אוצרות יוסף יורה דעה· רבי יוסף ענגיל
חידושי יורה דעה · ב
שם בט"ז סק"ה ע"ש דמפאת מראית עין אסורה רק באכילה ולא בהנאה והוא תמוה דאחרי דקדשים שנשחטו בחוץ אסורים מה"ת באכילה והנאה ולפי מראית עין הרואה אם יראהו נהנה כך יחשדהו בעובר איסור תורה כמו אם יראהו אוכל א"כ מדוע לגבי אכילה חשו למראית עין ולגבי הנאה לא חשו והוא תמוה מאוד לכאורה וכבר כתבתי בזה בכרך הקדום על ה' שחיטה ונ' עוד דבאמת איסור אכילה והנאה דשחוטי חוץ אין לו מקור לכאורה ורש"י בקידושין נ"ז ב' פי' דהוא איסור הקדש דכיון דלא הותר ע"י שחיטה וזריקה בפנים ממילא הא עומד עדיין באיסור הקדש שלו והתוס' הקשו שם דאדרבה כיון דשחטו בחוץ וה"ל כמאן דחנקינהו א"כ הוא כקדשים שמתו דיצאו מידי מעילה דבר תורה ע"ש וא"כ לסברת התוס' הנ"ל אין בשחוטי חוץ איסור תורה כלל וא"כ לסברת הרמ"א סי' פ"ז דבאיסור דרבנן לא חיישי' למראית עין א"כ גם כאן לא הי' לנו לחוש למראית פין כלל לאסור אפי' באכילה ואך באמת הא בורכא דמ"ש התוס' שם דאין כאן איסור מה"ת זה הא הוא רק בה"א שם בגמ' דלא ידע עדיין מילפותא דוכי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת ומשא"כ לפי האמת דיליף שם מקרא הנ"ל לאסור חשנב"ע א"כ תו גם שחוטי חוץ שפיר אסורין מה"ת מילפותא דמה שלך בשלי אסור אף שלי בשלך אסור כי היכא דיליף שם מתחלה לאסור שחיטת חב"ע מילפותא הנ"ל מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור ודחי רק דמה לשלי בשלך דענוש כרת וא"כ ה"נ הא אית לן למילף שלי משלך לומר דמה שלך אם נשחט בשלי אסור אף שלי אם נשחט בשלך אסור וכאן הא ליכא עוד פירכא ואדרבה ק"ו איכא דמה שלך בשלי דאין השחיטה בעונש כרת ונאסר אם שחט שלי בשלך דענוש כרת לכ"ש וא"כ איסור חשנב"ע מה"ת הא ישנו גם בשחוטי חוץ מילפותא דמה שלך בשלי כו' ולפי"ז לפי מאי דס"ל לר' יהודה בפסחים כ"ב א' דחשנב"ע לא דאוריתא ור"מ ס"ל דהוא דאוריתא וקיי"ל דר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה וע"ש בתוס' דפלוגתייהו רק לעניין הנאה אבל באכילה כ"ע מודים דאסור מה"פ א"כ לפי ההלכה שחוטי חוץ נמי אסורים באכילה מה"ת ואילו איסור הנאה דידהו לאו דאוריתא כמו בחשנב"ע וכמובן וע"כ שפיר חשו באכילה למראית עין כיון דהוא דאוריתא ולא חשו כן בהנאה דהוא רק דרבנן וכרמ"א הנ"ל דלא חיישי' בדרבנן למראית עין ואפי' לחולקים על הרמ"א וסוברים דגם באיסור דרבנן חיישי' למראית העין היינו רק בסתמא אבל כאן דמבואר זה בגמ' דחשו רק באכילה ולא בהנאה מדתני שחיטתו פסולה ופסול שחיטה עניינו רק איסור אכילה כמו אילו לא שחט דרק אסור באכילה וכך כל ל' שחיטתו פסולה עניינו רק דאסור באכילה ולא הועילה לו שחיטתו דעניינה להתיר האכילה וא"כ אחרי דבפירוש אסרו כאן רק האכילה ולא ההנאה אלא דק' ע"ו דמה טעם לחלק בין אכילה להנאה הא איסור הנאת שחוטי חוץ כאיסור אכילה דידהו וע"ז שפיר תירצנו דהא יש חילוק דהאכילה אסורה מה"ת וההנאה אין אסורה מה"ת ולא רצו חכמים באיסור זה לחוש למראית עין רק בדאוריתא ולא בדרבנן ואין מדמין גזירות חכמים זו לזו וכל הקושי' רק מה טעם החילוק כו' והרי שפיר יש חילוק אחרי דזה דאוריתא וזה דרבנן וז"פ:
עוי"ל עפיד"ז דאפי' אי חשנב"ע בהנאה נמי אסורים מה"ת נמי ניחא וזה דאחרי שאסרו חכמים באכילה באם שחט לשם קדשים א"כ תו הא לא שכיח וודאי שיעשה כן שלא יבא לאסור בהמתו [וא"ל דאחרי דהאכילה אסורה רק משום מראית עין שהרואה יאמר שאוכל קדשים שנשחטו בחוץ והרי גם השחיטה עצמה יש בה מראית עין זה שהרואה יאמר ששוחט קדשים בחוץ וא"כ אם שוחט ואין חושש למראית עין גם למראית עין דאכילה לא יחוש דז"א דמראית עין דשחיטה דלא אסרוהו להדיא רק אסור ממילא משום מראית עין האי גברא אינו חושש לאיסור מראית העין ומשא"כ איסור אכילת הבהמה דאסרו חכמים האכילה להדיא דאמרו דשחיטתו פסולה ואסורה באכילה לכן אין עוד נפקותא בטעם מה שאסרו חכמים רק האכילה עצמותה איסור דהא אסרוה חכמים ולא נעשה אדם זה חשוד לאכול מה שאסרוהו חכמים לאכול דאמראית עין הוא דעבר אבל לא אאיסור דרבנן עצמותי דחמור ממראית עין כמבואר בכמה דוכתי ועוד דאיסור אכילה חמור לי' טפי משחיטה כיון שבא האיסור לתוך פיו ומעיו דמה"ט לא אמרי' בי' השתא בהמתן כו' כמ"ש התוס' בכמה דוכתי, וכן בש"ס כריתות ט"ו ב' מה ראי' לשוחט מאוכל מה לאוכל שכן נהנה ע"ש דמבואר דאיסור אכילה חמור טפי מאיסור שחיטה בחוץ מפאת דאכילה הוא הנאה באיסור עש"ה, ועוד דאם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו ואם הבהמה נאסרת באכילה מדרבנן עכ"פ אחרים הא לא יאכלוה וממילא גם הוא לא יעשה כן שלא ירצה להפחית שיווי בהמתו למכירה וכ"ז פשוט] וע"כ תו א"צ לאסור עוד ההנאה כיון דהוא מילתא דלא שכיחא שישחוט לשם קדשים ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בי' רבנן ואך אילו הי' איסור שחוטי חוץ מטעם הקדש והקדש הא הנאתו ואכילתו איסור אחד דהכל אסור רק מפאת הנאה כמבואר בפיה"מ להרמב"ם בהנקודה נפלאה וע"כ אם מתחילין לאסור לא שייך לאסור האכילה לבד לעשותו עי"כ מילתא דלא שכיחא דמה טעם לחלק בין האכילה להנאה הא הכל רק איסור אחד דאסור ליהנות מקדשים ואם אוסרין ממילא ההכרח לאסור הכל ואך לפי מה שכתבנו דהאיסור רק מפאת הלימוד מחשנב"ע ושם הא הם ב' איסורים שונים האכילה וההנאה דהאכילה נלמדת מכי ירחק וגו' וזבחת ואכלת וההנאה נלמדת מלכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך כו' ואי אתה משליך חשנב"ע וא"כ עניין הקושי' איפוא דהי' ראוי לאסור בב' האיסורים אלו משום מראית עין וע"ז הרי שפיר נכון התי' דאחרי דאסרי' האכילה הא נעשה עי"ז מילתא דלא שכיחא וא"צ לאסור עוד ההנאה משום מראית עין דאיסור ההנאה הכתוב במקרא אחר וכנ"ל ודו"ק היטיב מאוד:
ועפ"י דרכנו הנ"ל הנה יתיישב ג"כ מה שהערותי במ"א דמנא לן דשחיטת חב"ע שחיטה היא הא כיון דכתי' כי ירחק ממך המקום וזבחת ודרשי' בריחוק מקום אתה זובח ולא בקירוב מקום מנא לן דקרא רק לאיסורא אתי לאסור הזביחה בקירוב מקום דילמא למיפסל זביחה אתי והכי קאמר בריחוק מקום יש זביחה ולא בקירוב מקום ולא נתנה תורה זביחה לחולין רק בריחוק מקום ולא בקירוב מקום והוי נבילה והארכתי שם בזה ולדברינו כאן הנה בפשיטות לק"מ דכשרות הזביחה בקירוב מקום ילפי' ג"כ במה מצינו דמה שלי בשלך אף דנאסרה הזביחה מ"מ זביחה היא אף שלך בשלי כו' וכאן ג"כ לא שייכא פירכא דענוש כרת דאדרבה ק"ו הדברים מה שלי בשלך דענוש כרת מ"מ זביחה היא שלך בשלי דאין ענוש כרת לכ"ש דהוי זביחה וא"ל דאכתי פירכא הוא גם כאן למאי דאמר בש"ס זבחים ס"ט א' דהא דמהני השחיטה בקדשים בחוץ הוא מטעמא דאם הועילה לו שחיטתו לחייבו כרת לא תועיל לו לטהר מידי נבילה וא"כ בשלך בשלי דליכא כרת שפיר י"ל דאינה מועלת לטהר, דז"א דאילו הי' עצם עניין שחיטת השלי בשלך מחייב שלא תועיל השחיטה דנתנה תורה שחיטה לקדשים רק בפנים ולא בחוץ והוי כנחיר' אין סברא דבשביל כך הכשיר' תורה השחיטה וחשבתה שחיטה כדי שיוכל להתחייב כרת והכשיר' דבר שבאמת אינו כן במהותו ועצמותו כדי להעניש דו"ק היטיב מאוד ועל כרחך דהעצמיות הוא כן דהשחיטה היא שחיטה דאף דהמצוה לשוחטם בפנים מ"מ לא נסתלק החוץ עי"ז מהיותו מקום שחיטה וגם בחוץ השחיטה שחיטה ובזבחים שם מייתי רק ראי' ע"ז דעצמיות הדבר הוא כך דהשחיטה שחיטה מדחייב כרת ואילו לא הי' שחיטה מדוע חייב כרת הרי הוא נוחר בחוץ והנוחר בחוץ הא פטור דהחיוב הוא רק על שחיטה בחוץ ועל כרחך דכך עניין השחיטה בעצם דהיא שחיטה וא"כ כיון דהיא שחיטה הא מטהרת ג"כ מידי נבילה אבל אין כוונת הגמ' לומר דלכך מועלת השחיטה כדי שיתחייב כרת דזה לא ניתן להאמר כלל מסברא ואך הכוונה דמדחייב כרת א"כ זה ראי' דמועלת דו"ק מאוד [והיינו דמועלת מפאת עצמותה דאין החוץ מסולק מהיותו מקום שחיטה אף דאסור לשחוט בחוץ וכנ"ל] וא"כ כיון דבשחוטי חוץ השחיטה מועלת מפאת עצמותה שפיר יש לנו לדון בק"ו דמה שלי בשלך דהשחיטה באיסור כרת עכ"ז אין מקום השלך מסולק מהיותו מקום שחיטה לשלי והשחיטה מועלת בעצמותה שלך בשלי דאין השלי מרוחק כ"כ לשחיטת השלך דהא אין ענוש כרת לכ"ש דאינו מסולק כו' והוא שחיטה שפיר דו"ק היטיב מאוד: