אור ברסלב
אור הישר (זרעים) תרומות › פרק שמיני

אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן

תרומות · פרק שמיני

פרק שביעי

מ"א האשה שהיתה אוכלת בתרומה באו ואמרו לה מת בעליך או גרשך כו' ע' בת' הגרע"א ס"ס ע"ה.

שם וכן העבד שהיה אוכל בתרומה ובאו ואמרו לו מת רבך או מכרך לישראל או נתנך במתנה כו', הנה הכא לא נחתינן לחלק בין מכר למתנה כדמחלק בירושלמי מעשרות רפ"ב ובמע"ש פ"א ה"א דרק לדעת חכמים הוא מתנה כמכר, אבל ר"מ הא פליג בבכורות ס"פ יש בכור וס"ל דאין מתנה כמכר ע"ש, די"ל דהכא לא אתינן רק משום לתא דהפקעה מרשות הכהן לפוסלו מן התרומה, ומאי נ"מ באיזה דרך הוציאו מרשותו ע"י מכר או ע"י מתנה, ועמש"כ בחידושי שם.

שם היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג או ב"ח רא"א כל הקרבנות שהקריב ע"ג המזבח פסולין ור' יהושע מכשיר, וכ' הרמב"ם בפיה"מ אפילו עבד אחר שנודע שהוא בן גרושה כדיליף מברך ה' חילו, וע' בנחל אשכול לס' האשכול ריש ה' טומאת כהנים וע"ע בשעה"מ פ"ו ה"י מביאת מקדש ובהפלאה לכתובות כ"ג בתוד"ה עדי טומאה ובת' באר יצחק חא"ח סי' כ"ה ובחי"ד סי' כ"ה.

מ"ב וכולם שהיתה תרומה בתוך פיהם רא"א יבלעו ור' יהושע אומר יפלטו כו'. בירושלמי מ"ט דר"א מכיון שהתחיל בהיתר תני ר' נתן אומר לא שהיה ר"א אומר משום שהתחיל בו בהיתר אלא שהיה ר"א אומר הלעוס כבלוע אף בשבת כן אף בפסח כן אף ביוה"כ כן אף בנזיר כן אף בנבלות כן אף בטריפות כן כו', והנה במראה הפנים שם העיר מסוגיא דס"פ גיה"נ דר"י ור"ל פליגי אי בעינן הנאת גרון או הנאת מעיו ע"ש, ולע"ד בלתי מובנת ההרכבה בזה הלא התם פליגי על הנאת גרון, ובמשנתנו קתני שהיתה תרומה בתוך פיהם, הרי דלא מטא האכילה עדיין אל הגרון רק שהוא בין השינים ובזה ל"פ ר"י ור"ל כדאמר רב פפא שם וע"ש רש"י ד"ה בשל השינים, ואי איירי הכא בגוונא דפליגי התם אמאי ל"ק שם בגמרא כתנאי או לימא כתנאי אי ר"א ור' יהושע פליגי כמ"כ במשנתנו, זולת אי נימא דסוגיא דחולין לא ס"ל כר' נתן בירושלמי דפליג אי לעוס כבלוע רק טעמא דר"א מכיון שהתחיל בהיתר, אכן זהו גופה טעמא בעי וכי מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום ויהיה ריחו נודף יותר, הלא גם שוגג צריך כפרה כדאמרינן בנזיר כ"ג ע"א והכא איגלאי מילתא למפרע שהביא דבר איסור לתוך פיו, ואף אם נימא לעוס כבלוע איך נימא בנבלות וטרפות חמץ בפסח ויוה"כ אם הכניס בשוגג בפיו עושה לו הלעיסה היתר גמור שיוכל להכניסו גם בגרונו ובמעיו וצ"ע כעת.

מ"ג היה אוכל באשכול ונכנס מן הגינה לחצר רא"א יגמור כו'. וכי הריש דלא דמיא להאי דתנוקות שטמנו תאנים מע"ש ושכחו ולא עשרו למו"ש לא יאכלו אא"כ עשרו דהתם לאכילת שבת יחדום כו' ע"כ, הנה תירוץ זה הוא כדמתרצו התוס' בביצה ל"ה ע"א ד"ה ר"א ע"ש, אולם לפמש"כ הר"ש גופיה קודם לזה דאשכול דמשנתנו הוא שלא נגמרה מלאכתו דסתם ענבים לדריכה קיימי, א"כ בלא"ה ניחא דגבי תנוקות שטמנו איירי בתאנים דנגמרה מלאכתן וכמש"כ התוס' שם בתירוצם בתרא ע"ש.

מ"ד שלשה משקין אסורים משום גלוי המים והיין והחלב ושאר כל המשקים מותרים. ע' פר"ח יו"ד סי' קט"ז סק"א ובפרי תואר שם ובבועז למס' פרה פי"א סי' ה'.

מ"ה שיעור המים המגולין כדי שתאבד בהן המרה ר' יוסי אומר בכלים כל שהן ובקרקעות ארבעים סאה. ע' ברי"ף וברא"ש ע"ז פ' אין מעמידין וברמב"ם פי"א הי"ב מה' רוצח ובטור יו"ד סי' קט"ז ובט"ז שם סק"ב ובת' חוט השני סי' ס"ז.

מ"ו נקורי תאנים וענבים וקשואין והדלועין כו' כל שיש בה ליחה אסור. והנה בחולין ד"ט ע"א תניא ראה צפור המנקר בתאנה ועכבר המנקר באבטיחים חוששין שין שמא במקום נקב של נחש נקב ע"ש, והשתא לפ"ד הברייתא דאפילו אם בעיניו ראה צפור המנקר בתאנה אפ"ה חיישינן לספק דחוק כ"כ שמא במקום נקב הנחש נקב, מכש"כ בסתם נקורי תאנים וענבים דודאי יש לנו לחוש שמא נקורי הנחש הוא ואמאי צריך במשנתנו התנאי כל שיש בה ליחה דמזה משמע דבאין בה ליחה מותר, ומה סברא לאמר דניקור שאין בה ליחה יהיה עדיף מראה צפור המנקר בה, וע' תוס' ע"ז ד"ל ע"ב ד"ה פי תאנה וצ"ע.

מ"ז המשמרת של יין אסורה משום גלוי ר' נחמיה מתיר. ע' ב"ב צ"ז ע"ב ובסוכה ס"פ לולב וערבה ושם מ"ח ע"ב תוד"ה שהיין.

מ"ח חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה רא"א אם היתה מונחת במקום תורפה יניחנה במקום המוצנע כו'. ע' בת' ראבי"ה סי' ר"ב ובחזקה רבה חי"ד סי' ק"ג.

ר"ש ואין לפרש כההיא דתנן גבי ב' שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהן ועשה טהרות והזה ושנה וטבל וחזר והלך בשני ועשה טהרות דאם הראשונות קיימות אלו ואלו תלויות דהיינו מדרבנן אבל מדאורייתא טהורות כו', ע' מל"מ רפי"א מאבות הטומאות ובחזקה רבה חי"ד סי' רכ"ח.

מ"ט חבית שנשברה בנת העליונה והתחתונה טמאה מודה ר"א ור"י שאם יכולים להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו רא"א תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו. ע' אור שמח פ"ב הי"ג מה' בכורות.

מ"י וכן חבית של שמן שנשפכה מודה ר"א ור' יהושע שאם יכול להציל רביעית בטהרה יציל ואם לאו ר"א אומר תרד ותבלע ואל יבליענה בידיו. והנה הוא כמו במשנה הקודמת בדעת ר"א דאמר תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו, ומסיק עלה בפסחים ט"ו ע"א ושם ד"כ ע"ב ר' יהושע אומר אף יטמאנה ביד, והרמב"ם פי"ב ה"ד מה"ת פסק כר' יהושע ומפרש שם דהאי בידיו פירושו בלא נטילת ידים ע"ש.

והנה בירושלמי קאמר עלה ר' יוחנן דר' יהושע ור"ש אמרו דבר אחד, פי' כמו דר"ש קאמר בבכורות ל"ג ע"ב גבי בכור שאחזו דם דיקיז לו דם ואע"פ שהוא עושה בו מום אינו עובר על כל מום לא יהיה בו משום דאי שביק ליה הכי מיית, הלא דהוא ממש דעת ר' יהושע דהכא כיון דבלא"ה תלך התרומה לאיבוד ותטמא משו"ה מותר לטמאנה בידיו ע"ש, והשתא קשה איך פסק הרמב"ם כר' יהושע הלא כלל זה נקטו כל הראשונים דכל היכא דאמרו שניהם אמרו דבר אחד הוא להורות דאין הלכה כתרווייהו משום דהיא שיטה ואין הלכה כשיטה, וע' ב"מ ס"ט ע"א ובתוד"ה אלא שיטה ובת' הרשב"א ח"א סי' שי"ד ובמק"א הארכתי בזה ומהם בחידושי למנחות נ"ז ע"ב ולחולין קכ"ד ע"ב ע"ש, ומזה מוכח דהרמב"ם תפס דעת ר' אילא בירושלמי דאמר דר"ש דבכורות ור' יהושע דתרומות לא הדין מודה לדין ולא הדין מודה לדין כו' ע"ש.

מי"א ובל תטמאה כיצד היה עובר ממקום למקום וככרות של תרומה בידו א"ל עכו"ם תן אחת מהן ואטמאה ואם לא הרי אני מטמא את כולה רא"א יטמא את כולה ואל יתן לו אחת מהן ויטמא ר' יהושע אומר יניח לפניו אחת מהן על הסלע. הנה ראיתי בס' גפי אש שדקדק על לשון בידו דקאמר ר"א וכ' דוקא בידו דצריך ליתן בידים הוא דאסור לר"א אבל באינו בידו רק מונחים לפניו לשמור מודה ר"א דיכול לאמר טול אחד מהם אבל אם הם בידו אפילו הא אסור לאמר טול דאם יניח ליטול והם בידו הו"ל כמסייע וגרם ע"כ, ולי נראה דהא דדייק התנא למיתני בידו הורה בזה אגב אורחיה לסוגיא דס"פ אין דורשין חזקה אין אדם משמר מה שביד חבירו.

מ"יב וכן נשים שאמרו להם עכו"ם תנו אחת מכם ונטמא ואם לאו הרי אנו מטמאים את כולכם יטמאו את כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. ע' בס' האשכול ח"ג ס"ס מ"ד ובנחל אשכול שם.

בר"ש ד"ה תנו לנו, בירושלמי מוכח דאם ייחדו להם אחת מוסרים, ע' בתוי"ט אהלות ספ"ז.

תוכן העניינים

אור הישר (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה