אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן
ערלה · פרק ראשון
מ"א הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה ר' יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור. ע' ספרא קדושים פרשה ג' ובמפרשים שם וביו"ד סי' רצ"ד סכ"ג ובביאור הגר"א שם ס"ק נ"ח ובטורי אבן ר"ה ד"י ע"א.
מ"ב עת שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור כו'. ע' במשנה אחרונה למס' נגעים פ"ז מ"א.
שם הנוטע ברה"ר והנכרי שנטע והגזלן שנטע והנוטע בספינה והעולה מאליו חייב בערלה, ע' בת' הרא"ש ריש כלל שני ובתמים דעים להראב"ד סי' ק"ל ובחמדת שלמה חא"ח סי' י"א.
בתוי"ט ד"ה והנוטע בספינה. פי' הר"ב של חרס לא בעי נקיבה לפי שאינו עומד בפני השרשין כו', ע' במשנ"א עוקצין ספ"ב.
מ"ג אילן שנעקר והסלע עמו שטפו נהר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב כו'. ע' בס' יראים סי' קפ"ד ובאור זרוע למס' ב"מ סי' שכ"ד ובת' שיבת ציון סי' מ"ט ובבועז לאהלות פי"ח סי' ד'.
מ"ד אילן שנעקר ונשתייר בו שורש פטור וכמה יהא השורש רשב"נ אומר משום ר"א בן יהודא איש ברתותא כמחט של מיתון. והנה בירושלמי בעי אם נשאר בפחות בשיעור זה האם נחשב כמחובר לענין ע"ז דקיי"ל המשתחוה למחובר לא אסרו וכן לענין גיטי נשים דאין כותבין על המחובר לקרקע, ועמש"כ בזה במראה הפנים ובתורת זרעים, וע"ע במלאכת שלמה לאהלות פ"ג מ"ה ובתפא"י ומשנ"א עוקצין פ"ג מ"ח.
מ"ה הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעה שנפסקה סיפוק הגפנים וסיפוק ע"ג סיפוק אע"פ שהבריכן בארץ מותר. ע' בת' נחלת דוד סי' י"א.
שם ר"מ אומר מקום שכחה יפה מותר ומקום שכחה רע אסור, ע' ראב"ד לתו"כ קדושים פרשה ג'.
מ"ו נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות הרי זה לא ילקוט ואם לקט יעלה באחד ומאתים ובלבד שלא יתכוין ללקוט ר' יוסי אומר אף יתכוין ללקוט ויעלה כאחד ומאתים. ע' בת' הגרע"א סי' ע"ז ובחזקה רבה חי"ד סי' קנ"ד ובת' משיב דבר ח"א סי' כ"ט.
מ"ז העלים והלולבים ומי גפנים וסמדר מותרות בערלה וברבעי ובנזיר. הנה ההיתר הוא בכל הני שלשתן אבל לא מחד טעמא דעלין ולולבין דערלה ורבעי היתירן הוא משום דבתרווייהו כתיב פריו והני לאו פרי נינהו. ובנזיר נתמעטו מאיסור מכלל ופרט, ומשו"ה לר"א דדריש ריבויי ומיעוטא גם עלין ולולבין אסירי כדאמרינן בנזיר ל"ד ע"ב. והא דאמר הכא בירושלמי מתניתא דלא כר"א בע"כ דקאי רק על נזיר. אבל בערלה ורבעי גם איהו מודה למשנתנו משום דהכא פרי כתיב.
שם א"ר יהושע שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלים בשרף העיקרים מותר בשרף הפגים אסור מפני שהם פרי, ע' דורות הראשונים ח"א כרך ג' פכ"ז.
תוי"ט ד"ה א"ר יהושע. אלא שראיתי להרמב"ם עצמו בחבורו פט"ז ממאכ"א שכתב המעמיד גבינה בשרף פגי ערלה וכו' ה"ז אסורה בהנאה ולא כתב שכן נמי בשרף עלי ועיקרי אילן שאינו עושה פרי כו', עמש"כ בזה בפאת השלחן סי' ח' סעיף י"ט ס"ק מ"ד.
מ"ח ענקוקלות והחרצנים והזנים והתמד שלהם קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינין אסורים בערלה ובאשרה ובנזיר כו'. והנה אף דסתם משנה ר"ע היא אבל משנה זו היא אליבא דכו"ע אלא דר"ע יליף בספרא קדושים פרשה ג' מקרא דוערלתם ערלתו ערלים לרבות את כולם וריה"ג מפיק להו מדכתיב פריו פריו ע"ש, וע' או"ז ח"א סי' קס"ג.
והנה הראב"ד לתו"כ שם כ' על דברי ר"ע דקאמר לרבות אה כולם. דכוונתו להוסיף עלין ולולבין ומי סמדר, וכ' לזה וז"ל מי סמדר ס"ל כר' יוסי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי, עלין ולולבין ס"ל כר' אליעזר דקא מרבה להו לעלין ולולבין לענין נזיר מריבוי ומיעוט ור"ע נמי מרבה להו לענין ערלה מוערלתם ערלתו ערלים עכ"ל, והנה לפי דבריו ז"ל צ"ל אע"ג דסתם משנה ר"ע היא כדאמרינן בסנהדרין פ"ו ע"א, ומה"ט פריך הש"ס בפשיטות פ"ב ע"א אי הכי קמה לה מתניתין דלא כר"ע ע"ש, מ"מ משנה הקודמת דהכא ודאי דלא כר"ע, דהא התם תנן דמותרות ואיהו ס"ל בספרא דאסורות, ודברי הראב"ד מתאימים עם הא דאמרינן בירושלמי אמשנה הקודמת דמתרת עלין ולולבין לנזיר דזה דלא כר"א דאיהו אסר, וכן במש"כ הראב"ד דכמו דר"א דריש בריבוי ומיעוט בנזיר ל"ד ע"ב לאסור עלין ולולבין כמ"כ ידרוש ר"ע ע"ש, דבר זה בלא"ה מוכרח כן עפ"מ דאמרינן בשבועות כ"ו ע"א דר"ע ששימש את נחום איש גם זו שהיה דורש את כל התורה כולה בריבה ומיעט איהו נמי דורש בריבה ומיעט ע"ש, א"כ בע"כ דס"ל בזה כר"א, וע"ע במשנ"א עוקצין פ"ב מ"א.
מ"ט ר' יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ואין מרכיבין בכפניות של ערלה. ע' מה שהאריך בזה בס' חזקה רבה חאה"ע סי' רמ"ט.
בר"ב ד"ה בכפניות. תמרים בעודן סמדר נקראים כפניות. ע' משנ"א עוקצין פ"ג מ"ז.