שם ותפא"י לקמן פ"ה מ"ג ובמשנ"א פי"ב מ"ז ובבועז ספי"ד.
בר"ב ד"ה אבל הנוגע. וטעמא דצד פנימי וצד חיצון נחשבים כשני כלים. ע' בהתוה"מ פ' חקת סי' מ"ח וסי' סמ"ך.
בסה"ד וכולה מתניתין מיירי לאחר שיצא המת מן האהל, ע' בבועז לעיל פ"א סי' ב' וסי' ו' וע"ע בתוי"ט פט"ו סמ"ב.
תוי"ט ד"ה ומאחוריו. כדתנן במשנה ג' דפ"ב אין האהל מתחשב ע"כ, ט"ס הוא וצ"ל במ"ג דפ"א.
מ"ג המת בבית ובו פתחין הרבה כלן טמאין כו', ע' בת' מהרי"ט ח"א סי' צ"ו ובת' שבות יעקב ח"א סי' פ"ה ובח"ס חי"ד סי' ש"מ ובתוי"ט לעיל פ"ד מ"ב ובפ"ג מ"ו ובתפא"י ובבועז שם ובפי"ג סי' ט"ז ובמשנ"א שם סמ"א ומ"ו וע"ע בדורות הראשונים ח"א כרך ג' פט"ו.
שם היה סתום ונמלך לפתחו בש"א כשיפתח ארבעה טפחים ובה"א כשיתחיל, ע' בבועז לקמן רפי"ג.
שם ומודים בפותח בתחילה שיפתח ארבעה טפחים. ע' בס' העתים ה' ערבי שבתות סי' ד' מה שהביא בשם רבינו חננאל גאון ז"ל ובעתים לבינה שם.
בר"ב ד"ה ובה"א אף משמת. דמחשבה מפקעת תורת טומאה מן הפתחים מכאן ולהבא אבל כלים שהיו בפתחים קודם מחשבה מודו ב"ה שהם טמאים ע"כ, פי' מטעם ברירה וע' שעה"מ ה' עירובין פ"ה סוף ה"ז ובבועז לקמן פי"א סי' א'.
בתוי"ט ד"ה ובה"א. ומ"מ קרי להו גזרת חכמים הואיל ואינו מפורש בכתוב כו' שכן הרמב"ם רגיל לקרות דברי סופרים מה שהוא הלמ"מ כו', וע' בתוי"ט טהרות פ"ד מ"ח.
מ"ד א"ר יהודא אימתי בזמן שהיא ניטלת בגפים כו', וכ' בתוי"ט הלכה כר"י שכ"מ שאר"י אימתי לא בא אלא לפרש כו' ע"כ. הנה מקור הדבר אמר ריב"ל בסנהדרין כ"ד ע"ב בלשון כל מקום שאמר ר' יהודא אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים, ועל תיבת אימתי הסכים גם ר' יוחנן עמו שהוא לפרש ע"ש, ועכ"פ משמע דהאי כללא הוא רק על ר' יהודה דקאמר אימתי וע' בתוס' חולין פ"ג סע"א ובמש"כ בחידושי בשני המקומות שם, ועפ"ז בלתי מובן מש"כ בתוס' אנשי שם לכלים פי"ט מ"ט, אהא דר' יוסי קאמר התם אימתי דהוא לפרש וסמיך ע"ד התוי"ט דהכא ע"ש, הלא מנא ליה לחדש האי כללא גם על תנא אחר בזולת ר' יהודא.
שם אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו ראש כפיקה, ע' תוי"ט דבסמוך מ"ה בד"ה הראשון.
מ"ה יצא הראשון מת והשני חי טהור, וכ' הר"ב דטהרה בלועה אינה מטמאה, ע' מנ"א סי' שמ"ג ובח"ס חי"ד סי' ש"מ וע"ע בת' הרדב"ז ח"א סי' ר' ובאבני מלואים סי' פ"ב סק"א ובת' עונג יו"ט סוף חי"ד ובמפרשי המשנה שילהי מקואות.
מ"ו יצא רובו אין נוגעין בו כו', בתוספתא יבמות ספ"ט ובסנהדרין ע"ב ע"ב הגרסא יצא ראשו וכה"ג בתוס' שם נ"ט סע"א, אמנם אין זה חילופי גרסאות רק הכא איירי שיצא דרך מרגלותיו ובזה בעינן רובו של ולד, ובתוספתא שם איירי כשיצא כדרכו אז נחשבת יציאת הראש כילוד כדכ' בחסדי דוד על התוספתא שם, ודלא כדמשמע עה"נ בסנהדרין שם דחילופי גרסאות נינהו ע"ש, וע"ע בת' פמ"א ח"ג סי' ח' ובנובי"ת חח"מ סי' נ"ט ובת' חו"י סי' ל"א ובר"ן יומא פ"ח.