אוצרות יוסף יורה דעה· רבי יוסף ענגיל
חידושי יורה דעה הלכות שחיטה · נב
בסי' כ"ח במחבר סעיף י"א דכסהו הרוח וחזר ונתגלה חייב לכסות וכן שם סעיף ט' דבדם שנפל לתוך מים ויש בו מראית דם חייב לכסות [אף דקמא קמא בטל משום דחוזר וניעור כשיש בו מראית דם לבסוף] ומשמע הסתמות להדיא דחייב לכסות מטעם וודאי וצריך לברך כבכל כיסוי, ובפרי חדש תמה מגמ' ע"ז מ"ז א' דמבואר דהוא רק חיוב מספק דמספקינן אי יש דיחוי אצל מצוות או לא [וכן הוא ג"כ בסוכה ל"ג א'] וא"כ הא צריך לכסות בלא ברכה וכ' כן בפשיטות להלכה דלא יברך ע"ש והנה לכאורה דבריו צדקו מאוד והוא פליאה עצומה על המחבר דסתימות ל' המחבר חייב לכסות משמע להדיא דחייב לכסות סתמא כבכל כיסוי בברכה וזה נגד ש"ס הנ"ל בע"ז ובסוכה, ואולם הנה באמת יוקשה זה ג"כ על המשנה עצמה בחולין פ"ז א' כסהו הרוח חייב לכסות והכוונה אחזר ונתגלה וק' ג"כ דלמה תני סתמא חייב לכסות דמשמע מטעם וודאי ובברכה והול"ל חייב לכסות מספק או יכסנו בלא ברכה והרי הברכה הוא איסור דהוי ספק ברכה לבטלה וא"כ לא הו"ל לסתום ולמיתני בל' כזה המביא לידי מכשול דמשמעות הסתמיי חייב לכסות הא הבנתו וודאי דיכסה בברכה דמאין אית לי' ללומד המשנה לאסוקי אדעתי' דספוקי מספקא לי' לתנא אי יש דיחוי אצל מצוות ומספיקא הוא דקמחייב והוא תימה גדול:
והנה ל' הגמ' בסוכה שם בעי ר' ירמי' נקטם ראשו מעיו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט מהו יש דיחוי אצל מצוות או לא ותיפשוט לי' מהא דתנן כיסהו הרוח חייב לכסות וארבב"ח אר"י לא שנו אלא שחזר ונתגלה כו' והוינן בה כי חזר ונתגלה אמאי חייב הואיל ואידחי אידחי וא"ר פפא זאת אומרת אין דיחוי אצל מצוות, דר' פפא גופא תיבעי לי' מיפשט פשיט לי' דאין דיחוי אצל מצוות לא שנא לקולא (להכשיר הדס שנקטם ראשו כו') לא שנא לחומרא (לחייב בכיסוי) או דילמא ספוקי מספקא לי' לחומרא אמרי' לקולא לא אמרי' תיקו עכ"ל הגמ' והנה יש תימא לכאורה גם בדברי הגמ' דל"ל לתלות הספק בדר' פפא הרי הספק בדברי המשנה עצמה אי מספיקא הוא דקמחייב תנא לכסות או מטעם וודאי דפשיטא לי' לתנא דאין דיחוי:
וע"כ נ' דבאמת ל' המשנה דתני סתמא חייב לכסות משמע וודאי חיוב וודאי בברכה כנ"ל ובזה אין לספק כלל אלא דלגבי חיוב כיסוי יש טעם לומר דלא שייך דיחוי לעשות פטור הואיל ונפטר בנתיים מן החיוב דהא דיחוי אינו סברא חיצונית רק נלמד מכי משחתם בהם מום בם בהם הוא דכי עבר מומן ירצו הא שאר כל הפסולין הואיל ונדחו ידחו וא"כ הא אין לימוד רק על פסול החפץ דומי' דמום דאף דנסתלק הפסול מ"מ כבר נדחה ומשא"כ לגבי חיוב ופטור לומר דנדחה החיוב הואיל וכבר הי' פטור בזה הא ליכא קרא כלל לומר דיחוי כזה וע"כ רק לעניין פסול חפץ הוא דאיכא לספוקי גם בחפץ של מצוה דאע"ג דקרא כתי' רק בקדשים מ"מ י"ל דמדמינן בזה חפץ של מצוה לחפץ של קדושה וע"כ בנקטם ראשו בהדס ג"כ דהי' פסול בחפץ שפיר שייך לומר ג"כ דאף דעבר הפסול אינו נכשר עוד אח"כ דומי' דמום שעבר בקרבן וכמובן ומשא"כ לגבי פטור מחיוב דבקדשים גופייהו ליכא קרא ע"ז וראוי לומר בקדשים גופייהו דלעניין החיוב להביא קרבן ולהקריבו לא אמרי' דיחוי דהואיל ונפטר מן החיוב כו' א"כ מהי תיתי לומר דיחוי כזה וע"כ נ' דהש"ס דייק רק מלישנא דר' פפא דאמר דרך כלל זאת אומרת אין דיחוי אצל מצוות דאילו הי' כוונתו דרק כה"ג הוא דאין דיחוי לפטור מחיוב אבל אין כוונתו לעניין הכשר החפץ לא הול"ל סתמא אין דיחוי אצל מצוות רק הול"ל אין דיחוי אצל מצוות לפטור ואילו הל' סתמא אין דיחוי אצל מצוות משמעותו דגבי מצוות אין נוהג תורת דיחוי כלל דכל תורת דיחוי הוא רק בקדשים אבל לא אצל מצוות וא"כ הא גם לעניין פסול החפץ אין דיחוי גבי מצוות ואי דהיכא דייק ר' פפא זה מן המשנה כדאמר זאת אומרת הא המשנה רק לעניין פטור מחיוב איירי י"ל דבאמת הא גם לעניין הכשר החפץ הא קרא כתי' רק בקדשים ואילו מצוה הא זוטר מעלתה מקדושה ואפשר להיות דאף דבעניין הקדושה של החפץ אמרי' דיחוי ע"י הפסול מ"מ בעניין יצוה שבו ל"א דיחוי ואין ללמוד מצוה מקדושה וא"כ אם באת לומר דיחוי ב"ה אצל מצוות על כרחך לומר דאף דקרא רק בקדושה כתי' מ"מ אחרי דגלי קרא עניין דיחוי גילוי מילתא בעלמא הוא ויש לנו לומר גם עתה רק כאילו הי' בלתי מעורב בהאחר וא"כ הא אין כאן רק היכיר הבשר בפ"ע והחלב בפ"ע בלתי מעורבים כלל ולאכול בשר וחלב אפי' יחד בהיותם בלתי מעורבים כלל הא שרי שפיר ורק בבליעה בתבשיל כשיש נתינת טועם אז נרגש טעם בשר בחלב לא בשר בפ"ע וחלב בפ"ע רק כמו שהחלב יש לה טעם בפ"ע ע"י בליעת הבשר בה שנתן בה טעם ונרגש טעמה בשינוי ע"י ההרכבה מחלב גרידא שחלב זו אין לה טעם חלב גרידא רק טעם מורכב מעירוב בשר בחלב וכך הטעם המורכב הזה נרגש גם בתבשיל וכשאוכלין התבשיל אוכלין עי"כ בשר מעורב בחלב במה שמרגישין טעם המורכב העירוביי הזה וזה הא הוא שפיר איסור בב"ח וע"כ אסור ומשא"כ כאן בהעמדה דליכא נתינת טעם ואן רר היכיר פעולת ההעמדה ע"כ כיון דאין אל העירוב עניין העמדה בפ"ע רק שהחלב מעמדת כמו שמעמדת לעצמה ועור הקיבה שבה מעמיד כמו שמעמיד בעצמו א"כ הא נפרדו איפוא זה מזה וכשאוכלין הגבינות הוי כאילו אוכלין בשר בפ"ע וחלב בפ"ע בלתי מעורבין כלל ושפיר שרי דו"ק היטיב מאוד כי הדברים עמוקים וא"כ הא נכונים דברי הש"ך דיש חילוק בזה בין בב"ח לשאר איסורים דבב"ח לא שייך עניין מעמיד כיון דאינו איסור מגופו רק שלא נתן הסברה לדבר דהא גוף החלב נאסרת ולהנ"ל שפיר יש הסברה לדבר וכנ"ל:
ועד"ז הנה יש לקיים גם מ"ש הש"ך עוד דיש חילוק בזה בין בב"ח דאוריתא היינו שנאסרו ע"י בישול לבין בב"ח דרבנן שנאסרו ע"י מליחה וזה דבאמת גוף דמיון התה"ד שדימה חלב שנפרד הבשר ממנה וכן להיפוך לכלאי בגדים שנפרדו חוטי הצמר מבגד הפשתן שכל אחד חוזר להיתיר נלענ"ד דיש חילוק גדול בין הנושאים וזה עפמ"ש התוס' בע"ז מ"ט א' בעניין גידולים דרק גידולי איסורי הנאה אסורים ולא גידולי איסורי אכילה דמה שאוכלין הדבר הגדל הרי אין אוכלין בזה את הזרע ורק שנהנין בזה מ הזרע דלולי הזרע לא הי' לו הדבר הגדל ונמצא שבאכלו הגידולין הוא נהנה מהזרע לא אוכל הזרע וע"כ אין איסור בגידולין רק באיסורי הנאה ולא באיסורי אכילה עש"ה ויש כזה עוד בכמה דוכתי הבאתים באתוון דאוריתא בכלל שינוי באיסורים ולפי"ז הנה יש חילוק גדול ומבואר בזה בין כלאי בגדים לבב"ח דבאמת כיון שנאסרה החלב ע"י בליעת הבשר בה לכן אף בהפרד ממנה הבשר מ"מ כשאוכלין החלב הרי נהנין מהוייתה הקדום כשהית' אסורה עדיין דלולי הוייתה הקדום הא לא הית' גם עתה ונמצא שבאכלו אותה עתה הוא נהנה מהוייתה הקדום ולא גרע מה שהוא הדבר עצמו מגידולי הדבר דאמרי' דאכילת הגידולין הוי הנאה מן הדבר שגדלו ממנו וכ"ש הדבר עצמו דחשוב נהנה ממנו מהוייתו הקדום וכמובן וא"כ הא שפיר ראוי שיהי' איסור בזה בבב"ח אף שבכלאי בגדים אין איסור וזה דהא כלאי בגדים מותרין בהנאה ורק בלבישה אסורין וא"כ כשלובש הפשתן אחר שנפרד הצמר ממנו הא אין לובש הפשתן הקדום שהי' בו הצמר ורק נהנה מפשתן הקדום כו' שלולי הי' אז הפשתן הא לא הי' גם עתה ונמצא נהנה מהוייתה הקדום ונמצא איפוא שהוא רק נהנה מפשתן שצמר מעורב בו אבל לא לובשו והנאה מפשתן שצמר מעורב בו הא שרי וע"כ שפיר אין איסור בזה והוי ממש כגידולי איסורי אכילה דמותרים וכנ"ל ומשא"כ בבב"ח דאסור בהנאה וא"כ גם כשנפרד הבשר מן החלב ואוכל החלב נהי דאין אוכל החלב הקדומה שהי' בשר בלוע בה מ"מ הא נהנה ממנה והנאה מבב"ח הא ג"כ אסור וא"כ הא שפיר החלב גם אח"כ אסורה מפאת הנאה עכ"פ דו"ק היטיב מאוד וא"כ הא בטלו דברינו הנ"ל דאין איסור מפאת מעמיד בבב"ח כיון דבעניין ההעמדה חשיבי נפרדו זה מזה דז"א דגם אחרי הפרידה הא יש איסור עדיין מפאת הנאה עכ"פ וכנ"ל ולפי"ז בבב"ח דרבנן שנאסר רק ע"י מליחה וכדומה דקיי"ל דכל בב"ח שאין אסור מה"ת מותר בהנאה כמבואר בסי' פ"ז שם א"כ תו הא קמה סברתנו וא"כ שפיר קמי דברי הש"ך דבבב"ח דרבנן מיהת אין לאסור מפאת מעמיד וכנ"ל ודו"ק היטיב בכ"ז כי הדברים עמוקים: