אור החיים על דברים· רבי חיים בן עטר
פרק י · פסוק יז
אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים. פֵּרוּשׁ, אֱלֹהֵי הַמַּלְאָכִים הַנִּקְרָאִים אֱלֹהִים, דִּכְתִיב (איוב א,ו) ״וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים״. וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הֵם שַׁלִּיטֵי עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית מב:ל) ״דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ״. וְהֻצְרַךְ לוֹמַר גַּם פְּרָט אַדְנוּת הַתַּחְתּוֹנִים, לְהוֹדִיעַ כִּי אֲדוֹנִים שֶׁל מַטָּה אֵין בְּיָדָם הַבְּחִירָה לַעֲשׂוֹת כְּחֶפְצָם וּרְצוֹנָם, אֶלָּא הוּא אָדוֹן עֲלֵיהֶם לְהַטּוֹתָם לַאֲשֶׁר יַחְפּוֹץ, וְהוּא מַאֲמַר שְׁלֹמֹה (משלי כא:א) ״לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה׳״.