אור ברסלב
אוצרות יוסף יורה דעה חידושי יורה דעה הלכות שחיטה › מט

אוצרות יוסף יורה דעה· רבי יוסף ענגיל

חידושי יורה דעה הלכות שחיטה · מט

מח

במחבר סי' כ"ג סעי' ג' שחט מעט ושהה מעט וחזר ושחט מעט ושהה מעט כו' והוא איבעי' בחולין ל"ב א' בעי רבא שהיות מהו שיצטרפו כו' ובתר הכי שם בעי ר"ה ברי' דר' נתן שהה במיעוט סימנים מהו תיקו וצריך להבין סברת האיבעיות ונ' דעניין הספק אי פסול שהי' רק מהלל"מ דהוא מה' הלכות שחיטה דהם הלל"מ וא"כ השהי' פוסלת בעצמותה את השחיטה דכל שהי' שהי' בנתיים היא פוסלת את השחיטה הקדומה [ושלאחרי'] או טעם פסול השהי' כדברי הדרישה משום דשחיטה אחת אמר רחמנא ולא ב' שחיטות וא"כ אין השהי' היא הפוסלת בעצם והיא רק עושה הפסק והפסול רק בשחיטה עצמה דכיון דהם ב' שחיטות דע"י הפסק שבנתיים נעשו ב' מעשים ואינם מעשה אחת וע"כ הם פסולות מעצמם דשחיטה אחת א"ר כו' ונ' דזהו עניין הספק אי שהיות מצטרפות בשחט מעט ושהה מעט ושחט מעט ושהה מעט ושחט מעט ואין בכל שהי' כשיעור רק בב' השהיות יחד יש שיעור שהי' וזה דאם השהי' בעצמותה פוסלת את הנשחט כאן נמי דיש שהי' בצירוף פוסלת ג"כ ומשא"כ אם הטעם רק מפאת דההפסק עושה אותם ב' מעשים א"כ כיון דאין פוסל רק בשיעור שהי' ע"כ דבפחות מכשיעור הוא מעשה אחת עדיין וא"כ כיון דבין האחד לב' לא הי' שיעור שהי' הרי האחד והב' מעשה אחת וכן הב' והג' וא"כ תו הרי שלשתן יחד מעשה אחת גם הראשונה והשלישית דהא האמצעית מחברתן [דאל"כ אפי' אין בשהי' הראשונה והשני' גם שתיהן כשיעור שהי' ורק עם השחיטה האמצעית יש שיעור שהי' נמי ליפסול דהא הראשונה והשלישית הם ב' שחיטות וע"כ דהאמצעית אינה הפסק דהיא אדרבה חיבור לראשונה וגם לשני' וא"כ גם ביש בב' השהיות יחד שיעור מ"מ כיון דבכל אחת בפ"ע ליכא שיעור והאמצעית מחוברת לראשונה ולשלישית נמי הרי שלשתן מעשה אחת אחת גם הראשונה והשלישית ע"י חיבור האמצעית ודו"ק היטיב מאוד] וע' כזה מנחות כ"ד ב' אפי' נטמא אחד מהם נמי שניהם מצטרפין מ"ט כלהו בני ביקתא דהדדי נינהו עש"ה ועמש"ש בגליון וע' בכורות נ"ד ב' רש"י ד"ה הי' לו באמצע דכ' אותן האמצעיות מצרפות את הצדדין כו' וע' עירובין נ"ז א' במשנה וכן ג' כפרים המשולשין כו' עשה אמצעי את שלשתן להיות אחד וכהנה עוד רבות מאוד והנה איבעי' השני' אי שהי' במיעוט סימנים והיינו במיעוט בתרא לפירש"י] פוסל נ' ג"כ דזה עניין הספק דאי עניין פסול שהי' דהשהי' פוסלת בעצם את השחיטה הקדומה לה א"כ בנשחט הרוב דכבר הוכשר א"א דשהי' שלאחרי' תפסול אותה דכי מאחר שהוכשר יחזור ויופסל זבחים כ"ט א' ומשא"כ אם עניין הפסול מפאת ההפסק בין השחיטות דעושאם ב' שחיטות א"כ במיעוט בתרא נמי נהי דא"ל שחיטה מפאת דרובו ככולו דהוא רק עניין רואין דרואין כאילו נשחט כולו וע"כ כאשר יש הפועל לא אמרי' רואין וע' לקח טוב כלל י"ב אות ו' וע"כ כששוחטו שפיר שם שחיטה עליו וא"כ כיון דגם שחיטת המ"ב שחיטה נמצא דהי' שהי' בין ב' מעשי השחיטה ונעשו ב' שחיטות ולכן גם הראשונה שפיר נפסלת דלא שייך לומר וכי מאחר שהוכשר כו' כיון דהשחיטה הראשונה עצמה נשתנתה למפרע דמתחלה הית' אחת ועתה היא אחת משתים ואף דהיא עדיין הראשונה מ"מ נשתנה מאחת לראשונה דראשונה אינה אחת דאחת הוא אחת בהחלט ומשא"כ ראשונה יש שָם שתים והיא אחת מן השתים אלא דהיא הראשונה שבהם ודו"ק היטיב מאוד וע"כ שפיר יש לה ליפסל למפרע כיון דנשתנתה למפרע שלא להיות אחת רק ראשונה וראשונה הא לא מהני כיון דיש שתים דגם הראשונה פסולה בהיות שתים דשחיטה אחת א"ר ולא ב' שחיטות דכשיש שתים לא מהני לא הראשונה ולא השני' וזה רק אם הטעם מפאת ב' שחיטות ומשא"כ אם השהי' בעצם פוסלת שחיטה הקדומה א"כ כאן דשחיטה הקדומה כבר הוכשרה והשהי' שלאחרי' הרי אין משנה כלל את גוף השחיטה רק דהלל"מ דהשהי' שלאחרי' פוסלת אותה א"כ כאן דכבר הוכשרה שפיר א"א לשהי' שלאחרי' שתפסול אותה דמה שהוכשר א"א למעשה שלאחריו לבוא ולפוסלו וכש"ס זבחים הנ"ל ודו"ק היטיב מאוד כי הדברים עמוקים ולפי"ז אם ישחוט ב' בהמות אחת בצירוף שהיות ואחת בשהי' במיעוט במ"ב ויפול כזית משתיהם יחד לקדירה חצי זית מזו וחצי זית מזו יוצרך ס' רק נגד חצי זית דאחת מן השחיטות הא ממ"נ כשיר' וכמובן וכן אם ישהה אחר שחיטת הרוב פחות מכשיעור שהי' וישחוט מעט במ"ב ושוב יושהה פחות מכשיעור וישחוט עוד במ"ב וב' השהיות יחד הם כשיעור ג"כ שחיטה זאת כשיר' לגמרי ממ"נ וכמובן ואולם לדידן לכאורה אין נפקותא בזה דהא פסלינן אפי' בשהי' משהו משום גזיר' ושאין בקיאין בשיעור והוי תמיד דין שהיית משהו כאילו הי' שיעור וא"כ לא משכחת כלל צירוף שהיות דיש לו תמיד דין שהי' אחת כשיעור ובאתי רק להעיר:

והנה בגוף טעם הדרישה הנ"ל בעניין שהי' דהוא משום דשחיטה אחת א"ר ולא ב' שחיטות יש לדון ג"כ דאין כאן ב' שחיטות ע"י ההפסק כיון דהשחיטה רק אחת ואם נפסקה הרי נעשית רק ב' חצאי שחיטה וכך צריך לומר דשחיטה אחת א"ר ולא ב' חצאי שחיטה ואולם בזה יש ספק גדול אי אמרי' כן דבר ולא ב' חצאי דבר וכמ"ש בבית האוצר חלק אות בי"ת בזה ואולם נ' די"ל באמת כדברי הדרישה דהפסול מפאת ב' שחיטות ואך בסגנון אחר לגמרי [ויובן ג"כ מדוע שיעור שהי' רק כדי שחיטה דייקא [דהגבהה והרבצה הוא רק מפאת דהוא הכשר שחיטה וההכשר ג"כ מכלל הדבר ותדע דבמשנה חולין ל"ב א' הוזכר רק אם שהה כדי שחיטה פסולה ואף דבעי' גם בכדי הגבהה כו' ועל כרחך דזה נכלל ג"כ בכדי שחיטה דעיקר השיעור בכדי שחיטה ורק דכיון דגם הגבהה כו' צריך לשחיטה לכן גם הם מכלל השחיטה וכדאשכחן בכמה דוכתי דהכשר וצורך הדבר חשוב מכלל גוף הדבר עצמו ע' פסחים צ' א' דמכשירין דפסח כגופי' דפסח וביומא ס' ב' דצורך פנים כפנים ובמנחות ז' א' דאי אין קומצין מכלי שע"ג קרקע וצריך להגביה הכלי מכח זה בקמיצה אזי גם ההגבהה מכלל העבודה ומהני גם מחשבת המגביה לפגל ולפסול עש"ה וע' תוס' ב"מ צ"ד א' ד"ה פרה מש"ש וי"ל דלאו דווקא בעידן עבידתייהו אלא בשעת הליכתן או אפי' מזמנים עצמן ליליך ולעשות חשיב בעידן עבידתייהו עכ"ל וברשימותי הבאתי עוד מקומות רבות בזה בארוכה וע"כ כזה גם כאן גם ההגבהה והרבצה דהם הזמנת השחיטה וצורכה חשיבי מכלל מעשה השחיטה] והיינו דעניין הפסול כמ"ש התבואות שור בהסברת הדבר דמיבעי לן בשהי' וחלדה במיעוט בתרא דיפסלו דמה דחשוב גם המ"ב שחיטה ואף דהבהמה כבר כמתה חשיבא מ"מ כיון דמה ששוחט המ"ב מקרב מיתתה לכן גם הקירוב מיתה חשוב מיתה ומש"ה חשוב להיות לו שם שחיטה ע"ש ובתשובה הארכתי בזה ולפי"ז י"ל דזהו עניין פסול וטעם שהי' שאמרה ההלכה והיינו דאחרי שנעשה בה מעשה טריפות בשחיטת משהו דוושט או רוב הקנה הרי היא עומדת למות מטתה ע"י מעשה זו וכל שעה ושעה היא נחלשת יותר עד שתמות וא"כ שהיית הזמן עצמו מעתה הרי הוא קירוב מיתתה ע"י מקצת השחיטה שנעשה בה שכל שעובר זמן מה הרי היא נחלשת ומתקרבת אל המיתה יותר ויותר וע"כ הוי שהיית הזמן עצמו שחיטה ג"כ אלא דעכ"ז רק בשהיית זמן דשייך בי' שחיטה בפועל היינו שישחוט אדם בפועל אז הוא דמקבל הזמן עצמו ג"כ עניין זה בקירוב מיתתו ונחשב גם הוא שחיטה ומשא"כ בזמן קצר שא"א לשחוט בו בפועל א"א להזמן ג"כ לקבל השם שחיטה ומצינו דוגמתו בנטמא בעזרה דהחיוב בהשתחוה או ששהה בכדי השתחואה ע' שבועות י"ד ב' ושם ט"ז ב' ומדוע נתלה השיעור בכדי השתחואה ולא הוזכר זמנו בהדיא ואך עניין הדבר ג"כ דעיקר החיוב רק בהשתחואה דההשתחואה הוא ביטול לקדושה וכשמבטל עצמו עם הטומאה שבו לכן מתחייב ע"ז וע"כ עניין השיעור בשהי' בכדי השתחואה הוא ג"כ רק מפאת דהזמן עצמו שיש בו אפשריות השתחואה יש לשהיית הזמן עצמו ג"כ עניין ההשתחואה ולכן מתחייב גם על שהיית הזמן ועיקר הטעם רק מפאת דהוא זמן דכדי השתחואה ויש בו עניין ההשתחואה מכח זה וחשוב השתחוה וע"כ הוזכר בכדי השתחואה וכמבואר אצלי בזה במ"א בארוכה בעזרתו ית' וע"כ כזה גם כאן רק זמן שיש בו אפשריות שחיטה בפועל הוא דיש בשהיית הזמן עצמו [במה שפועל עניין השחיטה בקירוב המיתה] עניין השחיטה ולא בפחות מזה ולכן בעי' שהי' כדי שחיטה דייקא ואז יש בשהיית הזמן עצמו שם שחיטה ויש שם עי"ז ב' שחיטות ממש שחיטת האדם ושחיטת שהיית הזמן ולכן פסיל מפאת ב' שחיטות וזה הרי הוא ב' שחיטות ממש ולא ב' חצאי שחיטה ודו"ק היטיב מאוד, ועי"ל טעם עניין פסול השהי' בפשיטות דבאמת אחרי שחיטת משהו דושט או רוב הקנה דנטרפת ואינה חי' תו אין חיותה חשוב ולא הי' ראוי לפסיקת חיות זה להחשב שחיטה כי היכא דהורג את הטריפה לא חשוב רציחה מטעמא דגברא קטילא קטל וע"כ מה דאצריך רחמנא בשחיטה שחיטת רוב ב' הסימנים א"כ עניינו על כרחך דאמרה תורה דגם פסיקת מיעוט חיות שיש בה עדיין ע"י השחיטה שם שחיטה עליו וא"כ י"ל דכך שיערה תורה דרק מיעוט חיות שיש בה אחר שחיטת המשהו כו' היא דחשיב פסיקתו להיות לו שם שחיטה ומשא"כ אם שהה בנתיים דבשהיית הזמן הרי כל רגע ורגע היא נחלשת יותר ומתמעט חיותה יותר וע"כ כך שיערה תורה דאם הי' שם שהי' כדי שיעור שנתנה כבר נתמעט חיותה בזמן ההוא עד שהחיות הנשאר אין חשוב עוד להיות לפסיקתי שם שחיטה ולכן השחיטה פסולה דהא חסר הגמר דאין שם רק ההתחלה ומשא"כ מה שגומר אחרי השהי' אין עוד שם שחיטה עליו ודו"ק ואין לומר דהא ע"י מקצת השחיטה ה"ל רק טריפה וא"כ מה בכך דנחלשה עוד ע"י שהיית הזמן והרי בהמה שנטרפה מהני בה שחיטה לטהר מידי נבילה אפי' שהתה בטריפותה זמן ארוך ומהני בה שחיטה אפי' ברגע האחרונה לפני מיתתה לטהר מידי נבילה והרי דחשוב שחיטה גם בכה"ג לטהר מיהת וא"כ שהי' בשחיטה נמי מדוע פוסלת השחיטה לגמרי ואין השחיטה מועלת כלל אפי' לטהר דז"א דשם בטריפה הא כל השחיטה בעניין זה דז"א ובאה רק לטהר וע"כ כך הגזה"כ דשחיטה כזאת בפסיקת חיות מועט מהני לטהר ומשא"כ בשהי' בשחיטה בעלמא דהתחלת השחיטה באה להתיר ואילו המקצת שאחרי השהי' יוכל רק לטהר לבד ולכן תו אין מצטרפין כלל ההתחלה והגמר ואפי' לא לטהר וכהך דבעי אילפא בחולין ל"ב ב' וס"ט א' וגזה"כ הוא כאן לומר כסברא הזאת אבל עכ"פ יש סברא וטעם בדבר ואינו חוקה גרידא בלי היות בה הבנת טעם כלל וא"ל דא"כ עכ"פ בשחיטת טריפה לא תפסול שהי' דז"א דכיון דברוב השחיטות דהם בכשירות השהי' פוסלת לגמרי לכן לא חילקה תורה תו בפסול שהי' ופוסלת שפיר בכל מקום לגמרי גם בטריפה דכזה מצינו בכמה דוכתי עניין לא פלוג גם בדאורייתא ע' לעיל אות ל"ט וע' תוס' זבחים ז' ב' ד"ה ריצה וברשימותי הבאתי עוד כמה דוכתי בזה]:

ועוד יש הבנה פשוטה בעניין השהי' דהתחלת השחיטה הרי הוא באמת מעשה טריפות בעלמא ורק דכשגומר הוי גם ההתחלה ממעשה שחיטה ואגמ"ל דהוא חלק שחיטה וע"כ כיון דא"א לעשות כל המעשה בבת אחת ממש וההכרח שיעשה במשך זמן וע"כ גם ההתחלה שפיר מן השחיטה ומשא"כ אם מפסיק באמצע נעשית אז ההתחלה מיד מעשה טריפות בעלמא ותו אינה נהפכת עוד להיות שחיטה ע"י הגמר שאחרי ההפסק דו"ק מאוד (וטעם שיעור השהי' בכדי שחיטה דכך שיערה תורה דבפחות מזה לא חשוב הפסק והוי כאילו שחט עדיין כסדר בלי הפסק ודו"ק היטיב ומצינו דוגמתו בעלמא בק"ש ותפלה למ"ד דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש הרי דשהי' לעשות הפסק בדבר הוא רק אם שהה כדי כל הדבר וע' מגילה י"ח ב' דבעי' מרישא לסיפא] וכך כאן הוי השהי' בשחיטה הפסק רק אם שהה כדי שחיטה ודו"ק] ויש צ"ע בזה באמת אסברת רש"י בהך דבן פקוע הבא על בהמה מעליותא והוליד דאין לולד תקנה דהוא משום דסימן שמצד האב שחוט ועומד וסימן שמצד האם ישחט עתה והוי שהי' בין סימן לסימן וזה צ"ע דמנ"ל דשהי' פוסלת בכה"ג דילמא רק בעלמא דכשהי' שהי' נשאר בנתיים התחלת השחיטה מעשה טריפות לכן תו אין נעשה שחיטה ומשא"כ כאן דמה שהסימן מצד האב שחוט זה הרי אין מתבטל ע"י השהי' דהא האמת הוא כן דהוא שחוט וא"כ מה שהוא מקצת שחיטה באמת ואין מתבטל מהיותו כן ע"י השהי' מאן לימא לן דמקצת שחיטה לא תצטרף למקצת אחר אפי' אחר כמה שנים ודו"ק ובאתי רק להעיר:

וגוף הך דבן פקועה דבא על בהמה מעליותא והוליד דאין לולד תקנה דכבר הארכנו בטעמו וי"ל עוד דהטעם דהא שמוטת הסימנים שנעקרו הסימנים ממקום חיבורן בלחי לא מהני בהו שחיטה ומ"ש הר"ן בשם הרמב"ן הטעם והובא בש"ך סי' כ"ד ס"ק כ"ד דמחמת העיקור הסימנים מתנדנדין וא"א שתשחט בהכשר הנה באמת הרי אין אנו זקוקין לזה דעיקור הוא הלמ"מ מה' הלכות שחיטה ולא דרשי' טעמא ואין לנו רק גוף ההלכה דכל שאין הסימנים מחוברין ללחי לא מהני בהו שחיטה וע"כ י"ל דסימני בן פקועה נמי לא שייך בהו תו שחיטה דכיון דהבן פקועה היתיר והוא אוכל וחיבורי אוכלין לאו חיבור הוא וכמאן דמיפרתי דמי ונחשב כאילו חלקיו חתוכים ופרודים זה מזה ורק נוגעים זה בזה כב' דברים נפרדים הנוגעים זה בזה ע' חולין ע"ג א' ופסחים פ"ה א' וע"כ אין כאן חיבור סימנים ללחי ולא מהני בהו שחיטה וע"כ גם בבן פקועה הבא על בהמה מעליותא והוליד כיון דחלק האב שבסימן אינו מחובר לחלק האב שבלחי כיון דהם מותרין והם אוכל ואין חיבורן חיבור וע"כ תו שפיר לא מהני שחיטה בסימן כלל ואף דלגבי עיקור סימנים די אם מחוברין אפי' במיעוט היינו רק משום דכשמחובר במיעוט הדר בריא וסופו להתחבר כולו ונידון ע"ש סופו וחשוב כמחובר כולו ע' ש"ך סי' כ"ד סקכ"ה ומשא"כ כאן דעניין הפירוד לא הדר בריא וישאר מפורד תמיד לכן שפיר לא מהני שחיטה, ואל יהא הטעם הזה קל בעיניך דכיון דחיבורי אוכלין לא הוי חיבור כש"ס פסחים וחולין הנ"ל עש"ה ע"כ הוי כאילו חלק האב שבסימנים לא הי' מחובר בבהמה והוא נחשב רק מונח בבהמה אבל לא מחובר בה ואין מועיל השחיטה בו להתיר הבהמה והיינו נמי עניין עיקור סימנים דהוא בפירוד ממש שנפרדו הסימנים ממקום עיקר חיבורן בבהמה דלא מהני בהו תו שחיטה להתיר הבהמה כיון דאין להם חיבור לה וכך גם בהך דבן פקועה יש עניין זה עוד ביותר דחלק האב שבסימן חשוב לגמרי חתוך מכל צדדיו מחלק האב שבבהמה ודו"ק היטיב מאוד:

תוכן העניינים

אוצרות יוסף יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה