אוצרות יוסף יורה דעה· רבי יוסף ענגיל
חידושי יורה דעה · ו
בט"ז סי' י"א סק"א דכיון דכל הלילה אסור לשחוט דא"א לראות אם שחט הרוב ושמא עד היום ישכח ולכן גם בסוף הלילה דיכול מיד לבדוק ג"כ אסור דלא פלוג רבנן בלילה ע"ש, ויש ליישב בזה מאי דהערותי בחידושי במ"א בעניין הירושלמי המובא בתוס' פ"ק דקידושין דאחר דהא דלא אכלו בנ"י בבואם לארץ מצה של חדש מטעם עדל"ת היינו משום גזיר' כזית ראשון אטו כזית שני והערותי דלירושלמי שבת פר"א דמילה הלכה ד' ופסחים פ' אלו דברים הלכה ה' וסוכה פ' לולב הגזול הלכה י"א דלולב הוא מצוה כל היום ואף במצה כן כו' עש"ה דאף דיוצא בכזית מ"מ כל כמה שאוכל הוא מצוה וא"כ לפי המבואר בראב"ד על הת"כ בתחלתו [והבאתיו בציונים לתורה] דמצוה של רשות נמי דוחה ל"ת א"כ הכזית שני ג"כ הא יש לו לדחות הל"ת וי"ל דכוונת הירושלמי דבסוף הזמן היינו בסיום חצות לילה לראב"ע או לפני עמוד השחר לרבנן הא שפיר יש לגזור דשמא יאכל כזית ב' אחריו אחר חצות או אחר עמוד השחר והוא אינו עוד מצוה כלל ויעביר בלי מדחה וע"כ כיון דהוצרכו חכמים לאסור בסוף הזמן אסרו בכל הזמן שלא לחלק וכסברת הט"ז הנ"ל דלא פלוג רבנן בלילה ואולם בהך דט"ז אסרו הסוף אטו כל הלילה ומשא"כ שיאסרו כל הזמן אטו הסוף לבד לכאורה אין סברא וע' ריש פסחים ב' ב' וכי היכן מצינו יום שמקצתו אסור ומקצתו מותר עש"ה דלא חילקו חכמים בעניין דרבנן באותה העונה עצמה בין קצתה לקצתה ע"ש כולה סוגי' ואולם אדרבה בהך דכזית ב' כיון דא"א לחלק לא הי' להם לאסור כלל לא לאסור כל הזמן אטו הסוף לבד, ושמעתי בשם הרב הגאון הצדיק אב"ד דק"ק סאחאטשאוו שליט"א בעניין אין מפטירין אחר מצה אפיקומן דאם הזמן קצר ואין עוד שהות לאכול סעודה קודם חצות ולאכול אפיקומן אחריו יכול לאכול כזית מצה ולכוון דאם הלכה כראב"ע הוא אוכלו בתורת אפיקומן ואם הלכה כרבנן אין אוכלו בתורת אפיקומן רק אכילה גרידא ואחרי חצות יכול לאכול סעודתו ולאכול אפיקומן אחריו דהא דאין מפטירין אחר מצה אפיקומן כדי שישאר טעם מצה בפיו פשוט דזה שייך רק בזמן מצות אכילת מצה דאז הוא הידור ג"כ שיהי' הטעם מצה בפיו ומשא"כ אחרי זמן המצוה וודאי לא בעינן הרגש הטעם דהא אין המצה אז עוד מצוה כלל וא"כ גם טעם שלה שבפה לא שייך עניין הידור כלל שיהי' נרגש הטעם בפה דאל"כ גם ביום שאחר הלילה יהי' אסור לאכול משום העברת טעם מצה וזה לא מצינו ועל כרחך דלא שייך עניין הרגש הטעם רק בזמן המצוה ולא בזמן שאין המצה עוד מצוה כלל וא"כ אם עושה כנ"ל ממ"נ אם הלכה כראב"ע דאחר חצות אין עוד זמן המצוה א"כ הא שפיר רשאי לאכול אחר חצות ואם הלכה כרבנן הא לא הי' הכזית הקדום אפיקומן וג"כ שפיר רשאי לאכול דלרבנן הא הזמן כל הלילה וא"כ יוצא שפיר ממ"נ ולא עביד איסורא כלל, כך שמעתי בשמו ואולם יש לדון ג"כ בזה די"ל דאף דגוף זמן המצוה דאוריתא לראב"ע הוא רק עד חצות מ"מ מה שאסרו חכמים לאכול אחר אכילת המצה דאפיקומן האיסור ההוא נמשך כל הלילה שלא לחלק בעונה אחת בעצמה דבדרבנן הא אמרי' כן דאין לחלק בעונה אחת שיהי' מקצתה מותר ומקצתה אסור ואולם זה דומה לכאורה לשעות דרבנן דכיון דהרחקה לדאוריתא הוא דעבוד ע"כ שפיר יש לחלק בשעות עש"ה בפסחים ב' ב' וא"כ ה"נ עניין ההידור שיהי' טעם המצה בפה הוא ג"כ רק הוספת חיוב דרבנן לגוף המצות אכילה דאוריתא דזמנה עד חצות והוסיפו חכמים גם חיוב הויית הטעם בפיו וע"כ שפיר שייך לחלק גם בחיוב הדרבנן בין קודם חצות לאחר חצות כיון דהוא רק הוספה על הדאוריתא דהדאוריתא יש לו זמן ההוא וכהך דשעות דרבנן הנ"ל עש"ה בפסחים וע"ע שבת קי"א א' סברא דהואיל וקודם טיבול שרי לאחר טיבול נמי שרי ואינו מניין לכאן וע"ע ירושלמי מגילה פרק ב' הלכה ז' לעניין קצירת העומר דדייק דזמנה כל הלילה דכיון דא"א לכוון ולצמצם תחלת הלילה וע"כ דגם רגע השני' כשיר' לכן תו גם כל הלילה כשיר' ע"ש בק"ע והוא ב"כ סברא דאין לחלק העונה ואולם שם הוא בדאוריתא וג"כ אינו עניין לכאן [וגוף דבר הנ"ל דבסוף הלילה וודאי יש לגזור הנה לרבנן דראב"ע דהזמן כל הלילה א"כ גם בסוף הזמן אין לגזור דבין יממא ללילא לא טעו אינשי כמבואר בפסחים י"ב א' ויש עוד לדון הרבה בזה ואכ"מ]: