אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן
תרומות · פרק עשירי
מ"א בצל שנתנו בתוך עדשים אם שלם מותר ואם חתכו בנותן טעם ושאר כל התבשיל בין שלם בין מחותך בנו"ט. הנה הא דנקט בצל אע"ג דלענין נתינת טעם באיסורין שוה קפלוט לבצל כדאמרינן בחולין צ"ז ע"ב, די"ל משום דעור הבצל משונה מכל העורות של שאר מיני ירקות, והיינו דקאמר בירושלמי מפני שהן צופדות וכדפירשו המפרשים מלשון צפד עורם, והוא שעורו אינו מניח לא לפלוט ולא לבלוע, וכמו שעפ"ז מובן ההבדל בינו לבין שאר מינין כמ"כ מובן ההבדל בבצל גופיה בין שלם למחותך ובין לח ליבש כמבואר ברמב"ם פט"ו ה"ח מה"ת,
מ"ב תפוח שרסקו ונתנו לתוך עיסה וחמצה ה"ז אסורה. ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ע"ה ובפר"ח ה' פסח סי' תס"ב.
מ"ג הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית של יין תרומה ר"מ אוסר. וכ' הר"ב דסבר ריחא מילתא היא, ע' רוקח ה' פסח סי' רנ"ז ובת' אגודת אזוב סי' ח' ט' וע"ע במפרשי המשנה דמכשירין פ"ג מ"ג.
מ"ד תנור שהסיקו בכמון של תרומה ואפה בו את הפת הפת מותרת. ע' ווי העמודים לס' יראים סי' קע"ב.
שם שאין טעם כמון אלא ריח כמון, בע"ז ס"ו ע"ב גריס שאין בה טעם כמון, ועמש"כ הבעל המאור בס' הצבא הנדפס סוף ספר תמים דעים להראב"ד סי' רכ"ה מדה י"א וע"ע בת' מהר"ח אור זרוע סי' ע"ה.
מ"ה תלתן שנפלה לתוך הבור של יין כו'. במשנה שבירושלמי הגרסא לתוך הבור של מים. ונראה דנ"מ עפ"מ דמסיק בירושלמי דכל דבר שנפל לתוכו תלתן הוא משביח ע"ש, א"כ י"ל דמשנת הבבלי סברה דתלתן לא יהיב טעמא בבור של מים קרים רק ביין משום דקיוהא דיין עוזר אל התלתן לתת טעם לשבח, אבל לשיטת הירושלמי שפיר יהיב טעמא אף במים.
מ"ו היו לו חבילי תלתן של טבל כותש ומחשב כמה זרע יש בהם כו' וכ' הר"ב דתרומה נטלת במחשבה ובאומד הדעת ע"כ, והנה זהו דוקא משום דמשנתנו אבא אלעזר עזר בן גימל היא דתרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה, אבל לר' ישמאל דפליג עליה בספרי פ' קרח פיסקא קכ"א אין ה"נ דצריך מדידה וכקושית הש"ס בביצה י"ג ע"ב הא מדידה בעי ע"ש, ואליביה אתיא סתם משנה דלעיל פ"ד מ"ו המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן. וע"ל בר"ש פ"א מ"ז ובמראה הפנים שם ה"ד ובברכי יוסף ליו"ד סי' של"א ס"ק י"ב.
מ"ז זיתי חולין שכבשן עם זיתי תרומה פצועי חולין עם פצועי תרומה כו' במשנה ראשונה הקשה הלא כבר אשמעינן חילוק זה בין פצוע לשלם בר"פ גבי בצל אם שלם מותר ואם חתכו בנ"ט ומחותך היינו פצוע כו' ע"כ, לדעתי בלתי מובן מה מקום להקשות בשני מיני פירות מאחד על חבירו, הרי כל אחד יש לו טבע מיוחד, וכן יעיד הנסיון שהעורות של בצלים וזיתים משונים זמ"ז במראיהן ובתכונתן, ושפיר מצא התנא מקומו להשמיענו גבי כל חד מינייהו דינו לענין בליעה, ומכש"כ דהתם הוי הבצל עם עדשים והכא זיתים עם זיתים, ובירושלמי קאמר ר' יונה עלה דמשנתנו זאת אומרת פצועין בולעין ופולטין וחוזרין ובולעין שלמין בולעין ופולטין ועוד אינן בולעין ע"ש, ולפי קושית המשנה ראשונה מדוע נטר ר' יונה עד הכא ולא פשיט כמ"כ ממשנתינו דריש פרקין.
מ"ח דג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זוז ביהודא שאין חמש סלעים בגליל דג טמא צירו אסור כו' ע' בת' הרשב"א בסימנים ע"ר ר"פ רפ"א שצ"ב שצ"ג תכ"ו ובנוב"י קמא חי"ד סי' כ"ו.
שם דג טמא צירו אסור ר' יהודא אומר רביעית בסאתים ור' יוסי אומר אחד מששה עשר בו, ע' בס' התרומה ה' איסור והיתר סי' ס"ו ובאור זרוע ה' בכורות סי' תפ"א ובס' האשכול ח"ג סי' ל"ו.
מ"ט חגבים טמאים שנכבשו עם דנים טהורים לא פסלו את צירם העיד ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור כו'. ע' בת' הרשב"א סי' רפ"ו וע"ע בדורות הראשונים ח"א כרך ג' דף קכ"ה ע"א ושם דף קמ"א ע"ב.
מ"י כל הנכבשים זה עם זה מותרים אלא עם החסית. וכ' בתוי"ט ותמיה לי דבספ"ז דשביעית תנן ורד חדש שכבשו בשמן ישן כו' שמעינן מינה דכבוש אוסר כו', ע' מה שתירץ בזה בת' באר יעקב חא"ח דף כ"ט ע"א וע"ע בת' מקום שמואל סי' כ"ז.
מי"א ר' יוחנן בן נורי אומר הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שהיא פולטת ואינה בולעת. ע' פרדס הגדול לרש"י סי' רכ"ד ובס' התרומה ה' איסור והיתר סי' נ"ז ובראב"ן סי' י"ג וסי' כ' וברוקח סי' תמ"ה ובת' מקום שמואל סי' כ"ז.
מי"ב ביצה שנתבשלה בתבלין אסורין אפילו חלמון שלה אסור מפני שהוא בולע. וכ' הר"ש כגון תבלי תרומה וערלה וכלאי הכרם, והרמב"ם בפיה"מ הוסיף על אלו הקדש ע"ש, והנה בת' הרשב"א סי' תקט"ז כתב שקליפות הביצה בבירור מנוקבת היא וכשאדם מבשלה תוך יורה של צבעים תמצא הביצה עצמה צבוע מאותו צבע, והובא ביו"ד סי' צ"ה ס"ב וע"ש בביאור הגר"א סק"ה, וא"כ מנא להו להוסיף על תרומה דאיירי בה דוקא הקדש ערלה וכה"כ דילמא כוונת התנא במש"א תבלין אסורין הוא כל מיני איסורין כמו נבלות וטרפות, וממילא גם איסורין דעכלה וכה"כ בכלל, דלא נפקו מכלל שאר איסורין ואדרבה חמירי ל לענין ביטול וצ"ע.
שם מי שלקות ומי כבשים של תרומה אסורים לזרים ע' ר"ש מקואות פ"ז מ"ב.