אור ברסלב

אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן

ערלה

חלה

פרק ראשון

מ"א הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה ר' יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור. ע' ספרא קדושים פרשה ג' ובמפרשים שם וביו"ד סי' רצ"ד סכ"ג ובביאור הגר"א שם ס"ק נ"ח ובטורי אבן ר"ה ד"י ע"א.

מ"ב עת שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור כו'. ע' במשנה אחרונה למס' נגעים פ"ז מ"א.

שם הנוטע ברה"ר והנכרי שנטע והגזלן שנטע והנוטע בספינה והעולה מאליו חייב בערלה, ע' בת' הרא"ש ריש כלל שני ובתמים דעים להראב"ד סי' ק"ל ובחמדת שלמה חא"ח סי' י"א.

בתוי"ט ד"ה והנוטע בספינה. פי' הר"ב של חרס לא בעי נקיבה לפי שאינו עומד בפני השרשין כו', ע' במשנ"א עוקצין ספ"ב.

מ"ג אילן שנעקר והסלע עמו שטפו נהר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב כו'. ע' בס' יראים סי' קפ"ד ובאור זרוע למס' ב"מ סי' שכ"ד ובת' שיבת ציון סי' מ"ט ובבועז לאהלות פי"ח סי' ד'.

מ"ד אילן שנעקר ונשתייר בו שורש פטור וכמה יהא השורש רשב"נ אומר משום ר"א בן יהודא איש ברתותא כמחט של מיתון. והנה בירושלמי בעי אם נשאר בפחות בשיעור זה האם נחשב כמחובר לענין ע"ז דקיי"ל המשתחוה למחובר לא אסרו וכן לענין גיטי נשים דאין כותבין על המחובר לקרקע, ועמש"כ בזה במראה הפנים ובתורת זרעים, וע"ע במלאכת שלמה לאהלות פ"ג מ"ה ובתפא"י ומשנ"א עוקצין פ"ג מ"ח.

מ"ה הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעה שנפסקה סיפוק הגפנים וסיפוק ע"ג סיפוק אע"פ שהבריכן בארץ מותר. ע' בת' נחלת דוד סי' י"א.

שם ר"מ אומר מקום שכחה יפה מותר ומקום שכחה רע אסור, ע' ראב"ד לתו"כ קדושים פרשה ג'.

מ"ו נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות הרי זה לא ילקוט ואם לקט יעלה באחד ומאתים ובלבד שלא יתכוין ללקוט ר' יוסי אומר אף יתכוין ללקוט ויעלה כאחד ומאתים. ע' בת' הגרע"א סי' ע"ז ובחזקה רבה חי"ד סי' קנ"ד ובת' משיב דבר ח"א סי' כ"ט.

מ"ז העלים והלולבים ומי גפנים וסמדר מותרות בערלה וברבעי ובנזיר. הנה ההיתר הוא בכל הני שלשתן אבל לא מחד טעמא דעלין ולולבין דערלה ורבעי היתירן הוא משום דבתרווייהו כתיב פריו והני לאו פרי נינהו. ובנזיר נתמעטו מאיסור מכלל ופרט, ומשו"ה לר"א דדריש ריבויי ומיעוטא גם עלין ולולבין אסירי כדאמרינן בנזיר ל"ד ע"ב. והא דאמר הכא בירושלמי מתניתא דלא כר"א בע"כ דקאי רק על נזיר. אבל בערלה ורבעי גם איהו מודה למשנתנו משום דהכא פרי כתיב.

שם א"ר יהושע שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלים בשרף העיקרים מותר בשרף הפגים אסור מפני שהם פרי, ע' דורות הראשונים ח"א כרך ג' פכ"ז.

תוי"ט ד"ה א"ר יהושע. אלא שראיתי להרמב"ם עצמו בחבורו פט"ז ממאכ"א שכתב המעמיד גבינה בשרף פגי ערלה וכו' ה"ז אסורה בהנאה ולא כתב שכן נמי בשרף עלי ועיקרי אילן שאינו עושה פרי כו', עמש"כ בזה בפאת השלחן סי' ח' סעיף י"ט ס"ק מ"ד.

מ"ח ענקוקלות והחרצנים והזנים והתמד שלהם קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינין אסורים בערלה ובאשרה ובנזיר כו'. והנה אף דסתם משנה ר"ע היא אבל משנה זו היא אליבא דכו"ע אלא דר"ע יליף בספרא קדושים פרשה ג' מקרא דוערלתם ערלתו ערלים לרבות את כולם וריה"ג מפיק להו מדכתיב פריו פריו ע"ש, וע' או"ז ח"א סי' קס"ג.

והנה הראב"ד לתו"כ שם כ' על דברי ר"ע דקאמר לרבות אה כולם. דכוונתו להוסיף עלין ולולבין ומי סמדר, וכ' לזה וז"ל מי סמדר ס"ל כר' יוסי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי, עלין ולולבין ס"ל כר' אליעזר דקא מרבה להו לעלין ולולבין לענין נזיר מריבוי ומיעוט ור"ע נמי מרבה להו לענין ערלה מוערלתם ערלתו ערלים עכ"ל, והנה לפי דבריו ז"ל צ"ל אע"ג דסתם משנה ר"ע היא כדאמרינן בסנהדרין פ"ו ע"א, ומה"ט פריך הש"ס בפשיטות פ"ב ע"א אי הכי קמה לה מתניתין דלא כר"ע ע"ש, מ"מ משנה הקודמת דהכא ודאי דלא כר"ע, דהא התם תנן דמותרות ואיהו ס"ל בספרא דאסורות, ודברי הראב"ד מתאימים עם הא דאמרינן בירושלמי אמשנה הקודמת דמתרת עלין ולולבין לנזיר דזה דלא כר"א דאיהו אסר, וכן במש"כ הראב"ד דכמו דר"א דריש בריבוי ומיעוט בנזיר ל"ד ע"ב לאסור עלין ולולבין כמ"כ ידרוש ר"ע ע"ש, דבר זה בלא"ה מוכרח כן עפ"מ דאמרינן בשבועות כ"ו ע"א דר"ע ששימש את נחום איש גם זו שהיה דורש את כל התורה כולה בריבה ומיעט איהו נמי דורש בריבה ומיעט ע"ש, א"כ בע"כ דס"ל בזה כר"א, וע"ע במשנ"א עוקצין פ"ב מ"א.

מ"ט ר' יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ואין מרכיבין בכפניות של ערלה. ע' מה שהאריך בזה בס' חזקה רבה חאה"ע סי' רמ"ט.

בר"ב ד"ה בכפניות. תמרים בעודן סמדר נקראים כפניות. ע' משנ"א עוקצין פ"ג מ"ז.

פרק שני

מ"א התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והבכורים עולים באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים כו'. ע' שעה"מ פ"ט ה"ב מה' מעשר ובתוי"ט מכשירין פ"ב סוף מ"י ובחידושי מהרי"ח שם.

שם הערלה וכלאי הכרם עולים באחד ומאתים ומצטרפין זע"ז וא"צ להרים רש"א אינן מצטרפין רא"א מצטרפין בנ"ט אבל לא לאסור, ע' ראב"ן סי' שי"א ובאור זרוע ח"א סי' תנ"ח ובמשנ"א טהרות פ"א מ"ה ובס' אור גדול סי' נ"ט ובחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פ"י הי"ב ממעה"ק.

מ"ב התרומה מעלה את הערלה והערלה מעלה את התרומה כיצד סאה תרומה שנפלה למאה ואח"כ נפלו נ' קבין ערלה וג' קבין כלאי הכרם זו היא שהתרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה. ע' ראב"ן ס' שי"א ובפרי תואר סי' צ"ט ס"ק י"ב.

מ"ג הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה כיצד כו'. ע' בת' הרשב"א ח"א סי' רס"ב וסי' תש"ל ובתמים דעים להראב"ד סי' ז'.

מ"ד כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אסור ובש"א אף מטמא ובה"א לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה. וכ' בפני משה דהנך שלשה דמחמץ מתבל ומדמע אוסרין בכל שהן בהנך תלתא דתרומה וערלה וכה"כ ע"ש, ולעד"נ דהוא נגד מש"כ התוס' בע"ז ס"ו ע"א סד"ה תבלין, דאפילו שאור ותבלין דלטעמא עבידי ולא בטל לא בעי למימר דלא בטיל כלל אלא דלא בטיל כדין שאר איסורים אבל בטל ודאי שפיר כי ידעינן ודאי דנתבטל הטעם כגון ביורה גדולה ע"ש, ודבריהם מובאים בש"ך סי' צ"ח ס"ק כ"ח, וכ"מ ברמ"א גופיה שם ס"ח שכ' וז"ל אבל אם נותן טעם באותה קדירה והוא אסור מצד עצמו אפילו באלף לא בטיל כל זמן שמרגישין טעמו ע"ש, משמע דאם אינו מורגש טעמו שפיר בטיל והוא כדברי התוס' כנ"ל וע"ע במשנ"א טבו"י פ"ב מ"ג ובדורות הראשונים ח"א כרך ג' פט"ו.

מ"ה דוסתאי איש כפר יתמה היה מתלמידי ב"ש ואמר שמעתי משמאי הזקן שאמר לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה. וכ' בתוי"ט וכן הלכה הרמב"ם עכ"ל, ולכאורה מאי קמ"ל הלא בלא"ה ב"ש במקום ב"ה אינה משנה כדאמרינן ביבמות ד"ט ובש"מ ועמש"כ בגפי אש, אולם במלאכת שלמה הרגיש הלא בעדותו זו הכחיש את דברי תלמידי ב"ש שבמשנה הקודמת, ולעד"נ שדוסתאי בדבריו מה ששמע משמאי הזקן בעצמו, הורה בזה ששמאי חזר בו והודה לדעת ב"ה, ותלמידי שמאי האחרים ידעו רק מה ששמעו ממנו קודם חזרה.

מ"ו ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיר מין במינו להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו כו'. ע' בת' הרשב"א ח"א סי' נ"ג ובפר"ח יו"ד סי' צ"ח ובמפרשי המשנה טבו"י פ"ג מ"ד.

מ"ז להקל ולהחמיר מין בשא"מ כיצד כגון גריסין שנתבשלו עם עדשים ויש בהם בנ"ט כו'. ע' בת' הרשב"א ח"א סי' תל"ח וסי' תרצ"ח ובס' התרומה סי' מ"ח וברוקח סי' ת"פ ובתמים דעים להראב"ד סי' ז'.

מ"ח שאור של חולין שנפל לתוך עיסה ויש בו כדי לחמץ ואח"כ נפל שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם ויש בו כדי לחמץ אסור. והקשה בתפא"י הלא עכ"פ במהירות החימוץ זוז"ג היא דהרי רק ע"י שניהן מיהר להחמיץ וכן העיר במשנה ראשונה מהא דזה וזה גורם וע"ש מה שתירצו, ולעד"נ לפ"ד הראשונים דכל ענין דזוז"ג מותר הוא מטעם ביטול וע' מה שהאריך בזה בבאר יצחק חי"ד סי' ל"א. והשתא במחמץ דתרומה דאין בה דין ביטול כדתנן לעיל מ"ד ממילא דאין בה נמי דין דזוז"ג. ועמש"כ בחידושי לחולין נ"ח ע"א וע"ע בשעה"מ פ"ח הכ"ח מה' חמץ.

מ"ט שאור של חולין שנפל לתוך עיסה וחמצה ואח"כ נפל שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם ויש בו כדי לחמץ אסור ר"ש מתיר. ע' פר"ח ליו"ד סי' צ"ח בד"ה אמנם הרמב"ם.

מ"י תבלין ב' וג' שמות ממין אחד או ממין ג' אסור ומצטרפין רש"א ב' וג' שמות ממין אחד או ב' מינין משם אחד אינן מצטרפין. ע' תוס' שבת פ"ט ריש ע"ב ובראב"ן סי' שי"א ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ק'.

מי"א שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ נצטרפו וחמצו ר"א אומר אחר אחרון אני בא וחכ"א בין שנפל שאור כתחילה בין בסוף לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ. ע' ראב"ן סי' שי"א.

מי"ב יועזר איש הבירה היה מתלמידי ב"ש ואמר שאלתי את רבן גמליאל הזקן עומד בשער המזרח ואמר לעולם אינו איסר עד שיהא בו כדי לחמץ. הנה במשנה הקודמת קאמר ר"א דאחר אחרון אני בא ולפי שהוא לא אמר מעולם דבר שלא שמע מפי רבו כדאמר בסוכה כ"ח ע"א, וכיון דר"א שמותי הוא מתלמידי שמאי א"כ איננו כן דעתו הפרטית רק דעת שמאי. ואפשר דכל תלמידי שמאי ס"ל הכי, להכא אשמעינן דהאי יועזר אע"פ שהיה ג"כ מתלמידי שמאי מ"מ לא חש לשאול מרבן גמליאל הזקן. שלהיותו בן בנו של הלל כדאמרינן בשבת ט"ו ע"א. הלא בודאי היה נחשב מתלמידי הלל ואפ"ה שאל אחד מתלמידי שמאי ממנו, והוא השיבו לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ, ולפ"ז אע"ג דר"א שמע דעתו מרבו מ"מ חזינן דלאו כל תלמידי שמאי הם בדעה אחת עם ר"א.

מי"ג כלים שסכן בשמן טמא וחזר וסכן בשמן טהור או שסכן בשמן טהור וחזר וסכן בשמן טמא רא"א אחר הראשון אני בא וחכ"א אחר האחרון. הנה בתפא"י ובמשנה ראשונה שונה העירו מדין טומאה בלועה להא דמשנתינו ע"ש, אבל נראה דדמיא טפי לטומאה שנתערבה דחוזרת וניעורה. ואותה טומאה לא דמי לטומאה בלועה דאינה מטמאה, כדהאריך בזה הראב"ן בסי' ח' ע"ש, וע"ע בס' משנה אחרונה למס' מכשירין פ"ב מ"ד.

מי"ד שאור של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו לתוך עיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו אסור לזרים ומותר לכהנים ר"ש מתיר לזרים ולכהנים. ע' ראב"ן סי' שי"א.

מט"ו תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו בקדירה לא באלו כדי לתבל ולא באלו כדי לתבל ונצטרפו ותבלו אסור לזרים ומותר לכהנים כו'. ע' פמ"ג יו"ד שער התערובות ח"ג פ"א.

מט"ז חתיכה של קדשי קדשים של פגול ושל נותר שנתבשלו עם החתיכות אסור לזרים ומותר לכהנים ר"ש מתיר לזרים ולכהנים. הנה הר"ב נמשך

תוכן העניינים

אור הישר (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה