אור החמה על ספר הזהר· רבי אברהם אזולאי
כרך ג · דף רנט:
בוז יבוזו לו. ירצה אין לו חלק אלא אחר ירידה דהיינו כשיבוזו לו ויחלקו לו כי זה מלמעלה אין לו חלק אלא בבוז כשהקב"ה מבזבז השפע כאומרו ותתן טרף לביתה באותה ביז' לבד יש לו חלק בו בוז יבוזו לו לבד אבל בעלייה בסוד האהבה אין לו שום אחיזה ושמא תאמר שבירידה היא נהנה בקדושה ח"ו אינו לו אלא חרש הנשבר כדמפרש ואזיל ולית לון תיקונא בהדן. אין החיצונים נכנסים בתיקוני שכינתא עם ישראל כלל אלא ישראל מקרבים באהב' להקב"ה והקב"ה מחלק להם בחסרונם כראוי להם. ואי תימא יומא קדמאה וכו' הכלל שהם אחרים ואין להם חלק באחד המיוחד והיינו סוד ראשית המים שאינם אחוזים בהם ותחלת בזתם וחלוקם למטה בבו"ז כדפי' ואפילו המעשים האלו שאנו נותנים להם בזה זו אינם אלא גחלים על ראשו שאנו עולים למעלה ויש מונעים וכדי לשבר הקליפות ולפתוח החומות אנו עושים זה והיינו כדמפרש ואזיל זכאה חולקיהון וכו':
תם ונשלם
ריג ע"א
הרח"ו מפרשת פינחס
כאלו משקר בקושטא דמלכא למטה בפ' זו תמצא כי גלגל היא מ' ואמת המים המגלגל לה ת"ת וזהו גלגול גלגל וא"ו. נמצא דלא מתקן הגלגול שלו משקר בחותם אות אמת שהיא וא"ו וענין אומר צדיק גמור נדחה וכו' ירצה כי יש סוד עבור וסוד גלגול והוא. כאשר באה נפשו ממש לבדה או בהצטרפות נשמה יתירה והנה כאשר הוא בגלגול שהוא נפשו לבדה נמצא דבני באתר דיליה ולתועלתו ואיקרי צדיק גמור. אמנם בסוד העיבור הנה אותו התוספות בני בניינים באתר דלאו דיליה וכו' וכן היה בפנחס כי הוא לא היה ראוי לכהונה עד שנכנס בו נדב ואביהוא אז נבנה וזכה לגדולה כאומ' ת"ח וכו' וגם האמת כי גם היה לתועלתם ג"כ שלא היה להם בנים אך לענין הכהונה רווח פנחס יותר מקודם ובראשונה ולזה הביא כאן ענין זה דצדיק גמור וכו' להודיענו סוד העיבור ואל תתמה מפנחס:
ריג ע"ב
שמרה להקב"ה קאמר וכו' פירוש כי מלת שמרה לשון נקבה שחוזר על הקב"ה שהיא המלכות שהוא חולקא דאתאחד בה נפש כנודע כי נפש ממלכות אתיא ותמן אתצררה בצרור החיים וכן נתבאר זה לקמן דף רכ"ב ע"א בפסוק זה שמרה נפשי דא מטרוניתא וכו' ר' יצחק אמר וכו' עיין מה שפי' בזה בפ' תרומה דף קנו ע"א ע"ש ע"כ. גיליון. בזכרנו את ציון וכו' וזהו המחזיר שכינתו לציון עכ"ל:
ריד ע"א
ואי תימא דלא זכה וכו'. דע שיש פה טעות וצריך להיות ואי תימא דהא זכה לכהונה וכו' ר"ל איך אמרת שעתה זכה לכהונ' והלא כבר מן קדמת דנא זכה להכי. הנה הכי הוא האמת כי הלא גם אותם שאמרו דלא זכה להכי קודם אינו כן כי ג"כ מקודם כהן היה וא"ת א"כ איך אמרת דהשתא זכה לכהונה והראיה מן פסוק תחת אשר קנא וכו' ותירץ תא חזי כל כהן דקטיל נפש וכו' ואין להגיה מלת אין ולומר לא כלומר אינו כן כי הלא יהיה כפל מה שחוזר ואומר דהא אינון דאמרי כי הוא הענין בעצמו כפל ומכופל וגם אין לחלק מכהונה גדולה לקטנה כי הלא פנחס סגן היה כדאיתא לקמן ומי שהיה סגן בודאי עולה לכן נראה כי מי שהוא כהן הדיוט יכול להיות נמי כהן גדול ואם אינו יכול להיות כ"ג אפילו כהן הדיוט לא יהיה ע"כ.
גי' רשים הוא פנחס לעילא וכו' כת של אליהו שנתרצו בבריאת האדם בתיאובתא עילאה וכו' וילך אל נפשו בפ' ויגש עכ"ל:
ריז ע"א
רעיא מהימנא
גי' ביומא תניינא דבראשית וכו' עיין בפ' בראשית דף י"ח חציר לבהמה יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה בגי' ב"ן בגי' בהמה וע"ד כתיב האדם וכו' יו"ד ה"א וא"ו ה"א מ"ה בגימ' אדם עכל"ה:
רכ ע"א
גי' כח ה' וכו' שם ההויה העולה כח הוא על רישא דבר נש וכשעונה בכל כחו מעורר אותו. עכ"ל:
רכ ע"ב
וע"ד כל גימטריאות ותיקונין. וכו' זה יובן במה שביארנו פ' בראשית דף מ"ו ובפרשת פקודי דף רכ"א ע"ב:
רכא ע"א
גיליון. וכל עלמא יחמון. וכו' תיקונין דף מ' עכ"ל:
רכב ע"א
גי' א"ר שמעון בדא אקשן וכו' במדרש רבה פ' בראשית פ' י"ד עכ"ל:
רכו ע"א
תהלה לדוד בכל יום תלת זמנין כנראה מכאן כי ביום הוא נתינת המזונות. ויש מאמרים רבים מנגדים לזה כי נתינת המזונות הוא בלילה ועיין פ' משפטים דף ק"א ע"ב ושם ביארתיו היטיב. גיליון. סמוך לאומר למיהב תוקפא לההוא אתר לפתיחו ידוי וכו'. פי' היו"ד נק' עצרת וכו' עכ"ל:
רכו ע"ב
ענין תהלה לדוד למשאל מזוני. ואמר הטעם כי בבוקר קודם שיאכל המלך אסור עד שיאכל המלך שהוא תפלת י"ח ואח"כ תאמר אשרי אך במנחה תחלה ישאל על מזונותיו קודם תפלת י"ח וקשה לזה כי גם תפלת י"ח דמנחה גם היא מאכל המלך כנודע כי הוא עולת המנחה א"כ היכי תקינו למימר אשרי קודם העמידה. אך הענין כי תחלת היום הוא העיקר ואחרי אשר בבוקר נזהרנו מזה ולא אכלנו עד שאכל המלך כי תהלה לדוד שבזמירות אינו לשאול מזון רק סידור שבח וזמר לשי"ת וא"כ אחר שכבר בבוקר עשינו זה אין צורך גם במנחה לעשות ג"כ זה ההודאה ובפרט בהשתתף עמה טענה אחרת והיא כי אח"כ אינו זמן שאלת מזון כי הוא דין קשה וגמור ע"כ:
רלא ע"א
א"ר יהודה לימא לן וכו'. עיין פ' וירא דף קמ"ו ע"ב אמר כי במקום שאמר ויהי סתם הוא צער אך לא גדול אמנם ויהי בימי אז ודאי הוא צער גדול אמנם כאן שאומר ויהי היום הוא ממוצע ובינוני אחר שלא אמר בימי והצער הוא כי הוא יום הדין אך אפשר שינצלו ולכך הוא ממוצע והוא כי יום ר"ה לרמז בגבורה דינא קשיא כי המלכות נק' שנה והגבורה ראש שלה כי משם נאצלה. ואמר כי בא"י לעולם אינן עושין רק יו"ט ראשון ובח"ל ב' י"ט אבל ר"ה אפילו בא"י עושים ב' ימים ואפי' בזמן ב"ה קיים רוב השנים היו עושים ב' ימים לפי שהוא חדש שהירח מתכסה בו. והיו נוהגים אותו היום קדש ולמחר קדש כנזכר בגמרא ואמר כי לכן נזכר ב' פעמים ויהי היום בכל התורה כנגד ב' ימי ר"ה ולקמן יתבאר טעם כי יום ראשון רומז לדינא קשיא גבורה ולכן בא יום הדין ב' מלכות שהוא רפיא שלא להחריב העולם וצ"ע האיך היו עושים לפעמים יום א' ר"ה כדכתב הרמב"ם היכא דאתי קודם חצות והנה יש מין מלאכים בהיכל זכות ונק' בני האלהים כלומר נאצלים משם אלהים גבורה כי הם ע' דיינין בהיכל זכות כנזכר בפ' פקודי ואומר להתייצב על ה' ר"ל מה הוא עקר ישובם שם הוא על ה' כלומר לראות על עסקי ה' הוא המכבד את השם לתת לו שכר או להפך כי דין זה הוא הראשון שבכלם ואומר גם לרבות עקבא דיליה סמאל ונחש ואומר אוף הכי וכו' הוקשה לו בשלמא בני האלהים הם ב"ד העליון כל מגמתם על ה' לדרוש בכבודו אמנם השטן איך יתיישב עליו אומרו על ה' ותירץ כי עם היותו קליפה גם הוא חושש על כבודו ית' כי יודע האמת ומכיר את בוראו כנזכר פ' תרומה דף קס"ג ע"א במשל הזונה וענין ע' קתדראין וכו' הם ע' דיינים הנק' בני האלהים העומדים בהיכל ג'. ואומר דאצטריך לבר נש לפרש חטאוי הנראה לכאור' הוא דביום ר"ה צריך למיעבד כן ולומר וידוי. ואמנם נראה זר כי אדרבה ציוה עזרא אכלו משמנים וכו' ואסור לערבב הקטגורים כי אז יתעוררו המקטרגים אמנם ביום הכפורים כי אז אין השטן שולט בהם בהיום ההוא כנודע אז הותר הוידוי ולכן צריך לפרש דלאו ביום ר"ה איירי ומלתא אגב אורחא נקטיה אגב אומר שיש למעלה כמה קטגורים וסנגורים לאלפים ולרבבות המזכירים עונות ישראל לז"א כי לטעם זה בא הציווי להודות על פשעיו כנזכר פ' בא דף מ"א ע"א כי אינם באים רק להזכיר עונות לא לעסק אחר. ולכן כאשר האדם מודה על פשעיו אז לא יצטרך המקטרג לישב שם והולך לו. וכפי זה לא איירי בר"ה רק אגב אורחי' נקט. וז"א כמה אינון מארי תריסין וכו' לאדכרא חובין וכו' ודו"ק ותשכח. גם שמענו מזה כי אין הוידוי כאשר נזכר בפוסקים כי עיקר הוידוי הוא חטאתי עויתי פשעתי אמנם צריך לפרט בפרטות העבירות שהם בכל אבר ואבר שנאמר חטאתי אודיעך וכו' כלומר החטא עצמו שעשיתי אודיעך בפירוש ואז ואתה נשאת וכו' כי אז נשאר הדין בידך וכל בני דינא בדילין כנזכר ואז אתה לבדך נושא עוני. והנה הביא ב' פסוקים לראיה א' ממשה וא' מישראל והוצרכו שניהם דאי תימא קדמאה דמשה היינו ביחיד אבל ברבים לא בעי הכי קמ"ל קרא אחרינא בישראל דאיירי ברבי' וחזר ואמר וא"כ עתה יקשה בשלמא צבור צריכין להתודות אבל השליח צבור והחזן למה אומר וידוי בלשון כל הקהל מי נתן לו רשות להוציא דבה על רבים ונוגע בכבוד צבור לז"א כי צריך הש"צ ג"כ לחזור ולהתודות כאשר נוהגין והראיה ממשה אחר שאמר להם תחלה אתם חטאתם חטאה גדולה והם שתקו והודו חזר הוא אל ה' לומר לו אנא חטא העם הזה. ואו' מ"ט מאן דמפרש חובוי וכו' הוא * דברור כי אחרי שחטא והעוה איך יוצל לפי שמודה בפיו ואע"פ שהמודה בקנס פטור קשה מאן לימא לן דקנס הוא כי חוב גמר הוא שחייב ולא יפטור בהודאתו. אמנם זה יובן במה שהביא ב' טעמים ושניהם יחד הם טעם נכון והוא כי נודע שאם אין הבעל דין צועק לפני הדיין אין ב"ד מצווים לומר לחייב צא תן לו כי אם הבע"ד שותק ואינו תובעו מי יתבענו בעבורו וכן נמי כאן כשאין המקטרג תובע ונפטר וז"א מ"ט וכו' והוא כי הנה כשהוא עצמו מודה אז הולך לו המקטרג ונשאר הוא לבדו בלתי מי שיתבענו כי הלא ותו לא שביק למקטרגא והולך לו ובזה נפטר כי הנה אף בשאר דברי העולם כשהאדם רואה בעצמו שהוא בעל מום מזכירו קודם שיאמרהו לו חביריו כמ"ש עבד אברהם אנכי וזה שאמר מומא דבר נש יקדים וכו':
רלא ע"ב
וענין ב' ימי ר"ה הוא כי אעפ"י שנידון בבית דין הקשה. עוד נידון בב"ד הרפה ומתמזג הדין שאל"כ לא תהיה פליטה לרשעים ולחוטאים. ואמר כי לסב' זו הם תרועה ושברים ותרועה שהיא יותר משברת הלב הוא דינא קשיא ושברים הם דינא רפיא ומתמתקים ב' דינים אלו ע"י ב' תקיעות החסד שלפניהם ולאחריהם והוא בסוד עילויים אל הבינה שהוא סוד יציאתם מן השופר. והנה חכמי התלמוד בבלי נסתפקו וכו' והוצרכו שתיה' דכולא קשוט וכו' ואומר בכסא וכו' הבין זה לפי שהול"ל בכסא באל"ף אמנם היותו בה"א ר"ל כ"ס ה"א ראשונה והוא גבורה שהוא קו הדין כי הם בינה ותחתיה גבורה ותחתיה הוד כנודע והשאר פשוט כי בכוונתם בסוד התרועה שהיא הגבורה אז ממתקין אותה ע"י תקיעת החסד הנק' אור קדמאה וא"כ זכה לשיהלך באור פניו הוא החסד וז"ש אשרי העם וכו' באור פניך יהלכון. ואומר בגין חכימין דארעא דישר' הענין כי חכמי בבל שאינם יודעים סוד התרועה ואיך מתמתקת עם התקיעה א"כ אינם עושים בענין שיתגלה אור החסד אך חכמי א"י יודעים סוד התרועה וממתקין אותה ע"י החסד ואז באור פני השי"ת הוא החסד בו יהלכון תמיד:
רלד ע"ב
עסטיראה וכו' עיין פ' פקודי דף רס"ו שו' ל"ו ונמצא כי בהיכל ו' של טומאה שם הוא הך רוחא דאיקרי עסטירא' וידעת כי כל א' כלול מעשרה א"כ היותו בהיכל ששי עולה לא' מס' ושם הוא המית' אמנם צריך שתדע כי שם קראוהו בשם עסטיראה:
רלה ע"א
ודא איהי דכתיב ופני אריה וכו' תבין כי ודאי גם בקדושה יש כל האברים וכנגד הכבד שבימין הוא פני אריה אל הימין וכנגד טחול הוא פני שור שבשמאל וכן כל האברים כולם בקדושה אמנם בעץ הדעת טוב ורע הם בטומא' הכבד ומרה וטחול:
רלה ע"ב
קנה שית וכו' מזה תבין סוד טעם למה השופר שיעור כמלא אחיזת ידו שהם ד' אצבעות ושיעדף מכאן ומכאן והם ז' אצבעות כנגד שית עזקן שבקנה שהוא שופר העליון. ומזה תבין כי בני האלהים הם בבינה כי הם כגוונא דרוחא דנפיק משופר שהוא בינה כך מאלו בני אלהים יוצא קולות וברקים ומערבין עם המים שהוא החסד וזהו הרעים על מים רבים:
רלו ע"א
אשתארו א"ח כבוד אלהי"ם וכו' פירוש ממה שידעת כי א"ח ד' א"ח דא ת"ת כולל ט' ספירות וד' דא מלכות כנזכר פ' פנחס דף רנ"ז ע"א והנה הוא סוד היסוד הכולל כל הט' ספירות כנודע כי אות ט' ביסוד בסוד טוב אמרו צדיק כי טוב והוא הולך תמיד עם הדל"ת כדי שלא תתייחד עם החצונים ונטיר ומסתיר לה מנייהו וז"א כבוד אלהים הסתר דבר ר"ל כי כבוד השי"ת הוא להסתיר דבר הוא המלכות ע"י האי אחד דהאי אח מכסה על דלת מהחיצונים וסוד אשמ"ח דק"ש תבינהו פ' זו דף רנ"ח ע"א בר"מ. ע' רברבא אילין אינון ע' שמהן וכו' יובן מקור ע' שמהן מהיכן הם מפ' תרומה דף קל"ג ע"ב כי הם בסוד בוצינא דקרדוניתא ושם ביארתי עניינם ע"ש:
גי'. למפרע * שדי ובמישור סיים וסימן אשמ"ח וכו' פי' שמתחיל בא' של ח"ח ואח"כ בשי"ן של ש"מ וזהו למפרע של הפסוק ובמישור וגו' ופי' שהולך אח"כ בסדר המ"ם של ש"מ קודם ואח"כ הא' של אחד כסדר הפסוק וזהו אשמ"ח. סימן עכ"ל:
רלט ע"א
מה שכתב הרמ"ק כן כתב הרח"ו זלה"ה ועוד כתב תו כל אשר יעשה וכו' אפשר ג"כ לפרש דה"פ כי כל אשר יעשה האלהים בעולם הן מה שנראה טוב הן מה שנראה הפכו הכל הוא לתיקון העולם ולתועלתו ואע"פ שירא' רע בענייניו אינו כן כי אין רע יורד מן השמים אלא הכל לתיקון העולם וז"א ודאי הוא הוא יהי' לעולם והקשה ר' יצחק דא"כ מה ענין אומרו והאלהים עשה שייראו מלפניו כי א"כ יעשה היה ראוי לומר כמ"ש לעיל וז"א אלא האי וכו' ר"ל כי כמו שלמטה אמר עשה לשון עבר ג"כ לעיל הול"ל כי כל אשר יעשה וביאר כי לעולם בכל מקום שנז' לשון זה הוא בבינה וכמו עין לא ראתה יעשה והיל"ל עשית כי כבר הכל נברא ונעשה במאמרו ית' אך הענין דקאי על האלהי"ם ר"ל כי האי אילנא דחיי אשר האלהים שהוא בינה עוש' ומתקן אותו וגם יעשה בלי הפסק לעולם. והנה האי אילנא הוא יהיה והוא היה והוא הוה לעולם משא"כ בשאר אילנין תתאין כנזכר בתיקונים דף צ"ו ע"ב דכמה אילנין אית לתתא מן דא אילנא דטוב אילנא דרע אך האי אילנא דחיי הוא אשר יעשה האלהים הוא בינה ואשר מתקין תמיד והוא יהיה והיה והוה לעולם והנה נתבאר בפסוק זה סוד הייחוד כולו וגם להיותו אילנא דחיי עליו אין להוסיף וכו' כי הלא האי אילנא וכו':
רלט ע"ב
האי אילנא יקירא וכו' איקרי אורייתא דבכתב וביה כתיב לא תוסף ולא תגרע ממנו וביאר לנו כלל א' כי בכל מקום אלהים הוא גבורה אך האלהים הוא בינה הנמשכת מן הא"ס וכו' כד"א אין חקר לתבונתו ר"ל כי המקום אשר אין לו חקר והשג' כלל משם נמשכת תבונתו הוא הבינה הכוללת כל גבוראן תתאין לזה נק' האלהים ה' ראשונה כי כל גבוראן ודינין מתערין מניה וביאר כי בזה יתיישב אומר עשה ויעשה והוא כי יעשה הוא על שם דמתקן ליה תדיר לעולם ולעתיד ואומר עשה לרמוז כי בתחלת בניינו נעשה ונתקן כבר מתחל' משא"כ בשאר אילנין תתאין המחוסרין עשיה גמורה אך זה כבר נעשה מתחלה השלמות באופן שאין צורך עוד להוסיף עליו ולז"א עשה לשון עבר והטעם כדי שייראו מלפניו ר"ל כדי שיכירו בני עלמא ההפרש שיש בין האי אילנא לשאר אילני ובזה ייראו מלפניו דהאי אילנא ולז"א עשה ואומר יעשה לרמוז כי עם כל זה שאינו חסר כלום עם כל זה לא נפסק כח הבינה מעליה ותדיר אוחז בו ועושה אותו וזה ע"ד הוא היה הוא הוה והוא יהי' וכנגדן נאמר עשה ויעשה. אבל תו אית לאסתכלא בקדמיתא וכו' ר"ל דלא שייך לומר בקדמיתא יעשה ולבתר עשה ואדרבא להפך הול"ל כנודע. וביאר כי כן הוא הסדר כי ב' אילנין הם והם סוד עץ החיים ועץ הדעת ת"ת ומלכות ועץ החיים עליו נאמר יעשה המורה כי גם לעולם ועד אין נפסק ממנו תיקון הבינה בהשפעתם ולכן הקדים יעשה המורה לעתיד דקאי את"ת הקודם למלכות כנודע ואמר כי אח"כ עשה עשייה אחרת והוא אילנא תתאה מ' לרמוז על תיקון הבינ' למלכות אך אין לומר בה יעשה לעתיד כמו בת"ת ולכן נזכר המלכות אח"כ כי הוא תתאה מן הת"ת והיא נק' שומר ישראל והמלכות יושב בפתח השער דומה לשומר הבית ע"ד המזוז' השומרת הבית ורומז למלכות הנק' שומר ישראל כנזכר. וביאר כי לא נזכר בו יעשה לעתיד והטעם כדי שייראו מלפניו. והענין כי הת"ת לעולם כח רחמי הבינה נמצאים בו תמיד. אך המלכות אין בה רק מה שכבר עשה ותיקן בה בעת אצילותה והטעם כדי שייראו וכו' כי אם היתה רחמים לא ייראו מלפניו אך בהיות דין סוד התכלת אז ייראו מלפניו וישלימו העולם ויתקנו מעשיהם בראותם כי הכל תלוי בקו הדין וביאר כי האי אילנא נק' גדול כנודע ועליו התפלל דוד שיהי' בו חלקו ולא יהי' כשאר העולם אשר אין להם חלק בו להיותו יראה ודין גמור כאשר ביארנו ואין בו חסד לקרב אליה את החטאים רק את הראוי דוקא ולזה התפלל דוד שיהי' מכלל הראויים להיות גורל זה שלו וביאר כי לזה אמר ע"פ הגורל כמו ע"פ ה' כי המלכות נק' פי ה' בסוד הפה וזה ע"פ הגורל כי האי גורל המדבר ונק' פה והביא ראיה שהוא רמז לשכינה מאומר הגורל בה"א הידיע' למלכות וז"א הגורל כתיב:
זכאה חולקהון וגומר לפי שביאר כי לא כל אדם זוכה אל המלכות כמ"ש שייראו מלפניו אמר כי העוסק בתורה זוכה אל מעלה גדול' ממנו כי הוא באילנא עילאה מיני' הוא התור' הנק' ת"ת ולכן מזונא דלהון אתי מאתר עילאה סוד חכמה עילא' דרך הבינה אשר עליו נרמז יעש' האלהים כנזכר ומאותו השפע ניזוני' העוסקים בתורה וזהו החכמ' תחי' בעלי' ר"ל כי מחכמ' עילאה אתי חיים ומזון אל מארי התורה העוסקין בה לפי שאוחזין באילנא דחיי משא"כ העוסקים במצות לבדם שאינם אחוזים רק במלכות ומשם מזונם בסוד המוציא לחם מן הארץ כנז' בפ' בשלח דף ס"א ע"ב ע"ש:
רמ ע"א
צו את בני ישראל וגומר. הוקשה לו מה שקראו את קרבני לחמי ולא כן נזכר בשאר הקרבנות ואמר כי להיות שאין רצונו ית' שיחטא האדם ויקרב הקרבן כי זה דוגמת אחטא ואשוב רק קרבן שלמים וכן בקרבן התמיד כי אע"פ שהיה ג"כ מכפר על חובין עכ"ז עיקר הקרבתו היתה לקרב קרבן העליון כנודע בסוד התמידין של שחר ושל בין הערבים אך מזה נמשך כפרת החטאות אך אין זה עיקר הקרבתו כי גם אם יעלה בדעת שבאותו היום היו כל ישראל צדיקים כיום שניתנה בו התורה לא מפני זה * נניחם להקריב התמיד כי זו מצות עשה מן התורה ואינה תלויה בחטאות ולזה נק' קרבני לחמי וסוד הענין הוא כי כאשר בא על חטא הנה אותו הקרבן עמו תלוי כל אותם הכחות המקטרגים הנבראים ע"י אותם העוונות כנודע כי מהם נעשה אותו העשן שהי' עוקם והולך אל סטר צפון לנוקבא דתהומא רבא ומשם ניזונים החיצונים כנזכר בפ' תרומה ואמנם אותו הקרבן שאינו בא עם לכלוך אותם העונות הוא שמחת השי"ת וכולו לגבוה. ודי:
ר' אבא פתח וכו' אמר כי כל העולם דורשים פסוק זה כפשוטו כי הקב"ה אוהב הרוח הנשבר וכמ"ש לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ולז"א אין הענין כן כי אדרבא הקב"ה שונא אותו הרוח וחפץ שיהי' נשבר והוא סוד רוח הטומאה דבק באותו אדם בהיותו חוטא אך אין הקב"ה אוהב כלל אותו הרוח אפילו בהיותו נשבר רק שחפץ הוא שישבר כחו ומעולם לא אתרעי בההוא רוח כי הוא טמא אך לב האדם עצמו כאשר נשבר דלא מתגאי וכו' או רוח נשברה לא קאי לרוחו של אדם ממש רק לרוח הטומאה אשר בו דמעולם לא אתרעי בה אמנם שמח השי"ת בשבירתו:
רמ ע"ב
וכל מיא דירדן וכו' הענין כי ירדן היא סוד נהר יוצא מעדן הוא סוד הוא"ו ומקורו בוא"ו קצוות מחסד עד יסוד וכל ספירה שנה איקרי ואומר סתרא דמל' חמירא דכל הני וכו' תרגום שאור הוא חמירא כמו כל חמירא דאיכא ברשותי והענין כי לנך נק' בהמות כי הוא כמו שאור אל העיס' וכך בהמה זו שאור ושורש אל כל הבהמות וחיות שתחתיה כנודע כי ממנה נבראו וחיליה אקרון וגם שהם משתלשלים בהמות וחיות התחתונות יונ"ה ותורי"ם מיכא"ל וגבריא"ל.
רמו ע"א
גליון. תלת אינון דגרמין וכו' הובא ג"כ פ' בראשית דף י"ד ע"ב. בפ' המשכן. בפ' תצוה:
רמח ע"א
יצחק אשתכח וכו' זה יובן בסוד ויאהב יצחק את עשו והסוד כנודע כי אין מלך בלתי כל מיני אנשים שבעולם לצורך כל מיני המלאכות ויש גם כן למלך איש אחד הנק' שר הטבחים הרוצח את החייב מיתה נמצא שהיא צריך לו ואם לא ימצא האיש ההוא הנה ימנע המלך מלתלותו בידו ובעצמו ואם לא יהיה כן בעולם לא ישתלמו האנשים החוטאים ויפסידו את עולמם ולכן יצחק אוהב את עשו לפעול בו פעולתו מצד הדין וע"י יזכו האנשים לעוה"ב. הוא ממש דוגמת היין כי היין חם בטבעו וסבת חומו הוא להיות שקט על שמריו ששם הוא חוזק היין וחומו אמנם אם יסירהו משם יחמיץ וטבע החומץ שיתקרר מטבע חמימות היין ולא יפעול פעולתו כבראשונ' נמצא כי השמרים הם סבת קיום היין במזגו וטבעו וכן עשו הוא סבת קיום הנהגת דין הגבורה וכל מזגה וטבעה כדי לזכות בעולם כמו הרפואות והסמים המרים שמרפאים החולה להחיותו וזהו סוד טעם בריאת השי"ת את הטומאה בעולם וזה דבר פשוט נחמד ונכון במה שקראוהו חמרא על דורדייה וכו' ע"כ.
גליון אתכניש אבר' חמש שנין קודם תלת דרגין קדמאין דילה. פי' ג' ראשונות שבמלכו':
רמט ע"ב
כיון דמטת תמן זמין לה קב"ה חוייא זה יובן ממה שנז' בזהר כי יש כמה כחות מזיקין ויש ביניהם מחלוקת וקטטה ונלחמים זה עם זה בהרי חשך ובהרי נשמה וכנזכר בפ' בלק קצ"ו ע"א ע"ש עד דסליק קדרותא דצפרא וכו' הנה זה המאמר חולק עם מאמרים רבים שנראה שהמזונות מתחלקים ביממא ועיין בפ' משפטים דף ק"א ושם ביארתיו היטב.
גליון. געאת וראמת קלין וכו' בשלח נ"ב במטהו פעמים וכו' בשלח ס"ד עכל"ה:
רנ ע"ב
גליון. פתחי ואמרי מקודש מקודש וזהו שאמרו במתניתין שכבר קדשוהו שמים עכ"ל:
רנג ע"ב
גליון כדין אורייתא עאל בארונא: יתרו דף ס"ח ע"ב:
רנד ע"א
ההוא צפורא בלחישו וכו' יובן מדף רנ"ב ע"ב:
רנח ע"ב
אישים אינון באמצעיתא וכו'. הענין נלע"ד היותר נכון מכל מה אשר כתבנו בענין זה כי עץ הדעת טוב ורע הם ע' שרי האומות כי אלו אינן תחת ממשלת סמא"ל וכת שלו. רק ברצונם טעו אחריו והראי' מפי' ר' אליעזר שאמר קרא הקב"ה לע' מלאכים הסובבים כסא כבודו וכו' גם נודע כי הם ע' ענפין דאחידן באילן הקדושה כנז' בפ' בשלח דף נ"ח סוף ע"ב והנה זהו צלם שעשה נבוכדנצר הכולל כל ע' שרי האומות אמנם כל ע' שרים נכללים ד' כנודע כי כל הנבראים וכל העולמות כולם הם בסוד ד' מרכבות ד' פנים וכו' והם ד' נהרות וד' גליות פישון זה בכל [נלע"ד שצ"ל בבל] שהוא ראש כולם כמ"ש ופשו פרשיו כמז"ל גם מצרים נכלל בזאת כי פישון הוא נילוס וכן הענין בכל השאר ולזה תבין היות האומות כלולות באותו צלם. והנה ידענו בבירור היות צלם נבוככדנצר נק' עץ הדעת טוב ורע כנזכר בתיקונים דף ק' ע"ש היטב ואמר כי הם מורידים כחות אותו צלם והם סוד ע' השרים וכוחותם והנה הם קשורים בקדושה ובטומאה ולכן הנה הם נקראים ערקין דכבדא כי הם המושכים שפע מן הלב הקדוש המחלק שפע לנערותיה אמנם עם כל זה הם כלולים בתוך הכבד שהוא סמא"ל ולכן אית ע' ערקין דכבדא כנזכר בתיקונין דף מ"ד ע"ב ודף מ"ה ע"א וזהו שכתבנו הוא סולת נקיה ומוכרח ועיין דף ק' ע"א האומר כי באלו השרים דצלם נבוכדנצר אית מימינא ומשמאלא בסוד טוב ורע וזה מוכרח ומזה תבין היות עשר כנגד החזיר ובו צד טהרה וכן כל ד' מלכיות שהם חזיר גמל שפן ארנבת עיין ברז"ל והוא בסוד עץ הדעת טוב ורע ומצד הטוב הכלול בו עתיד הקב"ה להחזירו לישראל אמנם הרע שבו בלע המות לנצח ב"ה ועיין דף רמ"ו ע"ב פ' פנחס עמ"כ לו זה יובן ממה שפי' וכתבתי בפ' תרומה דף קמ"ד ע"ב ע"ש:
רנט ע"א
ואינון ימים לא הוו ידעי בבלאי וכו' צריך שתדע כי סוד המזבח הוא סוד המלכות שבעולם היצירה אשר מיכאל מקריב עליה נשמות הצדיקים והנה מן אותו המזבח ניזונים ונשפעים כל הצבאות העליונות ויש בהם ב' נקבין הנק' שיתין אשר בהם מושכין ישראל מים ויין היורד לחרומין תתאין והם סוד החיצונים אשר משם יונקים אומות העולם ומשם ניזונין ולכן אנו מוסכין [נ' שצ"ל נוסכין] זה בחג דוגמת ע' פרים להשפיע באומות כי כל מה שנברא בעולם הוא צורך העולם ואין לזלזל בו ואנו צריכין לתת לכל א' השפע אשר צריך כל יום הכפורים רעבים שואגים לטרף ויבקשו לקטרג על ישראל ועיין בפ' בראשית דף ל"ו ע"א בסוד השיתין כאשר בארתי שם ואולי אלו השיתין הם סוד משעול הכרמים של בלעם והוא חד מינייהו כנזכר בפ' בלק ר"ט ריש ע"ב. ע"כ.
גליון. חץ כמנין קללות שבמשנה תורה:
גי' יום ב' ונסכיהם מ' יתירה יום ו' ונסכיה י' יתירה יום ז' כמשפטם מ"ם יתירה הרי מים. וזהו מים דילהון. עכ"ל:
רטו ע"א
רעיא מהימנא
אמר ליה רעיא מהימנא שפיר קאמרת וכו' תרי קנאות דפנחס הוא אליהו דקני על ברית כאומר בקנאו את קנאתי דהיינו בהיותו פנחס וכן באומר קנא קנאתי בהיותו אליהו הענין ברית יסוד בג' אבות דאצילות דהיינו שדי דאצילות ושדי דמטטרון דהיינו יצירה וכן היה ענין השבוע' לא לא להראות על בחי' הקשת בשתים כנזכר והיינו סברת מ"ק בחבורא קדמאה ור' יהודה סבר בחבורא קדמאה הכוונה שיגלה הקב"ה בריתו בלא זכות אלא הכל לפי הזכות הנמצא ולכך בגלות שאין הכנה אל הייחוד לא יתראה בהארה מרובה באצילות וז"ש בגוונוי נהירין אלא הארה מועטת בלבושה במטטרון בסוד הגלות וז"ש לאו איהי נהיר בגוונוי כדקא יאות אמנם מאיר כפי שיעור התלבש בלבוש הגלות דהיינו מטטרו"ן כנודע וכאשר יהיו המעשי' בלתי הגונים אז לא יאיר אפילו כשיעור הזה וז"ש ולא עוד אלא דזמנין נהיר זעיר וכאשר אין מעשים כלל לא נהיר כלל וכאשר יחמד הדור קצת המעשה מכל וכל ובקצתו יזהרו וידקדקו כמו שעושים בקצת המצות אז יאיר קצתו וז"ש דזמנין אתחזיא בשלימו וזמנין לאו ולפי דבריו אלה (כדי) ראוי שנאמר שירמוז הקשת לעולם בג' אבות ותלוי בזכות כהנים לוים וישראלים דהיינו ממש ג' אבות והזכות יהיה בסוד בנים או עבדים בנים מצד האצילות דהיינו שדי דאצילות או עבדים דהיינו שדי דמטטרון כנזכר ור' יוסי פליג אתרוייהו ואתי שפיר ולהכי קאמר קום ר' יוסי וגומר ול"ג ר' יוסי הגלילי שר' יוסי תלמיד ר' עקיבא ור' יוסי ס"ל דקשת אתיא לאגנא על עלמא והיינו דאיהו שכינה שנק' ברית והמשל אשר משל ולפי דבריו ניחא מאי דאמרן כי בימי פלוני לא נראה הקשת דהיינו דכד אית צדיק זכותו יגן ואין צורך שתתראה השכינה בתחתונים כדי שיראה אותה הקב"ה ויתעורר אל הייחוד וימלא רחמים על העולם דהיינו וראיתיה כי בהיות צדיק נמצא בתחתונים הצדיק הוא מייחד ואין צורך אל השכינה להתראות וז"ש איהי ברית למיקם ברית ואין צורך לוראיתי' לזכור ברית וג' גוונין דקשת לפי דבריו הם לבוש השכינה שהיא מתלבשת וג"כ לפי דבריו יתיישב מאי דאמר שיש קשת למטה משום דבגלות דאיהי מרחקא מבעל' אין ספק שאין לבושי המלכה בלבוש מלכות אלא לבושי גלות דהיינו שהגלות בסוד מטטרו"ן שהוא מראה הקשת ועוד הכרח כי הקשת נראה בא"י ובח"ל שהוא מקום החול ואין ספק שבהיותו נראה בח"ל הוא בלבושי חול דהיינו מטטרו"ן כדמפרש ואזיל. בנים מצד האצילות כנזכר עבדים מצד היצירה עבדים חפו ראשם בסוד שהם בבחי' הגלות ולכן אין בהם כח לתקן הגלות שהם משתקעים שם בו אמנם אם אית צדיק וכו' דהיינו בסוד מארי קבלה שהם בסוד בנים לא בסוד המעשה שהיא המלכות בששת ימי המעשה אלא בסוד האצילות שהם משיגים בסוד תפלתם וייחודם על דרך האצילות ומפשיטין השכינה והתורה מהפשוטין שהם לבושי התור' במטטרו"ן ועוסק בתורה שבכתב ושבע"פ ע"ד האצילות אז אפילו בגלות היא נראית לפני המלך בלבוש יקר לבושי האצילות ואז היא נראה מאיר' באור הת"ת כאומ' כי נר מצוה ותורה אור וע"י היסוד שבו סוד דהיינו אור ר"ז ואז וראיתיה בסוד אור וראיה הכל דבר א' וז"ש ובאילין רזין אתמר וראיתי' וגו' מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה כתב חד בשדי דלעילא וכו' פי' והם קשת דמטרוניתא וקשת דשד"י דמטטרון הנק' שדי ולא עוד אלא דלזמנין נהיר זער וכו' לכאורה נראה שמדבר כי יש בו מיעוט אורה ואין מאיר אורה גדולה אלא מועטת אמנם אומרו זמנין אתחזי בשלימו וכו' יתכן שאומר כי לפעמם יראה חצי הקשת לבדו ולא כולו ולפעמים יראה כולו או אפשר יראה בכל ג' סימניו וצבעיו ולפעמים יחסר א' מהם עכ"ל:
רטו ע"ב
סליק מיניה רוגזא דברית שהקב"ה רוצה לנקום נקם ברית בגין פנחס בשיטים ובזכותו וייחודו ניצולים הכל פורקנא דיליה ובנהא דיליה שכינה ובנהא דאצילות (ועמהא דעבדים) אבל קשת דאתחזיא בעלמא דהיינו סוד הייחוד מצד העבד כנזכר ותלוי כפי מעשה כללות ישראל ולכך יש לו בחינות כנזכר לעיל שמתלבש בו השכינ' ומתקשט לפי כשרון המעש' מפני שבסוד מטטרון מגיע הפגם ושחרות המעשים הרעים משא"כ באצילות שאין פגם מגיע שם ואם לאו בגין וכו' להוכיח ההגנה מצד הצדיק דהיינו י' אות ברית דשדי על הצדיק הפרטי ועל כל העולם בכולל:
ואשתמודען ליה כל ממנא וכו' הענין כי עיקר שמו יתברך הוא שם יהו"ה וכל שאר שמות כגון אל אלהים אדנ"י כולם פרטים בספי' מפני שכל הפעולות בספי' והם לבוש וכינויים לשם הוי"ה וישראל הם בנים מתוכיות הספירות ולזה הם יכולים להשיג שם הוי"ה אמנם שרי האומות אינם יכולים להשיג אלא כפי הענף המתגל' בהם וז"ש ואשתמודעין ליה כל ממנא בכינוייה אבל ישראל וכו' כדפי' והשתא מפרש ואזיל איך שאר השמות כינויין ליה ואמר אל סהד עלי' וכו' היינו מימין נק' אל לשון יכולת וחוזק כמו [נ' שצ"ל ואת אילי הארץ] ומורה על חזקו לפעול בכל עליונים ותחתונים והכרח מאומר אל אל מורה אל האל הידוע וז"ש מארי דאל אלהים מורה אלהות מלבד היכולת ג"כ אלהותו עליהם וכלם נמצאים ממנו ולזה נק' אלהים לשון רבים ר"ל פועל וממציא אלהים רבים דהיינו אומר אלהי האלהים אדני מורה על לשון רבים כמו עיני ומורה על האדונים רבים המשועבדים תחתיו. ומזה נקיש על שאר השמות משאר ספי' וז"ש אוף הכי כל שם דכל ספירה משאר השמות וכן המלאכים הם תלויים בספי' וכל א' משיג אלהותו כפי בחי' אחיזתו אמנם ישראל הם אחוזים בשם יהו"ה ממש כאומר ואתם הדבקים בה' וז"ש בכל ספי' ומלאך וכו' אבל ישראל וכו' ורזא דמלה לפי הנראה שבא לתת טעם לשמות וכינויים הרבה לשם יהו"ה שהשם רוכב בכל השמות ופועל בהם כאדם הרוכב על הסוס ופועל בו ומנהיגו כפי רצונו וכפי הסוס שירכב האדם כן יהיה הנהגתו כן שם יהו"ה אין לו שינוי אמנם כפי מה שירכב כן יפעול אם השם אל רחמים וחסד ומכריח כל השמות אל פעולה זו ואם בשם אלהים בדין ודן כל מפעליו וכיוצא ומשל שני הוא מהנשמות היותם מתנוצצות זו מזו וישתעבדו זו תחת זו כן השמות לפי בחינתם המתפשטים כן ישתעבדו ואחר שכלם נאצלים משם יהו"ה וכלם בנים אליו כולם כפופים תחתיו והוצרך לזה שלא נאמר שהוא כמשל הסוס שמטריח את רוכבו בהנהגתו שאינו אלא כבן האוהב לעבוד אביו ושלא יהיה בחיריי כבן אלא כסוס המשועבד ומוכרח לרצון רוכבו וז"ש כל ישראל הם בנוי דאדם שעולה הוי"ה דאלפי"ן כנודע וישראל בסוד נשמתם בנוי דאדם כאומר אתם קרויין אדם ואין אומות העולם ובג"כ כלומר מפני שכל הנשמות בנים אליו באה המצוה ליבם שחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח והוא מרכיב ענפיו כפי הצורך כי מן הראוי אין מרכיבין אלא מין במינו דהיינו מותר במותר אמנם מין בשאינו מינו אסור וכאן ביבמה התירה הקב"ה משום דמין בשאינו מינו יש תועלת למת שלא ימחה וענינו כי האדם עץ השדה כן הנשמ' הם פרי עץ ת"ת השדה מלכות וענפיו שהם הנשמות מתפשטות ודרך הענפים להתרכב בסוד איש ממשפחה פלונית עם אשה ממשפח' פלונית ומרכיבין יחד בן משתי משפחות ומרכיבין מין במינו המותר דבת פלוני לפלוני אמנם העריות אין מרכיבין דהוא מין בשאינו מינו והיוצא משם כלאים מו"ם ז"ר דהיינו סמא"ל ובת זוגו ובסוד היבום הותר שלא ימחה בסוד החיצונים ויהי' נז' בסוד הקדושה ובסוד היבום הוא סוד גלגול כיצד גלגל היינו סוד יו"ד חכמה שבסודה סוד ההנהגה ע"י ו' קצוות שחכמתו פועלת בהם א"כ להיותו גלגול מתגלגל ועולה ויורד א"א אם לא ע"י וא"ו שהוא אמת המים לגלגל והכוונה כי המשכות הנשמות בתחתונים וטהרתם ועבודתם ותיקונם ע"י המעשי' הוא סוד גלגל האצילות המתגלגל ולזה הם צורך גלגולי הנשמות עד תיקונם ולזה צריך האדם לעסוק בפריה ורביה להיות לו בן ובת שע"י בן ובת שיוליד גלגלי הגלגל סבוב אחד ועלה התחתון דהיינו שהי' אדם ואשתו בסוד ו"ה בערך אביו ואמו עתה שהוליד בן ובת נעשו בסוד י"ה והבן והבת בסוד ו"ה ולכן א"א לאב שהוא יו"ד להתגלגל ולעלות ממטי' למעלה ליכנס בסוד עולם הבא בינה בן י"ה אם לא יהי' לו בן דהיינו וא"ו ואז יעלה הוא ואשתו בסוד י"ה וז"ש ורזא דמלה מה גלגל וכו' ולתיקון זה העני שמת בלא זרע וא"א לו לעלות לזה האח מיבם לאשתו דהיינו אחיו שהיה ו' כמוהו עלה בסוד י' אב עם יבמתו ה' ומתגלגלים אותו להיותו בן כשהיה דהיינו ו' לעלות והיינו באות י' ברא עלמא דאתי כי האדם נק' עולם והוא מתגלגל ובא פעם שנית ולזה תלוי עולם הבא כבן דהיינו ו' אוריך והכרח ע"ד דימא לקבליה י' כלומר בהיות חכמה עם בינה נעשה הכל יום שמכחם מוצא הנחל שהוא ו' וז"ש ומיניה נפיק בינייהו בין חכמה ובינה ו' שהוא הנחל סוד הת"ת המתפשט להתייחד עם המלכות להשפיע נשמות שהם כמה נחלים והם סובבים בסוד גלגול באים לעולם וחוזרים ובאים עד היותם ראויים לג"ע של מעלה דהיינו שיהי' להם בן ובת ויעלו לסוד י"ה והיינו אומר אל מקום שהנחלים הולכים בפעם ראשונה דהיינו המשכת ו' בן נחל שם הם שבים שאינם עולים אל סוד י"ה אלא ע"י בן ובת וכיצד יעלו ע"י שתחזור י"ה להתייחד בסוד הייבום ויחזור ו' לצאת מביניהם לבוא אל ה' עולם הזה למטה עד שיטהר וישתלם לעלות להראות אל החכמ' והבינה וז"ש אל האלהים בינה אשר נתנה בטהרה. מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה כתב ולמפשט מינה לבושי קרדניתא וכו' והטעם כי בעון אדם הראשון נתגשמה התורה בבגדים גשמיים ועתיד הקב"ה לגלות הסודות זכור נא מי הוא נקי נ"א נדב ואביהו נק' קיני ובג"ד איהו פקודא דקב"ה באורייתא למיהוי א"ח מיבם (לת"ת) לאתתי' וגומר אפשר כי הוא אמר דכל ישראל אינון בנוי דאדם וצריכין הבנים למיהוי לאבוי כסוס וכחמור למיטל משאו ואמר כי לטעם זה וז"ש ובג"ד פקיד קב"ה דהבן יעשה מה שהיה מוטל על האב ויתקן ממה שהיה ראוי לתקנו האב דצריך הבן למיטל משאו דאב והוא כי הנה אביו הוליד בן א' והוא אחיו המת ומהראוי שאביו עצמו יחזור ויתקן את אשר לא יוכלו האב לתקן ויתקנהו הוא וישא את אשתו ויחזור את אחיו בגלגול וז"א ובגין דא איהו פקודא וכו'. או אפשר שחוזר למה שאמר לעיל על פנחס דעליו אתמר מי הוא נקי אבד וכו' והפסיק הענין בטבע הדברים וחוזר אל דבריו הראשונים ואמר דבגין דא צריך האח לישא את יבמתו כדי שלא יאבד מן העולם כי הקב"ה הפליא חסדו ורחמיו על המת ההוא שלא ימחה שמו ונתן לו תקנה שישא אחיו את אשת אחיו כי כן עשה לפנחס שלא רצה שיאבד מן העולם כי זה דרכו ית' תמיד לרחם על בניו שלח יאבדו מן העולם בשום אופן וכן שלא יאבדו אותם הישרים נדב ואביהוא שמתו בלא בנים גרם לפנחס להנצל. נמצא כי כן בענין הייבום כוונתו יתברך שלא יאבד נפש המת כנזכר. ע"כ:
רטז ע"א
איהו וכל נשמתין אפשר דמלת שבים לשון רבים קאמר על כללות כל הנשמות שלא נטהרו וכמו שתלוי ענין זה בטהרה כך תלוי ג"כ בקיום המצוה הזאת דהיינו שיהיו לו בן ובת כנז' וז"ש אוף הכי וכו' והשם כולו כלול באלה תולדות השמים והארץ אל"ה יה"ו דהיינו שלש פעמים כדפי' בתיקונין בה' בראם היינו ה' א"כ צריך האדם להיות שלם בסוד י"ה אב ואם ו"ה סוד בן ובת כנזכר. רשעים קבורים ובאו בגלגול מפני שקלקלו והם גורמים להתלבש אלה שבקדושה באלה שבחיצוני' והיינו שלשה קליפות שהם נגדיים לג' אבות חג"ת והא כיצד בלגול ראשון יתגלגל האדם בסוד החסד דהיינו י' ואם לא תיקן הקב"ה עוקרו מן הימין ושותל אותו בשמאל ואם עדיין לא תיקן יעקור אותו משם וישתלהו באות ו' ואם פגם בשלשה אותיות יה"ו והם ג' פשעי ישראל לא יתגלגל באות ה' שבשם סוד פני אדם בה' בראם והיינו לצדיקים דבר צוה לאלף דור ולכך בג' קליפות שהגביר בהם נדון וז"ש ואתדן בגיהנם וכו' בקשת דהיינו ג' אבות כענין שיש בקשת עתה ג' בחינות הא' באצילות בסוד יה"ו והשני במטטרון בסוד שדי הג' בקליפות כנזכר. אתכלילן אתוון שהוא סוד יהו"ה ימין ושמאל ואמצע. ואשתרש אילנא פנימה בבינה ששם סוד שורש הת"ת בסוד הדעת ואתנטע במקומו בת"ת ואתרבא בסוד הענפים ו' קצוות ועביד איבא במלכות ואינו מהפשט בחיצונים כלל והיינו לא יבוש וכו' וישר אל מלאך סמאל יצה"ר ויוכל הכניעו תחת רגליו. אדם אילנא בסוד עץ החיים ת"ת ונטיעתו בקרקע במלכות בג' בחינות שבה יה"ו והיינו ארעא דישראל והיינו אשה. אוף הכי צדיק וכו' היינו גלות מכפרת עון ועושה חסד לאלפים היינו גלגול הצדיק שלא פגם ביה"ו כנזכר אלא מתגלגל לצורך מצוה או עון שאינו פוגם וכיוצא גלות מכפרת עון היינו גלות נשמה וגלגולה כי אחר * שהשיבה אינה סובלת יסורין אחר סילוקה מן העולם צדיקים שוב אינם חוזרים כלומר אינם צריכים להתגלגל דהיינו חזרת הנפש אל העפר שהוא הגוף כדמפרש ואזיל ועפר אחר יקח משם ראיה כי הגוף המנוגע בעבירות מחליפים אותו בסוד הגלגול והראיה שכל חילופי בית המנוגע הם באדם אומר ואדם דהיינו הנשמה על העפר דהיינו הגוף ישוב בסוד הגלגול והראיה שהגוף יקרא עפר אומר וישוב העפר אל הארץ דהיינו קבורה ומה שהמשיל גלגול האדם בבית המנוגע פי' משום דבית היינו אשה ואשה היינו יצה"ר יגרשנה מגופו מדה כנגד מדה כיון שבא לגרשו ולטרדו מעולמו יבמה שבתוך היבמה שמתייבמת מנוח לנשמה להבנות בגוף אחר, ודרור גואל קן היינו גוף וגאולתו הוא שיחזור יוליד בן ובת והיינו אפרוחיה. מכור בעבור. כי בעוד שאין מייבמין היבמה הוא כרוך אחריה בסוד רוחא דאעיל גברא בנוקבא כנזכר בסבא ובג"ד אמר משה ויתעבר אפשר דאכל סוד הגלגול קא מהדר ומשה יתגלגל לזכותן של ישראל שהוא יסוד כל הנשמות דהיינו שת שממנו הושתת העולם ונתגלגל כדי שיזכה כל בניו. ומארי ליצנותא. אפשר היות הגהה מבחוץ:
אפרוחים אלין מארי משנה. וכו' פי' בת קונין שהם ג' בחינות בנים מצד הבינה שיש להם כנפים לגלות עם האם והם לעולם עמה וכמעט אין גלותם גלות. אפרוחים הם מארי משנה שהם נדים אחרי אמם. אמנם האם מסתלקה מעליהם והם יחידים ממנה. ביצים מארי מקרא מצד המלכות שאין להם יכולת לגלות ולהתגרש כענין דנקטינן מזה היות ביצה שאין לה כנפים מצד המלכות והמלכות נק' ביצה בבחי' אופן כנזכר שם בתיקונין בסוד נפש מאופן ולהיות ביצה במלכות דמקננא בגלותא באופן כנזכר בתיקונין ואמר אהרוג שהיא המלכות שיעורו בכביצה והיינו אומר נפילת ביצה וכו' ובנפילתה בגלות הגיע הפגם והנפילה אל כל ז' הנערות והיא בשביעי ששם אופן סנדלפון ועתה נפלו ו' היכלות שהם ס' מלכות סוד ס' מסכתות והיא הלכה למשה מסיני ולה ס' בתולות אחריה רעותיה שהם ס' מסכתות ובכל מסכת כמה הלכות שהם רומזים עולמות עליונים שעליהם נאמר ועלמות אין מספר ובגלותה ג"כ גלה אחריה ת"ת נשמרה והיא הנק' בר ניפול כדמפרש ואזיל והענין כי שם יהו"ה אין בו ייחוד בגלות כאומר לא יכנס בירושלים של מעל' י' לגביה ה' עד שיכנס בירושלים של מטה ו' לגביה ה' וא"כ נמצא הפגם והגלות אל ב' ה"ה בית ראשון ובית שני והת"ת בר נפלי בסוד היותו בן י"ה בסוד הדעת כדי שע"י בחי' זו יתקן קצת גם לבית ראשון וז"ש וההוא ניפול איהו בן י"ה וכדי שירד החכמה עמו דהיינו י"ו כדמסיק לקמיה מפני שהגלות לב' ההי"ן ותיקונם ע"י י"ו וקימתם ג"כ בגאולה ג"כ שתיהם ע"י י"ו והיינו ישמחו השמים וגומר ר"ת יהו"ה דהיינו שמחת הגאולה ו' יקים לה' י' יקים לה' והיינו כי ה' מלך מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה כתב האי איהו י"ם י"ה בן נחל הכוונה כי י"ה ר"ל י' פעמים ה' הם נ' והיא י"ם כי בינה נק' י"ם נשאר מהבינה בהוצאת י"ה ישאר ב"ן והוא נחל היוצא מן הים:
בתר דקלקלו גרמייהו ג' זמנין. וכו' הענין אמר כי הם ג' גלגולי' ביה"ו ואי לא זכי להשתלם נידון באף משחית וחימה שהם ג' כנגדם ואמר כי בפעם הג' הוא רזא דוא"ו דיה"ו אז צריך להשתלם כי הלא שם הוא מקום הגוף שאין לו אחיזה לנחש ולכן יעקב שר עם מלאך סמא"ל ויכול לו כי שם בת"ת נאחז יעקב וזה יורה היות ת"ת מקום שאין לנחש בו אחיזה וצריך המגולגל הזה להשתלם אז ואם לאו ירד לא כדין. אלא דבר נש כתב ששים וכו' הוא שאומרים שהיה כתוב בס"ת פסוק ששים עיר כל חבל ארגוב ונפלה הביצה ומחקה ב' תיבות ששים עיר כן שמעתי עכ"ל:
רטז ע"ב
תא חזי ההוא שמשא וכו' השתא דסיים מילי דס' כרכין אהדר לענין הגלגול ולענין מרע"ה שהוא מאיר בס' רבוא עם היות שנסתלק מהעולם הזה עם כל זה נשמתו ואורו מתנוצץ בס' רבוא נשמות קדושות דישראל בהיותם זוכים בתורה ובזכות נשמותיהם מחדשים בתורה מה שמחדשים והטעם כי מרע"ה בסוד הת"ת שהוא סוד התורה שהוא סוד ו' כנודע וע"י הכללות עשר מעשר עולה עד ס' רבוא והשורש הוא הת"ת מתנוצץ בענפים * אך אם יתפשטו לאין תכלית ולזה דור הוא מהת"ת הולך ודור בא מבחינת הת"ת והארץ שהוא מלכות לעולם עומדת לקבל אור הת"ת הנמשך ע"י הדור דהיינו ס' רבוא וסוד הנשמות הנמשכות ע"י יחוד הת"ת עם המלכות נק' עפר הארץ. הולך חיגר שפגם בסוד רגליו בא חיגר בפגם ההוא מתגלגל ויש לו טורח גדול לתקן את אשר עותו עתיד הי' משה בסוד שת שכבר נמשך היסוד אל כל הנשמות ואם היו הנשמות קדושות ס' רבוא הי' משה מתגלגל לתת להם תורה ממדתו אלא שהיו רשעים מקין קינא דמסאבותא והם חיצונים שנפרד מקין זוהמת הנחש נשארה לבדה וחלק הטוב נפרד ונתקן והיינו גרים. ומ"ש קניתי אנוש את ה' כלומר בחברת הקדושה שראתה שהיה בו חלק טוב כנזכר. ואוף הכי ר' פדת סדר המגולגלים הוא מונה והולך בתלמודא דידן ר' אלעזר בן פדת והוא אמורא ואפשר ר' פדת אחר הוא. דאתי' איהי ייחוד וכו' הענין כי סוד יב"ק הוא סוד ג' שמות אהי"ה יהו"ה אדנ"י ברכה מימין קדושה משמאל ויחוד באמצע הקושר מלכות עם הת"ת ומעטרם עם הבינה והיינו סוד אמן אותיות שניות בנ"ס בגי' יב"ק ומפני שבגלגול הקודם פגמו בסוד י' שבייחוד ונשאר קדוש' וברכה בלי חבור ולזה שכרם ק"ב חרובין כנגד החורבן שהחריבו סוד ק"ב כנזכר. איוב בן יבמה תימא דלדעת רשב"י שהי' בימי פרעה והי' מאומות העולם מה ענין יבום אצלם ואפשר דבן יבמה לדמיון המגולגל לקחוהו בהשאלה ומה גם לדעת האומרים שהי' תרח ואפשר שנתגדל אבי אביו בבית האבות וידע סוד היבום והנהיגו בבניו והבן שמת נשמתו תרח היה ולדעת האומרים ישראל היה ניחא בני חיי ומזונא הכל תלוי לפי הפגם אם פגמו בסוד קו האמצע דתמן בן נענשים אפילו בגלגולים הטוב בבנים ואם פגמו בימין נענשים בחיי דהיינו חכמה תחיה בעליה ואם פגמו בקו שמאל נענשים במזון דשולחן בצפון דמתמן מזוני והענין דלמה שיתגלגל ישפיע עליו המזל או יסתלק ממנו. ונראה דהאי דהכא הגה"ה מבחוץ וכן מור' לשונו או אפשר דכנגד אותם האומרים כן ע"ד הפשט הקשה בה' בראם דהיינו שמים וארץ תתאין דבהון כוכביא ומזלי וע"י אחיזתו בתורה הם משועבדים תחתיו שהם מתקיימים ע"י מפני שהוא אחוז בסיבתם והיינו ה"א לכם זרע דהיינו ה' תתא' דמינה זרעא דאיהי יהיבת נשמה לתתאין והיינו כי ביצחק גבור' תתאת דאתי מגבורה עילאה:
אנוש כחציר אהדר לגלגולין. נער הייתי וכו' נראה דעל מטטרו"ן קאמר דאיהו שר העולם והוא נק' אנוש וימיו דהיינו משך התעוררות נשמתו בגוף התחתון הוא כחציר וכו' ושני כתובים אלו מכחישים זה את זה כי אומר אנוש כחציר ימיו היינו מיעוט משך מציאות א' עד שיבא מציאות ב' ואח"כ אומר נער הייתי משמע שהוא עצמו הי' נער וזה הפך כחציר לז"א לקיים את שתיהן כאילנא דאתקציצו וכו' דהיינו שיש בו שתי בחינות א' בחינת הגזע בעצמו שהוא עומד קיים ובחי' הענפים שהם צומחים ונקצצים וצומחין אמר כחציר וכו' ועל סוד מטטרו"ן נאמר ויין ישמח לבב אנוש והענין שסוד היין הוא הדין המעורר הייחוד והוא סוד אור נמשך מת"ת ע"י היסוד למלכות וצריך שימשך בהצנע שלא יאחזו בו החיצונים ח"ו כדי שלא ינסכו אותו ויעכבו הייחוד ומתהפכת הנשמה וכן הוא סוד צריך שלא יגלו אותו לנכרי שלא יפגום אותו לע"ז ולזה סודות התורה אין ראוי לגלותם אלא ליראים שהם בסוד היראה מלכות שיעוררו הייחוד יין אית לה תרין גוונין וכו' עם היות שהנראה שהיין מן השמאל עם כל זה הוא מזוג בימין ובשמאל בבחי' המלכות המקבלת אותו שהיא שושנה ויש בה גוונין להיות' עומדת באמצע נאחזת בימין ושמאל וכן היין הוא בסוד ימין ושמאל והיינו שנוסף על סוד שבעין דהיינו ז' מדות כלולות מעשר עוד ב' ימין ושמאל מחכמ' ובינה והיינו יין המשומר בענביו וכו' והיינו י"ה מיום הששי ואח"כ ויכולו ע"ב אלא אית לב מסיר ללב וכו' הענין שהם ל"ב נתיבות חכמה והיינו ל"ב אלהים דעובדא דבראשית מתגלים בת"ת הנק' תורה שחותמה ל"ב והם ל"ב עליונים מסורים ונמשכים בל"ב תחתונים בענין שהם ס"ד דהיינו ס"ד פני החיות י"ו פנים לכל חיה ולהשלים ע"ב דהיינו ויכולו שביסוד חסר ח' שהם ז' ימי בראשית שהם ז' ספרי תורה כי ספר במדבר נחלק לג' חלקים א' עד ויהי בנסוע ופ' ויהי בנסוע עצמו ס' אחד. ומשם ואילך עד סוף הספר ספר אחד הם ז' ספרים ז' ימי בראשית וספר בראשית נחלק לשתים כי זה ספר תולדות אדם תחלת הספר הרי ח' ספרי תורה הנכללים בת"ת ח' ספירות ולפי זה היין והלבב הכל בסוד א' וענין אחד נמשך ע"י היסוד דהיינו ויכולו וזה נמשך לאנוש הנזכר שהוא סוד מטטרו"ן ולהצהיל פני' היינו סוד פני החיות שהם יונקים למטה ממנו היין הנז' דהיינו מצד החסד מיכאל וכו' ובהם סוד ייחוד כנשר קדושה בסוד ברכה כאריה ימין ושמאל ואמצע והוא סוד יב"ק והענין יהו"ה ד' פני' אדנ"י ד' כנפים הם סוד תמניא דקאמר ובהם סוד ס"ד שהם י"ו פנים לכל חיה וכללם ע"ב והיינו יין להצהיל פנים מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה כתב שגם זה הבל ואוקמוה הכוונה כי משה העולה כמספר בשג"ם הוא עצמו הבל כן [נ' שצ"ל בן] אדה"ר ואומר ואוקמוה על יתרו למה נק' שמו קני שנפרד מקין פי' כי יתרו היה גלגול קין אח הבל ויען שהרג את הבל עתה בא לתת לו את כחו [נשצ"ל בתו] לאשה לתקן את אשר עוות ונוכל להבין היטב אומר כיתרו [אולי צ"ל דיתרו] נפרד מקין ובהבל נא' בשגם זה הבל והוא כי הבל היה מצד הטהרה ולכן הוא עצמו משה ע"ה וז"א זה הבל אך קין הי' אחוז מטומאת זוהמת הנחש ומקדושת אדם הראשון ואותו צד הטהרה נפרד ממנו ונתגלגל ביתרו וז"א נפרד מקין ולא זה קין.
דמתין אלף לכל יומא ומתחדשין וכו' זה יובן מדף רי"ז כי הם אלף טורין הנק' חציר ומתים בכל יום וחוזרין להתחדש בכל יום והיינו ענין מטטרו"ן הנק' אנוש כחציר ימיו בסוד אלף טורין חציר לבהמה בסוד גלגול וזה תבין במ"ש במקום אחר כי ענין מיתה בעולם המלאכים נתקיימה במלאכים הנק' חציר והם אלף טורין והיינו ב' תוספות ביין ר"ל כי יי"ן עולה ע' וביה ב' גוונין חיוור וסומק זכור ושמור הרי ע"ב וז"א והיינו ב' כלו' והרי אלו ב' גוונים חיוור וסומק הם בתוספת ביין העולה ע' ובב' גווניו עולה ע"ב וכן תמצא לקמן דף רע"ה ע"ב ומאי לבב אנוש וכו' הקשה דהול"ל לב אבל אומרו לבב יורה על ב' לבבות והוא ל"ב אלהי"ם דמעשה בראשית ולב אחר שהוא ב' דבראשית ל' לעיני כל ישראל והנה ב' ל"ב הם ס"ד כשאר ח' לחשבון ע"ב שהוא ויכולו העולה ע"ב והנה אותם הח' הם ז' ימי בראשית וזה ספר תולדות הם ח' ואומר בדף רי"ז ע"א וסלקין נהורין לחשבון יב"ק ואינון מלך מלך ימלוך פי' הנקודות עולה יב"ק דהיינו יהו"ה ואהי"ה ואדנ"י. מהרח"ו זלה"ה:
ריז ע"ב
ר' אבא ור' יוסי קמו וכו' גם זה מרעיא מהימנא דא רוח עילאה טמירא וכו' היינו סוד היותו נכלל תחתון בעליון בסוד כללות ההיכלות אלו באלו ומטטרון הוא בהיכל ז' וענפיו הם ו' היכלות תחתונים וכלם נכללים זה בזה עד עלייתם למעלה בסוד היכל ז' ושם הם נעלמים בסוד כסא הכבוד שהוא פנימה לפרגוד שבהיכל ז' והיינו רוחא טמירא דקאמר ואז הוא נעלם בלתי מושג וז"ש ורוח עברה בו דהיינו שהוא מתעלם ומתלבש ברוח ההוא ואז ואיננו והחיילים התחתונים שהם חוצה להיכלות שאינם עולים בכללות זה אינם משיגים בו בעת התעצמות ועל זה אמר ולא יכירנו עוד מקומו ור"מ מפרש קרא לפי דרכו שפי' במטטרו"ן בסוד הגלגול כנזכר ורוח עברה היינו עמה וכו' ר"ל מעיד בו ואומר איננו מפני שבסוד הגלגול אינו מכיר אותו כלל כדמפרש ואזיל. אתתרך מאתריה ואתנטע וכו' שהוא משתנה בסוד הגלגול כדפי' בתיקונים כי הרוח והנשמ' משתנים מאריה לשור וכיוצא ע"י נפש חדשה שמחדש לו היבם כנזכר בסבא והגוף גוף אחר גע"י שינויים אלו אינו מכיר בו כלל. ונחש עפר לחמו הגוף הקודם שמתבלה בעפר כנז' בסבא. מהרמ"ק זלה"ה:
ריח ע"א
אתכליל רוח זעירא וכו' הענין כי בהיותו מתגלגל ומשתנה משור לאריה וכיוצא הנזכר א"א להשתנות אלא צריך שנכלל רוח זעירא דהיינו הרוח שהוא מטטרו"ן ברוחא עילאה דהיינו הנשמה שהוא מכסא ונכללים יחד ועולים אל שורשם ואח"כ משורשם נעקרים מאריה לשור וכיוצא ואח"כ הם חוזרים ונבראים ומתפשטים למטה והיינו ולא יכירנו עוד מקומו שאפילו שאר הנשמות שהיו בסוד ההיכל ההוא מעמד הנשמות להתגלגל אין מכירים בה אם הוא הקודמת מפני שינויה בשורשיה ואין זה ידוע רק להקב"ה ומרכיבין ליה וכו' הענין ששני אחים הם ב' ענפים מאב א' אילן א' והענף הא' לא הצליח לעשות פרי מה עושים עוקרים אותו ממקומו הי' אח ונעקר מהאב ונשתל באחיו ונעשה בנו ויצלח. הא ניחא וכו' חסר כאן ועניינו בפ' פנחס על מסורי הצדיק על כל הדור כגון ר' ור' אליעזר ואחרים ואמר שהמקטרג דופק לייסר הצדיק מכל קיטרוגו על כללות העולם לכך ע"י הצדיק * שם רשם אותו ליסרו שוכח כל בני עולם מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה כתב הכי איהו מתלא לאילן וכו' ומרכיבין ליה בענפא דאילנא אחרא עילאה וכו' זה נתבאר בפ' משפטם דף ק' ע"א כי האיש אשר הוצרך להתגלגל על שלא עסק בפריה ורביה הנה כאשר יתגלגל נתוסף בו נשמתא עילאה ורוחא דילי' הוא מלבוש אל אותה הנשמה עילאה ונקרא רוחא זעירא לגבי ההוא רוחא אחרא עילאה על שנעשית לבוש לה ע"כ:
ריח ע"ב
תב לאמרא ושזיב כאומר ותסיתני בו לבלעו חנם וכן וה' שב את שבות איוב ואם היא תקיף שלא יבעט ביסורין והוא שמח בהם כר' ור' אלעזר אז השטן נכנע תחת הצדיק והוא רוצה לצאת ממנו בשלום עד דאמר שלחני. באתרא דקב"ה ובג"כ זכה ר"מ כאומר והוא מחולל מפשעינו וגומר ולכן אפילו לעתיד יהיה רועה ישראל עד כי יבא שיל"ה בגימטריא מש"ה ולא עוד אלא דהכי אשליט כדמסיק ע"י שהוא מנהיגם בתורה ובמצות ומזכה אותם לע"ה. ואמאי לקי וכו' הם המשילו הענין שם כרופא שמקיז לחולה בזרוע ימין כן ישראל הם חולה א' הצדיק זרוע ימין שלהם הרופא הקב"ה מייסר הצדיק שהוא הקזת זרוע ימין והשתא הקשה ר"מ כי היה ראוי ללקות הצדיק שלא יהיה כ"כ גמור הנמשל לשמאל וכיון שהחולי בלב דהיינו ישראל כללות הגוף צדיק שאינו כ"כ יותר קרוב לחולי דהיינו המעשים רעים שבאנשי הדור והוא היה ראוי להלקות קודם. א"ל על א' משני דרכים פעמים לוקים שניהם או הימין לבד כשלוקה הוא מפני שביסורי הצדיק הזה יכפר ולא יצטרך עוד וכאשר יהיו העונות מרובה והחולי כבד יצטרך להלקות גם הצדיק האחר וז"ש ואם יתיקר מרע וכו' והקשה על ב' דרכים. הא' בצדיקים שוים וז"ש אי לא הוו תרוייהו וכו' או יהיה לשניהם ההקזה כל צדיק וצדיק קצת. וא"ת שאפילו מעט יספיק וז"ש ואי לא אתיקר וכו' א"כ מה נשתנה זה מזה. וז"ש ואמאי אקיז וכו'. א"ל גופא ותרין דרועין וכו' הענין שישראל בכללותם יתעוררו להם עונות וחולי ממעשים הצומחים להם מבני אדם שהם מעוררים עבירות דטחול ומרה וכבד בענין דגורמים מדות מגונות באומה ממנו בכוונה וממנו שלא בכוונה ממנו מתוך כעסם וממנו מתוך עצלותם דהיינו טחול עצל כבד כועס וצריכים להלקות והם הם הטחול ומרה שהם מען אדום וישמעאל והכשרים הדואגים על מעשיהם ומנהיגים אותם בלב המרגישים בחולי האומה ועוד יש ב' אברים יפים בדעת שהם לפעול הטוב דהיינו ריאה ושתי כליות כענין שהם להנהיג הריאה עד הלב כהנהג' והכליות לעצה לתקן והנה הריאה הם תלמידי חכמים הבקיאים בתורה שואבים כל מיני משקים שהם כל חלקי התורה והחכמ' והכליות הם ראשי ישיבות ובעלי מדרשות שהם מהאש סוד לימודי ה' והם עזר גדול לזרע ובגין דאברהם איהו מים והחטאים הם מהעצלות מניעת המעשה הטוב ורפואת החולי בשננגדו לכך בבית שני שלא היה מעשה רע אלא מניעת הטוב לכך היה גלותם במנגד דהיינו אדום שהוא מהאש דהיינו הכבד ומטעם זה ממש היתה סיבת בנין האדם הכבד אל הימין להמזיג קרירות אברהם וחסדו באש הכבד. וז"ש ובג"ד כבד לימינא וכבד גבורה ומרה מלכות חרב שעמו חרב נוקמת נקם ברית והם פועלים ע"י סמא"ל כבד ולילית מרה חרבו מהרמ"ק זלה"ה:
ריט ע"א
ואי חובין מתרבין מבנוי דאברהם והיינו אותם שגלו מפני שחטאו במניעת הטוב כנזכר והם שאותם שהם בנוי דאברהם אותם שטבעם שפלים ונפסדים ומתעצלים לטוב ולרע שנשמתם מן הימין ובסבת העון גלו לבין אדום ואם אותם הנשמות הוסיפו מעשה וחטאו במה שלא היה להם לעשות דהיינו תוספות דם מצד הכבד שנתערבו בגוים ולמדו מעשיהם ונעשו זריזים ונפסדים במעשה הרע צריכים הקזה צדיק שיסבול צערם דהיינו יסורי הצדיקים להגין על הדור בממון וכיוצא דהיינו שמוציאים דמיו ממנו והוא בעונו סובל עון הדור:
ואי חובין מתרבין משטרא דבני יצחק דהיינו אותם שנשמתם מצד הגבורה והם זריזים ונפסדים וחוטאים גם בקום עשה מצד זריזותם ואלו גלו לצד הטחול שהוא העצל לקרר חומם ולהתמזג ועתה עמדו בגוים ולמדו מעשיהם ונתעצלו מהטוב וחוליי' מהטחול אשר הוא לשמאל למזג הטבע ולקרר הגבורה מצד החסד וגורם לפעול ע"י הכסיל החיצוני יצה"ר העצל דהיינו טחול שוחק ליצן א"כ צריך צדיק זרוע שמאל יד כהה שהוא עצל צדיק עצל לעבירה ללקות לסבול עון הדור מפני שהרפואה בזה:
ואי חובין מתרבין בבנוי דיעקב דהיינו שהחטא תלוי באותם הממוצעים שנשמתם מהאמצעי שלסבת היות עונם בעצלות למעשה הטוב וזריזים לרע הוצרכו נשמות אלו לגלות באדום וישמעאל באדום לתקן עין עצלותם ובישמעאל לתקן עון זריזותם לעבירה. הא מרע' אתייקר על גופא. שהם פגמו המדה הממוצעת משני בחי' הפגם ולזה ילקו שני צדיקים מבחי' הנשמות ההם לקבל עון הדור. ואי כלהו תלת שהעון כולל נשמות כל הבחינות הנז' ולזה הא מרעא והפגם ההוא עולה לג' ראשונות סוד הראש מקום לכל הבחינות יחד. בורידין דרישא. פי' במה שנמשך מהראש ולמטה. ואילין תלת אתעבידו מרכבה לאדם וכו' שהם אלו השקולים לפי דורם בהם ולזה ילקין אבהן ואדם באילין צדיקייא שנשמתם מתנוצץ בנשמות אלו כפי שיעור מעשיהם וכן ממש צערם ויגון יסוריהם תעלה ממציאות אל מציאות עד הספי' וכמשל הנחלים אל הים כדמסיק. והענין שהנשמות כולם ד' פנים אריה שור נשר אדם שהם מתנוצצים מד' ספי' ובכל דור ודור ד' ראשיים אלו במציאות ושאר כל נשמית בני אדם בנים ונחלי' נמשכים מהם ולזה יש נשמות פני אריה בנים לאברהם יבא אברהם נשמת אריה שקלקלו וכן שור יצחק וכן נשר יעקב וכן אדם ולכך הם בים אל הנחלים הקטנים עופר הנשמות לטהר לכולכם כדמסיק וזה ע"י שהם בכח נשמתם ויסיריהם * מאשרים הספירות ומתקנים השכינה מכל מה שהחשיכוה החטאים וכדמסיק. דאתוון דיליה רמוזין בשמך. יורה על היות מטטרו"ן תיק ולבוש להלביש הפנים העליונים שהם משה מ"ה אדם ש' ג' אבות ולזה הם במטטרון ד' פנים שהם אריה שור נשר אדם ומרע"ה באצילות משתמש ביצירה מתנוצץ בכל דור ודור מנשמות אלו הפנים ולכך מרע"ה מחולל מפשעי הדורות ע"י אלו הצדיקים:
וכגון צריך למנדע אסיא. כיון שדבר בענין החולי ורפואתו תלוי בדפוקי הדפק המורים על הפגם כדין המתעורר הרופא מרע"ה שהוא סוד הת"ת הרופא לכל תחלואי השכינה שהיא חולה אהבתו בסבת הפגם א"כ צריך לדעת עד מתי קץ דפיקת החולי והגלות ומתי תחלת רפואתה ומשה ע"ה אסיא אמיתי אלי' ולכך אין מי שידע סוד דפיקותה וכו' מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה כ' דאתוון דיליה רמוזין בשמך פי' כי ר"ת מטטרון שר הפנים הוא משה נמצא שרמוזין אותיותיו בשמו עכ"ל:
ריט ע"ב
אמר קב"ה אנא ושכינתי וכו' אבוי ואימיה שותפתא דגופא הם ד' יסודות עפרות שבאדם. ונודע שד' יסודות הם זכרים ונקבות לכך נוטל נקבותם מצד אמו וזכרותם מצד אביו לכך אין במה שנותן האב אלא מורכב מד' יסודות וכן מה שנותנת האם דהיינו סוד זכר באמ"ש נקבה באש"ם הנז' בס' יצירה וחיותם מצד שמים וארץ המשפיעים החיות הבהמי העפרי הצומח ואח"כ השכלי הטבעי מצד השמים וכוחותיהם סבוב התנועה והיינו עד העשייה הגשמית ומכאן ולמעלה יצה"ר מהחיצוני' ויצ"ט מהיצירה בסוד תוספת נפש רוח נשמה מבי"ע כנודע ועוד יכלול כח להיותו משתמש בכל הברואים ונהנה מהם וזה מטעם היחס והחלק אשר לו מהם והיינו אומר שמשא וכו' אעקר לון מג"ע היינו ע"ד שיכלול נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בהקב"ה והם באים כעין מחנה שכינה רואים ואינם נראים. מהרמ"ק זלה"ה:
רכב ע"א
אמר ר"מ וכו' דאיהי מרה החום המעכל המתפשט בגוף לעכל המזון אף כאן הם צורך העולם שעל ידם ההנהגה מתפשטת והשפע מתחלק לכל הויות כדכתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. ועשנין דילה היינו כחות החיצונים הדקים שהם נוטלים התעוררות מהתחתונים ועולים להכלל בהנהגה דרך עץ הדעת טוב ורע עד סוד מוח הגוף שהוא חכמה שורש ההנהגה והן כמה חיילין דיצה"ר שהוא סוד גיהנם עצמו וחייליו הם כוחות ממנו שאינם דקים כעשנין הנז' אלא גסין מתפשטין למטה בכל הספירות המציאות ותרעין דלבא דהיינו סוד הקדושה חיי העולם מסתתמין שאינם נפתחים כל עיקר כל משך הלילה והיינו משל העינים אל הגוף והטעם שלא לערב קדש בחול כי בלילה ההשגח' הקשה הזאת שולטת ולזה ההשגח' העליונה המתפשטת ביום מסתלקת וז"ש בגין דלא מסתכלין באילין מזיקין דאינון לילות וכו' ואז תאסוף אותה ההשגחה אל שורשה וז"ש ומתכנשין וכו'. כנח ואתתיה. יסוד ומלכות אל התיב' בינה ושאר המינים התפשטות הכחות מבריאה יצירה כלם נאספו אל הבינ' אל ג"ע ודאי ומזיקין דמתגברין היינו התפשטות החיצונים בעולם שהם ד' יסודות וכל המורכבים מהם דהיינו גופא והנה כלל מעשה בראשית אלהים ודאי וכאשר יאסף כח הרוחני המחי' ישאר הגוף הנעשה מכח המלכות אלם שהוא יונת אלם רחוקים בהתרחק' נעשית אלם שאינה משוררת כך כאשר יסתלק סוד י"ה אור הקדוש' מן המציאות הגשמי נעשה הכל גוף מת אלם ודאי. ולכך נגד אותם י"ה מעלות השיר שהיו מדרגות הקדושות מתפשטות בעולם להחיותו מתגברין בו ט"ו מדרגות חיצונים גם את זה לעומת זה עשה האלהים: מהרמ"ק זלה"ה והרח"ו זלה"ה כתב מרעין דגיהנם וכו' דע כי כמו שיש היכלות בקדושה ג"כ יש בטומא' כנזכר בפ' פקודי והיכלות הקדושה נק' ג"ע העליון והיכלות הטומאה הם גיהנם העליון והנה בלילה נפתחין שערי גיהנם העליון הם היכלות הטומאה המכונים בשם מרה כי הכבד הוא סמאל הזכר ומרה היא הנקבה כנזכר דף רל"א ע"ב כי המרה היא חרב מלאך המות וכל המקטרגים והקליפות שהם עשנים דילה בעאן לסלקא עד מוחא והענין כי הז' היכלות נודע כי הו' מהן הם כללות גוף א' והשביעי הוא סוד הראש והמוח הנק' היכל ק"ק דתמן חכמה ובינה ורוצים לעלות עד שם מחוץ להיכלות כי סביב רשעים יתהלכון והענין אצלי כי לפי שכל הבתי דינין הם שם בו' היכלות ולפעמים האדם נידון לרע ומשם יש תלונות בכל היכל והיכל אשר משם משליכים אותו אל גיהנם והטעם כי ענין חסד ודין הוא בי' היכלות סוד הגוף אמנם בהיכל ז' הכל רחמים גמורים ואין משם חלונות הולכות לגיהנם ולכך לא מתפשט וסלקי עד היכל ז' ולא עד בכלל אמנם שערי ג"ע הם ו' היכלות שהם נק' גוף האדם כאשר ביארנו כי בהיכל ז' שם רישא דמלכא וסגורין בלילה לבל יכנסו הקליפות בפנים. והנה הפך הכבד שהוא סמאל כנגדו הלב שהיא הקדושה שכינה כנזכר דף רל"ד ע"א ומן הכבד יוצא החשך שהם עשני הגיהנם ומן הלב יוצאין כל נהורין הם אורות השכינה כי שורייקא דעינא בלבא תלוי כי אור העינים בא מן הלב והם פתחי הג"ע הנק' לב והענין כי תוכיות הגוף ונקודתו הוא הלב וכן הוא סוד הקדושה העצומה היא השכינה בלב בתוך היכלי ג"ע. והנה דוגמת זה תיבת נח כי נח אז היה דומה ללילה כי הי' שולט המשחית ולכן נכנסו כל הבריות אל תוך התיבה הרומזת להיכלי ג"ע העליון ומי המבול הם המזיקין כחות הטומאה גברו על התיבה ט"ו אמה והענין כי מוחא הוא סוד י"ה שהם חכמה ובינה העולים ט"ו שהם מוחא אך המוח בעצמו אין בהם יכולת רק הלב שהם ו' היכלי ג"ע והנה שם אלהים כאשר שם י"ה יסתלק ממנו נשאר אלם והענין כי בהסתלק מוחא שהוא י"ה מן לבא אז הלב נשאר אלם ואטום ואין בו כח לפתוח שעריו לדבר ולראות ולשמוע וז"ש נאלמתי דומיה כלומר נאלמתי והטעם כי דומיה ר"ל דו"ם י"ה כי י"ה הוא למעלה דומם בלתי מוריד שפעו ולכך נאלמתי ולכן שערי ג"ע נסגרים בלילה והנה פ' פקודי דף רנ"ו ע"ב ובפרשה בראשית נז' כי אלו ההיכלות הם תתאין בערך אחרנין דעלייהו כנזכר דף רמ"ה ע"א ואלו התתאין נק' אלהים ועילאין נק' יהו"ה וכד מתחברן נק' ה' אלהים והנה אלו הנז' נק' אלהים וכשתסיר הז' העילאין שהוא י"ה ישארו האחרים הנק' גופא אשר בתוכן הנקודה הנק' ל"ב נק' אלהים ע"כ:
רכב ע"ב
ואם הוא אסירא וכו' היינו אם הוא בינונית דהיינו שהעוונות נמשכים אל הגוף ולזה הוא אסירא בחובין דגופא לא חובין דילה אז יש לה פדיון והקב"ה חס עליה ועולה ע"י פדיה דהיינו ע"י פקדון כאומר בידך אפקיד רוחי ואז פדית ואם חייבא דהיינו שהחטאים קשים מתקשרים אל הנשמה ממש אזלא יספיק פקדון לפדותה והחיצוני' שולטים בה והיא מתנודדת בחובים מכח אל כח ממנה אל ממנה בכוחות ההם. דאחזי גרמיה וכו' מתוך חלומותיו יכיר האדם ענייניו ודבקות נפשו עם טהורות ונקיות כגון בתי כנסיות ובתי מדרשות ועסקי התורה ידע כי דבקותו בקדושים ואם באשפות וכיוצא ידע שנדבק בחיצונים וז"ש ולזמנין באשפה ואם היא זכאה שהוא עולה תמימה שהוא עולה בהר ה'. אע"ג דאוקמוה בגמר'. כל זה הגהה מבחוץ לא מן המעתיקין ועיקר לשונו אלא הכי אוקמוה רבנן ולא עם הארץ חסיד דאורייתא אתייהיבת מימינא דקב"ה וכו' והענין שהתורה מצד החסד העוסק בה מושך סוד החכמה י' אל התורה ונעשה חסיד ולכך אמר דוד שמרה נפשי שאני בעל המלכות שהיא השכינה הנק' נפש שמרה מהדינים כי חסיד אני שהוא מתייחד אותם אל צד החסד אע"פ שרוב העולם עם הארץ לא חסה המלכות ברוב מעשיהם וזה שאמר ולא תדין לה בעובדוי אילין עמי הארצות:
ואי תימא כמה אינון וכו' ואם כן טוב הוא שיקבל מעשיהם לייחדה למעלה לז"א שאין אותה המעלה מועיל לייחד מפני שעיקר כוונתו בגשמי למטה דהיינו שאינם מתחסדים למטה עם קונם דהיינו שתהי' עיקר הכוונה לייחד למעל' לא לצורך הגוף וז"ש בגין דוד דהוה מחבר להקב"ה ת"ת אורייתא דלעילא מלכות תור' שבע"פ ועל מציאת זה אמר שמרה נפשי כנזכר כי חסיד אני וכוונתי להתחסד עמך כנזכר. וכד בר נש מית מה כתיב וכו' ירצה לתת טעם לאומר נפשי ולא אמר שמור הנפש שהרי הוא נפש כל הנמצאים לז"א מה כתיב בהתהלכך, וכו' היינו בהליכת האדם לבית עולמו וכו' והנה כפי זה שאין השכר מאת הנפש אלא אל הגוף דהיינו פרטי העניינים הנז' ולזה יאמר עלה נפשי שיש לו ענין בה אמנם פרטי העניינים שהם אל הנפש אחר סילוקה אל הגוף תלוי בספי' העולמות וז"ש אלא קב"ה אלביש לה וכו' וענין ענני כבוד הם סוד המאורות מהמלכות הנק' כבוד וממאורות השכינה מלבישה בכבוד הזה וכנגד הגוף שהנשמה חסרה נותנים להגוף זה שהם ניצוצות מתפשטות מהמלכות וז"ש בקדמיתא תיעול במראה שעולה רמ"ח וכו' שהם רמ"ח אברים רוחניים מהמלכות הנק' מראה ואחר שיש לה גוף זה יתלבש הגוף בעננים הנזכ' לקשט הגוף הזה וז"ש ובלבושין דענני כבוד ומיד הוא מוכנת לקבל אור עולם הזכר והיינו אומר לזכור ברית עולם דא אספקלריא דנהרא ויש עוד בחינה אחרת למטה מזו והוא קודמת אל הגוף הנזכר אלא שסדר הכתוב נקט ואתי והיינו בחלום אדבר וכו' דהיינו הרכבת הגיף גם משס"ה מאורות שהם מצד המלכות דלאו נהרא וזה הלבוש יעשה לבוש לנפש שבקבר וזו שמירת הגוף בקבר מקום השניה ישנה שס"ה נהורין המתפשטין מהמלכות והם מאירים בקבר הנפש והיא נהנית מהרמ"ח הנזכר בהנאת המלכות מהת"ת והנה הלבושים האלו יש להם סודות ועניינים מתייחסים מאלו לאלו והארה והייחוד בזמנים ידועים לקשרם יחד כגון בר"ח ושבתות וימים טובים ובדרך כלל אמרי ורזא דמלה דילהון זה שמי לעלם וגומר והענין דרך כלל הוא כי שני לבושים אלו חצי השם י"ה לבוש הרוח העליון ו"ה לבוש התחתון ומפני הארתם זה בזה ימצא בחלוף של זה בזה בלבוש שס"ה שהוא [אל] הנפש יאיר י"ה ובלבוש רמ"ח שהוא אל הנשמה יאיר ו"ה וישתרש הנפש כדי לידבק שם וכללם שמי כנגד המלכות זכרי כנגד הת"ת ויתקשרו זה בזה בקשר שמ"י וזכר"י:
הבו יקר ליקרא דמלכא מפני שהם ממש נמצאים מהכבוד העליון מלכו של עולם והם עולים ויורדים מג"ע עליון לג"ע תחתון כשתצטרך הנשמה לרדת להעלות הרוח והנפש והם תרין דיוקנין ממש דו פרצופין כעין הספירות העליונות ולכך עליהם נאמר הושבת בגנים דהיינו הצדיק הזה הדמות הזה שהוא תמונה א' חציה בגן העליון וחציה בגן התחתון ולזה נאמר בה היושבת היא אחת יושבת בשתי גווני. והטעם שהם ד"ו פרצופין פרצוף א' נחלקת לשתים בג"ע עליון ובג"ע תחתון העולם הזה והעולם הבא וכשית חברו יהיה לאחת וכשם שת"ת ומלכות יתייחדו ע"י א"ס כך אלו הלבושים וז"ש וההוא דעביד לי' בתרין דיוקנין בתרין פנים יקושרו שניהם לפרצוף א' איהו עילת העילות שיצייר כל הצורות ובו אין צורה והיינו אומר לא ראיתם כל תמונה ולז' כח עליון נתון בלבושים האלו כשהם מתחברים לאחדים במנוחתם העליונה כנזכר ותרי"ג מלאכין וכו' הענין כמו שכל עולם היציר' משרתים לספי' לכל צרכי ההנהגה כנודע כך ממש עשה הקב"ה לדו פרצופ' אלו תרי"ג מלאכין כדי שתתלבש אותה הנשמ' בהם ולא תרד לאויר העולמות בלי התלבשות והם תרי"ג כנגד תרי"ג מצות כנגד שמי וזכרי שהם ב' הלבושים הנז' לנוכח מציאותם ממש שני דיוקנין בנשמה ושני דיוקנין במלאכים והם מצד הבינ' הנק' הנשר הגדול והם להעלות הנשמה שהיא עולה כנשר ממט' למעלה בלי פחד מן הנץ כנזכר בתיקונים תרי גנים ג"ע עליון וג"ע תחתון:
דאתברי שמיא וארעא דילהון ר"ל רוחניים וירצה עליוני' ותחתוני' שבהכרח כל דבר שהיא הוי"ה נמצאת מוגבלת מששה קצוות ולכך שמים וארץ שבג"ע עליון ותחתון הם עשויים מכח רוחניות שם יהו"ה לכך עליונו י"ה ישמחו השמים והיינו ג' עליונות ותחתיתו ו"ה דהיינו ותגל הארץ דהיינו ז' תחתונות ואינם אלו שמים וארץ אלא שמים וארץ ת"ת ומלכות כנז' דהיינו ו"ה אמנם בגיניה אתמר ישמחו שנוסף ושורה עליהם זה השם על הדרך הנזכר ולא יכנף מלשון כנפים והיינו בערך התחתונים השכינה מתעלמת בכנפי המלאכים אמנם למתעדנים שם אין שכינה מתלבשת בכנפים אלא הם זוכים אל אור האצילות המתנוצץ אליהם והיו עיניך הם כח ההשגחה אל הנשמה. רבן מלאכי השרת שר על כל היצירה מפני שהוא ראש הצדיקים בג"ע ואלו הם ראשי הישיבות אשר שם. רבן הנביאים וכו' היינו שר הנשמות שהם כלם חכמים ונביאים והוא ראש ישיבה בהם:
ד"א שמרה נפשי. וכו' אמאי כדי שאתחסד כלומר אין הכוונה לומר שמרה נפשי מפני שאני צדיק וחסיד ח"ו שאין לך אדם יוצא מחובות טובות הבורא עליו. אמנם הכוונה לומר חנני חיים וכח לעבדך וז"ש שמרה נפשי נתינת טעם וז"ש אמאי כי חסיד פי' כדי שאתחסד וכו' וענין שמירה זו אפשר על שמירת הגוף שלא יטרידהו המיתה והיסורין ועל שמירתה מיצה"ר שלא יטרידהו מהעבודה ומלת כי חסיד ירצה כי צריך שתחיה מדת אני מלכות חסיד דהיינו לייחדא עם הת"ת שנק' חסיד מפני היות בחינתו לצד הימין כדמסיק אני והוא [אולי צ"ל וה"ו] (עת) ירצה אני מ' והת"ת נק' הוא עם ו' השמוש וייחוד זה הוא עיקר כל העבודה והכל תלוי בו ייחוד ב' שמות אלו והפרידם [נ' שצ"ל והמפרידם] אוי לו ואוי לנפשו לכך התפלל על נפשו שישמר מיצה"ר ולא יגרום לה להפריד וז"ש ווי ליה מאן דאפריש אני מן וה"ו והטעם כי כל העבודה תלויים בזה. וז"ש דאתמר הוא עשנו וכו' מהרמ"ק זלה"ה:
רכג ע"א
הוא עשנו וכו' וכיון שהנשמות מציאותם משם וכל הבריאה משם א"כ הכל תלוי בזה ואע"ג שלא נזכר בפ' אלא הוא לבד כולא חד בלא פרודא וכאשר נאמר הוא יכלול אני והעד אומר ראו עתה וגומר ירצה כי אני שהוא מלכות הוא אנ"י הו"א והוא ייחוד שני המדות יחד וכשנאמר אני הכוונה אני הוא והעד אני פועל הדין מצד אני ופועל הרחמים מצד הוא וז"ש אני אמית ואחיה וגומר מורה היות בה שני הספי' יחד כנזכר וכן אמר הכתוב אני ה' והכל מיוחד עד שאני ממש הוא ולא ענין אחר בפני עצמו וייחוד זה הוא כל כוונת העבודה ודא אני מן אדני כלומר עם היות שאמרנו שמלת אני הוא ה' הכל יחד דא דעסקינן ביה הוא אני מן אדנ"י והטעם שאמר הכתוב כי חסיד אני מורה שעדיין הייחוד אלא שרוצה לההחסד במלת אני וז"ש ודא אני מן אדנ"י יהו"ה עמודא דאמצעיתא דהיינו ת"ת שמטבעו ומדתו להיות מטה כלפי חסד ופועל בימין וז"ש ובגין יהו"ה איהו לימינא דאיהי חסד ומתרחקים שתי מדות אלו זו מזו כי מדת אני לגבור' לזה הכוונה להחסיד הדין ולמתקו בימין וז"ש שאתחסד בך עם אני והיינו כשיתקשרו שניהם באמצע וז"ש ובת"ת מתחברן תרין שמהן ימין ושמאל יחד משולבין ואז הוא חסיד אני כנזכר. ופניהם ד' פנים י' פני אריה ה' פני שור ו"ה פני נשר ואדם וכנפיהם ד' אותיות אדני ד' כנפים א' כנפי אריה ד' כנפי שור וכו' ונק' שם יהו"ה פנים שהם פנים המביטים למעלה לקבל ההנהגה והשפע ונק' שם אדני כנפים לשון כנופיא רבוי החיילים המקבלים ההנהגה הנשפעת מהפנים והם פרודות מלמעלה שאין הפנים והשפע נשפע מהפנים לכנפים מפני הרחקם אלו מאלו שאלו פועלים בדין ואלו ברחמים ובהתמזג שניהם דהיינו בעמודא דאמצעיתא כנזכר תרוייהו חד ויתייחדו הפנים והכנפים יחד דאיקרי יהו"ה רחמים איש מלחמה דין כולל דין ורחמים ולכך שתים חוברות בת"ת הנק' איש על שם המיצוע כנזכר ובהיות הייחוד אל שתי מדות יהו"ה אדנ"י דהיינו חסיד אני ממילא מסכימין אל היחוד חכמה ובינה וז"ש ושתים מהם יהו"ה חכמה אהיה בינה נקשרים ומתייחדים בסוד יאההייהד [נ' שצ"ל ה' בסוף השם] ומכסות את גויות דהיינו ת"ת הנק' גוף וגויה כענין שיתייחדו בייחוד והם ד' שמות שהם עיקר הכל כנודע. ואומר עבדים מצד עבודה דאיהי שכינתא היינו מצד בחינתה בימי החול ופעולתה ע"י מטטרון שהוא עבד ופועל פעמים בחסד פעמים בגבורה פעמים בת"ת ופעמים בסוד הדעת והיינו ג' אבות ור"מ והיא עצמה העבודה שכלם טורחים ועובדים עמה ישראל למטה בסוד מצותם לתקנה והם בימי החול עבדים לקשרה בג' אבות ולהמשיך ההנהגה אל התחתונים ודקדק אומר כי לי ר"ל לגבי האלהות הם עבדים אמנם לגבי אחרנין דהיינו החיצונים וע' אומות שהם אחרים מצד החוצה כל ישראל בני מלכים שכלם משועבדים תחת כפות רגליהם בענין המלכות ממש שהיא נק' עבודה בערך הספירות העליונות כדמסיק מפני שהם פועלים על ידה אמנם היא מלך על כל התחתונים וכן ישראל כנזכר דוד אתעבד וכו' השתא דידעינן מה ענין עבד וחסיד כנזכר מפרש השתא במזמור זה קרא עצמו דוד ג' שמות עני ועבד חסיד והם על שם העתיד שיעש' עצמו בסוד העבודה העליונה שיעבוד כדי לקיימה כראוי כדמפרש ואזיל. עני לתרעא דמלכא. והענין שהמלכות הוא שער למלך ת"ת ושם אתר דמסכני כנזכר בזוהר בכמה דוכתי. לכך להיותו מרכבה למדה ההוא עושה עצמו כפי בחינת המקום ההוא וקורא עצמו עני דופק שערי היכל המלך ולכך אדני שפתי שהם שערי ההיכל תפתח לעני העומד כדל השואל והיינו תפלה לדוד במקום העוני פתח שער ההיכל וז"ש אדני שהיא המלכות עולה היכל * הם ואתעביד עני לתרעא בהיכל דהיינו בחי' ראשונה שבמלכות ממטה למעלה שהוא שער למלכות שהוא ההיכל והעד אומר הטה ה' אזנך ענני שעדיין לא נכנס אל כל המלכות בסוד בחי' תפלה לדוד אלא הטה ה' אזנך ודא שכינתא תתאה דאיהי אזן לקבלא צלותין ולמשמע לון. וטעם שיעשה עצמו עני מפני שהוא סגולה להשמעת תפלה וז"ש וכתיב כי לא בזה ולא שקץ וגומר וכן אומר דלותי כלומר כשאני עושה עצמי עני לי יהושיע דהיינו סוד משיח בן אפרים מצד המלכות ורגליה יורדות מות ומסטרא דידה מתחייב מיתה ולכך התפלל עליו במזמור עצמו דברי תפלה נגד העני ואמר האזינה ה' תפלתי וגו' ביום צרתי אקראך וגומר והיינו לזמן משיח בן אפרים וגם אל ישראל מצד עניים בגלות וז"ס כל מה שאמר דוד על ישראל ועל עצמו אמרו וז"ש ושאל מיניה בההיא תרעא וכו' ולבתר שאיל בגין כהנייא היינו דעבד שהוא מחזר אחר העבודה והיינו אומר אין כמוך באלהים ה' בניסים הנעשים במקדש כל גוים אשר עשית יבואו לבית המקדש וגומר הורני ה' דרכך בעבודה לבתר יהיב לון אורייתא היינו חסיד המתחסד עם קונו דהיינו תורה מימין כאומר ותורת חסד על לשונה וע"י התורה גומלים ישראל חסד מימין למלכות שהיא דלת דהיינו גמול דלים וז"ש גמול עם ה' מאורייתא וז"ש כי חסדך גדול עלי בתורה והצלת נפשי מלכות וכו' ואפשר נמי דהיינו תנה עוזך דאין עוז אלא תורה:
כד מטא כלומר לא שאל אלא עד חסד לבד כי עני למה במלכות עבד דהיינו עבודה בצפון גבורה חסד לימין ולא עלה למעלה ולא רצה לשאול משם דבר מפני שא"א לאדם להיותו מרכבה אליהם וז"ש במקום אחר ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני להיות מרכבה במקום שא"א כדי שלא לטעות כמו שעשה שלמה המלך שהלך אחר רוממות עיניו שאמר הא בינה דמשה כלו' בכל הספי' יש(המקדמיני')[מהקדמוני'] שהיו מרכבה להם כענין האבות לחג"ת. חוזים ונביאים לנצח והוד, יוסף ליסוד, מלכות דוד, משה לבינה בסוד הדעת הנסתר שם מה עשה עלה למעלה מכולם ושאל לו חכמה והיינו כשאמר לו הקב"ה שאל מה אתן לך וגו' מה כתיב אמרתי אחכמה יתנו לי חכמה עליונה והיא רחוקה ממני שאם שאל חסד או גבורה וכיוצא הי' משיג ועכשיו ששאל חכמה נתנו לו חכמה שבחיק האדם להשיג והיא חכמת שלמה שהיא לבנה במילואה על ידה ישיג קצת מאור חכמת אלהים ואור המתנוצץ השופע אליה ועל זה נאמר כי חכמת אלהים בקרבו לבד לא שהשיג חכמת אלהים ממש. ובעא לסלקא לעילא אתרחקת מיניה מפני שרצה להתחכם בשורשי התורה חכמה שהוא מקור לתורה ת"ת ואתחכם עלי' וארבה ולא אסיר נתרחק אפילו המועט המושג אליו והטעם בגין לבינה לית בר נש וכו' כ"ש לעילא וכו':