אור ברסלב

אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן

חלה

מעשר שני

פרק ראשון

מ"א חמשה דברים חייבין בחלה החטים והשעורים והכוסמים ושבולת שועל ושיפון הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפין זב"ז כו'. ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ל"ד.

מ"ב האוכל מהם כזית מצה בפסח יצא כדי חובתו כו'. וכ' הר"ש בפ' כל שעה דדריש ליה מדכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא ידי חובתו בפסח, ע' בת' הריב"ש סי' ת"כ.

שם נתערב אחד מהם בכל המינים הרי זה עובר בפסח. ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ח'.

מ"ג אלו חייבין בחלה ופטורים מן המעשרות הלקט והשכחה והפאה וההפקר ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומע"ש והקדש שנפדו ומותר העומר ותבואה שלא הביאה שליש רא"א תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה, ע' אור שמח פ"ח ה"ג מה' תמידין וע"ע באו"ז הגדול ח"א סי' רט"ו.

מ"ד אלו חייבין במעשרות ופטורין מן החלה האורז והדוחן כו'. ע' אור זרוע ח"א סי' רט"ז.

שם הסופגנין והדובשנין והאסקריטין וחלת המשרת והמדומע פטורין מן החלה, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רי"ח ובת' פנים מאירות ח"א סי' ס"ח ובת' עונג יו"ט ס"ס צ"ה ובת' הגאון מהרי"ל דיסקין ז"ל חלק הכתבים סי' ק"ד וע"ע במפרשי המשנה טבו"י פ"ג מ"ד.

מ"ה עיסה שתחילתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה תחילתה עיסה וסופה סופגנין תחילתה סופגנין וסופה עיסה חייבת בחלה וכן הקנובקאות חייבות. ע' בה' חלה להרמב"ן וברי"ט אלגזי שם אות ג' ובת' הריב"ש סי' כ"ח ובאור זרוע ה"א סימן קמ"ח ובס' המכריע חי"ד סי' ל"ב דפוס לובלין וע"ע באו"ז ה' חלה סי' רי"ז.

מ"ו חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו פטור למכור בשוק חייב. והנה טעם הדבר הביא הר"ש מהא דפסחים ל"ח ע"ב דכל לשוק אימלוכי אימליך אי מזבנינא מוטב ואי לא איפוק בה אנא, ע' בת' עונג יו"ט סי' ב'.

מ"ז נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה נשים שנתנו לנחתום לעשות להם שאור אם אין באחת מהן כשיעור פטורה מן החלה. ע' בט"ז וש"ך סי' שכ"ו ובסידור דרך החיים ה' חלה להגאון בעל חוות דעת וע"ע בספר התרומה ה' חלה סי' פ"ב.

מ"ח עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלין ממנה חייבת בחלה כו'. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ס"א ובחידושי הגר"ח הלוי על הרמב"ם פ"ו ה"ה מה' חמץ ובמה שהארכתי בזה בחידושי למנחות ס"ז ע"א וע"ע בת' עונג יו"ט ס"ס ב' ובאחיעזר חי"ד סי' ל"ח.

שם בין כן ובין כך מטמאה טומאת אוכלין, ע' בס' משנה אחרונה לטהרות פ"ח מ"ו ולעוקצין רפ"ג.

מ"ט החלה והתרומה חייבין עליה מיתה וחומש כו'. ע' בס' יראים סי' קע"ד ובווי העמודים שם.

שם האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום עד שישייר מקצת, והנה בחולין קל"ו ע"ב מפרש משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרין. ולפ"ז יל"ד הלא קיי"ל בסנהדרין פ"ו ע"א דסתם משנה ר"מ. ואיהו הא סבר דלא בעינן ראשית ששיריה ניכרין, גבי הלוקח יין מבין הכותים דאומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מע"ר תשעה מע"ש ומיחל ושותה מיד דברי ר"מ ר' יהודא ור' יוסי ור"ש אוסרין, ומפרש רבא בעירובין ל"ז ע"ב טעם האוסרין משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרין. ופירש"י במכות י"ט ע"ב דר"מ לא בעי ראשית ששיריה ניכרין. ואף שיש שם גם אוקימתות אחרות דברירה או דבקיעת הנוד. אבל עכ"פ לפי אוקימתא דרבא קשיא וצ"ע. ועמש"כ בחידושי לעירובין שם.

פרק שני

מ"א פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים בחלה יצאו מכאן לשם ר"א מחייב ור"ע פוטר. ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קל"ב ובס' יראים ר"ס קפ"ג ובחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פ"א הכ"ב מה' תרומות.

מ"ב עפר חו"ל שבא בספינה לארץ חייבים במעשרות ובשביעית א"ר יהודא אימתי כזמן שהספינה גוששת. ע' כלכלת שביעית לגיטין סי' ג' ובת' בית דוד סי' א'.

שם עיסה שנלושה במי פירות חייבת בחלה כו'. ע' בתשובת הרשב"א ח"א סי' תס"ד ובאור זרוע ח"א סי' תשס"ח ובאור שמח פ"ו הי"ב מה' וע"ע בת' הרא"ש כלל ב' סי' י"ד ובשעה"מ פ"ו מה' ברכות ובמשנ"א טבו"י פ"ג מ"ד.

מ"ג האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכולה לכסות עצמה כו' ע' באור זרוע ח"א סי' ע"ט ובת' פמ"א ח"א סי' ע"ד.

שם מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה ור"ע אומר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין כו', ע' אור שמח פ"ח הי"א מה' בכורים ובעונג יו"ט סי' קי"ד.

מ"ד העושה עיסתו קבים ונגעו זב"ז פטורה מן החלה עד שישוכו רא"א אף הרודה ונתן לסל הסל מצרפן לחלה. ע' בס' התרומה ה' חלה סי' פ"א ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' שכ"ב.

שם בר"ש כדאיתא בירושלמי דפרקין דבר שהוא מקפיד על תערובתו אין הסל מצרפן כו', ע' ר"ש מע"ש פ"ג מי"ג ובאור זרוע ה' פסחים סי' רנ"ו ובתרומת הדשן סי' קפ"ט.

מ"ה המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן העיסה עצמה חייבת בחלה כו'. ע' בת' עונג יו"ט סי' ל"ט.

מ"ו חמשה רבעים קמח חייבין בחלה הם ושאורן וסובן ומורסנן כו'. ע' בת' הרשב"א ח"א סי' תס"א וע"ע בדורות הראשונים ח"א כרך ג' פי"ז.

שם ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן הרי אלו פטורין, עמש"כ בחידושי לזבחים ק"ה ע"ב.

מ"ז שיעור החלה אחד מכ"ד העושה עיסה לעצמו והעושה למשתה בנו א' מכ"ד כו'. ע' בס' יראים סי' קפ"ג.

מ"ח ר"א אומר נטלת מן הטהור על הטמא כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורם חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף וחכמים אוסרים. והנה הר"ש הביא סוגיא דסוטה ד"ל ע"ב דמסיק דפלוגתייהו היא דר"א סבר מותר לגרום טומאה לחולין שבא"י וחכמים סברי דאסור ע"ש, וקשה לפ"מ שהביאו התוס' בשם הירושלמי בביצה ל"ד ריש ע"ב דמשום דר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש להכי הוא מוכרח לעמוד בשיטתייהו ע"ש וא"כ איך מוקמינן דר"א ס"ל מותר לגרום טומאה לחולין שבא"י הלא ב"ש ס"ל במשנה דמאי פ"ו מ"ו דאסור כדמפרש הרמב"ם בפיה"מ שם וצ"ע כעת, וע"ע בת' הרשב"א ח"א סי' תתל"ד ובראב"ן סי' נ"ד ובת' ראבי"ה סי' קס"ו ובמפרשי המשנה טבו"י פ"ד מ"ב. פרק שלישי מ"א אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים ותטמטם בשעורים כו' ע' בת' ראבי"ה סי' קס"ה ובאור זרוע ח"א סי' רי"ז. שם האוכל ממנו חייב מיתה כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה, ע' בחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פ"ח ה"ו מה' בכורים. מ"ב נדמעה עיסתה עד שלא גלגלה פטורה שהמדומע פטור ומשגלגלה חייבת. ע' בת' הגאון מהרי"ל דיסקין בחלק הכתבים סי' ק"ד. שם נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה ומשגלגלה תעשה בטהרה. והנה בנדה ד"ו ע"ב מפרשינן דעד שלא גלגלה תעשה בטומאה משום דחולין נינהו ומותר לגרום טומאה לחולין שבא"י ע"ש ולפ"ז מתאים שפיר סתמא דמשנתנו הכא עם דעת ב"ה במשנה דמאי פ"ו מ"ו ע"פ פי' הרמב"ם שם ע"ש. אולם עפ"ז בלתי מובן קצת סוגיא דסוטה ע"ב דאוקי לפלוגתא דר"א וחכמים אי מותר לגרום טומאה לחולין שבא"י ע"ש. הלא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה כדאמרינן בברכות ל"ו ריש ע"ב ובש"מ. וכה"ג פריך הש"ס בשבת מ"ב ע"א לימא ר"ש בן מנסיא דאמר כב"ש וכן שם קל"ה ע"א ר"א הקפר טעמא דב"ש אתא לאשמעינן וכה"ג בר"פ הגוזל קמא ע"ש וצ"ע, וע"ע בנועם ירושלמי תרומות פ"ה ובאור זרוע ה' חלה סי' רי"ז ובגבורות ארי ליומא ד"ח ע"ב. מ"ג הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת ומשגלגלה פדאתה חייבת הקדישתה עד שלא גלגלה וגלגלה הגזבר ואח"כ פדאתה פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה. ע' בירושלמי כאן ובנועם ירושלמי פאה פ"ד ובת' שבות יעקב ח"א או"ח סי' י"ז.

פרק שלישי

מ"ד כיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין כו'. ע' בס' מבית מאיר ח"ג סי' ג' וע"ע בשעה"מ פ"ח ה"ב מה' לולב

מ"ה עכו"ם שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה מן החלה כו'. ע' בתשובת הרשב"א סי' ש"מ וסי' תס"א ובת' הרא"ש כלל ב' סי' ב'.

שם העושה עיסה עם הנכרי אם אין בשל ישראל כשיעור חלה פטורה מן החלה, ע' בת' הרשב"א ח"א סי' תקכ"ו ובס' התרומה ה' חלה סי' פ"ב.

מ"ו נר שנתגייר והיתה לו עיסה נעשית עד שלא נתגייר פטור ומשנתגייר חייב כו'. ע' בת' הרשב"א סי' נ"ד וסי' תס"א

מ"ז העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם נש בה טעם דנן חייבת בחלה ויוצא בה אדם ידו חובתו בפסח כו'. ע' תמים דעים להראב"ד סי' ז' ובראב"ן סי' כ' ובח"ס חא"ח סי' נון ובת' באר יצחק חא"ח סי' ח' וע"ע בת' הרא"ש כלל י"ט סי' כ"א.

מ"ח הגומל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ש"ט ובשערי תשובותיו שער שני סי' נ"ט ובת' הרא"ש כלל ב' סי' ג'.

מ"ט כיוצא בו זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף ענבי בציר עם ענבי עוללות אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון כו'. ע' בת' מהרי"ט ח"א סי' י"ח ובת' באר יצחק חא"ח סי' י"ב.

שם ואם לאו מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל והשאר מעשר ומע"ש לפי חשבון. ע' תוי"ט דמאי פ"א מ"א ובס' משנה אחרונה מכשירין פ"ב מ"י.

מ"י הנוטל שאור מעיסת חטים ונותן לתוך עיסת אורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואם לאו פטורה. ע' פר"ח ליו"ד סי' צ"ח בד"ה ואכתי פש גבן לברורי.

פרק רביעי

מ"א שתי נשים שעשו שני קבים ונגעו זב"ז אפילו הם ממין אחד פטורין ובזמן שהם של אשה אחת מין במינו חייב ושלא במינו פטור. ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ל"ד וסי' קמ"ה.

מ"ב איזה הוא מין במינו החטים אינו מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין השעורין מצטרפות עם הכל חוץ מן החטים כו'. ע' ירושלמי דמכילתין לעיל פ"א ה"א ובתוס' מנחות ד"ע ע"ב ד"ה תנא ובאור זרוע ח"א סי' רי"ד וע"ע תוס' פסחים ל"ה ע"א ובלח"מ רפ"ג מה' ברכות.

מ"ג שני קבים וקב אורז או קב תרומה באמצע אינן מצטרפין כו'. ע' ה' חלה להרמב"ן וברי"ט אלגזי שם אות י"ט ובת' הרא"ש כלל ב' סי' ב'.

מ"ד קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה ר' ישמעאל אומר יטול מן האמצע וחכמים אוסרין. הטעם מבואר בירושלמי ומובא בר"ש ועמש"כ בזה בלבוש ובש"ך סי' שכ"ד ס"ק מ"ז.

מ"ה שני קבין שנטלה חלתו של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו חזר ועשאו עיסה אחת ר"ע פוטר וחכמים מחייבין כו'. הנה הרמב"ם בפ"ז ה"ז מבכורים שינה מלשון המשנה, דהכא קתני חזר ועשאו עיסה אחת. והוא ז"ל כתב וחזרו ונגעו זו בזו ע"ש. וקשה נגיעה זו מה טיבה, וברדב"ז שם כ' דהאי נגיעה זו נשיכה ע"ש, אבל עכ"פ קשה כיון דלפי לשון המשנה עשאו עיסה אחת הרי כבר יצא מגבול נגיעה ונשיכה ביחד, ואם היה פוסק כר"ע אז היה מקום לאמר דלרבותא נקטה דאע"ג דרק נגעו זב"ז מ"מ כיון דבשתיהן איכא השתא כשיעור פוטרת ההפרשה המוקדמת. משא"כ עתה כשהרמב"ם פוסק כחכמים דמחייבין. מה שייך לחייב על נגיעה ואפילו על נשיכה כל כמה שלא עשאו עיסה אחת. וא"כ י"ל דמשנתנו דוקא עשאו עיסה אחת קתני, ומנלן לחייבו אפילו אם רק נגעו זב"ז וצ"ע.

מ"ו בר"ש דהא דנחשדו על המעשר משום דהוו סברי דלא הוי במיתה משום תרומת מעשר דאית בה כל זמן שלא קרא עליו שם מעשר ע"כ, כה"ג ברש"י נדרים פ"ד סוף ע"א וע' בווי העמודים לס' יראים סי' קע"א אות ב'.

מ"ז ישראל שהיו אריסין לעכו"ם בסוריא ר"א מחייב פירותיהם במעשרות ובשביעית ור"נ פוטר כו'. ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קל"ב וע"ע חזון איש לשביעית סי' ד' סק"ו ובמשנה אחרונה לאהלות פי"ח מ"ז ובכפתור ופרח רפי"ג.

מ"ח ר"ג אומר שלש ארצות לחלה מא"י ועד כזיב חלה אחת מכזיב ועד הנהר ועד אמנה ב' חלות אחת לאור ואחת לכהן כו'. ע' תוס' חולין ק"ד ע"א ד"ה חלת חו"ל ובס' התרומה ר"ה חלה ובראב"ן סי' נ"ד ובראבי"ה סי' קס"ד וסי' קס"ז ובכפתור ופרח פי"א ור"פ ט"ו.

שם ונאכלת עם הזר על השלחן ונתנת לכל כהן, הנה בר"פ כל הבשר אהא דא"ר יוסף דלא גזרינן העלאה אטו אכילה, קאמר בש"ס ומנא תימרא דלא גזרינן גזירה לגזירה ופשיט ממשנתינו דחלת חו"ל נאכלת לכהן עם הזר ולא גזרינן דילמא שקיל זר מיניה ואכיל דהא אכילה גופה לא מתסרא בה אלא משום גזירת אכילת חלת הארץ ע"ש. וקשה הלא רש"י כתב בביצה ד"ב ע"ב וז"ל והא דאמרינן בכולי הש"ס שאין גוזרין גזירה לגזירה מהאי קרא נפקא ושמרתם את משמרתי עשו משמרת כלומר גזירה למשמרתי לתורתי ולא משמרת למשמרת שלא יעשו גזירה לגזירה ע"ש, ולפ"ז ל"ל בחולין למידק ממשנתינו הכי, ולא מקרא כדפירש"י וצ"ע כעת, וע"ע באור זרוע ח"א סי' תשס"ח.

מ"ט ואלו ניתנין לכל כהן כו'. ע' בת' הריב"ש סי' צ"ד.

שם כרשיני תרומה ר"ע מתיר, וכ' הר"ב ר"ע לטעמיה דאמר בפ"ב דמע"ש דכרשינין כל מעשיהן בטומאה דלא חשיבי אוכל ע"כ. לכאורה יל"ד הלא כמו הכא כן במשנה דהתם לא הוזכר רק כרשינן ואילו ברמב"ם פי"ב ה"ז מה' תרומות כ' התלתן והכרשינין של תרומה כו' ע"ש, וי"ל משום דהרמב"ם פסק כב"ה גם בתרומה של תלתן בפ"ב מ"ג דמע"ש דכל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה, כמו גבי כרשיני תרומה במשנה ג' כמ"כ במ"ד שם, משו"ה כיילינהו כחדא, משא"כ מסדר המשנה במע"ש מ"ד. שפיר פלגינהו משום דבעי למיתני פלוגתייהו דב"ש וב"ה שמאי ור"ע בכרשינין מה דלא פליגי בתלתן. ועמש"כ בחידושי למע"ש שם.

מ"י נתאי איש תקוע הביא חלות מביתר ולא קבלו ממנו אנשי אלכסנדריא הביאו חלותיהם מאלכסנדריא ולא קבלו מהם. ע' בת' ראבי"ה סי' קס"ד וע"ע בס' חזון איש לשביעית סי' ה' סק"ח וע"ע כפתור ופרח פ"י.

מי"א בן אנטיגנוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו. וכ' הר"ש דבירושלמי קאמר מפני שאנשים גדולים היו ויסמכו עליהם ע"כ, ולכאורה מדהצריכו לגזור שלא לקבל גם בדיעבד שלא יבאו להביא גם לכתחילה, מכלל דמצד הדין אם באו תמימים יקרבו כדתנן בתמורה כ"א ע"א והוא דעת ר"ש ע"ש.

והנה בב"ק י"ב ע"ב בסוגיא דנכסים שאין בהן מעילה כו', דאוקים רבינא בבכור בחו"ל ואליבא דר"ש דאמר אם באו תמימים יקרבו, והקשו התוס' אמאי לא קאמר ואליבא דר"ע דאמר לא יקרבו כו' ע"ש. ולפמש"כ אדרבה משו"ה גופה אמר אליבא דר"ש, משום דהלכתא כוותיה כנ"ל, ומזה מוכח דהתוס' ס"ל כהרמב"ם בפ"א מה' בכורות, דפסק כשיטת הבבלי ואליבא דר"ע בתמורה שם. דאפילו אם באו בדיעבד לא יקרבו מצד הדין כדיליף מהיקשא דמעשר ע"ש. וע"ע סה"מ עשה ע"ט ובת' הרשב"א ח"א סי' של"א.

שם יוסף הכהן הביא בכורי יין ושמן ולא קבלו ממנו, בירושלמי מפרש מפני שלא בצרן מתחילה לכך, ע' כ"מ ורדב"ז פ"ב ה"ד מה' בכורים ובת' באר יעקב חא"ח דף כ"ו.

שם אף הוא העלה את בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים והחזירוהו כו', ע' במעין החכמה דף סמ"ך ע"ב.

תוכן העניינים

אור הישר (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה