אוצרות יוסף יורה דעה· רבי יוסף ענגיל
חידושי יורה דעה הלכות שחיטה · יט
שם בט"ז ומו"ח ז"ל הקשה על הר"ן בזה כו'. ואגב חורפי' לא עיין בזה כו' ובנקה"כ השיב ע"ז דכוונת הב"ח דהוי כשחיטת עכו"ם וא"כ הוי כעכו"ם וישראל שוחטין דפסולה עיין בדבריו, ולא אבין דבריו לענ"ד דעכו"ם וישראל נמי הא עיקרא דמילתא דהשחיטה כשיר' כיון דפסול עכו"ם רק מפאת דלאו בר זביחה והרי יש כאן זביחת ישראל וכמ"ש הש"ך בעצמו בסי' ב' סק"ל דדעת הב"ח כן אלא דחשש להחמיר וא"כ עכ"פ הרי אין להקשות על הר"ן מפאת זה והנה בלא זה גוף ההבנה הנ"ל דבשוחט את של חבירו לשם עכו"ם הוי כשחיטת עכו"ם ג"כ נפלאת היא בעיני דשחיטת עכו"ם הוא פסול זביחה דלאו בר זביחה הוא ומשא"כ שחיטת ישראל לשם עכו"ם אי בתר מחשבה לשם עכו"ם אזלת ה"ל זבחי מתים ואם אין כח במחשבה יען הוא בשל חבירו ונשאר כאילו לא חישב הרי הוא שחיטת ישראל כשיר' ועכ"פ הרי אין שום מקום לומר דיש כאן פסול זביחה והוא אינו זבוח רק או דהוא זבוח אלא שזבוח לעכו"ם או דהוא זבוח גרידא שלא במחשבה לעכו"ם אבל שנאמר בישראל השוחט לשם עכו"ם דהוא אינו נשחט אין שום מקום לזה לענ"ד ובוודאי דלא נתכוון הר"ן כלל לזה רק כוונתו דרק במה שא"צ לבא למעשהו הוא דאין לו כח לחשב בשל חבירו ומשא"כ לענין אכילה דאילו לא הי' שם מעשהו ואי מדלת למעשהו מהכא ה"ל נשחטה מאילי' שלא ע"י מעשה אדם וא"כ הרי הית' נאסרת באכילה משום נבילה וא"כ כיון דההיתר באכילה רק ע"י מעשהו ששחט הוא תו במה שהוא רק ע"י מעשהו יש לו ג"כ הכח בו וה"ל כבעלים בענין ההוא ויש לו כח בו שפיר לחשב ולכן אהני מחשבתו בענין האכילה ולא אהני בענין ההנאה והוי דין שחיטה זאת דלאכילה הוא זבחי מתים ואם אוכלו חשוב אוכל זבחי מתים ואילו ליהנות ממנה מותר דלהנאה אינה זבחי מתים, כך נ' ברור כוונת הר"ן (וכבר כתבתי כן בקונטרס גבורות שמונים אות מ"ט ע"ש שכתבתי כן עוד הכרח לזה דאל"כ ראוי שתטמא ג"כ טומאת נבילה וזה וודאי אינו] ולפי"ז הרי וודאי צדקו מאוד דברי הט"ז דבב' ששוחטין הרי שפיר א"צ למעשה השוחט לשם עכו"ם כלל וכלל ואי מדלית מעשהו מהכא לגמרי נמי הא אינו נשחט מאיליו רק נשחט ע"י הב' ומותר באכילה וא"כ כיון דא"צ למעשהו כלל אף להיתר האכילה תו אין גם למחשבתו כח לפעול כלל ושפיר ראוי שיהי' מותר באכילה וז"פ: