אוצרות יוסף יורה דעה· רבי יוסף ענגיל
חידושי יורה דעה · ס
בש"ך סי' פ"ו סק"ח בשם הב"י דביצת טריפה אפי' לא נטרפה אלא סמוך לשחיטה אסור מה"ת משום לא פלוג ע"ש ויש מזה ראי' לכאורה לסברא שכתבת בס' לקח טוב כלל דסייג בדאוריתא ובהוספות שבסוף ס' ציונים לתורה בהוספה לכלל ל"ט דשייך לפעמים גם איסור דאוריתא משום לא פלוג שהתורה השוותה מדותי' ואסרה לפעמים דבר מפאת שלא לחלק ע"ש והארכתי בזה ג"כ בגליון ש"ס גיטין שלי ריש פ' הנזקין ואולם בהך דש"ך הנ"ל ק' באמת דמנא לן לא פלוג זה מדאוריתא ומה המקור שאסרה תורה זה ואולי כוונתו דאסור רק מדרבנן משום לא פלוג ומ"ש תיבות "מן התורה" הכוונה דמשום לא פלוג נתנו לו חכמים דין דאוריתא והיינו דביצת נבילה דהוא רק דרבנן לפי שלא גמרה באיסור הרי מותרת בספק ואילו ביצת טריפה דאסורה מה"ת הואיל וגמרה באיסור אסורה בספק דסד"א לחומרא וסד"ר לקולא וכמבואר במחבר שם סעי' ג' וא"כ הי' ראוי דגם ביצת טריפה דנטרפה סמוך לשחיטה ולא גמרה באיסור ואיסורה ג"כ רק מדרבנן דתהי' מותרת ג"כ בספק וע"ז כ' דאינו כן רק דכיון דסתם ביצת טריפה גמרה באיסור ואסורה מה"ת ויש לה דין איסור דאוריתא ליאסר בספק לכן משום לא פלוג ושלא לחלק בביצת טריפה בין נטרפה בסמוך כו' נתנו חכמים גם לביצת טריפה שנטרפה בסמוך כו' ג"כ דין דאוריתא ליאסר בספק וכל כיוצא בזה ומ"ש "אסור מה"ת משום לא פלוג" הכוונה דמשום לא פלוג נתני לו חכמים דין "מה"ת" ואף שאין הלשון כ"כ מדוקדק דל' "אסור מה"ת" משמע דאסור ממש מה"ת מ"מ נוח לנו לומר כך דשנאמר דהוא איסור ממש מה"ת ק' טובא דמה המקור לדאוריתא זה וע"ש בט"ז סק"ו דכ' באמת בשם הב"י בשם הרשב"א דאפי' ילדה מיד שנטרפה אסורה גזיר' אטו מעורה בגידין עכ"ל והיינו דאסורה רק מדרבנן משום גזיר' כו' ושלא כל' הש"ך בזה דכ' דאסור מה"ת ובאתי רק להעיר:
ויש לדקדק עוד עניין השוואת המדות ולא פלוג בדאוריתא ממ"ש הש"ך סי' נ"ז סקמ"ח בשם מהרש"ל חולין דמיעוט טריפות חיים ואעפ"כ אסורות עש"ה וא"כ הא דטריפה אינה חי' לכאורה לסברא זו אין מה שאינה חי' סבת האיסור דהא המיעוט שחיים ג"כ אסורים והך דטריפה אינה חי' הוא רק עניין מציאות דהמציאות הוא כך דרוב טריפות אינם חיים ומהני מציאות זה לברר בספק טריפה אם משהין אותה י"ב חודש והיא חי' דעי"ז מתברר שאינה טריפה משום דאזלי' בתר רובא ומברר הרוב שאינה טריפה אבל מ"מ אין זה סבת איסור הטריפות מה שאינה חי' והוא רק דבר של מציאות גרידא שכך המציאות דרוב טריפות אינם חיים ואין זה סבת האיסור כלל רק הטריפות איסור עצמותי דגזרה ההלמ"מ דנקיבת הריאה וכדומה אוסרת הבהמה בעצם לא מפאת שאין חי' עי"כ מדגם אותם שהם חיים אסורים, כך הוא לכאורה בפשיטות לדברי המהרש"ל וא"כ הרי תיקשי טובא ממ"ש תוס' פ' אלו טריפות ובפ' שור שנגח דולד טריפה דמותר ולא אמרי' עובר ירך אמו והיא וולדה נטרפו כי היכא דפרה שהזיקה גובה מולדה מפאת עובר ירך אמו והיא וולדה הזיקו דשאני טריפות דבחיות תליא מילתא וכיון דיש לעובר חיות בפ"ע ואין חיותו מסתלק ע"י טריפות הבהמה לכן שרי שפיר עש"ה והובא בש"ך סי' ע"ט סק"ח ע"ש וא"כ למהרש"ל הנ"ל דגם טריפות אין איסורו כלל מפאת שאינה חי' רק הוא איסור עצמותי ואף שחי אסור א"כ מה בכך דהעובר חי הא לא איכפת לן כלל בחיות וגוף הטריפות הוא האיסור ושפיר יש לנו לומר דכיון דהיא וולדה נטרפו מפאת עובר ירך אמו הרי גם העובר טריפה ויש לו להיות אסור אעפ"י שהוא חי כמו מיעוט טריפות שאסורים אעפ"י שחיים דהטריפות הוא איסור עצמותי וכנ"ל וזו קושי' גדולה לכאורה, ועל כן נ' ההכרח לומר דגם למהרש"ל איסור הטריפות הוא רק מפאת שאינה חי' והא דגם המיעוט שחיים אסורים הוא רק משום לא פלוג דהשוותה תורה מדותי' והואיל ורוב הטריפות אינם חיים השוותה המדה ואסרה כל הטריפות עבור זה וזהו רק בגוף הטריפה דרובם אינם חיים ולכן כל שהיא טריפה אסורה ואפי' חי' ומשא"כ עובר שנטרפה אמו הוא סוג בפ"ע ולא משכחת כלל בסוג עובר שיהי' טריפות האם הפסד בחיותו כיון דיש לו חיות לעצמו ולכן אין איסור בסיג זה דלא שייך כאן השוואת המדות כיון דהוא סוג שלם בפ"ע שאין הטריפות הפסד בחיותו, כן נ' בהכרח לומר לכאורה לפי סברת מהרש"ל הנ"ל וא"כ הרי מצינו גם בזה עניין השוואת המדות ולא פלוג בדאוריתא:
ואולם י"ל דהמהרש"ל באמת לא יתרץ אקושית תוס' הנ"ל בהך דולד טריפה כו' כתי' התוס' הנ"ל דיש ליישב באמת קושית תוס' הנ"ל לענ"ד בסברא אחרת לגמרי והיא נכונה מאוד וזה דכיון דאין הטריפות בגוף העובר רק בבהמה ורק דכיון דיש להעובר חיבור בבהמה דעובר ירך אמו הוא מקבל עניין הטריפות מן הבהמה ע"י החיבור דכל מה שאירע בבהמה נחשב שאירע גם בו מפאת החיבור ומה"ט אמרי' ג"כ דהיא וולדה הזיקו אבל עכ"ז כיון דאין הדבר בו מפאת עצמותו באמת רק מפאת החיבור לכן אין הדבר הזה בו רק כל זמן היות החיבור ומשא"כ בהפסק החיבור היינו בצאתו לאויר העולם סר גם העניין ההוא ממנו שהי' בו רק מפאת החיבור כיון דאינו דבר עצמיות בו רק ע"י החיבור ולכן בהסתלק החיבור והוא יוצא לאויר העולם סר גם העניין ההוא ממנו ונחשב אז שאין בו טריפות כלל ופוסק אז עניין הטריפות ממנו וא"כ לפי המבואר בחולין פ' אלו טריפות דטריפות שיש לו רפואה אינו אוסר כלל ע"ש בהך דמחו בכוליתא ובגידא נשיא וקטלי דאמר דכיון דאי בדרו לי' סמא חיי לכן אינו אוסר עש"ה וא"כ גם כאן טריפות זה של העובר גם בהיותו מחובר לאם ויש בו הטריפות מפאת החיבור הרי עכ"פ הוא טריפות שיש לו רפואה שהרי כשיצא לאויר העולם יופסק ממנו עניין הטריפות ואין לך רפואה גדולה מזו וע' בכורות ב' ב' והא עובר נמי כיכול להתרפאות דמי היינו דחשוב חסרון מלאכה שבו יש לו רפואה משום דפוסק כשיצא לאויר העולם וכאן נמי טריפות שבו כיכול להתרפאות דמי כיון דיופסק כשיצא לאויר העולם] וע"כ שפיר אין כאן התחלת איסור כלל ומשא"כ בהך דפרה שהזיקה דגובה מולדה אף דגם שם לפי סברתנו נחשב הולד מזיק רק מפאת החיבור ובצאתו לאויר העולם ויופסק החיבור יוחשב אז שהוא לא הזיק כלל דו"ק מאוד כי העניין עמוק מ"מ מה בכך הרי בהיותו מחובר והי' אז מזיק הרי כבר נשתעבד לתשלום הנזק וכיון שחל השיעבוד תו לא פקע אף בהסתלק ממנו תורת מזיק ומשא"כ כאן בטריפות כיון דבטריפות שיש לו רפואה אין מתחיל איסור כלל א"כ ה"נ הרי לא הי' שם התחלת איסור גם בהיותו במעי אמו מפאת שיהי' לו רפואה ויסתלק ממנו עניין הטריפות בצאתו ממעי אמו וע"כ שפיר שרי כיון דאין כאן התחלת איסור מעולם ודו"ק היטיב כי הוא נכון מאוד בס"ד:
ועוד נ' דאפי' תאמר דכיון דהי' השיעבוד רק מפאת שהזיק לכן בהפסק ממנו עניין זה ונעשה מהותו בלתי מזיק והיינו בצאתו כו' ראוי שיופסק גם השיעבוד מ"מ ג"כ אין כאן קושי' כלל ושפיר אמר רבא בפ' שור שנגח דפרה שהזיקה גובה מולדה וזה לפי ההלכה דקיי"ל כר"ע בב"ק דס"ל בשור תם דשותפי נינהו וא"כ בשעת היות העובר במעי אמו הרי כבר הי' הניזק שותף בעובר והי' אז חצי העובר שלו וע"כ אף שיוצא העובר אח"כ לאויר העולם ומהותו עתה שהוא לא הזיק כלל [כיון דבאמת לא הזיק ואך מפאת החיבור כו' מייחסין לו הנזק ובהפסק החיבור סר הייחוס הנ"ל ומהותו עתה שהוא לא הזיק כלל וכנ"ל] מ"מ שפיר עדיין גם חצי העובר שלו ואין פוסק זכות בעלים שלו דהרי זה דומה למ"ש הריטב"א גיטין בפ' המגרש דכי היכא דאומר לאשתו היום אי את אשתי ולמחר את אשתי היא מגורשת לעולם דכיון דפסקה פסקה ה"נ באומר לחבירו שדי זו שלך היום ולמחר תהי' שלי נשארת של הזוכה לעולם עש"ה [וע' מה שהארכתי בזה בציונים לתורה כלל ל"ט] והרי דאף דסבת השלו של זה היינו מה שהקנה אותה חבירו לו שעי"ז נעשה השדה שלו הרי פוסקת למחר שהרי הקנה אותה לו רק ליום ואלמחר לא הקנה ונמצאת סבת השלו דהיא הקנאת חבירו פוסקת ועכ"ז אין השלו פוסק אף שפסקה הסבה והיינו דאמרי' דאתמול הית' שלו מפאת שהקנה אותה חבירו לו ולמחר אין צורך עוד לסבה זאת רק היא מאיליו שלו הואיל והית' אתמול שלו דכיון דחל זכות בעלים תו אינו פוסק וא"כ גם כאן אף דסבת השלו בחצי העובר בהיות העובר במעי האם הוא היות העובר מזיק ואח"כ הסבה הזאת פוסקת כיון דפוסק אח"כ מהחשב מזיק מ"מ מה בכך הרי אח"כ הוא מאיליו שלו הואיל והי' תחלה שלו ואין צורך אח"כ עוד אל הסבה והי' שפיר תחלה שלו מפאת היותו מזיק ואח"כ הוא שלו ממילא מפאת שהי' כבר שלו ודו"ק היטיב מאוד וזהו רק לעניין זכות בעלים דמצינו דבר זה דזכות בעלים נשארת קיימת ואף שפסקה הסבה וכנ"ל ומשא"כ לעניין טריפות דלא מצינו זר שתהי' בהמה טריפה אם אין בה דבר המטריף אותה ורק שתהי' טריפה מפאת שהית' פעם טריפה דבכל טריפות כנקובת הריאה וכדומה הרי יש תמיד עניין הטריפות בבהמה האוסר אותה דהרי הריאה היא נקובה תמיד ואפי' עלה בו קרום ונסתם דאמרי' דאינו קרום היינו משום דסופו להנטל כמבואר בפוסקים ונחשבת עדיין נקובה דלא חשיבא הסתימה סתימה הואיל וסופה ליסתר וא"כ הא מצינו רק איסור טריפה מפאת היות בהווה תמיד דבר בבהמה המטריף אותה אבל לא שתהי' טריפה מפאת שהית' טריפה וא"כ כאן בעובר זה דעניין הטריפות רק מפאת החיבור ובהפסק החיבור סר עניין הטריפות שפיר אינו טריפה אז כלל דלא מצינו בטריפות שתהי' בהמה טריפה מפאת שהית' טריפה וא"כ כיון דאחרי צאתו לאויר העולם לא יהי' טריפה כלל באמת תו הא גם במעי אמו לא התחיל הטריפות לחול כלל כיון דהוא טריפות שיש לו רפואה וכנ"ל [וצריכני לזה דלא התחיל לחול כלל כו' דאל"כ הי' ראוי שאם יושיט ידו למעי הבהמה וישחוט העובר במעי אמו יהי' העובר אסור אף אם יוציאנו שחוט לאויר העולם דבצאתו לאחר שחיטה לא שייך לומר שיופסק אז עניין הטריפות ממנו דלא שייך פיסוק עניין הטריפות לאחר שחיטה דבלא"ה כבר הוא מת ולא שייך פיסוק טריפות ועכ"פ הי' ראוי שאם יושיט פיו למעי האם אחר שחיטת העובר ויאכל מן העובר שם במעי האם יולקה משום אוכל טריפה וגם בזה יש לדון אבל האמת הרי הוא כנ"ל דאחרי שבצאתו כו' יופסק עניין הטריפות א"כ הא לא התחיל באמת לחול כלל דה"ל כטריפה שיש לו רפואה וכנ"ל וז"פ] ודו"ק היטיב:
וי"ל עוד בפשיטות עפיד"ז בחילוק שבין ולד טריפה כו' לפרה שהזיקה כו' דטריפות הא מצינו דאסרה תורה רק בהיות בהווה עדיין דבר המטריף הבהמה דנקובת הריאה וכלהו טריפות הרי הריאה נקובה תמיד והוא דבר המטריף אותה בכל עת בהווה וכנ"ל וע"כ אין איסור טריפות רק בהיות בהווה דבר המטריף ובעובר זה בצאתו לאויר העולם ופוסק החיבור הרי אין בו דבר המטריפו [ולכן לא התחיל עניין הטריפות כלל וכנ"ל] ומשא"כ בפרה שהזיקה כו' דבהמה מזקת הרי אין מזקת תמיד ורק לפי שהזיקה פעם נשארת משועבדת תמיד וא"כ גם עובר זה הרי הזיק פעם בהיותו במעי אמו מפאת החיבור וגם בצאתו הרי אין לומר דאגמ"ל דלא הזיק מעולם דז"א דבעודו במעי אמו דהי' אז מחובר הזיק אז מפאת החיבור וכיון דהזיק אז לכן שפיר הוא משועבד לעולם ואפי' למ"ד דבעלי חובות נינהו] דכל מזיק הא מזיק רק פעם והוא משועבד לעולם וז"פ:
עוי"ל לענ"ד ביישוב קושית תוס' הנ"ל בולד טריפה כו' דאפי' נימא דאיסור הטריפות הוא עניין עצמיי דנקיבת הריאה וכדומה אוסר בעצם לא מפאת שאין הבהמה חי' על ידו מ"מ מאן לימא לן דאילו הי' לבהמה ב' ריאות באופן דלא הי' שייך יתר כנטול והית' ניקבה אחת מהן דהית' הבהמה טריפה עי"ד והרי לה עדיין ריאה שלימה ושאר בהמה ג"כ הא אין לה רק ריאה אחת וא"כ שפיר הא הי' ראוי שתתכשר והרי עכ"פ לא מצינו טריפות בזה ואין לנו לבדות טריפות מעצמינו דכל הטריפות הרי עניינם דאין נשאר עוד לבהמה אבר זה בלתי טרוף כאשר יש לשאר בהמה בריאה וא"כ זה העובר נהי דמפאת החיבור אל האם נחשבת הריאה של האם ריאה שלו מ"מ מה בכך הרי יש לו ג"כ ריאה לעצמו דכאן הא לא שייך יתר כנטול וריאה שלו הא לא ניקבה וא"כ הא מיתכשר שפיר בריאה של עצמו ואף דכל העובר נחשב רק ירך האם מ"מ זהו רק בכלליות שלו אבל בפרטיות וודאי דכל האיברים שלו הם איברים לעצמו וא"כ הרי העובר כאילו הי' לו ב' ריאות וניקבה רק אחת מהן ולכן שפיר אינו טריפה כיון דנשארת לו ריאה בלתי נקובה וכזה הוא בכל הטריפות וכמובן ומשא"כ לעניין נזק אם בהמה מזקת באבר שלה אפי' יהי' לה עוד אלף איברים כמוה שלא הזיקו מ"מ הא לא יועיל זה כלום דסוף סוף הא היא כולה בהמה מזקת במה שהזיקה באותו האבר וע"כ שפיר גם העובר נחשב מזיק במה שהזיק באבר הבהמה אשר הזיק בפועל דמתייחס הפעולה גם לו מפאת החיבור ושפיר הוא מזיק ולכן שפיר הוא גובה מולדה ודו"ק היטיב כי גם זה נכון מאוד בס"ד:
ואולם כ"ז יתכן רק ביישוב גוף קושית תוס' הנ"ל וי"ל דהמהרש"ל יתרץ כדברינו הנ"ל ואולם הש"ך סי' ע"ט הנ"ל דהביא שם רק תי' התוס' הנ"ל בזה ואילו בסי' נ"ז הנ"ל הביא דברי מהרש"ל הנ"ל וכ' עליהם שדברים נכונים הם ולא העיר כלל דאלה הדברים הם דברים סותרים זה לזה דלדברי המהרש"ל הא אין מקום לכאורה לתי' התוס' הנ"ל וכנ"ל וא"כ על כרחך לומר בטעמו דהבין דגם לדברי מהרש"ל הנ"ל סבת איסור הטריפה לפי שאין חי' ושפיר יתכן תי' התוס' הנ"ל דעובר דיש לו חיות לעצמו כו' והא דגם מיעוט טריפות החיים אסורות מה"ת הוא רק משום לא פלוג והשוואת המדות ומשא"כ עובר כו' דהוא סוג בפ"ע והוא חי לכן אין בו איסור וכנ"ל וא"כ יש מכאן ראי' דשייך לא פלוג בדאוריתא דאל"כ יהי' תימה על הש"ך הנ"ל:
ואולם י"ל עוד באופן אחר שלא יוקשה על המהרש"ל מתי' התוס' הנ"ל וזה די"ל דעניין איסור טריפה גם למהרש"ל הוא שפיר מה שאינה חי' והיינו דעניין האיסור דאמרה תורה דבהתיילד בבהמה עניין זה נקיבת הריאה וכדומה דהוא דבר שהבהמה עלולה למות על ידו דהא רוב בהמות שריאותיהם נקובות מתות וא"כ בוודאי דהעלילות יותר שתהי' כמו הרוב ותמות ולא שתהי' כמו המיעוט דייקא שחיות וע"כ זהו שגזרה תורה שגוף העלילות הזה שתמות אוסר אותה ואף אם אירע אח"כ שהיא חי' מ"מ הרי הי' בה עלילות שתמות ע"י הנקיבה ומקרה הוא שקרה בה שנשתנתה להיות מן הרוב וחיתה אבל הנקיבה בעצמותו הא הוא עלילות עכ"פ שתמות על ידו אחרי דרוב הנקובות מתות וע"כ דבר זה שנולד בה שיש בו עלילות למיתה שפיר אסר אותה מפאת גוף העלילות ואף שהיא חי' עתה אין זה מועיל כלום להתיר דמ"מ הא נולד בה דבר שיש בו עלילות שלא תחי' והוא אוסר מפאת העלילות לבד והעלילות הא לא נתבטל למפרע ע"י שהיא חי' עתה דסוף סוף הא הית' עלולה ויותר אפשרית המיתה מן החיים כיון דהרוב ממין זה מתים וע"כ שפיר היא אסורה [וזהו עניין טריפה אינה חי' דאמרי' היינו דיש בה עלילות שלא תחי' וזה העלילות אוסר] ומשא"כ עובר דאין עלול כלל למות ע"י טריפות שבאם כיון דיש בו חיות לעצמו וטריפות שבאם אין מזיק לו כלל ולכן שפיר הוא כשר ודו"ק היטיב: