אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
אהלות · פרק אחד עשר
מ"א הבית שנסדק טומאה בחוץ כלים שבפנים טהורין טומאה בפנים כלים שבחוץ בש"א כו', ע' חכם צבי סי' ק"ג ובמשנ"א כאן ולעיל ספ"י וע"ע בדורות הראשונים ח"א כרך ג' פט"ו.
שם בש"א עד שיהא בסדק ארבעה טפחים ב"ה אומרים כל שהוא וכ' הר"ש תניא בתוספתא וכמה יהא הסדק הזה בה"א כל שהוא מלא חוט המשקולת כו' ע"כ, וכה"ג כ' הר"ש בפאה פ"ג מ"ז ובערלה פ"ג מ"ג, וכ"כ התוס' בשבת ס"ג ע"ב ובזבחים ד"פ ע"א ובמנחות ל"ט ע"א ועמש"כ בחידושי שם ד"ס ע"א וע"ע בדורות הראשונים שם פכ"ד.
בר"ב ד"ה ובה"א כל שהוא. בתוספתא מפרש כל שהוא דב"ה ובלבד שיהא כחוט המשקולת ע' במשנ"א לעיל פ"י מ"ו ד"ה תחתיה.
מ"ב נתן את רגלו או קנה מלמעלן עירב את הטומאה כו', ע' תוי"ט לעיל רפ"י ובתפא"י שם סי' ו'.
שם נתן את הקנה בארץ אינו מביא את הטומאה עד שיהיה גבוה מן הארץ פותח טפח, ע' במשנ"א לעיל פ"י סוף מ"ו.
מ"ג סגוס עבה וכופת עבה אינן מביאין את הטומאה עד שיהיו גבוהים מן הארץ פ"ט, ע' במפרשי המשנה לקמן רפט"ו.
שם קפולים זו ע"ג זו אינן מביאות את הטומאה עד שתהא העליונה גבוה מן הארץ פ"ט, ע' לקמן פי"ד במלאכ"ש מ"ו ובבועז שם סי' ה' ובתפא"י פט"ו סי' כ"ב.
שם היה אדם נתון שם בש"א אינו מביא את הטומאה ובה"א אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה, ע' בתוי"ט לעיל פ"ט מ"ג בד"ה כנגדו ולקמן בפרקין מ"ז ובבועז שם סי' ג'.
מ"ד ומודים שאם היה לבוש בכליו או שהיו שנים זה ע"נ זה שהם מביאין את הטומאה, ע' בס' העתים ה' ערבי שבתות סי' ד' מש"כ בשם רבינו חננאל גאון ז"ל ובעתים לבינה שם.
מ"ה היה מוטל על האסקופה והאהילו עליו קוברי המת בש"א אינו מביא את הטומאה ובה"א מביא את הטומאה, וקשה לפ"מ דהרמב"ם בפי"ח ה"ב מטו"מ מבאר דפלוגתתם במשנתנו הוא אם האדם נחשב חלול או לא ע"ש, ולפ"ז בשלמא במשנה ד' הקודמת אפ"ל דהביא פלוגתא דב"ש וב"ה משום סיפא דקתני ומודים שאם היה לבוש בכליו כו'. משא"כ במשנה זו וכן שאחריה במ"ו ל"ל לחזור על פלוגתתם הלא הכל כלול במשנה ג' דפרקין. דב"ה סברי אדם חלול הוא וב"ש פליגי בזה וצ"ע כעת.
מ"ו הטומאה בבית והאהילו עליו טהורין ב"ש מטהרין וב"ה מטמאין, גם במשנה זו תליא פלוגתתם במ"ג דלעיל, ועמש"כ בחידושי במ"ה הקודמת בס"ד.
מ"ז כלב שאכל בשר המת ומת הכלב ומוטל על האסקופה רמ"א אם יש בצוארו פותח טפח מביא את דטומאה כו', ואם לאו אינו מביא את הטומאה כו', ע' בבועז לעיל פ"ז סי' ז' ובמש"כ בחידושי לחולין קכ"ו ע"א וע"ע במפרשי המשנה לקמן פי"ב מ"ח ולמט' זבים פ"ב סוף מ"ג.
שם ר' יוסי אומר רואין את הטומאה מכנגד המשקוף ולפנים הבית טמא מכנגד המשקוף ולחוץ הבית טהור, ע' בא"ר לעיל פ"ד סוף מ"ב ובמלאכ"ש לקמן פי"ז מ"ה.
שם בעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף דר"ש ר' יהודא בן בתירא אומר בעופות ובדגים מעל"ע, ע' בס' התרומה סי' נ"ה ובפרדס הגדול לרש"י סי' קל"ט וסי' קמ"א ובאור זרוע ח"ב סי' רנ"ו ובראב"ו סי' יוד וע"ע בכלים פ"ח מ"ה ובמפרשים שם ובתוס' מנחות מ"ט ריש ע"ב ובביאורי הגר"א או"ח סי' תס"ז סקל"ז וע"ע באור זרוע ח"א סי' תפ"ב וע"ע במשנה פרה פ"ט מ"ה ובמפרשים שם ובאור שמח פ"ה ה"ח מה' חמץ.
מ"ח החדות שבבית ומנורה בתוכו והפרח שלה יוצא וכפישה נתונה עליו כו', ע' בתוי"ט לעיל פ"ה מ"ו.
שם בש"א החדות טהור ומנורה טמאה בה"א אף המנורה טהורה, ע' בתפא"י לכלים פ"ט סי' ז'.
שם ומודים שאם תנטל המנורה וכפישה נופלת הכל טמא, ע' בס' העתים ה' ערבי שבתות סי' ד' מה שהביא בשם רבינו חננאל גאון ז"ל ובעתים לבינה שם.
בר"ב ד"ה והמנורה. י"ל דמיירי כגון דליכא מת בבית אלא חרב שנגע במת ועל ידו מטמא הבית והמנורה, ע' במשנ"א לקמן פט"ו מ"א ומ"ב ושם מ"י ובבועז שם סי' נ' וע"ע בתוי"ט פט"ז מ"א ובמשנ"א פרה פ"י מ"א.
בר"ב ד"ה אף המנורה טהורה, דבתר דידה אזלינן ולא בתר פרחה כו', ע' במשנ"א לעיל פ"ז מ"ז בד"ה ומ"מ.
מ"ט כלים שבין שפתי כפישה לבין שפתי החדות אפילו עד התהום טהורים טומאה שם הבית טמא, ע' במשנ"א לעיל פ"ד מ"א ד"ה ובהכי ניחא.
שם טומאה בבית כלים שבכותלי החדות אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורים ואם לאו טמאים. ע' בתפא"י לעיל פ"ד מ"א סי' ט' ושם במשנ"א מ"ב ד"ה יש בה.