אור ברסלב
אוצרות יוסף יורה דעה חידושי יורה דעה › עו

אוצרות יוסף יורה דעה· רבי יוסף ענגיל

חידושי יורה דעה · עו

עה

בט"ז סי' פ"ז סק"ו חידוש בשם מהרש"ל דלעניין בשר בחלב לא סגי בשם בשר לחוד רק בעי' טעם בשר אבל כל שהוא רק בשר ואין לו טעם בשר אין בו משום בב"ח וע"כ ביצה שנגמרה ומעורה בגידין אף דלגבי בשר מן החי אסור היינו משום דבשר בשר לחודי' סגי דליחשיב בשר מן החי ומשא"כ לעניין בב"ח לא סגי בשם בשר לחודי' רק בעי' שיהי' גם טעם בשר עש"ה ולכאורה הוא דבר זר מאוד דמה החילוק בין תיבת גדי שנאמר באיסור בב"ח לתיבת בשר שנאמר בבשר מן החי אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ומדוע בעי' בבב"ח טעם בשר טפי מהתם והדבר מצד עצמותו ג"כ ק' דאטו טעם גדי כתי' בקרא הא רק גדי כתי', ומדוע לא ליסגי לאסור גוף גדי אף אם אין לו טעם גדי [ותיבת גדי הוי כאילו הי' נכתב בשר דרק דיבר הכתוב בהווה והכוונה כאילו הי' כתוב לא תבשל בשר וגו'] וגם צ"ע לכאורה מגמ' חולין ש"מ טעם כעיקר דאוריתא דאי ס"ד לאו דאוריתא מבב"ח מ"ט לא גמרי' דחידוש הוא אי חידוש הוא אפי' כי ליכא נ"ט נמי ומאי קושי' הא אם אין כאן טעם א"כ הא ה"ל בשר גרידא בלא טעם ובשר גרידא בלא טעם הא לא אסרה תורה כלל בבב"ח ובוודאי אין קושית הגמ' אהא גופי' דכיון דחידוש הוא הי' לתורה לאסור גם בבשר גרידא דבהדי כבשי דרחמנא למה לן ולא רצתה תורה לאסור בב"ח רק בבשר שיש בו טעם בשר דו"ק מאוד וי"ל דכוונת הגמ' אהיכא דנבלע חלב בבשר ואין בחלב בנו"ט דהי' ראוי לאסור אחרי דחידוש הוא ואולם למהרש"ל הנ"ל דבעי' טעם בשר פשוט דבעי' ג"כ טעם חלב דמאי שנא תיבת גדי מתיבת בחלב וכי היכא דבעי' טעם גדי בעי' נמי טעם חלב וי"ל סברת המהרש"ל דכיון דבב"ח רק דרך בישול אסרה תורה ולא ע"י כבישה כו' אף דגוף הדבר הא נפלט בשוה ע"י כבישה מע"י בישול והחילוק רק בטעם דבשר מבושל לו טעם אחר מכבוש וע"כ היכא דליכא טעם בשר אם תאמר דיש בו איסור בב"ח והרי כאן ליכא איסור מפאת הטעם דהטעם הא אינו טעם בשר עוד ואין כאן איסור רק מפאת גוף פליטת הבשר וא"כ הא תו לא עדיף מכבישה כו' דיש ג"כ פליטת גוף הדבר כמו ע"י בישול בשוה וא"כ הא גם הבישול בזה הוא רק ככבישה וכיון דכבישה שרי בבב"ח לכן בזה שפיר גם הבישול שרי דגם הבישול הא אין בו כאן תוספת ושינוי כלל מן הכבישה דו"ק מאוד וע"כ לעניין בשר מן החי שפיר ניחא דלא בעי' בי' טעם בשר כיון דבשר מן החי אוסר גם בכבישה כמו בבישול ולא שייך האי סברא ורק בבב"ח דבו דייקא יש דין זה דבכבישה אינו אוסר ובבישול הוא דאוסר וע"כ שפיר בכה"ג גם בבישול אינו אוסר כיון דאין תוספת ושינוי בבישול על הכבישה והוי גם הבישול רק ככבישה דאינו אוסר ודו"ק היטיב מאוד ולפי"ז לא קשיא תו מגמ' חולין הנ"ל דהא זה גופי' באמת תי' הגמ' בחולין שם דרך בישול אסרה תורה ודו"ק [ונתיישבתי דמש"ס חולין הנ"ל בלא"ה לא קשיא על המהרש"ל דהך אפי' כי ליכא נ"ט נמי הא עניינו רק שאין הבשר נותן טעם בחלב ואין נרגש בחלב טעם הבשר אבל גוף פליטת הבשר אשר בחלב בה בעצמה היינו בהפליטה שפיר יש טעם בשר ושפיר אוסר ורק שבחלב אין נרגש הטעם ודו"ק וגם י"ל דכיון דגוף הבשר לו טעם בשר שפיר פליטתו אוסר אף שאין עוד טעם בשר בפליטה והמהרש"ל כ' רק דבשר שאין בו טעם בשר לא חשוב בשר לגבי בב"ח לאסור פליטתו בחלב אבל אם יש בבשר גופי' טעם בשר והוא בשר שהוזכר בבב"ח שפיר פליטתו אוסרת אף שאין טעם בשר בהפליטה כיון דהבשר הוא בשר ויש כאן פליטה מבשר בחלב ע"י בישול וע"כ הוא שפיר בישול בשר בחלב וז"פ והנה סברא הנ"ל שכתבתי בטעם דברי המהרש"ל דסברתו מפאת דבעי' דרך בישול וע"כ ביצה דאין לה טעם בשר הוי גם הבישול ככבישה נתיישבתי דג"כ יש לדון בה דאכתי מנ"ל דבעי' טעם בשר בבישול דנהי דכל עניין הבישול מפאת דבישול לו טעם אחר מכבישה ואסרה תורה רק טעם הבישול ולא טעם הכבישה עכ"ז מנא לן דבפי' טעם בשר בזה דילמא בעי' רק בשר וטעם בישול והרי הביצה יש לה ג"כ טעם ובוודאי דגם טעם שלה שונה בבישול מבכבישה [אלא דאין הטעם שלה טעם בשר רק טעם אחר אבל עכ"פ הא יש לה טעם ושונה טעמה וודאי בבישול מבכבישה כמו בבשר דיש שינוי בטעמו בין בישול לכבישה] וא"כ הא גם בביצה שייך בישול שפיר כיון דגוף הביצה הוא בשר ושייך בה בישול שפיר לשיורגש בחלב טעם ביצה מבושלת ואף דאין טעם זה טעם בשר מ"מ מנא לן הא דבעי' טעם בשר וכיון דיש עכ"פ פליטת בשר ולו טעם בישול מדוע לא יאסור דו"ק היטיב מאוד ובאתי רק להעיר]:

וע"ע בש"ך שם סק"ט דהביא תי' התוס' וראשונים שחילקו בין ביצת נבילה דאסורה לבין בב"ח דמותר דשאני בב"ח דכל חד בפ"ע שרי כו' ע"ש ונ' דגם סברא הנ"ל עניינה דכל שאין לו טעם בשר לא חשוב בשר [ורק דלא כדברי מהרש"ל דזה רק לעניין בשר שהוזכר בבב"ח ולא בעלמא ואך בכל מקום הוא כן] וסברת החילוק דביצה לה רק טעם קלוש של בשר ולא טעם גמור וע"כ רק לעניין נבילה דהוא איסור מאז לכן גם הביצה אסורה ומשא"כ לעניין בבב"ח דחל האיסור רק בעת התבשלו בחלב לכן על טעם קלוש אין חל איסור וכי היכא דמחלקי' הכי בין נ"ט בר נ"ט דהיתירא לנ"ט בר נ"ט דאיסורא ודו"ק היטיב מאוד וא"כ גם תי' התוס' הנ"ל הוא ככוונה זאת דבעי' טעם בשר ואולם גם זה באמת צריך טעם דהא רק בשר וגדי כתי' ומנ"ל להצריך גם טעם לעניין שם בשר ואולם מצינו כזה גם בש"ס ברכות ופסחים במצה מבושלת דפסולה משום דבעי' טעם מצה ואף דבקרא לא כתי' טעם מצה רק מצה [וממרור דאמרי' בי' נמי הכי בפסחים פ' כל שעה ובערבי פסחים דבעי' טעם מרור ע"ש לעניין בלע מרור ברשב"ם ותוס' משם אין ראי' דשם תיבת מרור גופי' מורה טעם מרור דמרור הוא ע"ש המרירות ומרירות הוא בהרגשת הטעם שמרגישין טעם מר וכמובן] ובאתי רק להעיר:

תוכן העניינים

אוצרות יוסף יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה