אור ברסלב
אוצרות יוסף יורה דעה חידושי יורה דעה הלכות שחיטה › מז

אוצרות יוסף יורה דעה· רבי יוסף ענגיל

חידושי יורה דעה הלכות שחיטה · מז

מו

בסי' י"ט בש"ך סק"ג השיג על הס' ברכת אברהם והנה מה שהביא הס' הנ"ל ראי' לסברתו מברכת טבילה בזה וודאי צדקו דברי הש"ך דכיון דשם כל הברכה רק אח"כ א"כ הכי תיקנו ואין ראי' משם ושפיר יוכל להיות דבשאר מצוות שתיקנו לברך מתחלה אם לא בירך מתחלה לא יברך עוד ואולם הרי ראיית הס' הנ"ל בסגנון הנ"ל יש מגוף הדין שלפנינו ברמ"א כאן דבשוחט דבר דאיתיליד בו ריעותא יברך אח"כ והרי ברכת השחיטה ג"כ הוא עובר לעשייתן ועכ"ז אמרי' דבא"א לברך עובר כו' יברך אח"כ וא"כ הא שפיר יש ראי' מזה דבכל מקום נמי בדיעבד מברך אח"כ דאין מעלה לאי אפשר רק דמפאת הא"א הוי גם הלכתחלה כדיעבד אבל אם איתא דאין שייכות לברכה כלל אח"כ אפי' דיעבד א"כ גם בא"א מה בכך דא"א ולא הי' לו לברך כלל וכזה יש במרדכי ב"ק פ' בתרא בשם הראב"ן ע"ש דדיקדק דבדיעבד אם קיבלו עדים שלא בפני בע"ד מהני מדמקבלין במקום אונס כגון שהי' הוא חולה כו' עדים שלא בפני בע"ד לכתחלה ואונס לא עדיף מדיעבד ע"ש והיא דומה ממש להך דכאן, וע"ע כזה ברא"ש סוכה פ' לולב הגזול סי' י"ד מש"ש בשם הראב"ד דאיך יתכן זה להיות שבמקום הדחק יוצאין בו ומברכין עליו לכתחלה ושלא במקום הדחק אפי' דיעבד לא יצא עכ"ל עש"ה והנה דבריו ג"כ סברא הנ"ל ממש דעניין הדחק והאי אפשר עניינו רק דעושה מן הלכתחלה דיעבד דכיון דהוא דחק וא"א לכן גם הלכתחלה חשוב כמו דיעבד וע"כ ההכרח דבדיעבד אפי' שלא במקום הדחק יצא בו ואי אמרי' דבעלמא אפי' בדיעבד לא יצא תו גם הדחק והא"א אין לו להועיל כלום דאין עניין הדחק כו' יותר רק שעושה גם מן הלכתחלה דיעבד, וא"כ ה"נ לעניינו כיון דבא"א מברך אחר עשייתן ע"כ דאפי' באפשר נמי בדיעבד מברך אח"כ וכנ"ל:

ומה שהקשה הש"ך מגמ' ברכות נ"א א' דאמר בלא בירך ברכת הנהנין לפני האכילה לא יברך אחר האכילה דהואיל ואידחי אידחי ויל"כ גם בברכת המצוות הוא כן דהא רבינא שם דמינהו אהדדי ולא מצינו דפליג עלי' ש"ס בהאי, נלענ"ד בזה דהרי הדבר צריך הבנה באמת דמה עניין דיחוי שייך כאן והרי אין כאן רק שלא קיים את חיובו אבל במה נדחה מן הקיום ואטו מי שאינו מקיים מצוה יש שם דיחוי שנדחה ממנה לשנאמר הואיל ואידחי כו' וע"כ נ' דבאמת בברכת מצות אם לא בירך תחלה מברך אח"כ דאין שם דיחוי רק שלא בירך אבל המצוה עצמה שעשה הרי מחייבת הברכה אלא שהוא לא בירך ולכן שפיר יברך עתה ואך ברכת הנהנין שאני דברכת הנהנין הרי יש איסור בגוף האכילה אם אוכל בלא ברכה דהוי כאוכל קדשי שמים והוא איסור מעילה כמבואר ריש כיצד מברכין וא"כ לפי מאי דקיי"ל דאין מברכין על אכילת איסור דלא תיקנו חכמים לברך על אכילת איסור דבוצע ברך וגו' וא"כ לפי עניין האכילה כעת שאכל בלא ברכה דהאכילה איסור הרי אין עלי' חיוב ברכה עוד כלל ולא שייך בה ברכה תו כלל דבוצע ברך אלא דז"א דאחרי דשייך ברכה גם אחר המעשה ומוסבת על מה שעשה א"כ ה"נ הרי אם יברך עתה ותוסב הברכה על מה שאכל הרי ג"כ תסתלק המעילה ויותר המאכל למפרע ותו הרי אין שם איסור כלל ותו לא הוי בוצע ברך והמאכל ראוי לברכה שפיר, ואולם ע"ז שפיר אמר בש"ס דיש כאן עניין דיחוי וזה דהא טרם שמברך הרי כבר נדחית האכילה מעניין הברכה כיון דהיא אכילת איסור ולא שייך בה ברכה כלל דבוצע ברך אלא דאם מברך אז כיון דע"י הברכה עצמה נתקן האיסור למפרע תו שפיר ברכה טובה היא ובאין כאחת וא"כ בזה הא שפיר שייך דיחוי דה"ז כהך דריש כל הזבחים דאמר דהשתא דאמור רבנן לא נקריב אי קריב לא מרצי מטעם דיחוי והרי דאע"ג דכשמקריב הרי אינו קבוע עוד ובטל ברוב והיא הקרבה כשיר' שפיר מ"מ כיון דעתה הוא קבוע ואסרו חכמים לשחוט ולהקריב לכן אם עובר ומקריב אף דאז האיסור מסולק מ"מ חשיב דיחוי ממה שהי' אסור להתחיל לעשות וכך כאן ג"כ כיון דלפני הברכה אין על מה לברך ואסור לברך דהוי מנאץ תו הרי נדחית הברכה ואף אם מברך אינו מצוה עוד כלל אף דעם הברכה יחד מסתלק האיסור ודו"ק היטיב מאוד וזהו סגנון דברי הגמ' דרבינא מייתי ראי' מהך דטבל ועלה דשייך עכ"פ ברכה אחר המעשה ומוסב על מה שעשה כבר וע"כ כאן נמי יברך אחר האכילה ויהי' מוסב על מה שאכל וע"ז אמר בגמ' דלא היא דהתם מעיקרא גברא לא חזי הכא מעיקרא גברא חזי והי' חייב לברך תחלה וכיון דהי' חייב לברך לכן ממילא אם אכל בלא ברכה הרי הוא אכילת איסור דברכת הנהנין הוי גוף האכילה איסור דרבנן בלא ברכה דרק אם לא הי' אפשר לברך ממילא אינו איסור ג"כ ויש כמה הנאות דלא תיקנו עליהם ברכה ומותר ליהנות ורק במקום שתיקנו לבר ולשבח לפני ההנאה אם נהנה ואינו מברך הוי כאילו נהנה מקדשי שמים וכמובן וע"כ כיון דגברא חזי והי' חייב לברך ולא בירך הרי גוף האכילה שאכל איסור ואכילת איסור תו הרי לא שייך בה ברכה כלל ונדחית האכילה מברכה ולכן הואיל ואידחי אידחי דאף דאם יברך יותקן האיסור ובאין כאחת מ"מ הואיל ואידחי כו' כנ"ל ולפי"ז בברכת המצוות שפיר יש לו לברך אח"כ אם לא בירך מתחלה ואדרבה מש"ס ברכות הנ"ל ראי' לזה דמדאמר רק טעמא דהואיל ואידחי מכלל דהיכא דלא הוי דיחוי כמו בברכת המצוות דאין גוף המצוה איסור בלא ברכה רק יש חיוב גרידא לברך שפיר יש לו לברך אח"כ אם לא בירך תחלה [וע' ציונים לתורה כלל ז' שק דברינו כאן ביותר ומש"ש בהך דמי שאכל שום וריחו נודף כו' יש לאומרו ג"כ עפ"י דרכנו כאן עש"ה ותבן ויל"ע עדיין לפי דברינו כאן דא"כ האוכל בלא ברכה ראשונה לא יברך ג"כ ברכה אחרונה דהא הוא אכילת איסור ואולם י"ל בפשיטות בזה דכיון דברכה דאחרי' דומיא דבהמ"ז דאורייתא תיקנו וחיוב ברהמ"ז הרי הוא בלא ברכה לפני' דברכה לפני' הוא רק דרבנן והרי חייבה תורה לברך ביהמ"ז אף בלא בירך לפניו ולכן הדרבנן נמי כעין דאורייתא תיקון ושפיר חייב לברך ברכה אחרונה אף בלא ברכה תחלה ודו"ק]:

ומ"ש הש"ך ראי' מהך דפסחים ו' ב' תניא נמי הכי טבל ועלה כו' כבר מחקו בעצמו בנקה"כ ובוודאי דאין משם התחלת ראי' דהש"ך הבין דכוונת ראיית הגמ' דלולי הראי' הי' הה"א דיכול לברך לפני הטבילה וע"ז מייתי ראי' דמדמברך אח"כ ע"כ דאינו ראוי לברך תחלה דאילו הי' ראוי הול"ל הואיל ואידחי כו' וז"א דאין כוונת הגמ' כלל לזה דז"פ דא"א לגר לברך לפני הטבילה בעודו עכו"ם ורק דהי' ה"א דאין מברך כלל על הטבילה באמת ואילו רבינא אמר רק דאין מברך עובר לעשייתן משום דלא חזי ומשמע דהא אחר עשייתן מברך וע"ז מייתי ראי' דתני' נמי הכי דמברך אחר הטבילה וז"פ וגם י"ל דהי' הה"א דהב"ד יברכו לפני טבילת הגר דהטבילה הוא דין של הב"ד שדנין לגיירו כדאמרי' דאין מטבילין גר בלילה משום דמשפט כתי' בי' וע"כ הי' הה"א דהב"ד יברכו לפני הטבילה והגר אין מברך כלל וע"ז מייתי ראי' מברייתא טבל ועלה בעלייתו אומר כו' דהגר מברך אחר הטבילה כדברי רבינא]:

תוכן העניינים

אוצרות יוסף יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה