אוצרות יוסף יורה דעה· רבי יוסף ענגיל
חידושי יורה דעה הלכות שחיטה · כו
בש"ע סי' י"א סעי' ג' ואם יש בכלי מים כו' ואם הם עכורים מותר, נ' לכאורה דזהו רק באם המים מרובים שכשיפול הדם לתוכו לא יהי' בדם מראית דם אבל אם הם מועטים שלא יבטלו מראית הדם שפיר אסור דכיון דיהי' בדם מראית דם עדיין הרי הוא ראוי לזריקה גם בפנים וא"כ חשוב ראוי לזריקה גם להבדיל לעכו"ם דכל מילי דעכו"ם כעין פנים דיינינן להו וא"ל דאפי' יהי' בדם מראית דם נמי הא אין ראוי לפנים מטעם דיחוי דהא הדם נופל לתוך המים ואמרי' קמא קמא בטל ואין ראוי גם אחר הריבוי מטעם דיחוי כמבואר פ' כיסוי הדם ובפ' כל הזבחים דז"א דמה שאין ראוי לפנים מטעם דיחוי בזה לא איכפת לן לגבי עכו"ם כיון דלגבי עכו"ם אין ענין דיחוי דענין הדיחוי הוא רק למעלת הפנים ואפי' למצות כיסוי אמרי' בזה דאין דיחוי אצל מצוות ע"ש בגמ' וא"כ כ"ש להבדיל בעכו"ם דוודאי דלא שייך שם ענין דיחוי כלל ואף דמילי דעכו"ם כעין פנים דיינינן להו היינו רק בעצם הדבר דמה שאין קרב בפנים מפאת עצמותו ג"כ אין מקריבין אותו לעכו"ם ומשא"כ כאן אחרי שיש בו מראית דם אחר הריבוי והרי הוא דם אז כיון דאזלי' בזה בתר חזותא וכל שיש בו מראית דם חשוב דם לענין זריקה] וא"כ כיון שהוא דם שפיר ראוי לזריקה לעכו"ם דהא דם נזרק גם בפנים ומה שדם כזה לא הי' זורקין אותו בפנים מפאת דיחוי הואיל ונדחה כבר זה הרי הוא למעלת הפנים דיש שם ענין דיחוי וכיון דלגבי עכו"ם אין ענין הדיחוי והדם עתה הרי הוא דם שפיר הוא ראוי לזריקה וז"פ ועוד נ' בזה ביותר ביאור דהא כל דם הנזרק לעכו"ם הרי אין ראוי לזריקה לפנים דהא אינו קודש ורק דאמרי' דכל דאילו הי' קודש הי' נזרק בפנים זורקין אותו גם ק לעכו"ם וא"כ גם דם זה הרי ענינו כן דכל ענין דיחוי בקדשים הוא רק דכיון דאין הקדושה דבר עצמיי בתולדה רק שהושם עליו קדושה אם קדושת פה ע"י דיבור הפה או קדושת כלי ע"י הקידוש בכלי שרת וע"כ בשעה שהי' בו הפסול הרי כבר פקעה אז קדושת דבר המקדיש אם הפה ואם הכלי דהפסול מסלק הקדושה וע"כ גם אחר שנסתלק הפסול הרי אין כאן עוד דבר המקדישו ונותן לו קדושה ומאין תבא לו קדושה והוא כענין ש"ס מנחות ק"ב א' לבתר דפקעה לי' קדושתי' במאי הדרא רכבא לה ע"ש וזה כל ענין הדיחוי בקדשים וכמ"ש כבר בכ"ד וא"כ כיון דכל ענין הדיחוי רק מפאת דאינו קודש דאין כאן קדושת המקדישו עוד וא"כ לגבי עכו"ם מה בכך הרי כל דם הנזרק לעכו"ם אינו קודש ואמרי' דכיון דאילו הי' קודש הי' ראוי לזריקה לפנים לכן הוא ראוי לזריקה לעכו"ם וא"כ גם בדם זה הא יש לנו לומר כן דכיון דאילו הי' קודש הי' ראוי לזריקה לפנים דהא הוא דם הואיל ויש בו מראית דם ע"כ ראוי לזריקה גם לעכו"ם ומה שאינו ראוי לפנים מפאת הדיחוי הרי ג"כ ענינו רק שאינו ראוי מפאת שאינו קודש וא"כ אכתי שפיר הרי ראוי לומר דכיון דאילו הי' קודש כו' ודו"ק היטב מאוד:
והנה מ"ש המחבר שם עוד וכן אם יש בכלי עפר מותר לשחוט בתוכו, זה באמת צל"ע דאין זה מבואר בגמ' ומסברא אין לדון הדבר רק מפנים וע"כ מיבעיא לי טובא מאין המקור לומר דדם שעפר מעורב בו אין ראוי לזריקה בפנים ואי משום דע"י תערובת העפר אינו לח ואינו נזרק ז"א דהא אפי' דם שקרש ראוי לזריקה בחטאות החיצוניות דלא בעי' זריקה רק נתינה כמבואר במנחות כ"א א' וע' כריתות ד' ב' דמצריך הש"ס קרא בדם כיסוי לחייב עליו משום דם ופי' התוס' שם דהכוונה אדם חי' ועוף הטעון כיסוי דה"א דהואיל וטעון כיסוי ואינו נשפך כמים לא ליחייב קמ"ל ואולם ברש"י פי' שם דהכוונה אדם שנכסה בעפר ונתגלה דסד"א בטלה אגב ארעא ואי הדר אכלה עפרא בעלמא הוא ולא ליחייב קמ"ל וכבר הארכתי בדברי רש"י הנ"ל באתוון דאורייתא, ואולם לפי מאי דמשמע בש"ע כאן דדם שנתערב בו עפר אינו ראוי לזריקה א"כ בפשיטות כיון דכיסהו בעפר ונתערב בו עפר הוא אינו ראוי לזריקה וה"א דלא ליחייב עלי' כמו דם שבישלו דשרי מפאת דאין ראוי לזריקה ומש"ה צריך קרא ואולם לפי"ז לא ה"ל להש"ס להזכיר דם כיסוי רק הל"ל דצריך קרא לדם שנתערב בו עפר וע"כ אין נ' שיהי' כוונת הש"ס כן ועכ"פ הרי רש"י ותוס' לא פירשו כך וע"כ צריך לי עיון דבר זה המתבאר מש"ע כאן דדם שנתערב בו עפר אין ראוי לזריקה דמנא לן הא, ולומר דכוונת הש"ע דכך המציאות דדם שנתערב בו עפר אין זורקין אותו לעכו"ם זה וודאי אינו דמניין לנו לדעת זה דהא עתה דלא"ה אין דרך עובדי עכו"ם בכך כמבואר סוף סי' י"ב וכל האיסור רק מפאת שהי' כך הדרך אצלם בזמן הש"ס ואסרו חכמים דבר זה שחיטה לתוך הכלי כו' וצריך מנין אחר להתירו וא"כ מניין לנו שלא הי' הדרך אז לזרוק דם שנתערב בו עפר ורק אילו לא הי' ראוי לזריקה בפנים יש לדון כן מסברא דאין מקריבין לעכו"ם רק דבר שדוגמתו קרב בפנים כמבואר בש"ס ע"ז בכמה דוכתי ומשא"כ אחרי שבפנים ראוי לזריקה מניין לנו שאין זורקין אותו לעכו"ם, ולומר דבפנים דם שנתערב בו עפר אין ראוי לזריקה דאסור לזרוק העפר ע"ג המזבח משום דקמוסיף אבנין ז"א דהיכא דלא מבטל לי' לית לן בי' משום הוספה אבנין כמבואר ריש כיסוי הדם ואי משום חב"ע דהעפר הוא חולין ז"א דא"כ דם שנתערב במים ויש בו מראית דם דכשר לזריקה נמי הרי המים חולין ויותסר משום חב"ע וכמו שהעירו בזה בתוס' זבחים וא"כ עכ"פ כי היכי דדם שנתערב במים ראוי לזריקה ולא משגחינן אאיסור חב"ע ה"נ דם שנתערב בעפר ראוי שפיר לזריקה, ואולי הטעה דכיון דעפר מערב בו אינו ראוי לשתי' ואם שותהו ה"ל שלא כדרך שתי' דלא חשיב שתי' [ככל שלכד"א דלא חשיב אכילה] וע"כ פסול לזריקה משום דלא הוי ממשקה ישראל דהא אין ראוי לשתי' ואף דיש דברים שאין נאכלים וקריבין כלבונה וקטורת כו' מ"מ שם מצותו בכך וגזה"כ הוא ומשא"כ בדם דראוי לשתי' לכן אם אין ראוי שפיר אית בי' פסול משום ממשקה ישראל ואף דבלא"ה אין ראוי לשתיית ישראל משום איסור דם מ"מ גם לענין זה הא מצותו בכך וגזה"כ הוא וגם א"א שיעשה זה פסול כיון דאדרבה זה סבת האיסור דכל איסור דם להדיוט רק מפאת דהוא קרב לגבוה כמ"ש הראשונים וע"כ היכא דנעשה אין ראוי בעצם לשתי' דאין מצותו בכך שפיר י"ל דפסול לזריקה מפאת שאינו ממשקה ישראל ובדברים שאין נאכלין כלבונה כו' נמי נ' דהיינו דאמרי' בהו בחולין ל"ו א' וזבחים ל"ד א' ומנחות ק"א א' דחבת הקודש משויא להו אוכלא והיינו דהא הי' ראוי שלא יהיו ראוים להקרבה כיון דלהקרבה בעי' ממשקה ישראל והני אינם ממשקה ישראל כיון דאין ראוים לאכילה וע"כ מאי דקריבים על כרחך דרחמנא אחשבינהו כאילו היו בני אכילה וראוים לאכילה להדיוט והויין להו ממשקה ישראל והיינו דאמרי' דחבת הקודש משויא להו אוכלא ומקבלין טומאת אוכלין כאוכל ממש ודו"ק היטב ונודע פירש"י והר"ן בהך דציפן זהב כו' דהפסול מפאת דזהב אינו אוכל ומיפסיל משום מותר בפיך ואף דהאחרונים דנו בזה דכיון דאינו איסור רק דאינו אוכל לא מימעיט ממן המותר בפיך וע' נוב"י חאו"ח סי' א' מ"מ הרי סברת רש"י והר"ן כן דזהב כיון דאינו אוכל מימעיט ממותר בפיך וא"כ כ"ש הך דממשקה ישראל מן המותר לישראל דנתפרש תיבת ממשקה דהוא ממעט מה שאינו לא משקה ולא אוכל [דאוכל לא מימעיט דקרא בנסכים כתי' וע"כ כתי' משקה וע"כ ה"ה בהקרבת דבר גושיי בעי' אוכל וגם אוכל יש בו גם חשיבות משקה דשתי' בכלל אכילה ומשא"כ מה שאינו לא משקה ולא אוכל שפיר מימעיט וע"כ קטורת ולבונה כו' דאינם אוכל שפיר הי' ראוי שיופסלו משום ממשקה ישראל ועל כרחך דרחמנא אחשבינהו אוכלא והיינו דאמרי' דחבת הקודש משויא להו אוכלא וכנ"ל ודו"ק כי נכון מאוד בס"ד וע"ע ירושלמי סוכה סוף לולב וערבה דמים מגולין פסולין לניסוך משום ממשקה ישראל ואף דהמים בעצמותם מותרים ורק א"א לשתותם מפני ארס הנחש שבם וצ"ל ג"כ דכיון דמפני הארס שבם מזיקים הוי להו שתייתם שלא כדרך שתי' ולא חשיבי משקה עש"ה וע"כ פסילי משום ממשקה ישראל ודו"ק] ואולם גם בזה יל"ע עדיין דפשוט דגם דם שנתערב בו עפר אפשר לנקותו מעפר שבתוכו היינו להוציא העפר ממנו עד שיהי' ראוי לשתי' וא"כ הא שפיר יש לו להחשב ממשקה ישראל מפאת דראוי לשתי' אחרי שינקוהו כו' ומ"מ י"ל בזה דכיון דכמו שהוא עכשיו אין ראוי לשתי' לא חשוב ממשקה ישראל ובזה שפיר נ' דגם לזריקה לעכו"ם אין ראוי כיון דזה חסרון בעצם הדם דאין ראוי לשתי' וכי היכא דאין נזרק בפנים רק דם הראוי לשתי' כך להבדיל אין זורקין אותו לעכו"ם, וי"ל עוד כוונת הש"ע דאם יש בכלי עפר זה דבר המוכיח דאין מקבל אותו לזרקו לעכו"ם דאילו קיבלו לזרוק לא הי' מקבלו בכלי שיש בו עפר רק בכלי נקי דאף דגם דם שנתערב בו עפר ראוי לזריקה מ"מ כיון דמאמין בע"ז ורוצה לעובדה לא הי' מקבלו בכך לערבו בעפר רק הי' מחזר אחר כלי נקי או הי' מפנה העפר מכלי זה ואח"כ מקבל הדם לתוכו וע"כ מדלא עשה כן זה הוכחה שלא קיבלו לזרקו לעכו"ם וזה נ' העיקר לכאורה בכוונת הש"ע, ולפי"ז הנה גם מה שכתבתי לענין אם יש בכלי מים דאם המים מועטים ויהי' בדם מראית דם אסור כיון דעדיין ראוי לזריקה ג"כ יש לפקפק בו די"ל דאף דראוי מ"מ מוכחא מילתא דאין מקבלו לזרוק דאילו קיבלו לזרוק הי' מקבלו בכלי שאין בו מים או הי' שופך המים תחלה מכלי זה דהי' מהדר להיות הדם נקי בלי תערובת מים דאין הדרך לזרוק מים לעכו"ם כיון דאין נזרק בפנים וע' אתוון דאורייתא כלל מ' דמה שנזרק בפנים בחג לא אהני בזה ע"ש בארוכה] ואולם הרי ל' הש"ע ואם יש בכלי מים שאז אין הדם ראוי לזריקה כו' וא"כ מבואר דכל הטעם מפאת שאין ראוי כו' ואילו הי' ראוי עדיין אסור באמת וכן מדכ' אח"ז וכן אם יש בכלי עפר מותר כו' משמע תיבת וכן דחד טעמא נינהו והיתר דעפר הוא ג"כ רק מפאת שאז אין הדם ראוי לזריקה וא"כ עדיין צריך לתת טעם בזה מדוע אינו ראוי וכנ"ל ובאתי רק להעיר: