אור ברסלב
אור הישר (זרעים) שביעית › פרק שביעי

אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן

שביעית · פרק שביעי

פרק ששי

מ"א כלל גדול אמרו בשביעית כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה כו'. ע' תוס' שבת ס"ח ריש ע"א.

שם וממין הצובעים ספיחי איסטיס וקוצה כו', ע' בס' תורת זרעים מה שהאריך בזה.

בר"ב ד"ה העולשין, והכא קמ"ל דבשביעית דאין עולשי גינה מצויין עולשי שדה חשיבי ומטמאין טו"א כו', ע' במשנ"א עוקצין פ"ג מ"ב.

מ"ב ועוד כלל אחר אמרו כל שאינו מאכל אדם ומאכל בהמה כו'. ע' חזון איש סי' י"ג סק"ט וסק"י.

שם ר"מ אומר דמיהן מתבערין עד ר"ה אמרו לו להן אין ביעור ק"ו לדמיהן. ע' במשנ"א טבו"י פ"ד מ"ה.

מ"ג הצבע צובע לעצמו כו'. ע' בת' שיבת ציון סי' ב'.

שם שאין עושין סחורה בפירות שביעית ולא בבכורות, וכ' הר"ש אהא דבכורות דילמא אתי בהו לידי תקלה אבל מדאורייתא שרי כדתנן בבכורות ל"א בבכור נאמר לא תפדה ונמכר הוא ובאיטלז הוא דלא מזדבן הא בביתיה מזדבן ואפילו איסור דרבנן ליכא בשחוט עכ"ל. והנה הא דקאמר כדתנן הוא ט"ס דלפנינו שם הוא רק בברייתא. ושם הגרסא בבכור נאמר לא תפדה ונמכר חי, וזה מתאים עם הא דתנן לקמן רפ"ק דמע"ש הבכור מוכרין אותו תמים חי ובעל מום חי ושחוט, ומפרשינן ע"פ סוגיא דתמורה ד"ח ע"א, דתם חי הוא ג"כ דלכשיומם יאכלנו הלוקח וכולה בזה"ז, אבל בזמן שביהמ"ק קיים דחזי להקרבה אסור במכירה, ואפילו ריה"ג מודה דלא הוי ממון בעלים בזמן הבית כדכ' הר"ש ע"ש. והשתא כיון דבע"כ איירי בזה"ז ובבע"מ או בתם לאכלו כשיומם כדפי' הרמב"ם בפיה"מ למע"ש שם. א"כ בזה אין נ"מ בין חי לשחוט. ומדוע כ' הר"ש הכא בשחוט, וצ"ל בכוונת הר"ש וכדי שלא תהיינה שתי המשניות כסותרות זא"ז, דבמע"ש איירי שאם בהזדמנות מכר הכהן את הבכור כשהוא חי במומו או שחוט מותר לו ליהנות מן הדמים, והכא איירי לעשות מסחר עם בכורות בפומבי כמו שאר סחורה זה אסור משום תקלה. אמנם כיון דרק משום לתא דתקלה אתינן עלה, להכי בחי איכא למיחש לתקלה. אבל בשחוט דהבשר עומד לאכילה ומותר לכל אדם, משו"ה אפילו איסור דרבנן ליכא, וע' ברמב"ם פ"ה ה"ט מה' בכורות ובמש"כ בחידושי לתמורה שם ולב"ק י"ג ע"א, וע"ע בת' הגרע"א סי' ע"ד.

שם ולא בנבלות ולא בטרפות כו', ע' תוס' פסחים כ"ג ע"א ד"ה אמר ובסוכה ל"ט ע"א ד"ה וליתיב ובב"ק פ"ב ע"ב ד"ה לא יגדל וביו"ד סי' קי"ז ובמפרשים שם ובנובי"ת חי"ד סי' ס"ב ס"ג.

מ"ד לקח בכור למשתה בנו או לרגל ולא צריך לו מותר למכרו. ע' אור זרוע ח"א סי' ש"ל.

שם צדי חיה עופות ודגים שנזדמנו להם מיני טמאין מותרים למכרן ר' יהודא אומר אף מי שנתמנה לו לפי דרכו לוקח ומוכר ובלבד שלא תהא אומנתו בכך וחכמים אוסרין. חנה כה"ג אשכחן במשנה סנהדרין כ"ד ע"ב דר' יהודא מחלק בין יש להן אומנות שלא הוא ובין אין להן אומנות אלא הוא, וע' בירושלמי דפרקין ובסנהדרין פ"ג ה"ה וע"ע בת' הרשב"א סי' ש"א וסי' תפ"ט.

מ"ה לולבי זרדים והחרובין יש להם שביעית ולדמיהן שביעית יש להן ביעור ולדמיהן ביעור. והנה כה"נ לשון הרמב"ם פ"ז הט"ו מה' שמיטה לולבי זרדים והחרובים יש להם ולדמיהם שביעית וביעור, ועפ"ז בלתי מובן לשון הרדב"ז שכ' שם וז"ל דמשמע מלשון הרמב"ם דלולבי זרדין והחרובין אין להם ביעור כו' ע"ש, וע"ע בס' אמונת יוסף.

מ"ו הוורד והכפר והקטף והלוטם יש להם שביעית ולדמיהן שביעית רש"א אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי. ע' תוס' נדה ד"ח ע"א ד"ה קטף ובת' הרשב"א ח"ו סי' ק"א ובת' מהרשד"ם חי"ד ס"ס קצ"א ובכפתור ופרח פמ"ח.

מ"ז ורד חדש שכבשו בשמן ישן ילקט את הוורד וישן בחדש חייב בביעור. ע' תוי"ט תרומות פ"י מ"י מח שהקשה ממשנה דהכא אהא דהתם וע"ע בת' באר יעקב חא"ח דף כ"ט ע"א מה שתירץ בזה וע"ע בת' מקום שמואל סי' כ"ז.

שם חרובין חדשים שכבשן ביין ישן וישנים בחדש חייבין בביעור זה הכלל כל שהוא בנותן טעם חייב לבער מין בשא"מ ומין במינו כל שהוא שביעית אוסרת כל שהוא במינה ושלא במינה בנ"ט, ע' ראב"ן סי' ח' ובר"ש לעיל פ"ו מ"ג ובנובי"ת חי"ד סי' נ"ג ובמלאכ"ש למס' מכשירין ספ"ב.

תוכן העניינים

אור הישר (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה