אור ברסלב
אוצרות יוסף יורה דעה חידושי יורה דעה › כה

אוצרות יוסף יורה דעה· רבי יוסף ענגיל

חידושי יורה דעה · כה

כד

בט"ז סי' כ"ח ס"ק י"ג בשם הר"ן דשוחט לחולה בשבת אסור לכסות אף דביו"ט שרי דבשבת רצו חכמים לעשות היכיר שהוא יום שאסור בשחיטה לפיכך לא התירו אלא מה שהוא לצורך החולה ע"ש ואינו מובן לכאורה דא"כ בכל מקום שמתירין איסור משום פיקוח נפש נצטרך לעשות היכיר לזה דההיתיר רק משום פ"נ ושלא במקום פ"נ אסור וכן בכל עדל"ת נצטרך לעשות היכיר דההיתיר רק משום דחיית העשה ושלא במקום העשה אסור ועל כרחך דלא גזרי' כלל ואין חשש כלל דעל ידי שעושה בשביל דבר המדחה עפ"י דין יעשה ג"כ בלי מדחה וא"כ ה"נ בשוחט לחולה בשבת הרי לא יבא עי"כ לשחוט שלא בשביל חולה ולמה צריך לעשות היכיר שהוא יום שאסור בשחיטה, ונ' דמכאן ראי' למ"ש במ"א אהך דאו"ח סי' ש"א סעי' י"ו בהג"ה בשם הכלבו דהיוצא בשבת צריך שיהי' שם דבר שיזכור על ידו שהוא שבת ולא יבא לחללו ע"ש וכתבתי דזה מצד מצות זכור את יום השבת לקדשו דמצוה זאת מחייבת לחזק ולעשות היכיר לזכירת האדם בכל מקים שיש שם עלילת שכחת השבת וחילולו וכזה בביצה ט"ו ב' זכור את יום השבת זכרהו מאחר שבא להשכיחו ע"ש דהוא ג"כ כן דכיון דיש יו"ט לפני שבת ודבר זה עלול להשכיחו מן השבת ולהכין הכל ליו"ט לכן צריך לעשות היכיר להזכירו לברור מנה יפה לשבת ומצות זכור מחייבת זה עש"ה וזהו העניין גם כאן דעשו חכמים היכיר כו' והיא משום מצית זכור כי' שיש בשבת דמצוה זאת מחייבת לפעול הזכירה בכל שיש שם דבר העלול להשכיח וע"כ גם בעושה מלאכה בשביל חולה כיון דסוף סוף עושה מלאכה מה שהוא עסוק במלאכה שהוא נגדיות השבת דשבת אסור במלאכה ע"כ כשעושה מלאכה בשבת יש בעשי' זאת עלילת שכחת השבת שישכח את השבת עי"כ ומחייבת מצות זכור לעשות היכיר להזכירו שהוא שבת וע"כ אין קושי' מבעלמא באיסור הנדחה משים פ"נ וכן בעדל"ת דא"צ לעשות היכיר דשלא משום פ"נ ושלא משום העשה אסור דשם ליכא מצות זכור המחייבת זה ומשא"כ בשבת צריך לעשות כן משום מצות זכור שיש בשבת המחייבת לחזק הזכיר' ולעשות היכיר בכל עניין שיש שם דבר העלול להשכיח וכש"ס ביצה הנ"ל זכרהו מאחר שבא להשכיחו דכיון דיש יו"ט לפני שבת והוא עלול להשכיח השבת צריך לעשות עירוב תבשילין להיכיר שיזכור את השבת ויברור מנה יפה גם לשבת וכנ"ל:

ואולם י"ל עוד כוונת הר"ן באופן אחר דבאמת הא כ' הר"ן שם דהכיסוי אסור מדרבנן ע"ש לשונו אע"ג דלא מיתסר אלא מדרבנן כו' ע"ש וא"כ הא דמותר ביו"ט על כרחך צ"ל דהתירו חכמים את האיסור דרבנן כאן משום מצות כיסוי דלא בכל מקום העמידו דבריהם במקום עשה ואין לדון בזה ממקום למקום כמ"ש במ"א והתירו כאן את הדרבנן משום המצוה וע"כ בזה שפיר בשבת לא באו לחדש היתיר ולא התירו את האיסור כדי שיהי' היכיר כו ואין כאן קושי' מדוע בעלמא בדחיית פ"נ כו' לא הצריכו היכיר דכאן נמי לא חידשו להצריך לעשות היכיר רק הא יש כאן איסור בעצם לכסות אלא דהי' להם להתירו כמו שהתירו ביו"ט וע"ז אהני טעמא דהיכיר עכ"פ שלא להתיר כדי שיהי' היכיר דההיתיר רק משום פ"נ ומה שאין צורך החולה אסור אבל אין חשש זה דשמא יבוא להתיר גם בשלא משום פ"נ גדול כ"כ להצריך היכיר בעצם עבורו ואהני רק שלא להתיר כו' דו"ק היטיב מאוד ויש ראי' לכאורה דכוונת הר"ן עד"ז ולא כמו שכתבנו תחלה דהא בשבת גופי' בעשיית שאר מלאכות לצורך חולה כבישול ואפי' וכן שחיטת בהמה דליכא כיסוי הא לא הצריכו לעשות היכיר דההיתיר רק לצורך חולה אף דבשבת הא יש מצות זכיר' וע"כ דאין הטעם משום מצות זכיר' רק דחשש הנ"ל אהני רק שלא להתיר כו' ולא לחייב בעצם לעשות היכיר וכנ"ל ואולם אין זו ראי' גמורה די"ל הטעם באמת משום מצות זכיר' ובשאר מלאכות לצורך פ"נ דלא חייבו היכיר היינו משום דהוא שם מידי דלא שייך היכיר ולא חייבו לעשות מעשה בפ"ע להיכיר ורק בשחיטת חי' ועוף דיש מצות כיסוי והכיסוי אינו לצורך החולה עוד ואפשר להיות היכיר בזה במה שלא נתיר הכיסוי שיהי' ניכר עי"כ דהותר רק מה שהוא לצורך החולה לכן בזה הוא דאסרו הכיסוי משום היכיר ודו"ק:

והנה גוף דבר הנ"ל דכ' הר"ן אע"ג דלא מיתסר אלא מדרבנן כו' הוא לכאורה ק' באמת דאם יש איסור דרבנן בכיסוי מדוע הותר באמת ביו"ט הא לא הותר שבות במקום מצוה וכתקיעת שופר דאינו דוחה שום שבות משום דאין עדל"ת ועשה וע"ש בש"ע יו"ד סי' כ"ח דיעה הראשונה דאפי' יש לו אפר מוכן אסור לכסות וא"כ באפר מוכן הא אין כאן איסור דרבנן כלל ועל כרחך לדיעה הנ"ל אין העניין לבד שלא רצו להתיר איסור כו' כדי שיהי' היכיר רק דחייבו בעצם היכיר ומה שלא חייבו כן בשאר מלאכות הוא משום דלא שייך בהו היכיר וכנ"ל, ואולם נתיישבתי דלפי"ז עדיין אין ראי' וצורך לומר דהטעם בחיוב היכיר הנ"ל משום מצות זכור מדלא חייבו כן בעלמא די"ל דבעלמא נמי בדחיית פ"נ ועדל"ת הוא מידי דלא שייך היכיר וע"כ לא חייבו כן רק כאן דיש מצות כיסוי ואינו לצורך החולה ושייך לעשות היכיר במה שלא נתיר הכיסוי וכנ"ל [וגוף דבר הנ"ל דבעלמא לא מצינו דחשו דמתוך שעושה לצורך המדחה ישכח לומר דהוא מותר לגמרי ויעשהו גם שלא משום מדחה ג"כ אינו דבר כלליי בכל המקומות דהא מצינו בירושלמי דחשו לזה וכדאמרו גזיר' כזית ראשון אטו כזית שני והיינו דמתוך שיותר לו האכילה משום מצוה המדחה ישכח לאכול גם כזית שני אף דאין עוד מצוה המדחה דכבר קיים המצוה בכזית ראשון וכן בש"ס דידן ביבמות גזיר' ביאה ראשונה אטו ביאה שני' ובזבחים ל"ג א' גזירה שמא ירבה בפסיעות וכזה עוד בכמה דוכתי וע"ע מנחות מ' א' רש"י ד"ה לפי שאין בקיאין דגזרי' אי יתירו כלאים במקום ציצית יבואו להתיר גם שלא במקום ציצית וע"ע שם ב' גזיר' משום כסות לילה ע"ש וברש"י [וע"ע מנחות מ"ג ב' וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת הסמוכה לה ואיזו זו מצות כלאים כו' וי"ל ג"כ דלכך הצריכה תורה זכיר' דהואיל והותר בציצית יבואו לשכוח דמותר גם שלא במקום ציצית ולכן חייבה תורה זכיר' לזכור היטיב שלא לעבור אכלאים שלא במקום ציצית ולא יבא לשכוח האיסור ע"י היתירו בציצית ולכן נאמר הזכיר' בפ' ציצית כלומר לא תבוא מתוך הציצית שבם כלאים לשכוח איסור כלאים רק תזכור היטיב שלא לעבור אכלאים שלא במקום המצוה ודו"ק]:

והנה לפי סברת הר"ן דיש כאן איסור דרבנן י"ל גם בפשיטות מה דנאסר בשבת ואילו ביו"ט הוא מותר דהוא משום דהחמירו בזה בשבות שבת טפי מבשבות יו"ט וכדאמרי' כזה בביצה כ"א א' שאני שבות שבת משבות יו"ט ועוד שם כזה ל"ב א' ע"ש וז"פ:

ועוי"ל לענ"ד במה דנאסר הכיסוי בשבת ומותר ביו"ט דיש כאן איסור דרבנן לא משום טלטול העפר דהוא מוקצה דאיסור מוקצה זה ישנו גם ביו"ט רק גם בעפר מוכן מ"מ יש איסור כיון דהחי' ועוף בחיים הם מוקצין בשבת דלא קאו לשחיטה וא"כ כל מה שבו הוא מוקצה וגם הדם שבו וע"כ אף שחלה חולה בשבת והוצרך לשחטו עבורו מ"מ הדם היוצא דאין בו צורך החולה הרי הדם עומד בהקצאה שלו וע"כ אסור לטלטל העפר כדי לכסות הדם כיון דהדם הוא מוקצה ואף דקיי"ל דכלי ניטל אפי' לצורך דבר שאינו ניטל מ"מ דווקא כלי אבל לא דבר אחר ומה גם בטלטול שיש בו נגיעה כה"ג שהעפר נוגע בדם המוקצה ובירושלמי הובא ברא"ש ריש ביצה סי' א' דביצה שנולדה ביו"ט כופה עליו כלי בשביל שלא ישבר ובלבד שלא יהא הכלי נוגע בביצה ע"ש וכזה ממש מבואר במג"א סי () דאסור להדיח בשר שלא נמלח בשבת מפאת דהבשר מוקצה ואף דהמים אינם מוקצין וא"כ ה"נ אסור לכסות הדם המוקצה גם בעפר מוכן וזהו דווקא בשבת ומשא"כ ביו"ט דשחיטה מותרת ואין החי' ועוף מוקצין (דתשמיש בבעלי חיים הוא דאסור גם ביו"ט אבל טלטולו מותר כיון דאינו מוקצה] וא"כ גם הדם שבו אינו מוקצה ואף בצאת הדם לאויר העולם דאסור האכילה ואינו ראוי עוד מ"מ אין נעשה אז מוקצה דאין מוקצה לחצי יו"ט לעניין טלטול מיהת ע' תוס' ביצה כ"ז א' ד"ה אלא וע"כ שפיר מותר לטלטל גם העפר ולכסות הדם ודו"ק היטיב מאוד ולפי"ז לכאורה גם בשבת אם הי' התולה חולה מבעוד יום דהי' החי' והעוף עומד מבעוד יום לשחיטה עבורו ולא הי' מוקצה יהי' היתיר וחיוב גם לכסות הדם והך דחולין דשיחט לחולה בשבת אסור לכסות יהי' רק בחולה שחלה בשבת ובאתי רק להעיר ויש לדון עוד דגם ביו"ט אף דאין מוקצה לחצי יום מ"מ הדם ה"ל נולד ואסור שפיר בטלטול דכ"ז שהי' הדם בהחי' כו' הי' נחשב בשר ובצאתו לאויר העולם הוא דנעשה דם וה"ל נולד וע' עירובין מ"ו א' דאי מיא בעיבא מיבלע בליעי הויין להו נולד ואי מיפקד פקידי אינם נולד וא"כ גם בדם תלוי בזה וע' פסחים ל"ג ב' פלוגתא אי משקין מיפקד פקידי או מיבלע בליעי וע' כתובות פ"ק כולה סוגי' אי דם מיפקד פקיד ואולי יש לחלק בין דם בתולים לשאר דם שבכלל בהמה וחי' וע' זבחים כ"ו א' ש"מ דם המובלע באיברים דם הוא ע"ש ברש"י ותוס' דדנו למאי נ"מ ולהנ"ל י"ל דהכוונה לעניין דם היוצא מאיברים ביו"ט אי חשיב נולד דאי גם בתחלה הי' דם אינו נולד ואי מתחלה הי' בשר ולאחר יציאה מאיברים הוא דנעשה דם הו"ל נולד ודו"ק ואולם לעניין דם שחיטה דנידון שלפנינו אולי אין לדון מהך דזבחים דשם קאי על דם המובלע באיברים לאחר שחיטה ומשא"כ בחיי הבהמה י"ל דאין לדם שבו תורת דם כ"ז שאינו יוצא וה"ל ולד שפיר דם היוצא ע"י שחיטה וע"ע תוס' פסחים כ"ב א' ובשבת ריש המוציא יין ועוד בכ"ד אי דם הוא בכלל נבילה ובשר ואינו עניין לכאן לכאורה ובאתי רק להעיר ויל"ע עוד בזה מהך דשבת פ' חבית חולב אדם עז לתוך הקדירה ע"ש בר"ן סברת הרמב"ן דלא חשוב החלב מוקצה ונולד ויל"ע בזה בכל העניין שם בר"ן ובראשונים ובאתי רק להעיר וי"ל עוד דאין כאן גם איסור נולד כיון דהשחיטה מותרת ביו"ט ומאתמול דעתי' עלי' לשחטו והי' יודע שיהי' נצרך לכסותו וא"כ הא מוכן לכך מאתמול אף דנולד וה"ל כמעיינות הנובעים ונהרות המושכין וצואה של קטן דאינם מוקצה הואיל ומאתמול דעתי' עלי' כמבואר בשבת פ' כל כתבי בהך דצואה של קטן ע"ש והנה מה שכתבנו סברא דאין מוקצה לחצי יום יל"ע עוד דחי' ועוף הנ"ל באמת הא בחיים אסורים באכילה והי' ראוי שיהי' מוקצים בחיים וכל מה שאינם מוקצים הוא רק משום דהשחיטה מותרת והם מוכנים מפאת זה א"כ הדם היוצא ע"י שחיטה ועומד לצאת ע"י שחיטה ולא יהי' ראוי דיהי' אסור גם לאחר שחיטה א"כ אותו הדם הא לא הי' מוכן מעולם ושפיר הוא מוקצה מאז דו"ק מאוד ואולם הא אין מבורר בפרט טפות הדם שיצאו ע"י שחיטה והי' אפשר שיצאו טפות אחרות מהדם שבבהמה וא"כ לפי מאי דקיי"ל דבדאוריתא אין בריר' ובדרבנן יש בריר' וכתבו הטעם דבריר' הוא ספק וסד"א לחומרא וסד"ר לקולא א"כ כיון דבריר' הוא ספק א"כ כאן אמרי' להיפוך כיון דאיסור מוקצה רק דרבנן ואמרי' דאין בריר' ולא הוברר הדבר דהי' עומד זה הדם מבעוד יום לצאת לשנאמר שלא הי' בכלל הכנת הבהמה רק אמרי' דהשתא הוא דיצא ומעיקרא הא הי' אפשר שלא יצא הוא רק דם אחר והי' שפיר בכלל הכנת הבהמה דאילו לא הי' יוצא הא הי' מותר גם הוא באכילה בכלל הבהמה גם אחר שחיטה באומצא דדם האיברים שלא פירש מותר וע"כ שפיר עד עכשיו מוכן הי' ומעכשיו אין נעשה מוקצה דאין מוקצה לחצי יום ודו"ק וע' תוס' זבחים מ"ב ב' ד"ה הקומץ בדבריהם שם מ"ג א' מש"ש דכיון דמתחלה כל טפה וטפה ראוי' לזריקה חשוב כולי' דם מתיר עש"ה ואולי גם כאן י"ל כזה דכיון דמתחלה כל טפה וטפה שבדם שבבהמה אפשר לו ולא יצא חשוב כולי' דם מוכן גם דם היוצא והך דיונים פ"ק דביצה דהוא שם פלוגתא דב"ש וב"ה ושם סוף פ' המביא בהך דעומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית כו' ע"ש דמבואר דתלוי בבריר' אינו עניין לכאן דשם אינו דבר היוצא מאיליו רק מה שהוא מברר מקצת ממקצת ואוכל ביו"ט ובזה תלוי בבריר' אי נחשב מוכן מבעוד יום ומשא"כ כאן דיוצא מאיליו בטבע וע"כ כיון דאינו יוצא כולו וכל טפה וטפה הי' אפשר שהיא לא תצא שפיר י"ל דחשוב הכל מוכן, והנה גוף הך סברא שכתבתי דאין מוקצה לחצי יום נתיישבתי דלכאורה הוא טעות דהא דאין מוקצה לחצי יום היינו רק דאין נדחה אלאחר שנעשה ראוי ביומו אבל כ"ז שאינו ראוי הא וודאי מוקצה היא ואולם י"ל דכי היכא דלא מהני הקצאתו דחצי יום אלאחר שנעשה ראוי והיינו דאין לו כח הגריר' שתגרור ההקצאה איסור גם אאחר סילוק ההקצאה ה"נ אין אוסר טלטול העפר עבורו כיון דהעפר אינו מוקצה ואין בכחו לגרור גם איסור טלטול העפר ודו"ק היטיב מאוד ויל"ע בכ"ז עוד טובא מכמה דוכתי אני כותב הכל נשען רק על הזכרון לבד וכמעיר בעלמא]:

עוד יש לדון לענ"ד דיש איסור בכיסוי משום לישה כיון דמתערב העפר בדם וע"כ בשבת אסור שפיר ומשא"כ ביו"ט דמותר לישה לצורך אוכל נפש מותר גם למצות כיסוי מטעם מתוך ואף דאינו מתכוון ללישה מ"מ הוא פ"ר ואף דאין צריך ללישה מ"מ גם משאצל"ג הוא שבות מיהת ואולם לר' יוסי בר יהודה דשבת י"ח א' דאין חייב עד שיגבל לא הוי לישה בתערובת לבד בלי גיבול וצריך אני לעיין בזה עוד בשבת קנ"ה ב' כולה סוגי' וגם בביצה ל"ב ב' בהך דקטמא שרי עש"ה ברש"י ותוס' ובאתי רק להעיר:

והנה יש לי צ"ע עוד דמדוע אין הכיסוי אסור גם ביו"ט אפי' בעפר מוכן משום צובע דהא העפר המתערב בדם הוא נצבע בו ודם הוא צבע כהך דהשוחט חייב משום צובע דצובע העור בדם ואף דכאן א"ל לצביעת העפר מ"מ גם בלי צורך הא הוא שבות עכ"פ וכנ"ל [ומתוך אין כאן דמלאכת צביעה לא שייכא באוכלין דאין צביעה באוכלין ואולם למ"ד הנ"ל דשוחט חייב משום צובע א"כ כיון דשחיטה מותר ביו"ט הא יש מתוך דמתוך שהותרה צביעה בשחיטה כו'], ולר"ן הנ"ל דאף דיש בכיסוי איסור דרבנן מ"מ התירו ביו"ט משום מצות כיסוי י"ל בפשיטות דהתירו גם צביעה דרבנן הנ"ל ויש לי לעיין בזה ג"כ בש"ס ביצה פ"ק בהך דהחופר גומא וא"צ אלא לעפרה דמשמע שם ג"כ לכאורה דהתירו משאצל"ג משום כיסוי ועש"ה בסוגי' ומפרשים ובאתי רק להעיר [וגם יל"ע בדין דש"ע יו"ד הנ"ל והוא מש"ס ביצה שם דאם יש לו אפר מוכן לכסות בו צואה הוא מוכן לכל ומותר גם לכסות בו דם ויל"ע דהא לדם בעצם אין מוכן ורק אגב הכנתו לצואה הוא מוכן גם לשאר דברים וא"כ אחרי שעשה בו מצוה וכיסה בו הדם א"כ הא אסור לכסות בו צואה אח"כ דאף דתשמישי מצוה נזרקין מ"מ הא אסור לעשות בהם תשמיש בזוי כמבואר בר"ן שבת פ' כל הכלים בהך דשירי פרוזמיות היינו שירי טליתות דאסור לקנח עצמו בהם ולעשות בהם תשמיש בזוי ע"ש וכ"ה בפוסקים בכ"ד וא"כ וודאי דאסור לכסות צואה באפר ועפר שנעשה בי מצות כיסוי דם וא"כ כיון דע"י הכיסוי אזל לי' הכנתו לצואה ממילא נעשה מוקצה לכל דהא הוא בעצם מוקצה ורק אגב הכנתו לכסות בו צואה כו', וא"כ כיון דבטלה הכנתו לכסות בו צואה תו הוא מוקצה ממילא כשאר עפר וא"כ ע"י הכיסוי הרי יעשה העפר מוקצה ואילו עתה הרי הוא מוכן וא"כ הא מבטל לי' ע"י הכיסוי את העפר מהכנתו ויש שבות בזה כמבטל כלי מהיכנו וכמ"ש כבר בחידושי לל"ט מלאכות דלאו דווקא כלי רק גם במבטל אוכל מהיכנו הוא שבות ופשוט דה"ה עפר דמאי שנא ואדרבה בעפר שייך טפי איסור ביטול מהיכנו דהוא משום בונה כיון דעפר הוא דבר של בניין בעצם דהבניין הוא מעפר ולבינים וטיט וע' ריש הבונה ובאתי רק להטור]:

תוכן העניינים

אוצרות יוסף יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה