אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן
מעשרות · פרק חמישי
מ"א לקח במחובר לקרקע פטור. וכ' הר"ב שאין המקח קובע למעשר אלא בקונה בתלוש, וכ' בתוי"ט ותמיהא לי דתיפוק להו שאינו נגמר למעשר ע"כ, ולענ"ד תמיהא על תמיהתו הלא זהו גופה חידושא דמשנתנו דבמחובר לא מחייב לא גמר מלאכה ולא מקח, וע' מראה הפנים שכתב דבמחובר דהכא איירי דמחובר לקרקע ונגמר מלאכתו ע"ש.
בר"ב ד"ה העוקר שתלים. נטיעות אחר שצמחו וגדלו קצת עוקרין אותן ושותלין אותם במקום אחר כו', ע' עוקצין פ"א מ"ב ובמשנ"א שם.
מ"ב העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע חייב מפני שהוא גרנן. הנה בריש פרקין הקשה במשנה ראשונה גבי עוקר שתלים מדוע צריך למיתני מתוך שלו ונטע לתוך שלו ע"ש. ולפ"ד משנתנו דהכא אין מקום כלל לדקדק בזה. משום דאיידי דבעי למיתני סיפא חיובא דמתוך שלו לתוך שלו בעוקר לפת, תנא מקודם ברישא פטור דמתוך שלו לתוך שלו בעוקר שתלים, וע"ע במשנ"ר כלאים פ"א ריש מ"ט.
שם בצלים משהשרישו בעליה טהרו מלטמא נפלה עליהם מפולת והם מגולים הרי אלו כנטועים בשדה, ע' בת' הרא"ש כלל ב' סי' ד' ובתפא"י ומשנ"א עוקצין פ"ב מ"ט.
מ"ג לא ימכור אדם את פירותיו משבאו לעונת המעשרות למי שאינו נאמן על המעשרות כו'. הנה איסור מכירה דמשנתנו היא בין בתלוש בין במחובר, אבל בברייתא המובא בירושלמי לא ימכור אדם את שדהו ר"ש מתיר כו', התם איירי דוקא במחובר אבל בתלוש גם ר"ש אוסר כדכ' בשנו"א, ולהכי נקט שם שדהו. ועמש"כ בחידושי לירושלמי שם.
שם ואם בכרו נוטל את הבכורות ומוכר את השאר, ע' רדב"ז פ"ב ה"ו מה' מעשר.
מ"ד לא ימכור אדם את תבנו ואת גפתו ואת זגיו למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין ואם הוציא חייב במעשרות כו'. הנה בלתי נתבאר על מי קאי חיובא דמעשרות אם הוציא, על הלוקח או על המוכר, ובכלל מאי בעי הכא החיוב כשאנו מדברים על איסור המכירה. אמנם מלשון הרמב"ם בפ"ב ה"ו מה' מעשר משמע שלא היה בגרסתו ואם הוציא כמו שהוא לפנינו, רק שאם הוציא חייב במעשרות, ועפ"ז המובן על החיוב באיזה רשות שהוא, והשתא כיון שמונח על זה חיוב מעשרות, להכי אינו רשאי למכור למי שאינו נאמן.
מ"ה הלוקח שדה ירק בסוריא אם עד שלא בא לעונת המעשרות חייב ומשבא לעונת המעשרות פטור כו'. ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קל"ב.
שם ולוקט כדרכו והולך ר' יהודא אומר אף ישכור פועלים וילקט כו', ע' בס' חזון איש לשביעית סי' ד' סק"ז.
מ"ו המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו פטור מצא יתר על כדי מדתו כו'. ע' בפיה"מ להרמב"ם מע"ש פ"א מ"ג ובחידושי הרמב"ן והרשב"א לחולין כ"ה ע"ב ובמה שהאריך בס' אגודת אזוב מדברי חא"ח סי' ט"ו.
מ"ז חורי הנמלים שלנו בצד הערימה החייבת הרי אלו חייבים כו'. וכ' הרמב"ם בפ"ג הכ"ג מה' מעשר דחיוב משנתנו הוא למעשרות, והוסיף הרדב"ז שם על דבריו דהא דקתני בצד הערימה החייבת אם היא חייבת בתרומה ומעשר צריך להפריש תרומה ומעשר ואם היא חייבת במעשרות לבד יפריש מעשרות לבד עכ"ל, וכן בתפא"י כתב במשנתנו גופה חייבת בתרומות ומעשרות ע"ש, ולעד"נ דכל המוסיף גורע דאם היה כן בדעת הרמב"ם לא היה כותב מעשרות ולהניח לאחרים להוסיף תרומות, ובע"כ שהרמב"ם הבין רק מעשרות, לפ"מ דתנן הכא בצד הערימה. דמאז התחלת חיוב המעשרות כדתנן בפ"ק מ"ה מ"ו גבי איזהו גרנן למעשרות, ומה"ט שנינו לעיל בפרקין מ"ד גבי לא ימכור אדם את תבנו כו' ואם הוציא חייב במעשרות ופטור מן התרומה ע"ש, והטעם כמש"כ הר"ב בדמאי פ"ו מ"א דאין משהין התרומה ואי אפשר לגורן שתעקר אא"כ נתרמה ע"ש, ולפ"ז גם במשנתנו דקתני בצד הערימה החייבת, המובן רק לחיוב המעשרות כנלע"ד בכוונת הרמב"ם.
מ"ח שום בעל בכי ובצל של רכפא וגריסין הקילקין והעדשין המצריות כו. ע' ביאור הגר"א לירושלמי דמאי רפ"ב.
בר"ב ד"ה גריסין הקילקין גריסין של פול הבאים מן הקלקי שם מקום והן מרובעות כו', ע' בתוי"ט ובמשנ"א לנגעים רפ"ו.