אור ברסלב
אור הישר (זרעים) דמאי › פרק חמישי

אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן

דמאי · פרק חמישי

פרק רביעי

מ"א הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר וחלה. בירושלמי פריך וחלה חייבת בדמאי ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי כו', וע' בכ"מ ובאור שמח רפ"ו מה' בכורים ובגבורת ארי ליומא ד"ח ע"ב בד"ה תנן התם ובד"ה אלא תרומת השני.

מ"ב הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת נוטל אחד משלשים ושלש ושליש כו'. והקשה בר"ש האיך ישראל מפריש תרומת מעשר והלא מעשר ראשון דלוי הוא ועליו להפריש וכ' דילמא אבא אלעזר בן גמלא הוא דאמר בגיטין כשם שיש לבעה"ב רשות לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר כו', אמנם הרדב"ז על הרמב"ם ספ"ג מה' תרומות כ' על הר"ש דזה ודאי דוחק דסתם מתניתין היא ולא מוקמינן לה כיחידאי כו', וע' מה שהאריך בזה במראה הפנים.

שם והשאר חלה. הנה בשנות אליהו מוחק תיבות אלו, ועפ"ז דחה בקונטרס אחרון לשאגת אריה סי' צ"ז, מש"כ השאג"א שם דלהתוס' בסוכה ל"ה ריש ע"ב נעלם משנתנו דהכא ע"ש.

מ"ג הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננות ומן הצוננות על החמה אפילו מטפוסין הרבה כו'. ע' מה שהאריך בזה במל"מ פי"ד ה"ה מה' מעשר.

מ"ד הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס דר"מ רי"א מאחת על הכל כו'. ע' תוס' ע"ז נ"ה ע"ב ד"ה אבל מוליכין ובשטמ"ק לב"מ נ"ו ע"א ובמה שהאריך המל"מ רפי"ד מה' מעשר.

מ"ה הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל כו'. ע' מל"מ ס"ה מעשר ובת' באר יצחק חא"ח סי' י"ב ובס' משנה אחרונה למס' מכשירין פ"ב מ"י בד"ה אם רוב כנענים.

מ"ו הלוקח מן הסיטון. וכ' הרמב"ם סיטון הוא המוכר פירות וכל דבר לח כגון דבש ושמן, ובר"ש כתב סיטון תגר הלוקח תבואה הרבה כו', וע' מש"כ על דבריהם בערוך השלם ערך סטן וע"ע ברשב"ם ב"ב במשנה פ"ח ע"א.

מ"ז הלוקח מבעה"ב וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה אפילו משתי קופות אפילו משתי עיירות. וכ' הרמב"ם בפיה"מ ובפי"ד ה"ג מה' מעשר שחזקה לבעה"ב שימכור את שנמצא אתו מגנותיו, וע' מש"כ בזה בחזקה רבה חי"ד סי' קל"ח.

מ"ח הלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה אע"פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך. והקשו בתוס' חדשים ובמשנה ראשונה מאי קמ"ל דרשאי לעשר מטבל על טבל פשיטא כיון דמכרו בתורת טבל בודאי לא עישר כו' וע"ש מה שתירצו כל אחד לפי דרכו.

ונראה דטובא קמ"ל ובמשנה גופה ביארו הם החידוש בזה, דלכאורה קשה טפי איך משכחת כלל רישא דמשנתנו הלוקח טבל משני מקומות. הלא לעיל פ"ג מ"ג תנן דרק ר' יוסי מתיר למכור טבל ודאי אם המוכר יודיע ללוקח לוקח בשעת המכירה שהוא טבל אבל רבנן אסרי, וסתמא דמשנתנו ודאי לא נשנית אליבא דר' יוסי, וזהו מה דסמיך מסדר המשנה אע"פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך. והאי לצורך הוא דוקא אם נתערב לחבירו חולין מועטים בטבל מרובה מפני שאין לטבל זו תקנה אחרת עד שיעשר עליו ממקום אחר וע' בביאור הגר"א ליו"ד סי' של"א ס"ק קע"ט, ועפ"ז טובא קמ"ל כיון דאיסור מכירת טבל חמור כ"כ, א"כ גם בדיעבד בטלה מכירתו וכל אחד יעשר לעצמו, וכהא דא"ר יוסף בכתובות פ"א ע"ב כיון דאמר רבנן לא ליזבין אע"ג דזבין לא הוה זביניה זביני, וכה"ג אמר איהו גופיה בנדרים ד"כ ע"א הואיל ואמרי רבנן אין נזקקין לו בי דינא דמזדקקי לא עביד שפיר. וה"נ אמר רבא בזבחים ע"ג ע"ב השתא דאמור רבנן לא נקריב אי נקריב לא מרצי וע' מה שהארכתי בפרט זה בחידושי לזבחים שם, ולפי כל הנ"ל אשמעינן הכא טובא במשנתנו, דאם נזדמן צורך כזה לחבר כנ"ל, אז מותר אפילו לכתחילה ליקח טבל, ואם אי אפשר ליקח ממקום אחד יקח משני מקומות ויעשר מזה על זה.

מ"ט מעשרין משל ישראל על של כושיים משל כושיים על של ישראל כו' ירושלמי מתניתין דר"מ דאמר אין קנין לכושי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות כו', וכ' הר"ש דסוגיא דמנחות פליג על הירושלמי, וע' מה שהאריך בזה בת' רבינו בצלאל אשכנזי סי' א'.

מ"י עציץ נקוב ה"ז כארץ תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה כו'. ע' בת' הרשב"א סי' אלף ק"ע.

מי"א תרם מן הדמאי על הדמאי כו'. בתוס' רע"ק הקשה הא הוי ס"ס שמא שניהם אינם מעושרים או שניהם מעושרים כו' ע"ש, אולם כה"ג איכא למידק לעיל פ"ג מ"ו הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנו מפני שהיא חשודה לחלוף כו', דהתם נמי איכא ס"ס ספק מחלפא ואת"ל מחלפא שמא מעושרת נתנה לו, ובע"כ דהכי תקינו רבנן גבי דמאי לעשותו כחד ספק כדכ' בת' ר"ב אשכנזי סי' א' ע"ש, וע"ע מה שהאריך במשנה זו המל"מ בפ"ה הי"ז מה' תרומות.

תוכן העניינים

אור הישר (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה