אוצרות יוסף יורה דעה· רבי יוסף ענגיל
חידושי יורה דעה · עב
בט"ז סי' פ"ו סק"ח בשם המרדכי דתערובת [אפי' חד בחד] מיקרי איתחזיק איסורא ע"ש ול' זה לאו דווקא רק דאיקבע איסורא אבל חזקה אין כאן וע"ש דכ' דכיון דאיתחזיק כו' לכן גם באיסור דרבנן אסור וצ"ל דהא דאסור גם בהיות החתיכות של ב' בני אדם דאז ראוי לומר בכל אחד סד"ר לקולא כהך דשבת פ' במה מדליקין לעניין ס' עירוב דאמרי' סד"ר לקולא בתרי גברי אף דהוא תרתי דסתרי [וכך הוא באמת סברת הא"ז הובא בש"ך לקמן סי' ק"ט סק"ט דאיסור דרבנן שנתערב בחד בחד מותר לב' בני אדם ע"ש ואולם אנן לא קיי"ל כן כמבואר שם ע"ש] וצ"ל דרק בהך דשבת דהספק על האדם עצמו אם מותר לצאת ע"י העירוב לכן אין אדם זה תלוי באחר וכל אחד נידון כפי דינו דסד"ר לקולא ומשא"כ כאן דהספק על החתיכה אם היא ביצת נבילה ואין הדין מפאת שהיא של זה דייקא דביצת נבילה אסורה לכל כמו לזה וע"כ שפיר נידון רק כפי דין החתיכה בעצמה דדינה להחמיר הואיל והיא חד בחד וא"א להתיר שניהם דיהי' וודאי איסור וההכרח לאסור שניהם דהי מינייהו מפקית, ועוד יש חילוק דבהך דשבת הם ב' מעשים שזה אמר צא וערב עלי והניח העירוב ביום ונאכל עירובו ביה"ש כו' והי' אפשר שתארע מעשה זו ולא תארע האחרת וע"כ שפיר כ"א נידון כפי דינו להקל ומשא"כ כאן הוא מעשה אחת שהספק מפאת שנתערב באחר יכיון דידעי' דנתערב ממילא ההכרח לאסור שניהם דא"א להתיר שניהם וכנ"ל ויש לעיין עדיין אם אין קושי' מהך דיבמות כ"ד א' ואפי' שניהם כהנים ובאתי רק להעיר [וע"ע בזה בירושלמי ביצה פ"ק ה"א דאפי' למ"ד ספק הכן מותר ה"מ בפירות ספק נשרו מהיום ספק נשר מאתמול ומשא"כ בתערובת שפיר אסור הואיל ויש כאן אחת לאסור והיא מוכחת על כלן עש"ה]: